ב``שירים שמכבר`` כינס אלתרמן בראשית שנות הששים את שלושת ספרי השירה הראשונים שלו, ``כוכבים בחוץ`` (1938), ``שמחת עניים`` (1941) ו``שירי מכות מצריים`` (1944), אותם ספרים שבזכותם הפך למשורר הישראלי האהוב, הבולט והמשפיע בין בני דורו. במהדורה מחודשת זו, הרואה אור בשנת היובל למדינה, הוגהו כל השירים מחדש בקפדנות, מתוך כוונה להגיש לקהל הקוראים נוסח בהיר,
ספר ראשון זה הוא הבטחה גדולה וגם מימוש של כשרון בשל. הנובלות שבו כבר הוכתרו בפרס `עיתון 77`, בפרס אקו"ם בעילום שם, ופרס היצירה של קרן ת"א. הספר הוא חגיגה של מצבים ודמויות ססגוניות, והתיחכום הניכר ב"תפירת" הפרטים למארג מעובה של התקשרויות, אינו בא במקום הספונטניות של הכתיבה והמלאות האנושית; המראה בפנטזיה, חמלה אנושית, הומור משוחרר, חזותי
'הנה אני מתחילה', הרומאן השני של יהודית קציר (אחרי 'למאטיס יש את השמש בבטן', 1995), הוא סיפורה של אהבה חריגה ודרמטית, על רקע המציאות הישראלית בסוף שנות השבעים, עם אירועיה הגדולים והקטנים.
ריבי שנהר, שהיא גם גיבורת 'למאטיס...' - סופרת נשואה ואם, עכשיו בת 38 - מוצאת מחברות של יומן שלה מגיל 16 - 14.
במחברות הללו היא מחליטה שהיא קיטי, הנמענת הבדו
ספר זה, על שני כרכיו, הוא הכינוס הראשון של שירי אלכסנדר פן. הוא מבוסס על המבחר של שירי פן, "לאורך הדרך", על מבחרי השירה שראו אור לאחר מותו ועל ארכיונו של פן במכון כץ, אוניברסיטת תל אביב. בספר הובאו על שיריו ופזמוניו של פן בסדר כרונולוגי (למעט הטורים העיתונאיים המחורזים), והוא כולל גם שירים שהיו גנוזים וטרם ראו אור.
"אנשים זרים שאני בכלל לא מכיר ממקומות אחרים וגם פה מהעיר הייתי רוצה שידעו כולם שיש ילד אחד בעולם. והילד הזה הוא אני." יהודה אטלס בסגנונו המיוחד המשלב הומור עם הבנה נדירה ללב הילדים, מתאר בשירים וחרוזים מצבים שגרתיים בראייה ייחודית.
ספר זה, על שני כרכיו, הוא הכינוס הראשון של שירי אלכסנדר פן. הוא מבוסס על המבחר של שירי פן, "לאורך הדרך", על מבחרי השירה שראו אור לאחר מותו ועל ארכיונו של פן במכון כץ, אוניברסיטת תל אביב. בספר הובאו על שיריו ופזמוניו של פן בסדר כרונולוגי (למעט הטורים העיתונאיים המחורזים), והוא כולל גם שירים שהיו גנוזים וטרם ראו אור.
כשהלכה ליזי בדיחי, שלושים (פחות חודשיים), כתבת 'הזמן דרום' בבאר שבע, לסקר את המסיבה בביתו של השופט המחוזי פנחס הורנשטיק, לא עלה על דעתה שתסתבך בפרשת רצח. מנגינת הרקע ל"מקומון" הוא תקופת הפריחה של "הכלכלה הנכונה". ליזי משרכת את רגליה הגדולות ממסיבת עיתונאים למסיבת עיתונאים, וכך, כמוה, אנו מתוודעים לכרישים ולדגי הרקק של השוק האפור, לקיב
בשוליה של תל אביב הרועשת והעצבנית מנהל באבו בר שאורחיו הקבועים הם פועלים זרים - ברזילאים, גנאים, רומנים וניגרים. ערב אחד הוא מגלה בחצר האחורית של הבר אישה צעירה עירומה וחבולה. באבו, צעיר מתבודד השקוע בהזיות על עולמות רחוקים, לוקח את האישה לביתו ומוצא את עצמו אחראי לגורלה. הצעירה הפצועה גוררת את באבו מחיים של אלם והסתגרות לתוך עולמם
יונתן, בנו של מזכיר הקיבוץ, מואס באשתו, בהוריו ובקיבוצו. חייו נדמים כחסרי תכלית, אשתו חדלה לעורר אותו מבחינה מינית, והוא מתכנן לברוח מן הקיבוץ. ואז מזדמן למקום עלם תמהוני, מעין משורר - חכם נודד המבקש אהבה, קשר ובית. ובכן, זה יוצא וזה נכנס. אלה הם חומרי הפתיחה לדרמה מורכבת המעלה סבך של יחסים בין - אישיים. סיפור המעשה של "מנוחה נכונה" מתרח
פרשה מופלאה של אהבה נרקמת בין שני שובכים של יוני דואר במלחמת השחרור.יאיר מנדלסון, מדריך תיירים, מספר על היונים ועל האוהבים, על עצמו, על אמו, שנתנה לו מתנה מפתיעה – סכום כסף שמאפשר לו לבנות בית חדש ולעזוב את אישתו, ועל הקבלנית שמשפצת את הבית ונעשית אהובתו.יונה ונער הוא הרומן השישי של מאיר שלו, מחבר עשו, כימים אחדים, רומן רוסי, פונטנלה
ב``שירים שמכבר`` כינס אלתרמן בראשית שנות הששים את שלושת ספרי השירה הראשונים שלו, ``כוכבים בחוץ`` (1938), ``שמחת עניים`` (1941) ו``שירי מכות מצריים`` (1944), אותם ספרים שבזכותם הפך למשורר הישראלי האהוב, הבולט והמשפיע בין בני דורו.במהדורה מחודשת זו, הרואה אור בשנת היובל למדינה, הוגהו כל השירים מחדש בקפדנות, מתוך כוונה להגיש לקהל הקוראים נוסח בהיר,
"הטור השביעי" (תש"ח), שראה אור לראשונה באביב 1948, ערב קום המדינה, הוא ספר שיריו הרביעי של אלתרמן (קדמו לו: "כוכבים בחוץ", "שמחת עניים" ו"שירי מכות מצרים"), והוא חותם את העשור הראשון, הגדול,של שירתו. בספר כלל אלתרמן מבחר משירי "הטור השביעי" שפורסם ב"דבר" בשנים 1948 - 1943, בתוספת מספר מצומצם משירי "רגעים" מהשנים 1942 - 1936, שפירסם לראשונה ב"הארץ". עם זאת
ספר שירים זה מוקדש לנערים המובאים יום -יום במסוקים אל בתי החולים, בקומנדקרים אל בתי הקברות.
מבחר שיריה של המשוררת לאה גולדברג. בין השירים: לתמונת אמא, משירי הנחל, משירי הבן האובד, חמסין של ניסן, שירי סוף הדרך, הגננים היום עצובים ועוד ועוד. [זה מכבר אין איש מחכה לי שם] זה מכבר אין איש מחכה לי שם. ואם אין ים, הרי אין גם ספינה. הדרך קצרה. החוג צומצם. ובכן מה? עוד שבוע? עוד חודש? עוד שנה? אחרי מותי עוד יהיה משהו בעולם. מישהו יאהב מישהו.
במבחר זה כינסה דורית ויסמן 200 שירים מאת 130 משוררות ומשוררים, שעוסקים במצבי הנפש הכאובה, החל מחרדה ודכאון, ודרך טיפולים, תרופות ואשפוזים, עד המקום שאין ממנו חזרה.
זוהי האנתולוגיה החברתית השלישית בעריכתה של דורית ויסמן, כלת פרס יהודה עמיחי לשירה.
סיפור ששורשיו נעוצים במלחמת יום - הכיפורים ובמפנה שחוללה כעבור זמן בחייה של משפחה ישראלית, ששכלה בה את בנה הבכור - בחיי האב המדען, האם והבן הצעיר, העומד לפני גיוסו. מסע - חיפושים של אב המבקש להשיב לו את בניו ולמצוא תשובות לשאלות הקשות שעורר בלבו המשבר. דרמה שדרך פריסתה המאופקת אך מגבירה את עוז רישומה. בשנת תשס"ג, 2003, זכה אהרן מגד בפרס
באמצע חייו מחליט אלברט גירון-שנים רבות פקיד זוטר בעיריית תל-אביב, בעל לאשה העובדת במשרד נסיעות ואב לבת הלומדת באוניברסיטה העברית -לעזוב את עבודתו, שבה הוא סופג עלבונות מבעלי שררה, ובה "כל החלומות נרמסים תחת רגליה הגסות של הבינוניות החוגגת", ולהקדיש את כל זמנו לכתיבה.
כשלוש שנים הוא מכין עצמו להגשמת מטרתו זאת-
קורא ספרים הרבה, מלק