עמוס

עמוס

בן 33 מראשון לציון




» דירג 0 ספרים
» כתב 0 ביקורות
» יש ברשותו 0 ספרים
» מוכר 0 ספרים
» נרשם לסימניה לפני שלושה שבועות
» ביקר לאחרונה בסימניה לפני שלושה שבועות

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של עמוס

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות


לפני שלושה שבועות
» פשוט יפה (סיפור שכתבתי) חני

מתוך הפורומים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

לפני שלושה שבועות
» פשוט יפה (סיפור שכתבתי) חני
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

"שרון, אני יודע שכבר ארבע וחצי וכיף לך פה ליד המדורה אבל אני צריך שתתלווי אליי לטיול קצר טוב?" "אין בעיה" היא ענתה."אבל אתה מביא לי את הקארדיגן שלך כי יהיה לי קר בלי האש שמחממת". "מה פתאום! אין סיכוי למה שלי יהיה קר?" אמרתי תוך כדי השלת הקארדיגן."טוב לא צריך" היא אמרה תוך כדי שהיא לובשת אותו.

איך אני מת עליה שהיא לא שואלת לאן הולכים, הסבלנות שלה מדהימה אותי כל פעם מחדש, אני ישר הייתי מתחקר אותה, היא פשוט באה בלי לשאול שאלות.

הלכנו לארוך החוף, "דן אני לא רוצה לשפוט את כישורי הניווט שלך אבל אתה רואה שם באופק את השובר גלים? זה סוף החוף אין לאן להמשיך משם". לא עניתי, רק שילבת את זרועי בזרוע שלה והמשכתי, עברנו את הסלע הענק. זיהיתי את המקום ומיד הבטן שלי התהפכה בקרבה, זיהיתי אותו אפילו שהמקום נראה כל כך שונה בהעדר סערה. שרון הסתכלה בתדהמה, היא כנראה חשבה שהבאתי אותה לכאן כי המקום הזה יפה כל כך, את זה לא ידעתי עד עכשיו, מעולם לא סיפרתי לה על מה שקרה לי כאן, הרגשתי שאני לא יכול עד שהיא לא תראה את המקום בעצמה רק ככה אוכל להעביר את ההרגשה. חוץ מזה איך מסבירים במילים דבר כזה? פרסתי את שמיכת צמר על המקום שבו עמדתי אז.. השובר גלים מימין והסלע הענק משמאל שיוו למקום מין הרגשה של חוף קטן פרטי סגור, הים היה כל כך יפה לאור הירח שזהר כמו כדור בדולח מעל המים. כאחד שראה את הגלים העצומים לא הצלחתי להאמין לאדוות הקטנות והעדינות שחלפו על פני הים, מה אלו המים האילו? זה נראה כאילו פרסו סדין ענק סמיך של כסף, יכולתי להסתכל שעות על המים איזה רוגע...שרון ישבה כשידה חובקת את רגליה והסתכלה על הים,

איזה יפה היא ככה משתלבת לה עם הנוף, עם השיער המדהים הזה והעיניים שמתחרות על התואר עם הירח מעל.

"איזה ים רגוע" היא אמרה. "לא תמיד הוא רגוע" אמרתי והתיישבתי על ידה." "הוא מחקה אותי". היא חשבה שאני הולך לזרוק איזה בדיחה כמו תמיד, אז היא הסתובבה אליי וחיכתה לראות מה הפעם אני הולך לומר אבל כשראתה שפניי רציניים היא הבינה שאני מנסה לומר משו היא הסתכלה ושתקה. "היו ימים שהים הזה היה סוער כל כך והיה בי פחד שמרוב הבלבול והסערה שלו הוא יצליח לשבור את השובר גלים הזה". הצבעתי עם העניים עליו, "אבל מכוון שהשובר גלים נבנה ע"י אבנים חזקות הוא עמד איתן. ואת יודעת מה קורה עוד בסערה?" עצרתי כדי לנשום, היא לא ענתה רק הסתכלה עליי במבט מהופנט. "בסערה אמיתית עולים מקרקעית הים דברים חבויים שהיו שם הרבה שנים דברים שרק סערה חזקה מגלה, אחרי שהסערה חולפת השובר גלים מוכיח את איתנותו ולא מפחד יותר מסערות". העניים שלה היו רטובות מדמעות גם ככה לא קשה לרגש אותה אבל אני לא חושב שבמשך הקשר שלנו היא שמעה אותי מדבר ככה, קצת קשה לי... היא הידקה את אחיזתה ביד שלי ושתקה היא רעדה אבל היד שלה הייתה חמימה, "אני יותר אוהבת את הים שקט" היא לחשה. "לשניהם יש את הקסם שלהם" עניתי. "אני יודעת" אבל עדיין אני יותר אוהבת אותו ככה. טוב נו אז אולי אני אשתוק טיפה אחרי הכל אין מה להכביר במילים העברתי מה שרציתי, המשכתי להחזיק את היד שלה, עם היד השניה מיששתי בכיס את הקופסה המרובעת הקטנה, יש עוד כמה דקות עד הזריחה חשבתי, אני יכול לשתוק עד אז...
נכתב לפני שלושה שבועות
הקוראים:
  • לפני שלושה שבועות בת-יה בת 67 מקרית גת
  • לפני שלושה שבועות אברהם בן



©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ