פוגי

פוגי

בן 42 מקרית מוצקין




» דירג 0 ספרים
» כתב 0 ביקורות
» יש ברשותו 0 ספרים
» מוכר 0 ספרים
» נרשם לסימניה לפני 4 שנים ו-6 חודשים
» ביקר לאחרונה בסימניה לפני חודש

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים
» הספריה העירונית קרית מוצקין

» רשימת הסופרים של פוגי


פוגי עוקב אחרי
מתוך הפורומים:

מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות

לפני 4 שנים ו-5 חודשים
» *הזמנה ליום הולדת* (סיפור שכתבתי)
לפני 4 שנים ו-6 חודשים
» חש בטוב:) (סיפור שכתבתי)
לפני 4 שנים ו-6 חודשים
» מסעודה והצדיקים (סיפור שכתבתי)
לפני 4 שנים ו-6 חודשים
» חלומות (סיפור שכתבתי)
לפני 4 שנים ו-6 חודשים
» תודה (סיפור שכתבתי)
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים


**הזמנה ליום הולדת**

"הנכם מוזמנים לחגוג את יום הולדתי
שיתקיים ביום שישי בשעה 16:30
ברחוב הרצל 25 "

זאת הפעם הראשונה שנטלי, אמא של יואב, חוגגת לו יום הולדת.
המקלט בבנין היה מלא בקישוטים ובציורים שהכינה לו ובבלונים צבעוניים שקנתה בחנות המתנות.

על שולחן האורחים הניחה צלחות פלסטיק עם חטיפים,רבעי פיתות עם חומוס ומלפפון חמוץ ,פטל לשתיה ועוגה כושית עם סוכריות צבעוניות ועליה שבעה נרות.

אט אט החלו להגיע ילדי כיתה א2 יחד עם הוריהם ,
הניחו את המתנות באחת מפינות המקלט והתיישבו בכיסאות שחלקם היו וכבר במקלט ואת היתר השאילה מהשכנים.

מסיבת יום ההולדת נפתחה עם משימה מאתגרת לילדים.
אמא של יואב קשרה לכל אחד מהם חוט מצידו האחד למכנסיים ומצידו האחר לנר, "הראשון שיצליח להשחיל את הנר לתוך בקבוק פלסטיק הוא המנצח", אמרה.

בתחרות השניה לקחה האם את הילדים וכל אחד קיבל שק. "עליכם להכנס לתוך השק ולדלג בקפיצות הלוך ושוב ומי שיחצה את הקו האדום ראשון-הוא המנצח".

בתחרות האחרונה אמרה נטלי לילדים,"מי שיגיע במהירות עד אלי כשהוא מחזיק בפיו כפית ועליה ביצה מבלי שזו תיפול יזכה בפרס".
כל ילדי הכיתה נראו מתלהבים מההפעלות המוזרות ואף ילד לא נותר לשבת במקומו.

בסוף התחרויות יואב כיבה את הנרות שעל העוגה והילדים אכלו את כולה מבלי שיישאר אף פירור.

כל אותה העת נראו הורי הילדים המומים לנוכח המחזה והלחשושים על מסיבת יום ההולדת של יואב לא אחרו לבוא.
"מי עושה יום הולדת במקלט"?
"מה המשחקים המטופשים האלה"?
"למה אין ליצן לילדים"?
"איזה מסכן הילד שקיבל עוגה כושית פשוטה".

נטלי שמעה את דברי ההורים, אך שתקה ולא הגיבה.
רגע לפני שיום ההולדת הסתיים הודתה אמא של יואב להורים שטרחו להגיע עם הילדים לאחר מכן ניגשה לבנה וכרעה ברך לפניו.

"בני,אני יודעת שבמשך השנים רצית יום הולדת במשחקיה כמו כולם,שיהיה לך ליצן שיצחיק את הילדים שיהיו משחקים שהילדים יאהבו,אני יודעת."
"עם המעט שהיה לי ,קניתי לך בגדים חגיגיים,את המתנה ואת האירוח לחברים שלך",אמרה בקול חנוק.

אל ההורים פנתה ובקשה את סליחתם אם המקום המעופש לא היה לרוחם והאירוח לא היה מספק עבורם.

לפתע, קמו מספר ילדים והתקרבו אליה: "זאת הייתה מסיבת יום ההולדת שהיה לנו הכי כיף בה הלוואי וגם אמא ואבא שלנו היו עושים לנו גם כזאת".

הורי הילדים הביטו זה על זה ונראו נבוכים.
הם קמו ממקומם, לקחו את ילדיהם ועזבו את המקום עם עיניים מושפלות מטה.

מתוך-דף הסיפורים "סיפורי קוביס
נכתב לפני 4 שנים ו-5 חודשים

**מסעודה והצדיקים**

רגע לפני כניסת השבת, הייתה מסעודה עוטה מטפחת ראש ומדליקה נרות שבת.
מניחה את הידיים על פניה ומתפללת לצדיקים שלה. כל צדיק והברכה שלו:

-"בזכות הצדיק רבי מאיר בעל הנס, לבריאות"
-"בזכות רבי שמעון בר יוחאי, לאריכות ימים"
-"בזכות הבבא סאלי זכור לטוב, לשמירה על חיילי צה"ל"
עד שיאיר היה נכנס למטבח לאכול מהמטבוחה מנגב ככה עם החלה, והיא הייתה מפסיקה עם הברכות.

"תלך כפרה יא יאיר למה ככה עם הידיים? למה"?
"אמא, מספיק את והצדיקים שלך מי שישמע"
"ששששש...אסור לדבר ככה חס וחלילה" ותוך כדי, הייתה מנשקת את התמונה של הרבי איפה שכל התמונות של
החתונות היו תלויות.

"למה, הנה תראה את מורדוך שהיה יוצא לו פיפי אדום ופחד ללכת לרופא. היה בא אל הרב ואמר לו שיעבור לו תוך
יומיים. הנה עבר".
"בטח עבר. אמר לו להפסיק לאכול מהלפת ולא היה יוצא לו אדום בפיפי ".
"יאללה מספיק מספיק " אמרה ונופפה עם הידיים.

" אהה..אמא, את זוכרת שיום ראשון יש לי מבחן בגרות באנגלית".
"בטח זוכרת", הנה תוך כדי שהיא מצביעה על השיש "הדלקתי לך נר אל תדאג בזכות רבי טרפון אתה תצליח".

"בוא כפרה נשים לך חוט אדום על היד ככה תצליח".
"אמא חלאס שטויות נו.." הוא לקח את החוט והניח אותו בפינת האוכל.
יאיר נכנס לחדר וכל השבת למד למבחן.

בבוקר, רגע לפני שיצא לבית הספר, קלט יאיר את החוט האדום ולקח אותו.
"בזכות אבותינו אברהם יצחק ויעקב שאצליח במבחן" ,נשק למזוזה ויצא.

(מוזמנים לעיין בדף שלי בפייסבוק סיפורי קוביס)
נכתב לפני 4 שנים ו-6 חודשים
**חלומות**

הם היו באים בתוכה ,ערב ערב לפעמים עשרה ,לפעמים יותר.
עוד לפני שהכירה את סולומון היא מלצרה בפאב
פאב מצחין שבעיקר ההומלסים,אלו שהיו אוספים כסף בצמתים ביום, היו באים לבזבז אותו בלילה.
את טליה זה לא עניין היא הייתה זקוקה לכסף.

בפנקס הקטן שהייתה לוקחת איתה הייתה כותבת את החלומות שלה.
לטוס להודו,ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה, להתחתן,להיות אמא לשלושה ילדים,היו לה חלומות.
עד שסלומון הגיע לפאב והחל לעבוד כשוטף כלים.
עם הזמן הם התיידדו ובסופי המשמרת נהגו למזוג כוסית, לפני שהבעלים היה סוגר את הפאב.
,שניהם היו בודדים.משפחתה של טליה הייתה גרה בדרום והיא לא ממש שמרה איתם על
קשרים.
וסלומון,הוא היה פליט מסודן שהתגלגל במסע תלאות מפרך עד שהגיע לשכונת התקווה שם
גר עם חברי הקהילה.

ערב אחד הציע להזמין אותה למסיבה אצל אחד החברים והיא נענתה.
הם הגיעו למקום והוא הכיר לה כמה מהחברים שלו.
הם ישבו ושתו כשברקע התנגן לו הדיסק של בוב מארלי.
אחד החברים הוציא ג'וינט והם העבירו אותו מיד ליד.
בבוקר טליה מצאה את עצמה עירומה על המזרן המעופש בדירת החדר של סלומון.
היא ידעה שמשהו לא טוב קרה.סלומון נכנס לחדר ונשכב עליה,
היא ניסתה להתנגד ,אך לא היה לה כח הוא היה חזק וגדול.
אחריו נכנסו עוד שניים מחבריו.
לפאב היא כבר לא הלכה יותר,איש לא חיפש ולא שאל עליה.
טליה הפכה להיות הזונה של סלומון .

כל גבר שנכנס היה משלם לו חמישים שקלים והוא היה עושה בה כאוות נפשו.
פעם, כשניסתה לברוח הוא פוצץ אותה במכות ואיים כי אם תנסה זאת שוב הוא ירצח אותה.

כסף כבר לא היה לה,גם לא טלפון.
היא הוציאה את הפנקס הקטן
תלשה ממנו את רשימת החלומות שלה וקרעה אותה לגזרים.
על דף חדש רשמה את המילה "חופש".
זה היה החלום שלה.


נכתב לפני 4 שנים ו-6 חודשים



נכנסתי לפאב אפוף עשן הסיגריות

את פניי קיבלה מלצרית אסופת שיער עם חיוך מאולץ וליוותה אותי

אל שולחן פינתי גבוה ,עם נר קטן ומאפרה ששרידי סיגריה עוד נותרו בה.


הפניתי את מבטי לאחור ובין ראשיהם של הבליינים ראיתי אותה ,נשענת על קיר

הבמה, כאילו ממתינה שמישהו יתייחס אליה, שמישהו יבוא ויאסוף אותה.

הרמתי את כוסית הוויסקי באוויר, חייכתי אליה ואמרתי "לחיים".

ידעתי שהיא לא תגיב, היא עמדה שם קפואה ולא זזה.

אחרי הכוסית השלישית אזרתי אומץ "על החיים ועל המוות, מה כבר יכול להיות"?

אמרתי.


התקרבתי אליה, הראש קצת מסוחרר.

אספתי אותה אל חיקי,עיניהם של הקהל במקום ננעצו בי ולפתע הם החלו למחוא כף.

זה היה מביך אבל המשכתי בשלי.


ליטפתי את גופה ולחשתי לה : "כשמתחשק לי לפלרטט, אני פורט."

ולקול צליל המיתר שהשמיעה השיבה :

"הייתי פעם עץ אולי ,ובתיבת התהודה ,אני זוכרת את כל מי שניגן עלי."
נכתב לפני 4 שנים ו-6 חודשים
הקוראים:
  • לפני חודש ulubabe בת 24 מדארפור
  • לפני 9 חודשים pace בת 24 מhaifa
  • לפני 3 שנים חני בת
  • לפני 4 שנים ו-5 חודשים zeno בן מעין הוד
  • לפני 4 שנים ו-5 חודשים הבלגית המעופפת בת 19 מהצוללת הצהובה
  • לפני 4 שנים ו-6 חודשים בת
  • לפני 4 שנים ו-6 חודשים תולעת ספרים בת מגבעתיים
  • לפני 4 שנים ו-6 חודשים פוליאנה :-) בת 24 מארץ לעולם לא.
  • לפני 4 שנים ו-6 חודשים מכורה לדמיון בת 28 מהמרכז
  • לפני 4 שנים ו-6 חודשים מוּמוּ בת 18 ממקום טוב כלשהו
  • לפני 4 שנים ו-6 חודשים אליעזר בן 30 מנתניה
  • לפני 4 שנים ו-6 חודשים שרוני בת 23 מקצה העולם
  • לפני 4 שנים ו-6 חודשים ס.א.איש בן 23 מtel aviv
  • לפני 4 שנים ו-6 חודשים גלית בת 49 מירושליים



©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ