הספרון "המדריך למשתמשת" נכתב על ידי אלכס מילמן והינו הראשון מתוך טרילוגיה.

אלכס מזמין את ה"קוראת" למסע בחדרי הלב של בעל אנוש.

בכתיבה קולחת, הומוריסטית, ובגובה העיניים, המדריך והמטיילת נעים בתוך חדרי הלב. שאלכס מילמן צבע בצבעים, ולכל חדר יש את הגוון והאופי שלו.

החדר הלבן – הדומיננטי, יש לו פינות משלו: הומור, משפחה, יצירתיות, אהבה ומוזיקה.

החדר הירוק-פינותיו לא מרובות והוא מורכב מ: הכנות נראות וים.

החדר הסגול-תחרותיות, עקשנות ובגידות. (קצת הזכיר לי את החדר הסגול של קלינטון).

המסע של המדריך ו"המשתמשת" מסתיים בחדר השחור עם פינת החטא.
איזה חטא?
כולנו חוטאים מי יותר ומי פחות.
מה הוא חטא בכלל?

כל חדר עומד בפני עצמו, אך הם לא יוכלו לעמוד ברשות עצמם כתא בודד. החדרים זקוקים לסנכרון ביניהם וכולם יחדיו מהווים מיקשה אחת.

הכתיבה מלווה בשירים מותאמים לאופי החדרים, ובאחד החדרים שולבה מעשייה על תמר שמרדה במוסכמות החברה. אהבתי את המעשיה יש לה מוסר השכל...

כל המסע מלווה במטאפורות וקלישאות המתארות את "בעל הלב", ולמרות החשיפה, המדריך א נותן תשובות ל"משתמשת" ששואלת, הוא רק מציב בפניה עובדות.

שאלת המיליון דולר: "האם ליבו יוכל לנגן על מיתרי ליבה של "המשתמשת"?

בפרק האחרון מסביר המדריך ל"משתמשת" שהוא בחור פשוט, ועם השנים אבדה לו התקווה, ודווקא כשהיא הגיעה משהו נגע בו...

המדריך מסיים את המסע בקטע קצרצר, המבטא את מדרשו, ומודיע שמסעו הנוכחי הינו זריקת עידוד במטרה לסלק כל מחסום שיגרום לבידודו.

לדעתי, צבעי החדרים לא נבחרו כלאחד יד. אלכס מילמן לא השתמש בצבעי היסוד: אדום, צהוב וכחול. למעשה אף חדר מחדרי הלב לא נצבע בצבע יסוד, אלא משילוב של שני צבעים. לדוגמא: החדר הירוק נוצר משילוב של צהוב וכחול והסגול משילוב של אדום וכחול.

החדרים שנצבעו בשחור ולבן הם חדרים שנצבעו בצבעים אכרומטיים וחסרי צבע. הלבן מבהיר והשחור מכהה. הגוון הסופי מתקבל מכמות הצבע שנמהל לתוך הגוון הבסיסי וכמויותיו נותנות את הטאצ' הסופי.

אלכס רוקח את הלב בצבעים ובגוונים שבחר הוא מבטא את התדר. אין לי ספק שאופן צורף הצבעים ועוצמתם מהווה את המוזיקה של החיים.

כמו המוזיקה של החיים, כאן הצבע משחק תפקיד חשוב, ומהווה כרית חשובה לכותב ולקורא.

לקראת סוף המסע, "המשתמשת" שואלת:
"אתה כתבת את זה?
כן
-זה מקסים בעיניי!
תודה!
עכשיו בואי נצא מפה, אבל ברגל ימין-יש לי קטע עם אמונות טפלות... (עמוד 63)

הסופר מבטיח בסוף "המשך יבוא..." מה שמותיר את "המשתמשת" מסוקרנת.

מעניין לאן המדריך והמשתמשת הלכו...

לדעתי, הספרון יתאים לפלח קהל קוראים שמוכן לצאת למסע בצבעי החיים, ולהתפלש בנפשו המורכבת של האדם.

בשורה תחתונה: לאוהבי הפילוסופיה.

לי יניני

פרוזה-מקור, הוצאת ספרי ניב, 63 עמודים שנה: 2016

הספרון "המדריך למשתמשת" נכתב על ידי אלכס מילמן והינו הראשון מתוך טרילוגיה.

אלכס מזמין את ה"קוראת" למסע בחדרי הלב של בעל אנוש.

בכתיבה קולחת, הומוריסטית, ובגובה העיניים, המדריך והמטיילת נעים בתוך חדרי הלב. שאלכס מילמן צבע בצבעים, ולכל חדר יש את הגוון והאופי שלו.

החדר הלבן – הדומיננטי, יש לו פינות משלו: הומור, משפחה, יצירתיות, אהבה ומוזיקה.

החדר הירוק-פינותיו לא מרובות והוא מורכב מ: הכנות נראות וים.

החדר הסגול-תחרותיות, עקשנות ובגידות. (קצת הזכיר לי את החדר הסגול של קלינטון).

המסע של המדריך ו"המשתמשת" מסתיים בחדר השחור עם פינת החטא.
איזה חטא?
כולנו חוטאים מי יותר ומי פחות.
מה הוא חטא בכלל?

כל חדר עומד בפני עצמו, אך הם לא יוכלו לעמוד ברשות עצמם כתא בודד. החדרים זקוקים לסנכרון ביניהם וכולם יחדיו מהווים מיקשה אחת.

הכתיבה מלווה בשירים מותאמים לאופי החדרים, ובאחד החדרים שולבה מעשייה על תמר שמרדה במוסכמות החברה. אהבתי את המעשיה יש לה מוסר השכל...

כל המסע מלווה במטאפורות וקלישאות המתארות את "בעל הלב", ולמרות החשיפה, המדריך א נותן תשובות ל"משתמשת" ששואלת, הוא רק מציב בפניה עובדות.

שאלת המיליון דולר: "האם ליבו יוכל לנגן על מיתרי ליבה של "המשתמשת"?

בפרק האחרון מסביר המדריך ל"משתמשת" שהוא בחור פשוט, ועם השנים אבדה לו התקווה, ודווקא כשהיא הגיעה משהו נגע בו...

המדריך מסיים את המסע בקטע קצרצר, המבטא את מדרשו, ומודיע שמסעו הנוכחי הינו זריקת עידוד במטרה לסלק כל מחסום שיגרום לבידודו.

לדעתי, צבעי החדרים לא נבחרו כלאחד יד. אלכס מילמן לא השתמש בצבעי היסוד: אדום, צהוב וכחול. למעשה אף חדר מחדרי הלב לא נצבע בצבע יסוד, אלא משילוב של שני צבעים. לדוגמא: החדר הירוק נוצר משילוב של צהוב וכחול והסגול משילוב של אדום וכחול.

החדרים שנצבעו בשחור ולבן הם חדרים שנצבעו בצבעים אכרומטיים וחסרי צבע. הלבן מבהיר והשחור מכהה. הגוון הסופי מתקבל מכמות הצבע שנמהל לתוך הגוון הבסיסי וכמויותיו נותנות את הטאצ' הסופי.

אלכס רוקח את הלב בצבעים ובגוונים שבחר הוא מבטא את התדר. אין לי ספק שאופן צורף הצבעים ועוצמתם מהווה את המוזיקה של החיים.

כמו המוזיקה של החיים, כאן הצבע משחק תפקיד חשוב, ומהווה כרית חשובה לכותב ולקורא.

לקראת סוף המסע, "המשתמשת" שואלת:
"אתה כתבת את זה?
כן
-זה מקסים בעיניי!
תודה!
עכשיו בואי נצא מפה, אבל ברגל ימין-יש לי קטע עם אמונות טפלות... (עמוד 63)

הסופר מבטיח בסוף "המשך יבוא..." מה שמותיר את "המשתמשת" מסוקרנת.

מעניין לאן המדריך והמשתמשת הלכו...

לדעתי, הספרון יתאים לפלח קהל קוראים שמוכן לצאת למסע בצבעי החיים, ולהתפלש בנפשו המורכבת של האדם.

בשורה תחתונה: לאוהבי הפילוסופיה.

לי יניני

פרוזה-מקור, הוצאת ספרי ניב, 63 עמודים שנה: 2016