ביקורת ספרותית על מצבי רוח מאת יואל הופמן
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 15 ביוני, 2010
ע"י שמעון שלוש



יש הרבה מקום להרף
--------------------------

לקרוא את יואל הופמן זו חוויה רוחנית. אני מרגיש קרוב לכתיבה שלו משום שהוא נמצא באיזשהו אופן על דרך של שירה. המשפטים שלו קצרים יחסית גם אם הרעיונות מתמשכים.
זו כתיבה כצורך. הוא מעלה את זיכרונות הילדות שלו בחיק משפחתו, אם כי זו לא כתיבה דווקא על חיק או על מגע אישי ובלתי אמצעי. הוא כותב על המחשבה ועל האדם, שמהם ניתן לשער משהו על הקיום ולא רק שלו.
הוא איש מסע, וככזה מנציח את זיכרונו מן העולם בתוך החוויות עליהם הוא מספר; אבל גם מן הצד, רוצה להבקיע את ההארה.
הוא ניזון מחומרי חלום, משקיף מבעד להתגלויות בטבע, אוהב לזכור מן העבר, על מנת להתייחס לנפשותיהם של מי שהוא חווה אותם ודולה מהם להעיד על חוויות חייו.

האם זהו עיסוק הולך וגובר במסכות,
האם הוא לא יכול להעיד ממקום רגשי,
האם הוא מתעסק במותו, בגדולת חייו?
יש הרבה מקום להרף בתוך הזרם האסוציאטיבי של כתיבתו. יואל הופמן מחדש לספרות העברית. הוא מעצב טעם. לא מעניין אותו לספר סיפור, דווקא, אלא דרך הכתיבה, לחפש משמעות, להבין את העולם על פי תרחישיו.
הוא עסוק בדמיון. האם התרחישים שלו מבקשים ליצור דיאלוג?
לאו דווקא. הוא נע בתוך הקיים, מבקש לברוא בשפה משל לחיים על פני אדמות. חשוב לו המבע, העובר דרך הידע, כמו ההבנה שהוא רוחש בעולם.
מנסה לשבור מוסכמות בקשר לקריאה שלנו, הוא מגיע מתורת הזן, שממנה ניתן להבקיע הד, מהסתכלות על הטבע; ובכלל זה על טבעו של האנושי.
הוא רושם קצר בתוך הסתכלות מתמשכת, הנבנית בחלוף הזמן מתרחיש לתרחיש ומספר לספר, על מנת להועיד מקום להסתגלות ולקשר בין בני אדם, הנעים לגורלותיהם בעולם לא מכוון דווקא אלא באמצעות הדמיון, ומה שניתן לאצור ממנו בזיכרון.

מפתיע, כשעל כל כריכה ממהדורת הספר הזה, הוא רושם רישום אחר או, אולי, סדרה של רישומים. אין בגימיק הזה אלא להפיג משהו אצלו בתוך הקיים.
יואל הופמן מאמין בכוחה של המלה לשאתו אחרת על פני הקרקע. עסוק בעיצוב העולם הפנימי, אין לו אלא לפרק אותו שוב ושוב, לדלות ממנו עולם אפיגוני בזרם התודעה. גם אהרון שבתאי עשה את זה בשירה, בשיטתיות.
יואל הופמן בספר הזה עובר לדבר בגוף ראשון רבים. גם זו הצעה מן השירה של אבידן ושל וולך, למשל.
גם פה המוות נישא בחיים כלאחריהם ובתוכם. הוא ממלט את דיווחיו מלפני השיכחה, מעיד מפני רגשות לשאת תפילה על שלא יהיה זקוק כל כך. המלים נגלות מן ההשראה הפרטית לגמרי, כבתוך מה ששלנו, להתחבר.


20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שמעון שלוש (לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
תודה נינה.
חובב ספרות (לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
לאור הביקורת המענינת אני בטוח שאחזור לקרוא בו.
אנקה (לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
ניתחת במדיוק את כתיבתו של הופמן. באיזמל מנתחים מוכשר.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ