הנבואה קבוצה ציבורית
אתם ילדים רגילים שחיים בבית ספר. לכל אחד מכם חסר אבא או אמא אבל זה לא הפריע לכם אף פעם. לפחות עד לאותו היום, היום שבו קרה המקרה. בזמן שהייתם בשיעור חבורה של מפלצות תקפה אותכם! איכשהו אצלכם להתגבר עליהם בזכות הכוחות שלכם! שעד לאותו הרגע לא ידעתם שהם קיימים. בכל פרק תהיה לכם נבואה מטרה ומסע חיפושים! בדרך תתקלו באויבים, חברים חדשים, ילדים בעלי הורה אלילי ממוצא אחר ( יוונים\ רומיים\ גופים מארחים לאלים מצריים)
בהצלחה D=
טופס הרשמה
-------------
שם:
מוצא: (הורה אלילי יווני או רומי\ חרטום
רקע:
אופי:
גיל:
מראה:
אם מישהו רוצה לעזור לי לנהל ולקדם את הקבוצה כדי שזו לא תהיה עוד קבוצה מתה אני אשמח D=
~ הנערה בכחול~
~ (LOVE) <נטוטו> (אף חתול) ~
* שימו לב שחל שינוי ואי אפשר להיות גופים מארחים אלא רק חרטומים על מנת שיהיה שוויון כוחות
----------------------------------------------------------

שם: מוניק גרייסון (עורבני כחול)
מוצא: (הורה אלילי יווני או רומי\ חרטום: חרטומה, הולכת בדרך אנוביס
רקע: חייה עם אביה, אמה ואחותה בסן-פרנסיסקו, קליפרוניה. יום אחד נעלם אביה והיא יצאה לחפש אותו, היא מצאה אותו מהר קובר באדמה נמר שן חרבי, הוא נאלץ להסביר לה שהוא חרטום, הולך בדרך גב, וגם היא. היא חשבה שהשתגע אך הוא לקח אותה לבית בברוקלין ומשאיר אותה באחריותם, היא לומדת ללכת בדרך אנוביס
אופי: חכמה ושקטה, לא מתעצבנת מהר אבל קצת מתנשאת, חביבה אך מדברת רק כשנחוץ ונאמנה
גיל: 18
מראה: שיער חום בהיר וארוך, עיניים אפורות משתנות, גבוהה, רזה מאוד. ידיים יציבות וחזקות. לובשת בעיקר שחור (נחשו בהשראת מי).

שם:אשלי ג'פרסון (חצויה)
איזור מגורים: אמריקה , ברוקלין.
מוצא:אתנה ( היוונית)
רקע: הכירה את מחנה החצויים , אבל הייתה בו רק קיץ אחד כשהיא הייתה בת 7 כי האמא החורגת לא הסכימה לה להיות בו ושכנעה את אבא שלה לא להסכים לה ללכת. ומאז היא שכחה מהמחנה. בדרך כלל נכנסת למריבות עם אמא החורגת לאבא שלה תמיד לצד האמא.
אופי: חכמה , מהירה, שונאת שאנשים חושבים שהיא טיפשה בגלל שהיא בלונדינית, חזקה , עקשנית ,טובה בלקלוע דברים , ומתי שהייתה במחנה החצויים אהבה להשתמש בפגיון.
גיל:19
כוחות: קריאת מחשבות

שם:איימי (הנערה בכחול)
מוצא: הבת של פוסידון
רקע:חייה עם אמה בלונדון וגילתה את כוחותיה בבית הספר- בזמן שביריונים הציקו לחברתה הטובה והשפילו אותה (ניסו לדחוף את הראש שלה לשירותים)היא התעצבנה כל כך ואז המים יצאו מהשירותים והשפריצו על כל מי שהיה בסביבה חוץ ממנה ומחברה שלה+ המפלצת תקפה אותה בשיעור ורק היא ראתה אותה, ואז היא הבינה שמשהו בה לא בסדר. היא שונה.
אופי: אוהבת להצחיק, חברותית, נאמנה לחברים, בעלת סוג של חוש שישי(לא קוראת עתידות או משהו פשוט יודעת דברים בלי שאומרים לה או שמתחרשים באותו הזמן במקום אחר)
גיל:18
מראה:תלתלים בלונדינים שטנים, עיניים כחולות ירוקות, גובה מטר 57
-----------------------------------------------------------
שם: טיאנה דארן ( טל)
מוצא: בת יופיטר
רקע: אמא שלה יודעת שאביה הוא יופיטר ועל מנת להגן על עצמה מהמפלצות שיצאו אחרי טיאנה היא שולחת אותה לפנמיה , היא מסתגרת בעצמה ומתביישת לדבר על אמא שלה שרק מממנת את לימודיה ושולחת לה בדואר את מינימום הכסף שהיא זקוקה לו.
אופי: מחושבת אבל לוקחת סיכונים, פיקחית,ידידותית, אלימה.
גיל: 19
מראה: שיער שחור פחם ארוך מאוד (עד המותניים), בהירת עור , עיניים כחולות (כמו של ילדי זאוס\יופיטר),גבוהה יחסית לגילה.
---------------------------------------------------------
שם:קיטי (טוליפ)
מוצא:הבת של פוסידון
רקע: שנה אחרי הנבואה היא פרשה מהלימודים ועברה לאוסטרליה שם היא מלמדת גלישה וקרב מגע
מגע.
אופי:חכמה, מצחיקה, אמיצה, די מרעשה רוב הזמן...
גיל:19
מראה:עינים כחולות ,שיער חום מתולתל וארוך ,די שזופה ,גבוהה ורזה
-----------------------------------------------------------
שם: רוקסן ג'אווה ((LOVE) < נטוטו > (אף חתול))
מוצא: (הורה אלילי יווני או רומי\ חרטום): בת של אפולו (הרומי) וצאצאית רחוקה של אתנה.
רקע: חיה עם אמא שלה והאח הקטן שלה מייקל (אין לו קשר לאפולו) בדירה קטנה בשכונת עוני בלטינה שבאיטליה. מדי פעם יש לה חזיונות לא ברורים על העתיד לקרות. הייתה משחקת כדורסל באופן קבוע עם החברים שלה בשכונה ועושה איתם כל מני תעלולים לאנשים העשירים ולמוכרים בחנויות. גם גנבה מדיי פעם. רצתה לשרת בלגיון אבל לא יכלה להשאיר את המשפחה שלה לבד אז היא הפכה לאשת-הקשר של הלגיון.
אופי: מאוד עניינית, טובה מאוד בכל סוגי הקליעה (קליעה לסל, חץ וקשת) משתעממת בקלות. שונאת שאומרים לה מה לעשות ולא מסוגלת לשבת בשקט. טובה באסטרטגיות מלחמה ובהסחת דעת.
גיל: 19
מראה: עיניים חומות כהות, שיער חלק חום בהיר עם קצוות בלונדיניים שמגיע עד הכתפיים, ועור בהיר עם גוון שזוף במקצת. תמיד יש לה כובע ברט על הראש. בדרך כלל לובשת טי שירט קצרה (כשקר סווטשירט) ג'ינס ארוך בהיר ונעלי אולסטאר.
------------------------------------------------------------------
שם: ליאו (קיצור של לאונרדו) . (The Doctor)
מוצא: בנו של פלוטו (רומאי) .
רקע: ליאו נולד למשפחה ענייה לכן גנב אוכל ובגדים כדי להתקיים. בגלל שהדרדר לפשע יש לו תמיד בתוך סוליית הנעל סכין שהוא יכול לשלוף ברגע.
אופי: לא כל כך נחמד לאלה שהוא לא מכיר ואלה שמנסים להכיר אותו מגלים שהוא בחור נחמד .
גיל: 17
מראה: שיער שחור עם פס כחול כהה עד קצת יותר מהכתפיים, עיניים אדומות וגבוה לגילו .
------------------------------------------------------------------
שם:ג'יימס (Cheshire)
מוצא:האדס
רקע:חי עם אימו ושתי אחיו, עד שגילה את כוחותיו כשחבורת בריונים\מפלצות הציקה לאחיו- (שגם הם בעלי כוחות)יצא צבא שלם של שלדים מהרצפה וכמה שלדי ציפורים וכלבים כבר היו תקועים לבריונים באוזניים.
אופי:מצחיק, חברותי, נאמן, ובעל כוחות רבים במיוחד.
גיל:17
מראה:שיער שחור קצוץ, עיניים חומות, מטר 65.
------------------------------------------------------------------
שם: סולין טרייר (זאבה)
מוצא: זאוס
רקע: היא חיה אם אמה ואחותה החורגת ואבא חורג, היא גילתה את הכוחות שלה כשביריונים ניסו לגנוב לה את התיק ובין רגע ברק הכה בהם והם התחשמלו( לא למוות לצערה של סולין).
אחרי כן, היא נכלאה להרפתקאה כמעט מטורפת אך מאז הוריה החלו להתרשל בגידולם שלה ושל אחותה. אביה הפסיד את כל כספו ונכלא לחובות ואמה מתה מסרטן במוח.
משרד הרווחה לקח אותם ושם במשפחה אומנת עד שאביה נרצח ואז אחותה מתה משימוש יתר בסמים, אחרי כשנה היא ברחה וחיה לבד, ואחריי כמה חודשים היא עברה לאוסטרליה.
אופי: היא לא מדברת הרבה אם יצורים שהיא לא מכירה, היא לומדת מהר ולא מוותרת בקלות.
היא אוהבת לעבור אתגרים קשים ושונאת להפסיד אך לא ממש תחרותית, היא יותר בכיוון של המטרה לא הקדישה את כל האמצאים.
היא שונאת חתולים, לא יכולה לבלוע דגים ו.. כמה מביש-לא יודעת לשחות.
גיל:20
מראה: עניים אפורות כהות כמו ענני סערה, שקטות, כמו השקט שלפני הסערה אך גם שלוות באופן עיקש.
עורה שזוף משמש, גובה מטר שבעים. היא רזה ושערה המתולתל והשחור כמעט תמיד פזור והיא נחהגת ללבוש בגדים שחורים או אפורים.
המראה הכללי מזכיר סופה שמתקרבת אך אם תחפשו טוב תמצאו את אשרת הפנים הנינוחה-בכל מצב-, ואת העיקול הקל של שפתיה במן רבע חיוך כזה.
יש לה שתי חגורות של פגיונות לזריקה מעור שחור שמוצלבים מעל הגופייה השחורה ומכנסי הצבא הדהויים, חרב קצרה תלויה בנינוחות על המותן ושלוש גומיות על ידה הימנית.
------------------------------------------------------------------
שם:דן (אנוביס)
מוצא:האדס
רקע:ברח מבית הספר לאיזורי בתי קברות כאשר גילה שהוא יכול לזמן שלדים מהאדמה
אופי: אמיץ יש לו פחד גבהים חוש הומור שחור יעזור לחבריו במקרה הצורך לא נדיב אבל מתחלק באוכל
גיל:21
מראה:שיער שחור לבוש שחורים פנים עייפות עור שחום ונעליים שחורות
------------------------------------------------------------------
שם:לוסי לורן (ירח לבן)
מין:נקבה
מוצא:וולקן(אל הנפחים, המלאכה, האש וחרשי הברזל.)
רקע:איבדה את הזיכרון וברחה ממוסד לחולי נפש כי טענה שהיא בתו של וולקן והציתה אש במוסד לחולי נפש.
אופי:שקטה,נאמנה למטרה שלה וזוכרת כמעט כל פרט
גיל:16
מראה: שער אדום שנראה כמו אש בזמן שהיא רצה, עניים שחורות וגדולות, עור שזוף.
לובשת שמלה לבנה ותיק צד מעור חום, שם נמצאים כל הפריטים שהיו חשובים בחייה, היא אף פעם לא פתחה את התיק אבל תעשה כמעט כל דבר כדי להסיגו.
------------------------------------------------------------------
שם: מקס (סטיב)
מוצא: ארס
רקע: מקס חי עם אמו בניו-יורק עד שקיקלופ מרושע תקף אותם בזמן שאכלו ארוחת ערב. השרשרת של מקס הפכה לענק מארד שמימי שצימח כנפי דרקון והמזלג הפך לגרזן. הוא תקף את הקיקלופ עם הגרזן ועם כדורי פלזמה שירה מהיד שלו שהפכה לאדומה. מאז הוא משוטט ומחפש חצוים נוספים שיעזרו לו.
אופי: נחמד אל החברים שלו ויעשה כל מה שאפשר כדי להגן עליהם אבל הוא נורא פזיז.
גיל:21
מראה: שרירי, בעל עור חיוור, לבוש בגדים שחורים ובעל שער שחור קצוץ בתספורת צבאית.
הידעת: בשביל להזמין חברים לקבוצה - שלח להם קישור: .
חברי קבוצת הנבואה
הצג הכל מציג 10 מתוך 29 חברים
בן 17
somewhere, out there
בן 18
ארץ החתולים
בת 16
שבע הממלכות
בת 21
ממלכת בני הלילית (מרחובות)
בת 24
אֶלִיאָלגַר, בירת בַּקוּרָה
בן 21
שדה הקרב
בת 17
הדרך
בת 20
תהום הנשייה
קיר הדיונים
 |  הוסף דיון הצג הכל מציג 5 מתוך 24 דיונים שעל הקיר
☺ נטע התולעת שנכנסת לספרים ולא יוצאת אף פעם ☺ לפני 4 שנים
שם: נטע
מוצא: יווני
רקע: גיליתי את הכוחות שלי שיעור גאוגרפיה (משעמם) בזמן שהם למדו מפלצת פרצה לשיעור, כולם ברחו ורק אני וידיד שלי נישארנו (אני נפלתי בדרך והוא פשוט עזר לי) הוא מביא לי את מפרט של הגיטרה שלי ואומר לי להקפיץ אותו, אני עושה את זה והמפרט הופך לחרב אני מרימה אותה (ררק כדי לראות אותה באור) וברק ניתז ממנה. חייתי בניו יורק. דיסלקטית
אופי: מצחיקה, זורמת, אוהבת לנגן בגיטרה.
גיל: חמש עשרה.
מראה: שיער חום גלי מעט, עם קצוות בלונדיניים, עיניים כחולות מחשמלות, עור לבן חיוור מעט.
בת זאוס
נטוטו לפני 4 שנים ו-1 חודשים
פרק חדש!!
"הנשף" ~ שם דרמטי לא?
קיבלתם את ההזמנות לנשף, ואתם מחליטים ללכת (או שלא, אבל אתם תהיו שם בכל מקרה כשהמפלצת תתקוף). רובכם (חוץ מרוקסן ודן) לא יודעים מה מצפה לכם, וחושבים שזה סתם נשף תמים ^^
תנסו ליהנות קצת, כל עוד אתם יכולים.. *צחוק מרושע*
אה, וחשוב לציין! המפלצת הספציפית הזו לא תהיה שייכת לאף מיתולוגיה, אז אם אתם מרגישים יצירתיים אתם יכולים להוסיף לה תיאורים מגניבים כמו עיניים על הגב או משהו. זה תלוי בכם ^^
בהצלחה!
ג'קס לפני 4 שנים ו-1 חודשים
נט, אני יכולה לשנות את גילי? לשמונה עשרה?
נטוטו לפני 4 שנים ו-1 חודשים
קייקיי
נטוטו לפני 4 שנים ו-1 חודשים
בהיתי במסך יותר מדי זמן. בחיי, אף פעם לא חשבתי שהדבר הזה יכול להיות כל כך ממכר! כל כך הרבה מידע! ממש מדהים!
אוקי, המשפט האחרון כנראה בא חלקית מהגבירה, שעדיין מנסה להפוך אותי לבת אתנה. הגבירה, בפעם המיליון בערך, את מוכנה לצאת לי מהראש בבקשה??
סגרתי את המחשב והבטתי לכיוון האחרים. הם התאספו סביב דן משום מה. הלכתי אליהם.
"מה קורה?" שאלתי.
"הזמנות לנשף" דן אמר בנימה סתמית, אבל שנינו ידענו מה עומד לקרות. דיברנו על זה מלא, והבנו שרוב הסיכויים שאם נגיד להם שעומדת להופיע מפלצת ענקית הם פשוט לא יבואו, או שהם יתחילו להרוס את הנשף עוד לפני שהיא מגיעה. ואז החיזיון שלי ישתנה, ואין לדעת מה עלול לקרות.
אז העמדתי פנים שאני מתלהבת "נשף?? יוווו זה נשמע כיף! בואו נלך, בבקשהההההה!"
בבקשה בבקשה בבקשה שזה יעבוד!
אנוביס לפני 4 שנים ו-1 חודשים
(נשמע אמין נט XD)
"אני הולך, אם יש שם אוכל" אמרתי, "אני הולך להחליף למשהו יותר מכובד" הודעתי ועליתי לחדר
הבנתי שאין לי דברים מתאמים לנשף, ידעתי שרוקסן תבוא במוקדם או מאוחר, אם היא הבינה את הרמז.
בערך אחרי 10 דקות רוקסן נכנסה.
"מצאת משהו?" שאלתי אותה
"המחשב לא יודע כלום על המפלצת הזו, פעם ראשונה שאני לא מוצאת את מה שאני מחפשת במחשב"
"זה בסדר, מקסימום זו מפלצת קנדית, אפשר להתמודד עם זה לא?" אמרתי וחייכתי

ג'קס לפני 4 שנים ו-1 חודשים
נשארתי למטה עם סולין
"אולי נשאל את רוקסן בעניין הבגדים?" שאלתי באי נוחות "כלומר, אולי נמשוך תשומת ככה?"
ירח לבן לפני 4 שנים ו-1 חודשים
"נשף?" שאלתי בפקפוק. "אני מעדיפה לא לבוא."
"למה?" שאלה סולין
"כי אם יהיה נשף עם מיליון חצויים תהיה גם מפלצת אחת לפחות." השבתי. אין סיבה שלא וכבר התחלתי להתרגל לחיים בלי.. מפלצות.
"אז תביאי את כלי הנשק שלך," אמרה מוניק את המובן מאליו
"כן.. כי חרב מפוצלת ממש תתאים עם שמלת נשף לבנה.." השבתי ואז עלה לראשי התמונה שלי בשמלה הלבנה עם החרב המפוצלת שלי וחיוך עלה על פניי.
"טוב.. אני מניחה שאין לכן שמלות נשף," אמרתי להן בחיוך. "בואו, אני יודעת בדיוק איפה אפשר למצוא כאלה." אמרתי וראיתי את הדכדוך של סולין. היא שונאת שמלות אבל אפשר להחביא בהם המון כלי נשק.. זה כמעט מדהים כמה כלי נשק בן אדם מיומן יכול להחביא בשמלות ולבן אדם מיומן אני מתכוונת אליי.
"אל דאגה, אחי עובד בזה. אתן לא מבינות כמה כלי נשק אפשר להחביא בשמלה! זה כזה אדיר.. אבל צריך את השמלות המיוחדות שלו, הם חסינות לאש וכמעט לא נרטבות. השמלה הראשונה שלו נהרסה לי רק אחרי שבוע! אבל אני לובשת אותן רק אם צריך.. הם מאוד יקרות." אמרתי בחיוך והתחלתי ללכת בביטחון
"זה לא נשמע טוב לארנק שלי.." מלמלה סולין. "תגידי, הוא לא מת לפני שנה?" שאלה פתאום
"לא.. הם היו תאומים. אבל את יודעת, הוא נראה ממש כמוני! אפשר לחשוב שאנחנו אחים!"
"אבל אתם.." החלה מוניק וסוליון אמרה לה משהו אבל לא הצלחתי לשמוע. מעניין מה קרה עם הקול הפנימי שלי? הוא בטח היה אומר לי להרוג אותן ולחגוג על הגופות שלהן אבל למה לי? סוליון סוג של הצילה אותי.. נדמה לי. היא הראתה לי את האיש הנחמד הזה עם הכדורים הקטנים והלבנים שלו. קראו לו.. פסיכיאטר.. או פסיכולוג.. או שניהם? עצרתי וחשבתי על זה לרגע.. שניהם סביר להניח.
"קדימה לוס, אנחנו הולכות לקנות את השמלות המגוחכות של אחיך למחצה, לא?" שאלה
"כן.. אבל מה עם האיש הנחמד והכדורים הקטנים והלבנים שלו?" שאלתי בהרהור והמשכתי ללכת.
"מה קרה?" שאלה בדאגה.
"כלום.. פשוט חשבתי עליו.. מה היה שמו?"
"דוקטור פיינגרס?" שאלה סולין "טוב, איפה בדיוק החנו הזו?"
"מרחק של שתי רחובות," עניתי בהיסח דעת. שמעתי את מוניק שואלת את סוליון משהו והיא ענתה בעצב. סולין.. סוליון.. הפרש של אות אחת וכבר השם משתנה.. למה זה?
"הגענו," אמרתי ועליתי במדרגות הרעועות במהירות ופתחתי את הדלת במהירות. שמעתי טעינת אקדח והעלתי את שערי בלהבות.
"לוס!" קרא אדם וחיבק אותי, לא מוטרד כלל מהשער שלי שהעיר את הכל. התרחקתי ממנו וסקרתי אותו במבטי. הוא היה רזה מאוד מאז מות אחיו אך החל להעלות בשר על עצמותיו ככה שנראה.. די רגיל, עיניו היו חומות-כמעט אדומות והם זהרו בשמחת חיים מחודשת ושערו שהיה בגוון עיניו היה אסוף בקוקו מרושל שאלפי קצוות שער טועים מצאו את דרכם מחוץ לגמיה הרופפת.
"טוב, באנו לקנות שמלות קרב!" הודעתי בשמחה ואדם החזיר לי חיוך.
"יש לנו אורחות?" שאל ועזר לסולין לעלות בשלב האחרון שהיה גבוהה מכל השאר והיא הגיבה ברטינה נחמדה. לאחר מכן הוא השיט את הווליון הירוק בדרמטיות וחשף לעיננו את החנות האמיתית.
"היי," שמעתי את מוניק אומרת.
"בואי מוניק," אמרתי לה והושטתי לה את ידי אך היא סיימה לטפס לבדה ועמדה זקופה.
"הוא.. מאוד דומה לך.." אמרה
"כן, הוא אחי." השבתי בחיוך והלכתי לצידה.
"השמלה הזו.. זו גם שמלת קרב?" שאלה
"כן, אחיו עשה אותה. הדגם האחרון שלו והכמעט מושלם!" השבתי בחיוך ודילגתי במהירות פנימה.
ג'קס לפני 4 שנים ו-1 חודשים
וואו, טוב... אני לא נוהגת לבלות את זמני בחנויות לשמלות נשף, זה היה כל כך... צבעוני
הלכנו אחרי אדם לעומק החנות, היו ערמות של בובות לבושות בשמלות פאר שלעולם לא חשבתי שאלבש, בעיקר כי לא רציתי
"לא היינו צריכות לקרוא לרוקסן ולקיטי? ולאשלי?"
זאבה~ לפני 4 שנים ו-1 חודשים
"לא," ענתה לוסי בקלילות. עכשיו היא נראת רגועה כל כך אבל אחרי אותה הרפתקאה היא כמעט איבדה את זה.
"זה בסדר," אמרתי למוניק. "מה הקטע אם לכולם יש שמלות קרב מגניבות? וחוץ מזה, ככה אם תהיה פדיחה נוכל להאשים את לוס."
"שמעתי את זה," ענתה לוסי ופתחה בשיחה נמרצת עם אדם, הם דיברו על דרכים להחביא להבים בשרוולים ורובים.
"טוב, אילו צבעים יש?" שאלה מוניק ואדם חייך עליה חיוך ספק חביב ספק זדוני והחל בהסבר ארוכה על צעים שיתאימו לה ועל סוגי הבדים. משום מה לא הכרתי שום שוג של בד..
זאבה~ לפני 4 שנים ו-1 חודשים
*צבעים
ג'קס לפני 4 שנים ו-1 חודשים
"רגע! רגע!" קטעתי את רצף דיבורו המהיר שדמה לזה של לוסי
"אתה יכול רק להוציא מהאפשרויות וורוד, תכלת, לבן, סגול, ירוק, וצבעים פסטלים למיניהם?" אמרתי לו
הוא קימט את מצחו באכזבה אבל משך בכתפיו והוביל אותי מבעד לחרכים שנוצרו בין המעמדים
"מה עם זו?" הוא החווה בידו על שמלה אדומה וארוכה, עם אימורים בשוליים, אין לי מושג מה זה אימורים אבל ככה קוראים לזה לפי דבריו של אדם
"לא" אמרתי באי נוחות "אני חושבת שהיא תבלוט מדי" אדם נאנח וסובב את ראשי לעבר אחרת, שמלת כתפיות ארוכה ולא נפוכה, לא יותר מידי בוהקת וללא קישוטים מיותרים, היטתי את ראשי בשביעות רצון והנהנתי לעבר אדם, ניגשתי לעבר לוסי וסולין שבחנו מספר מעמדים בו זמנית
"מצאתם משהו?" פניתי אליהן
זאבה~ לפני 4 שנים ו-1 חודשים
"זאת," אמרתי והחוותי לעבר שמלה שחורה בעלת שרוולים ארוכים ויפים.
"אהה, ומה איתך לוסי?" שאל והיא הצביעה על-אני כלח כך מתאפקת לא לבחור לך שמלה ירוקה עם פרחיםXD- שמלה לבנה עם הדפס יפהפה של שחור ןאדום אך האדום הזה נראה כמו.. טוב, דם.
"טוב, אני אכין אותן ל.. מתי הנשף שלך?" אמר אדם
"הערב." ענתה לוסי בחיוך
"ורק עכשיו אתן פונות אליי?" שאל בכעס. "טוב, מילא את לוס, אבל חשבתי שסולין היא אחראית."
"אני? מה אני אשמה?" שאלתי מופתעת. "חילקו לנו את ההזמנות עכשיו!"
"טוב.. נסלח לך על זה, אבל שזה לא יחזור על עצמו!" קרא ודחף אותנו לעבר הפתח.
לוסי כמעט ולא הצליחה לשלוט בפרץ הצחוק שתקף אותה שנשארה קצת כדי להירגע.
ירדתי במהירות וחיקיתי לה ברחוב ליד מוניק.
הצחוק לבסוף פסק ואז לוסי הוציאה את ראשה וצעקה שניפגש בנשף עצמו עם השמלות.
"טוב.. אני הולכת לאכול משהו, את באה?" שאלתי את מוניק והיא משכה בכתפיה והובילה את הדרך.
"עדיף משהו מתוק," הערתי והיא פנתה ברחוב הבא.
"זה היה מוזר," אמרה
"כן.. לוסי בדרך כלל מכירה את המוזרים שבאנשים." אמרתי.
"באמת?" שאלה
"כן," השבתי
"אדם נחמד עם כדורים לבנים וקטנים?" שאלה והרימה אליי את מבטה
"כן.." אמרתי באי נוחות. "המצב הנפשי שלה מעורער. עכשיו היא במצב הטוב שאי פעם ראיתי אותה."
היא הנהנה לעצמה והלכה בשקט את שאר הדרך לגלידרייה.
ג'קס לפני 4 שנים ו-1 חודשים
ניגשנו לעבר הדוכן, עמד שם בחור בערך בן עשרים עם פירסינג ושיער וורוד, תואם את האווירה הכללית :)
סולין פנתה אליו בעליזות והזמינה מנות בשבילנו, בזמן שהלכתי לתפוס שולחן קטן וחשבתי על לוס, סולין התיישבה במהירות על הכיסא ממול אוחזת בידיה שני גביעים גדושים בגלידה נוטפת, היא הגישה לי את זו עם השוקולד ולה נשאר-
"מה זו הגלידה הזו?" שאלתי בהרמת גבה
"גויאבה" היא ענתה במהירות, בהיתי בה.
"מי. אוכל. גלידת. גויאבה?." שאלתי בכל מזועזע
היא עשתה פרצוף תמים ואז צחקה "אני מנסה דברים חדשים! אני מחפשת הרפתקאות-"
"בגביע הגלידה!" המשכתי אותה, היא צחקה וטעמה, עיוותה את פניה, ואז אמרה "זה ממש טוב"
משכתי בכתפי ואכלתי, שתקנו לכמה זמן ואז שאלתי אותה
"אז... למה לדעתך אנחנו כאן?" שאלתי אותה
"אני לא יודעת, אני גרה כאן" היא ענצה
"אני נפלתי לאיסט והופעתי באוסטרליה, בטח זה איזה רצון אלוהי או משהו" אמרתי "חייבת להיות סיבה שכולנו כאן"
זאבה~ לפני 4 שנים ו-1 חודשים
"ואותה אנחנו לא יודעים," הערתי. "שנייה." אמרתי וחזרתי לדוחן. שכנעתי את המוכר להחליף את הגביע לשוקולד מריר, ממש מריר והוא אכל בהנאה את גלידת הגויבאה שלו.
"כן," אמרתי לעצמי ונהנתי מהמרירות התהומית של הגלידה שלי.
"שוקולד מנצח הכל," השיבה בחצי חיוך
"חשבת על לוסי?" ניחשתי והיא הנהנה. "תעזבי את זה, את סתם תגרמי לה לחשוב שהכי טוב זה להרוג אותך. תאמיני לי."
היא הביטה בי במבט מוזר ואכלה מהגלידה שלה. חייכתי לעצמי.
"מה קרה?" שאלה
"גלידה זה תמיד טעים. ידעתי שנלך לאכול גלידה." אמרתי בחיוך
"את הבת של אתנה?" שאלה
"לא, של זאוס." עניתי
ג'קס לפני 4 שנים ו-1 חודשים
"זאוס הוא המלך נכון? אל השמיים?" שאלתי והיא הביטה בי במבט מופתע, שנעלם מהר
"כן, את צודקת" היא ענתה לי, מסיימת את שיירי הגביע וקמה, קמתי אחריה וניגשנו בחזרה אל כיוון המקום שבו התאחסנו, תעדנו במעלה הרחוב, כל כך חם באוסטרליה, הורדתי את ג'קט העור והחזקתי אותו בידיים
"אז...-" אמרתי בניסיון לפתח שיחה, כסולין קטעה אותי בהנפת יד
"מה קרה-" שאלתי והיא הגיבה בלחישת "ששש" ולקחה את ידי, המשכנו בשקט ובמהירות ישר,
"את מריחה את זה?" שאלה בלחש
"את מה?" שאלתי, ואז קימטתי את אפי לריח צחנת הביוב, עצרנו וכשפג קול הצעדים הצלחתי לשמוע קול פסיעות ענקיות, ונשימות כבדות.
ואז נחתה מולנו דמות ענקית חשופת חזה, עם בד חלציים מרוט, שנראתה מאוד עצבנית
"מוניק, עוד קטע עם בני זאוס"
"כן?"
"הם מושכים הרבה הרבה מפלצות"
♥toolip לפני 4 שנים ו-1 חודשים
כשהיתעוררתי היה כבר שעת צהריים,ירדתי ללובי כדי לחפש תעסוקה . הלובי היה ריק למעט נייאה שישבה מאחורי דלפק הקבלה וסדרה ערמות של טפסים, גררתי כיסא מהלובי לכניסה ,למרות המבט הזועם שעצה בי, והתיישבתי ליד ג'ק, "מה יש עכשיו?" שאל וכהרגלו לא הרים את הראש מהספר, "צהריים טובים גם לך..." רטנתי. הוא הכניס את הסימניה לספר הביט בי ואמר "מה יש עכשיו?" אבל הפעם בקול פחות רוטן כאילו אומר 'את מוזמנת לשפוך את לבך'. אהבתי את ג'ק, חוץ מהעובדה שזה פעם ראשונה שיש לי אח היה בו משהו מרגיע שאין אצל אנשים אחרים שלא לדבר על ציקלופים. .
"פגשתי את אבא בים..." אמרתי בשקט למרות שלא היה אף אחד אחר בסביבה שיכול לשמוע אותנו. עינו של ג'ק נפערה והוא החל לגמגם "מממה. .. איך... למה... מה הוא אמר?".
"לא הרבה האמת רק 'את אוהבת מסיבות נכון? זוכרת את השמלה שהבאתי לך?'" עניתי.
"ומה ענית לו?"
"רציתי לענות 'לא אני לא אוהבת מסיבות ואף פעם לא לבשתי את השמלה הזאת!' אבל הוא כבר נעלם לתוך הים.."
ג'ק בהה לכיוון הכללי של הים ושעינו עדיין נעוצה באופק שאל "מתי הפעם האחרונה שהוא ביקר פה?". ג'ק מעולם לא פגש את אבא, הוא ננטש כשהיה קטן וגר ברחוב עד שמנהל המלון לקח אותו לעבוד בתור שומר, אני ראיתי אותו רק פעם אחת כשהגעתי לכאן הוא הוביל אותי למלון והביא לי את השמלה בתור מתנת 'ברוכה הבאה לאוסטרליה' ממש אב לבבי... אבל ג'ק תמיד אומר שיש לו דברים חשובים יותר לעשות. בטח, לפלרטט עם בנות תמותה ולגלוש, ממש חשוב..
"אני עולה להתארגן" אמרתי לג'ק, "את הולכת למסיבה?" הוא שאל מופתע. "ברור, אני לא מאמינה בצירופי מחקרים אז העובדה שחצויים מכול הסוגים מתאספים ומוזמנים למסיבה אחת זה בשבילי סימן. משהו הולך לקרות..."
♥toolip לפני 4 שנים ו-1 חודשים
מצטערת על השגיאות כתיב, כתבתי את זה מהפלאפון...
ג'קס לפני 4 שנים ו-1 חודשים
אבל זה לא ציקלופ! זה קיקלופ
FreeLife לפני 4 שנים ו-1 חודשים
קמתי בצהריים ,כשלא היה אף אחד בחדר
התלבשתי וירדתי ללובי .ראיתי את קיטי מדברת אם הקיקלופ שטענה שהוא אחיה, הם דיברו על הנשף .

נזכרתי באתמול, שההזמנות הגיעו , כולם חשבו שזה סתם נשף לחצויים או משהו,אבל היה ניראה שרוקסן ודן יודעים משהו שאנחנו לא.
כתבתי לעצמי לברר את זה בהזדמנות הראשונה שלי.

חזרתי להווה , וניגשתי אל קיטי.
" איפה כולם?" שאלתי
ובדיוק שסיימתי את משפט הם נכנסו ללובי

נטוטו לפני 4 שנים ו-1 חודשים
כשעליתי לחדר להתלבש חיכו לי שתי אורחות לא צפויות.
"רוקסייייייי" קראה פרספונה ורצה לחבק אותי. לא ראיתי אותה במשך שלוש שנים, מאז שהחלטנו לסיים את המסע.
בעצם, כשאני חושבת על זה, לא ראיתי אף אל מסוף המסע הקודם.. עד אותו יום בקניון.
בדרך כלל לא לראות אלים לעיתים קרובות זה לא דבר נדיר כל כך אצל חצויים. אבל אצלי זה שונה. לפני שנים אתנה קיבלה רשות מיוחדת מאלות הגורל להתערב בחיים שלי מסיבה שאף פעם לא הייתה ברורה לי. היא אימנה אותי במשך שנים ולימדה אותי כל מה שאני צריכה לדעת. מדי פעם היא גם הייתה מבקשת ממני טובות.
כמו לדוגמה, לארח את פרספונה כל שנה באביב (כי הם לא הצליחו לסבול אותה שם באולימפוס), או לעזור להפייסטוס עם אחד האוטומטונים שלו.
כך יצא שזכיתי להרבה ביקורים מהרבה אלים במהלך השנים.
אבל במשך שלוש שנים שלמות לא ביקר אותי אף אל, ולמען האמת, הייתי אסירת תודה על כך. החשבתי את זה כהזדמנות לחיים נורמליים, סוף סוף.
אבל עכשיו אני חושבת שאולי זה קשור איכשהו למסע מלפני שלוש שנים. לא הגשמנו את הנבואה. לא הצלחנו להבין במה מדובר, או מה עלינו לעשות. חשבנו.. חשבנו..
אפרודיטה קטעה את המחשבות שלי "די די רוקסן, זה לא הזמן לרחמים עצמיים. יש לך נשף להתכונן אליו! ואנחנו כאן כדי לעזור לך להגיע אליו הכי בסטייל שאפשר!" היא קראה באושר.
אוי לא.
"אממ.. בנות," ניסיתי להישמע משכנעת "אני מאוד מודה לכן על ההצעה, אבל אני יכולה להסתדר בעצמי.."
"אני לא מרשה לך ללבוש את השמלה ההיא!" פרספונה כמעט צעקה.
"אה.." האמת שלא הקדשתי מחשבה לשמלה. פשוט הלכתי וקניתי את השמלה הכי זולה בחנות כי פחדתי שייגמר לנו הכסף. אבל זאת באמת לא הייתה השמלה שלבשתי בחיזיון..
"רואה?" קראה אפרודיטה בניצחון "אנחנו אמורות להכין אותך"
"טוב, אה.." נאנחתי בכניעה. אין טעם להלחם איתן "רק לא יותר מדי מגונדר טוב? בבקשה!"
"הו לא, לך מתאים מראה יותר פשוט" אמרה אפרודיטה
"נייטרלי" הסכימה פרספונה.
"הא?"
"פשוט תלבשי את זה.." אפרודיטה הושיטה לי שמלת סטרפלס קלילה בצבע סגול בהיר, עם תחרה דקה.
לבשתי אותה תוך מלמולי זה-הדבר-הכי-מביך-שקרה-לי-בחיים.
ואז הן עברו לשיער שלי. הארכתי אותו קצת בשלוש השנים האחרונות. אז זה נראה כמו רעיון טוב, אבל עכשיו אני חושבת שזו הייתה החלטה גרועה. זה רק נתן להן תירוץ לסלסל לי אותו בקצוות בסגנון בייביליס ולאסוף חלק ממנו בסיכה מאחור.
נראיתי כמו נסיכה מטומטמת.
לפחות האיפור היה קליל.
"תבטיחו לי שלא תעשו לי את זה יותר בחיים" התחננתי.
"אנחנו לא עושות הבטחות כאלה" הן אמרו ביחד.
"ועכשיו בנימה קצת יותר רצינית" אמרה אפרודיטה "הסיכות בשיער שלך הן למעשה מחטים טבולים בחומר מיוחד. הן יעזרו לך נגד המפלצת.."
והיא התחילה להסביר לי על השמלה והאביזרים. הסיכות מורעלות. השמלה חזקה כמו מגן. הצמיד הופך לפגיון. וזה אפילו לא הכל. הייתי בהלם.
"תו-תודה.." אמרתי.
אפרודיטה חייכה "העונג כולו שלי. תזכרי לקרוא לי כשתצטרכי עזרה" היא קרצה אליי.
פרספונה חיבקה אותי שוב "אני כל כך אתגעגע אלייך! תבואי לבקר אותי טוב?"
"בטח" אמרתי "איך בכלל הצלחת להגיע לכאן?"
"אה, האדס עדיין כלוא. אני יכולה לעשות פחות או יותר מה שאני רוצה" היא אמרה בביטול.
"רגע, מה??"
"ביי רוקסן"
והן נעלמו.
---
דפיקה בדלת.
"אפשר להכנס?"
זה דן.
כל כך מביך. אוי אלוהים.
אני חייבת לספר לו. על אבא שלו.. ועל המפלצת.
פתחתי את הדלת. הוא בהה בי בתדהמה. "עזוב את זה" אמרתי "אני צריכה לספר לך משהו"
והתחלתי לדבר.
אנוביס לפני 4 שנים ו-1 חודשים
ואו, ואו, ואו. זה מה שעבר לי בראש כשהיא נכנסה לחדר, היא נראתה מדהים.
הקשבתי לסיפור, כל מה שהיא גילתה, כשהיא הזכירה את אבי הבנתי שזה רציני.
"... הוא עדיין כלוא דן" היא אמרה, חשבתי לעצמי טוב נו זו לא אבדה גדולה, זה לא כיאלו הוא היה מביא לי איזו חליפה, או נותן עצה אלוהית, עמוק בלב ידעתי שכן אכפת לי ממנו.
"טוב נו לפחות נהנה קצת לפני" אמרתי בקול הכי בטוח שלי, אני לא עומד להישבר, לא עכשיו.
"בכל מקרה תראי מה מצאתי בארון" אמרתי והוצאתי חולצה עם הדגל של קנדה, "זה יותר טוב ממה שאני לובש עכשיו לא?" אמרתי וחייכתי. ידעתי שהיא יודעת, היא יודעת שאכפת לי, ברור שהיא יודעת.
"בוא נרד למטה, מה אתה אומר" היא אמרה ולקחה את היד שלי
נטוטו לפני 4 שנים ו-1 חודשים
הנשף מתחיל.
האולם קושט בווילונות לבנים ואבני חן בהידור רב, ובקצהו עמדו שולחנות עמוסים באוכל. למרות שכולנו הגענו ביחד, מהר מאוד החלטנו להתפצל.
"רק.." אמרתי שניות לפני שכל אחד הלך לדרכו. כולם הביטו בי בסקרנות. היססתי קצת לפני שאמרתי "רק תהיו ערניים טוב? אנחנו הרבה חצויים במקום אחד, ואין כאן שום הגנות"
"ברור" אמרה סולין. ואז הן הלכו.
אני ודן נשארנו לבד. לי לא היה כל כך מצב רוח לרקוד, אז הנחתי לו לזלול כמה שהוא רוצה. אחרי כמה ניסיונות כושלים של דן להצחיק אותי הרגשתי שזה קורה. לרגע ראיתי במוחי שעון כלשהו באולם שמצביע על השעה 21:32.
עצרתי מלצר שהגיש משקאות ושאלתי אותו מה השעה.
21:31.
"תתכונן" אמרתי לדן.
כעבור כמה שניות הכל התחיל לרעוד. משהו.. משהו עלה מהרצפה, שבר אותה כאילו הייתה לא יותר מחול.
ואז התחילו הצרחות.
ידעתי שתוך פחות מדקה כל בני התמותה כבר לא יהיו באולם. אבל לא הורדתי את עיני מהמפלצת. בהיתי בה בריכוז רב, ושום דבר לא שינה לי. מאז שהגעתי לכאן פחדתי מהרגע הזה. דן חשב שזאת רק עוד מפלצת, אבל עכשיו הוא בטח מבין. זאת לא סתם מפלצת. היא לא הוזכרה באף מיתולוגיה קיימת, והמראה שלה מפחיד יותר מדרקון לידי.
המפלצת הסתכלה לי בעיניים ואני הישרתי אליה מבט. ידעתי מה היא מרגישה. בחיים לא חשבתי שאני ארחם על מפלצת.
בכל מקרה, שלפתי שני סכיני הטלה מהחגורה שלי.
FreeLife לפני 4 שנים ו-1 חודשים
כשעליתי לחדר ,חיכתה לי שם אורחת.
אתנה החליטה סוף סוף לבקר אותי,לא היה קשה לדעת שזאת היא היה לה אותו שיער בלונדיני ועיינים אפורות כמו שלי.
היא ישבה על המיטה ,ועייניה סרקו אותי, כאילו היא מודדת כמה אני שווה.
"אז מה?" שברתי את השתיקה "החלטת להופיע?" אמרתי את זה בנימה מאשימה, איך לא, אבל לא נראה שזה ממש מפריע לה. היא המשיכה לבחון אותי ,בחצי התעלמות ממה שאמרתי.
בסופו של דבר היא כנראה הגיעה למסקנה שאני בכול זאת שווה משהו, ואמרה "החיים שנתתי לך עדיפים מהרבה אפשרויות אחרות" ,התעצבנתי, אני חייתי חיים משעממים ונטולי מפלצות ,אוקיי זה לא כזה רע ,אבל אחרי זה באתי לכאן, בקושי ידעתי משהו על אמא שלי וכול הקטע של חצויים ומפלצות .

לכול אחד אחר פה יש יותר ניסיון ממני במה שאנחנו אומרים לעשות ,ואני בכלל לא יודעת מה זה!.
כאילו קראה את מחשבותיי , ונאנחה "אני לא יכולה להכנס לזה עכשיו...יש לנו מספיק דברים לדאוג לגביהם ,אבל דבר אחד אחרון ,מה עם הכוחות שלך?" על פניה הופיעה הבעת עניין, "אני לא יודעת עליהם כלום " אמרתי בתסכול "אני לא בקושי שולטת בהם ,ואחרי כול פעם שאני משתמשת בהם,אני מרגישה חצי מתה..."
היא חשבה רגע ואמרה, "את לא צריכה להתאמץ יותר מידי עכשיו,עם הזמן זה יהיה יותר קל ועכשיו מתי שזה מופיע ,אז זה כנראה משהו חשוב" "עכשיו לכי להתארגן..."
"למה?..." ואז נזכרתי, הנשף! ,"מה אני אמורה ללבוש????, שכחתי ממנו לגמרי !"
"בזה אני יכולה לעזור" היא החוותה בידה ,ופתאום מצאתי את עצמי לבושה בשמלה לבנה יחסית צמודה, עם חגורה כסופה . השיער שלי היה חלק וסיכה תפסה חצי ממנו מאחורה .
"מאיפה?..." "אפרודיטה, אל תשאלי..." לא שאלת.

"לפני שאת הולכת ..." היא הכניסה את ידה לכיס הז'קט והוציאה ממנה משהו חד ונוצץ בצבע כסף
"זה פגיון מיוחד, מארד שמימי ,זאת מתכת יוונית שקודשה באולימפוס. שמרי עליו ,היא יעזור לך בהרבה מקרים."
היא הראתה לי איך להחביא אותו בשמלה , ואמרה "להתראות, נסי להישאר חיה עד הפעם הבאה שניפגש"
איזה הבעת תמיכה מעודדת מאמא!. אבל היה לי דברים יותר חשובים לעשות.

ירדתי עם כולם לנשף. החלטנו להתפצל ולהתפזר באולם, רוקסן אמרה לנו להיזהר ,ועוד פעם נהייתה לי הרגשה שהיא יודעת משהו שאנחנו לא .
כולם הלכו ואני הלכתי לנקודה מאחורי רוקסן ודן ,מספיק קרוב כדי שאני יוכל לשמוע ולראות אותם אבל הם לא יכלו לראות אותי.
פתאום ראיתי את רוקסן נדרכת ולרגע נכנסתי לתוך ראשה.
לפני שהצלחתי לצאת ראיתי תמונה אחת, שעון שמצביע על השעה 21:31.
היא עצרה מלצר ושאלה מה השעה,"21:31" הוא ענה והלך.
הבעת פניה הייתה הלם. היא התעשתה ואמרה לדן "תתכונן"
עכשיו הייתי בטוחה שהם יודעים משהו שאנחנו לא ,אבל לא ידעתי מה זה ,ולמה להתכונן?!?
את התשובה גיליתי כעבור כמה שניות.
♥toolip לפני 4 שנים ו-1 חודשים
נאנחתי שוב ובהיתי בשמלה שהייתה זרוקה על המיטה שלי ונעלי העקב שנחו לצידה. השמלה הייתה יפיפייה ללא ספק, היא הייתה שמלה ארוכה בצבע עיניי ,כחול-ירוק, ובתחתית השמלה היה פסי תחרה שיצרו מראה של קצף גלים ועל השמלה עצמה היו רקומות דוגמות כמעת בלתי נראות של צדפים,הכתפיות ומחשוף ה-V (שלא היה עמוק מדי) היו מעותרות בפנינים. היא הייתה מצועצעת למדי אבל נוחה בצורה מדהימה, ונעלי העקב התואמות לא היו מורגשות בכלל. התלבשתי והנחתי לתלתלי להתפזר בחופשיות.
ירדתי לנשף שכבר התחיל, רוקסון התחילה לומר "רק... תהיו ערניים טוב?". את לא צריכה להגיד לי פעמיים.. הלכתי לקצה האולם שם הייתי יכולה לראות פחות או יותר את כול האולם. אף אחד לא נראה כאילו הוא עושה יותר מדי חיים כולם נראו מתוחים (בדרכם..). הזמן עבר וכלום לא קרה, התחלתי לחשוב שגם כלום לא יקרה עד ששמעתי שאגה וכמובן רצתי לכיוון הקול, ניסיתי להידחף קדימה בין כול בני התמותה שצועקים ונסים על נפשם, עד שהגעתי לליד המפלצת האולם היה ריק מבני תמותה. חלצתי את נעלי העקב בבעיטה שלחתי יד אל חרבי ופניתי להביט במפלצת.
זו ללא ספק *לא* הייתה מפלצת מיתולוגית! מעולם לא ראיתי מפלצת כזאת או אפילו דומה לה. היא בהתה ברוקסון במבט שהיה אפשר לפרש לסוג של הכלאה בין כאב לתיעוב, מבט לבבי ואוהב ממש..
זאבה~ לפני 4 שנים ו-1 חודשים
לבשתי את השמלה שלי וראיתי שלוסי הביאה את אדם. הוא היה חייכן ודיבר בלי הפסקה.
"אני שונאת את השמלה הזאת," רטנתי
"טוב, זו חליפת שריון." אמרה מוניק בחצי חיוך
"אני מקווה שיש כאן משהו טעים," מלמלתי כשהלכתי לעבר האוכל. וחצי עכשיו. רגע, למה יש לי הרגשה רעה?
לקחתי קצת שוקולד ואכלתי אותו בזמן שחזיתי במפלצת הענקית שעלתה מהקבר. זה תיאור די נכון.
המפלצת בההתה ברוקסן אך כל הצלקות האלה על הגוף שלה.. כמעט כבר לא רואים את העור ההמקורי.. מה עבר על הדבר האומלל הזה?
לפתע ראיתי את לוסי ואת אדם מחליפים מבטים והם החלו לרוץ לעברה בשקט מופתי כשהם חשפו את כלי הנשק בחיוך זדוני.
הדבר היחידי שאפשר לעשות זה להעניק לה מוות מהיר..
שלפתי להב נשלף אך ידעתי שזה לא יספיק. כרעתי על הרצפה ושלפתי את החרב-שהייתה מחולקת לשניים-, חיברתי אותה והבטתי בשלמות שלה.
אחזתי בה ורצתי עליה כשמעליי מרחפת תחושה כאילו אני בחלום ומחשבה אחת ויחידה אחזה בי. מה קרה לחיה האומללה הזו?
נטוטו לפני 4 שנים ו-1 חודשים
בחייכם, לא הייתי כאן שבוע! רציני? לאף אחד אין מה לכתוב??
נטוטו לפני 4 שנים ו-1 חודשים
אני מניחה שאתם צריכים תמריץ.

המפלצת תקפה, אבל היא פספסה אותי.
רגע, זה לא יכול להיות.
אני התחמקתי. אני אפילו לא זוכרת שהחלטתי לעשות את זה. יותר מדי שנים של אימונים, אני מניחה. הייתי פשוט קפואה, מבועתת לגמרי, אבל אז שמעתי את צעקות הקרב של כולם, וידעתי שאני לא יכולה לנטוש אותם ככה. במיוחד לא כשזו אני שהמפלצת רוצה. בלי לחשוב זינקתי על המפלצת ובעודי באוויר השלכתי את סכיני ההטלה שלי בהצלבה. נחתתי על ראש המפלצת. לא הסתכלתי לראות, אבל איכשהו ידעתי שהסכינים לא גרמו לה נזק רב. משהו נשלח כדי להפיל אותי. אני לא בטוחה מה זה היה. סוג של זרוע.. כידון.. חץ.. זנב.. לא יודעת. זה פשוט לא משתייך לאף קטגוריה. בכל מקרה, הפעלתי את אחד הצמידים שלי והוא הפך למגן שבעזרתו העפתי את הזרוע.. כידון... נו, הבנתם.
לשנייה קיבלתי תמונה בראש. ראיתי אותי מרחוק, קופצת אל גב המפלצת - מגרדת בשיער? בזמן קרב? - המפלצת התפתלה ואני החלקתי מהגב שלה. זה נראה כאילו ניסיתי להיאחז במפלצת, אבל.. אז דחפתי את עצמי ממנה ונחתתי על הרגליים בקלילות.
'הסיכות בשיער שלך הן למעשה מחטים טבולים בחומר מיוחד. הן יעזרו לך נגד המפלצת' אפרודיטה אמרה לי את זה.
הבנתי מה אני צריכה לעשות.
זינקתי על גב המפלצת, כמו בחיזיון, ושלפתי סיכה (מחט, יותר נכון) אחת מהשיער שלי. המפלצת התנערה בחוזקה, והתכוננה לקום על רגליה האחוריות. החלקתי בכוונה ותקעתי את המחט בגב המפלצת, אחר כך בעטתי בה כדי לדחוף את עצמי ממנה, ונחתתי בקלילות על הקרקע. מרחוק אולי נראה שזה נעשה בטעות, אבל זה היה מתוכנן.
המפלצת נהמה בזעם, ויש לי עוד שמונה סיכות בשיער.
'אשלי!' קראתי בראשי. היא הביטה בי לרגע במבט מוזר. עכשיו היא יודעת מה התכנית שלי.
'תסיחו את דעת המפלצת כדי שאני אוכל לתקוע בה את כל הסיכות!' חשבתי. היא הנהנה קלות והתחילה בהסחת דעת.
שלפתי עוד סיכה מהשיער. הנה אני באה..
אנוביס לפני 4 שנים ו-1 חודשים
(העצלנות שלי... זה נוראי... קנדה....)
טוב, נתחיל מ...אוכל, הרבה אוכל, כמה שהייתי שמח להמשיך לאכול. אבל ברור שברגעי החולשה שלך המפלצת תגיע, לא יכולת קצת לאחר.
עכשיו אני הולך לתאר אותה, כן כן תכוננו לא להבין כלום, דבר ראשון היא היתה גדולה, קשקשים ופרווה על עורה, היא הלכה על ארבע והזנב שלה, סוג של קלשון צעצוע רק חד ומלא ארס.
את זאת אנחנו צריכים להביס. לקחתי ביס מהעוגייה ושלפתי את החרב.
אז כן, קרה מה שקרה ומצאתי את עצמי זורק עוגייות על המפלצת, נשמע כל כך עלוב אבל זה הסיח את דעתה.
(סליחה על התגובה הנוראית הזו, אני חושב שיש לי מחסום, תרגישו חופשי להרביץ לי\להוסיף עוד דברים למפלצת)
FreeLife לפני 4 שנים ו-1 חודשים
קיטי אמרה לי להסיח את דעתה של המפלצת
טוב , אני צריכה להסיח את דעתה של המפלצת ....
השאלה איך?!?!
דן זרק עליה עוגיות , לפי מה שראיתי זה ממש עזר *ציניות*.
הוצאתי את הסכין מאתנה ובדיוק באותה שניה המפלצת תקפה את קיטי .
רצתי לכיוונם ומתוך אינסטינקט קפצתי ותקעתי את הסכין בעורף של המפלצת.
היא התחליה להתנער כדי להפיל אותי.
נשארתי שם עוד דקה כדי שהיא תתרחק מקיטי וקפצתי ממנה.

וטוליפ גם אני לא הייתי כול השבוע אז לא יכולתי להגיב...
נטוטו לפני 4 שנים ו-1 חודשים
קיטי??
נטוטו לפני 4 שנים ו-1 חודשים
ואני נטוטו..
נטוטו לפני 4 שנים ו-1 חודשים
ואני נטוטו..
זאבה~ לפני 4 שנים
"שאלתי" את האוויר החם כשאדם ולוסי הפכו לעמודי אש וזינקו על המפלצת וריכזתי אותו בכדור לכמה שניות ואחרי שנייה, כשהיה לי קוו אש נקי שיחררתי את הלחץ וזה פגע בפרצופה של המפלצת בכוח אדיר שהעיף את שנינו אחורה.
לכמה רגעים כל העולם הסתחרר סביבי ואז נפלתי.
מישהו שפך עליי מים קרים וראיתי את דן.
"שמת לב שיש לך נטייה להתעלף באמצע קרב?" שאל בחצי גיחוך.
"כן.." מלמלתי וקמתי. החדר הסתובב סביבי לכמה שניות ואז חזר והתייצב. נראה שרק הכעסתי את המפלצת. מאוד הכעסתי אותה.
"זה הזמן לרוץ," אמרתי לדן ודחפתי אותו ככה שהוא נתקל בשולחן ונעלם מתחתיו. רצתי במהירות והתחמקתי בקושי מהמכה שלו. הרגשתי כאב צורב בגב שלי ומעדתי.
הוא כמעט אכל אותי. וזה היה כואב.
"אני שונאת את הדבר הזה!" צרחתי, הסתובבתי ויריתי עליו נחשולי אוויר בכעס.
הנחשולים חדרו מבעד לשריון שלו והחלישו אותו משמעותית וגם אותי.
"תגיד, למה דווקא אני?" שאלתי אותו כשהתנשמתי. נראה לי שהוא נהם משהו בתשובה אך הלב שלי דהר וכמעט ולא שמעתי כלום.
"צריך להמשיך," לחשתי והמשכתי לרוץ, יותר איטי הפעם. הרבה יותר איטית. נראה לי שנראתי כל כך מגוחך שצחקתי על עצמי.
אחרי כמה רגעים נפלתי על הברכיים והתנשמתי בכבדות.
שמעתי משהו כבד נופל והנחתי שזה המפלצת הזו. אני באמת שונאת את זה.
שכבתי על הגב והרגעתי את הנשימה שלי כמה שאפשר. נראה לי שהדבר היחידי שבגללו שרדתי היה האימונים שעשיתי כל השנים האלו. אם לא זה סביר להניח שהייתי על סף מוות. זה קסם חזק, בואו נזכור לא להשתמש בו כל הזמן, טוב?
"היי, סולין. את בסדר?" שמעתי מישהי או מישהו שואל אותי.
"אני.. די עייפה אבל.. אפשר מים?" לחשתי והתיישבתי בקושי. כל שריר בגופי רצה להישאר על הרצפה ולישון אך לא יכולתי להרשות להם את זה. אני זוכרת ששתיתי משהו שלא היה מים. אני לא זוכרת מה זה היה.
"תודה," אמרתי וקמתי. כמו שחשבתי. המפלצת מתה. החורים שהנחשולים השאירו ניכרו בה בבירור.
"מה זה היה?" שאלה רוקסן
"אהה, אני לא בטוחה. זה היה משהו שגיליתי אחרי ההרפתקאה שלנו לפני כמה שנים." אמרתי בקול צרוד. הלכתי לשולחן האוכל היחידי שנשאר ולקחתי קופסה שלמה של גלידת שוקולד. התיישבתי ואכלתי עם כפית שלמרבה החוכמה הושארה שם.
זה היה טעים ונתן לי זמן. ראיתי שהם דיברו וכנראה החליטו על משהו. קמתי בהנחה והלכתי אחריהם.
FreeLife לפני 4 שנים
אופס *מבט נבוך*
סורי הייתי בלחץ של זמן
*עוד הפעם מבט נבוך*
התכוונתי אלייך נטוטו....
בכול הפעמים......
FreeLife לפני 4 שנים
הייי???
מישהו?????
כול אחד?????
אנשים להגיב!!!!!!!!!!
נטוטו לפני 4 שנים ו-4 חודשים
רגע, חכו קצת לפני שאתם מגיבים - אנחנו משנות קצת את הדברים.
בגלל שעבר הרבה זמן בעולם האמתי (כי מסתבר שיש עוד עולם מחוץ לסימניה! XOX מפתיע נכון? אני הייתי בשוק כשגיליתי על זה) חשבנו על משהו קצת שונה:
עברו שלוש שנים, וכל אחד המשיך בחייו. חלקיכם המשכתם יחד, חלקיכם המשכתם בנפרד. בהדרגה שכחתם את הנבואה.
יום אחד דברים משונים מתחילים לקרות. אתם מרגישים שעוקבים אחריכם, שומעים מישהו קורא בשם שלכם. כשאתם מספרים לאנשים הקרובים לכם (אלא אם כן זה שחקן אחר) הם לא מאמינים לכם.
בין אם זאת החלטה שלכם או לא, אתם לוקחים חופשה מהחיים שלכם. אתם נשלחים (או סתם לוקחים חופשה קטנה) לאוסטרליה, מקום מלא באנרגיית קסם. קיבלתם הזמנה לנשף תחפושות שנערך באחוזה מפוארת, שם אתם נפגשים מחדש.
איכשהו.. זה לא מפתיע אתכם.
אה, ושכחתי דבר חשוב!
יש נבואה חדשה, אבל תצטרכו למצוא אותה בעצמכם ;) אתם כבר תבינו תוך כדי משחק.
ברגע שנסיים עם הנשף אני אוסיף עוד, אבל יש לנשף הזה משמעות, אז תכתבו הרבה.

אזזז, מוכנים?
שלוש...
שתיים...
אחת...
לכתוב!!!
הנערה בכחול לפני 4 שנים ו-2 חודשים
טוב אני מצטערת. אנחנו קפואים.
אם אתם כל כך רוצים אז צריך להגיב. אני אישית כבר כמעט ולא נכנסת לסימניה כמה שזה עצוב, אבל גם אתם לא.
אז המשחק עכשיו קפוא. ואני מצטערת ממש. ברגע שאנשים ייכנסו ויגיבו אפשר להחיות, אבל רק לדבר על זה ואז כשמתחילים לא להיכנס בכלל זה לא עובד.
הנערה בכחול לפני 4 שנים ו-2 חודשים
וזה לא רק אנחנו. הסימניה היא כבר לא מה שהיא הייתה.
נטוטו לפני 4 שנים ו-2 חודשים
כולה הלכתי לקניון לקנות לאחי הקטן חוברת בית ספר שאיבד. ומה קיבלתי? פאניקה. ואת החוברת, אבל זה לא קשור.
"היה שם מישהו, אני אומרת לך" סיפרתי לדן מאוחר יותר. מצאתי אותו בקומת האוכל בקניון, זולל כרגיל.
"את בטח סתם מודאגת. אני בטוח שזה היה כלום" הוא אמר.
"אבל אני כמעט ראיתי אותו! זה קרה כמה פעמים. מישהו עוקב אחרי, דן. אולי כדאי שאני אכתוב לליגיון או משהו --"
"לא, אל תדאיגי אותם סתם. אם מישהו עוקב אחרייך אני אטפל בו"
הרמתי גבה. אפילו עכשיו, אחרי שלוש שנים, ולמרות שהוא גדול ממני בשנתיים, דן לא הצליח להביס אותי אפילו פעם אחת בקרב (סורי XD הייתי חייבת). ולמרות זאת, זה היה מתוק מצידו.
"אז.." אמרתי "עשית משהו חוץ מלזלול בזמן שלא הייתי?"
אנוביס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
את האמת, גם אני הרגשתי שמישהו עוקב אחרי לא רציתי להלחיץ את רוקסן, בכל זאת עברו שלוש שנים והיה לו שקט סוף סוף. השגנו דירה ברומא חלום חיינו. לא רציתי להרוס לה.
"מה את חושבת" עניתי לה, "כמו שאני מכירה אותך פשוט אכלת" היא אמרה, "איך ידעת, שלוש נקודות דמיוניות לרוקסן" אמרתי, היא חייכה. כמה שאני אוהב את החיוך שלה.
"בוא נחזור הביתה, השגתי כבר את הספר" היא אמרה
לקחתי ביס מההמבורגר "אבל לא סיימתי" אמרתי.
"אתה תהיה שמן תפסיק כבר לאכול!" היא אמרה, "עם כל הספורט שאת עושה לי אני אף פעם לא אהיה שמן" מילמלתי
"מה אמרת?!, ספורט זה מאוד חשוב" היא אמרה, קמתי מהכיסא ונישקתי אותה, "את יודעת שאני אוהב אותך נכון?"
נטוטו לפני 4 שנים ו-2 חודשים
חייכתי "קום, או שאני אריץ אותך עוד קילומטר מחר"
הוא צחק "אוי לא, רק לא עוד קילומטר!" אבל הוא קם בכל זאת.
הלכנו ברחובות המוכרים של רומא, בדרך לבית של אחי ואמא שלי. עצרנו לרגע כשדן צחק על מוצג בחלון ראווה של חנות מקומית. לא ממש הקשבתי לו, מראה אחת של חנות מלפנינו משכה את תשומת ליבי. זה שוב קורה. הצל הזה. מישהו צופה בנו.
הסתובבתי במהירות כדי לראות אותו יותר טוב, אבל הוא נעלם. דן כבר הפסיק לדבר. הוא שאל אם הכל בסדר. השתקתי אותו, ואז שמעתי את זה. ליחשוש. לא נראה שהוא הגיע ממקום מסוים, אלא מכל מקום ומשום מקום כאחד.
הבטתי בדן "שמעת את זה?"
אנוביס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
הקול הזה, לא יכולתי להגיד לה שלא שמעתי את זה.
דחפתי אותה לסמטה צדדית אני בטוח שמי שהיה מסתכל היה חושב שאני איזה אנס
"אני לא האמנתי שאני אגיד את זה אי פעם אבל אנחנו צריכים לרוץ,אין לנו את הנשק שלנו פה" אמרתי לה.
רצנו מתוך הסמטה במורד הרחוב לכיוון הבית של אמא של רוקסן.
האימונים של רוקסן עושים טוב.
הגענו מתנשפים ונכנסנו לבית, "הבאת את הספר רוקסן חמודה" אמא שלה שאלה
"כן אמא"
"אנחנו צריכים לחשוב מה אנחנו עושים אני לא חושב שאפשר להילחם בצל" אמרתי
"אני אחשוב על משהו, תכין בינתיים את הציוד שלך במזוודה"
החלפתי בגדים וזרקתי בגדים ואת החרב למזוודה. חיכיתי לרוקסן
נטוטו לפני 4 שנים ו-2 חודשים
הלכתי אל מאחורי הבית, שם ידעתי שאני אפגוש אותה.
"הגבירה" אמרתי בלחץ.
"שלום, רוקסן. עבר הרבה זמן" היא אמרה.
"שנתיים, הגבירה" אמרתי "דברים ממש משונים קורים לי בזמן האחרון. משהו גדול עומד לקרות, אני מרגישה את זה."
"אכן, אני חוששת שתיאלצי להסתתר לזמן-מה"
"אבל לאן נלך?" שאלתי. אתנה קפצה שפתיים. היא לא ממש חיבבה את דן, בלשון המעטה. בן האדס וכל זה.
"לכו לאוסטרליה. אני בטוחה שהחבר שלך יוכל להביא אתכם לשם במסע צללים. אני חוששת שלא אוכל להגיד יותר מזה, פשוט תצטרכי לשמור על שניכם"
גיחכתי, דן יודע לשמור על עצמו טוב מאוד. טוב, כל עוד הוא רציני.
"ומה עם המשפחה שלי?" שאלתי
"הם יהיו בטוחים כל עוד הם יהיו רחוקים ממך. הם בני תמותה, רוקסן."
"אבל-" לא המשכתי. אם הגבירה רוצה שאני אלך לאוסטרליה, אני אלך לאוסטרליה. אין לי ברירה.
אתנה חייכה "היי שלום" ונעלמה.

חזרתי לדן הכי מהר שיכולתי. הוא כבר ארז הכל.
"יש מצב למסע צללים קטן?" שאלתי בהיסוס בזמן שהכנסתי את כל הכסף ששמרתי למצבים מהסוג הזה (סכום לא קטן).
"בטח, לאן?" הוא שאל בחיוך מנצח, גאה שיש משהו שהוא יכול לעשות ואני לא. שוויצר.
"אוסטרליה?"
החיוך שלו התחיל להתערער. אוסטרליה רחוקה מאוד. מאוד.
"אהה אפשר כאילו, עכשיו? ממש עכשיו?" שאלתי.
אנוביס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
אוסטרליה המקום הזה כל כך רחוק אבל לפחות לא קנדה.
"אוקיי בואי נעשה את זה אבל אני אעצור באחד האיים בדרך, בכל זאת את לא רוצה שאני אמות" אמרתי
היא החזיקה לי את היד, "קדימה אל האוסטרליה ומעבר לה" ונעלמנו בתוך הצללים
כמה התגעגעתי לתחושה הזו של המסע צללים.
נחתנו על חוף של אחד האיים שקרובים לאוסטרליה אני מקווה, התיישבתי על החול
"כמו בימים הטובים הא?" אמרתי, "כן כמה התגעגעתי לזה" היא אמרה
"הבאת איזה סנדוויץ' נכון?" שאלתי "ברור" היא אמרה והוציא אחד מהתיק שלה
הרוח פרעה את שערה כמו באיזה סרט במראה היה מדהים כרגיל.
זאבה~ לפני 4 שנים ו-2 חודשים
אופס.. לא שמתי לב לקטע הזה של השלוש שנים.. ולאוסטרליה..

הבטתי בשמים הבהירים. לא המקום האידיאלי להתאמן בכוחות שלי אבל עדיין.
הבטתי בשמיים והתרכזתי בהם, עננים, בואו לכאן.. בואו.. סולין..
שקט! אנ מתאמנת! אם אני משתגעת אז לפחות לא להפריע בזמן האימונים!
התרכזתי בשמיים ושלחתי עליהם את הכעס שלי על ההפרעה ברגע שהופיע, עננים החלו להתקווץ בשמים. קוראים תיגר על הנוף הצחיח.
"נו כבר! קדימה!" צעקתי לעבר השמים
סולין... סולין.. סולין! רעם שאג וברק הבזיק, ענני הסופה התקווצו מסביב לבית אך פרשתי אותם ברחבי האיזור, זורעים טיפות מים בכל מקום.
"יש!" צעקתי "ההא לך עולם!"
לפתע שקט מפתיע שרר במקום. הסופה נעלמה כלעומת בשבאה.
"באמת?" שאלתי את השמים, וא למישהו יותר ספציפי.. "עד שהצלחתי?"
נטוטו לפני 4 שנים ו-2 חודשים
אחרי שהביא אותנו לכאן במסע צללים, דן היה מאוד עייף. הקמנו אוהל על החוף כדי שיוכל לישון.
"אני אשמור ראשונה" אמרתי.
"תעירי אותי כשיגיע התור שלי לשמור" הוא אמר, מדגיש כל מילה.
"בטח" אמרתי.
הוא הביט בי לרגע כאילו הוא רוצה לומר לי משהו. החזרתי לו מבט תמים. בסוף הוא גיחך ונכנס לאוהל. אין מצב שאני מעירה אותו.
השמש כבר התחילה לשקוע ונהיה קריר, אז הבערתי מדורה וניסיתי להתחמם. נזכרתי בפעם הקודמת שחלקנו אוהל, לפני שלוש שנים, כשדן נרדם בשמירה. ואיך נקמתי בו אחר כך.. אני עדיין זוכרת איך הוא צרח כמו ילדה קטנה (כן אנוביס, אני אזכור לך את זה לכל החיים XD).
אם אני ארדם הפעם.. נרעדתי. מוות בטוח.
אז בעיקרון ישבתי לי ליד המדורה ובהיתי בכל מיני דברים, ופתאום היה לי חיזיון. ראיתי אותי ואת דן, עם עוד כמה אנשים, במן אולם מפואר כזה, כמו של אנשים עשירים. כולנו היינו לבושים בתחפושות ורקדנו ו.. ואז ראינו אחד את השני. באותה שנייה ממש הכל השתנה. הנברשות שנתלו מהתקרה התחילו להתנדנד ולהבהב, עד שלבסוף הן התנפצו בקול רועם. האנשים שהיו באולם התחילו לצרוח ולרוץ ממקום למקום. כולם נראו היסטריים לגמרי, חוץ מאיתנו. פינינו אותם מהאולם ושלפנו את כלי הנשק כדי להלחם ב --
והחיזיון נגמר.
נלחמתי בדחף להעיר את דן ולספר לו על כל מה שראיתי. מניסיון של שנים אני למדתי שיש שני סוגים של עתיד: עתיד אפשרי ועתיד וודאי.
העתיד האפשרי הוא עתיד בסגנון של "מה אם..". כזה שאתה בודק את כל האפשרויות, ואז אתה יכול לבחור איזה עתיד יקרה.
העתיד הוודאי הוא עתיד שיקרה, ואין שום סיכוי לשנות אותו.
החיזיון הזה היה עתיד וודאי, ולפי מה שהבנתי זה יקרה באוסטרליה. אין שום טעם להילחם בו, אלא רק להתכונן הכי טוב שאנחנו יכולים.
מה שאומר שאני צריכה לתת לדן לישון עכשיו, חשבתי בצער. אני יכולה לספר לו מחר, לא? במילא אין מצב שהייתי מצליחה להירדם אחרי מה שראיתי עכשיו.
אז נשארתי ערה עד שדן התעורר, וניסיתי לגבש תוכנית אימונים חדשה. דן עומד להתעלף כשהוא ישמע על זה!
אנוביס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
שינה אוכל וכמה גופות של קנדים זה מה שהייתי צריך כרגע, לכן כשרוקסן הציעה לשמור, פשוט נרדמתי.
ברור שכולם חושבים שחצויים חולמים רק על נבואות ועל העתיד, אז כן אתם צודקים.
בחלום שלי עמדתי מול גופות,והרבה, אש מסביבי, החזקתי על כתף נערה מעולפת, וביד השניה את חרבי.
עיניים אדומות יצאו מהחשכה...
התעוררתי בבהלה
יצאתי מהאוהל, השעה הייתה מוקדמת, רוקסן הסתכלה על הזריחה.
התקרבתי באיטיות וישבתי לידה, "דן יש לי משהו לספר לך, אבל נראה לי שאני אנמנם לי קודם" היא אמרה בעייפות ונשענה עליי,הרגשתי שהיא נרדמה.

"נהמנהמ קנדים בוקר טוב, היפיפייה הנרדמת" אמרתי,השעה הייתה תשע הכנתי סלט פירות מכמה פירות שמצאתי, רוקסן התעוררה הבאתי לה את הסלט... והתחלתי לדבר.
זאבה~ לפני 4 שנים ו-2 חודשים
חזרתי אל תוך בית העץ שלי.
המדרגות חרקו אך הם היו חזקות, וחוץ מזה. יש רק נקודה אחת שבו הן שקטות.
שני כלבים רזים קיבלו את פניי. הם לא בדיוק שלי, הם שייכים לשכן שלי.. במרחק של 1 ק"מ בערך.
הם רצים מהר ונהנים מזה במידה כמעט מפגרת.
הטלפון צלצל. הלכתי עליו והרמתי את השפורפרת העתיקה.
"שלום.. אצלך?" שאל ג'וניור
"כן." אמרתי אל תוך השפורפרת.
"..יופי.." ענה "בא.. אותם..בעשר היום..?"
"כן, זה בסדר." עניתי והחזרתי את השפורפרת למקומה. הוצאתי שתי קופסאות של אוכל לכלבים(עוף) ונתתי לכל אחד בקערה משלו.
הם התחרו מי יסיים ראשון והראשון שסיים ניסה לגנוב את זה של האחר.
הבטתי בשעון בצורת עוגן של ספינה כשמאחוריו יש משהו שנראה כמו הגה של אחת מהספינות העתיקות(מעץ כמובן).
הייתה לי ספה ירוקה ודי ישנה עם פיתוחים בצורת רשת עכביש. ככה קוראים לזה בכל אופן. זה סתם קווים, אם כבר אז זה דומה יותר עורקים של קליפת מלון או עץ.
ירדתי לקומה הראשונה דרך סולם העץ והכלבים זינקו אחריי.
לפתע הם החלו לנהום, הלכתי הצידה ולקחתי שלושה סכיני הטלה מהשולחן. שבו, דרך הגב. היו כל הנשקים שלי מוכנים לצחצוח.
התקרבתי אל הדלת ופתחתי אותה בתנופה.
אף אחד לא היה שם, אך התחושה שמשהו רע יקרה לא עזבה אותי.
עליתי לקומה השנייה וצלצלתי לג'וניור.
"הלו," אמרתי לתוך השפורפרת. "אני אתן לכלבים שלך ללכת בבוקר. אל תבוא היום." וניטקתי את הטלפון.
ירדתי לקומה הראשונה, ישבתי על הספסל מעץ והבטתי בדלת.
אחרי כמה דקות קמתי והתחלתי לצחצח את קלי הנשק. כמה רובים ישנים ונחמדים, חרב, כוכב השחר, קשת אופקית, רובה-קשת, כל מיני סכינים וכינור. כן, יש יצורים שמושפעים מהצלילים של הכינור.
מתחתי את המטרים של הקשת(של הכינור!) והתחלתי לנגן נעימה שקטה ומעט צורמנית שנשמעה למרחק.
הכלבים נרדמו.
FreeLife לפני 4 שנים ו-2 חודשים
בהיתי בשמים הכחולים שמעל הגינה הקטנה שב'בית' שלי , אחרי עוד ריב עם האמא החורגת המעצבנת שלי
'טוב' חשבתי לעצמי 'לפחות עכשיו היא הולכת לנג'ז לי פחות' אחרי שסיימתי יסודי אולי היא תרד ממני סוף סוף.
לפעמים , שהיא ממש מעצבנת אותי , נדמה לי שאני סוג של קוראת ת'מחשבות שלה ,היא ממש שונאת אותי, זה מוזר , אבל בדרך כלל זה עובר מהר, ככה שאני מניחה שזה סתם בדימיון שלי .
היא שונאת אותי כול כך, שזה ברור , שמתי שאני מסיימת יסודי , אני ישר עפה מהבית הזה , גם מרצונה , וגם מרצוני.
אני לא יודעת איך אני אסתדר לבד בחוץ, אבל אני מעדיפה הכול, העיקר לא להיות בבית הזה.

נכנסתי הביתה ואף אחד לא טרח להעיף מבט שני לעברי . נכנסתי לחדר והתחלטי לארוז תיק , ואני צריכה לגמור מהר אא אני רוצה לעזוב מחר.
שמעתי את הדלת נפתחת והסתובבת בדריכות.
זה היה אבא שלי. הסתובבתי בחזרה והתעלמתי ממנו לגמרי. " אשלי " הוא פתח לאמר " תסתובבי"
הסתובבתי באי רצון, " מה?" שאלתי אותו בעצבנות
" שבי "הוא התקדם למיטה שלי והתיישב ליד כול הבגדים שלי .לא התיישבתי אבל כן הבטתי בו בציפייה
" אני יודע שאולי לא הייתי אבא הכי טוב" אמר " אולי?" אמרתי בזלזול, הוא התעלם מהערה שלי להמשיך " אבל אני רוצה לתת לך מתנה אחרונה "
הוא הוציא מכיסו מעטפה "מתנה אחרונה ממני, טוב?"
" תודה אבא" אמרתי בהפתעה ," אמא שלך לא יודעת מזה אוקיי? אז אל תגלי לה" " טוב" אמרתי ננסה עדיין לצאת מההלם. הוא לא הוסיף מילה , רק קם , ויצא מהחדר.
התיישבתי על קצה המיטה ופתחתי את המעטפה .
היה שם ארבעת אלפים שקל, כנראה כדי לחפור על כול המתנות הכתובות שקיבלתי בכול הימי הולדת שלי,
פלוס 2 כרטיסי טיסה, אחד לאוסטרליה והשני , יכולתי לבחור . הכרטיסים היו ל3 בלילה, היום.
היו לי עוד 5 וחצי שעות להתארגן , הוזמן רץ, למזלי.
ארזתי את מעט הבגדים שהיו לי בתיק גדול , אבל לא מידי,הכנסתי גם את הפלאפון לכיס הג'ינס שלי , למרות שלא ניראה לי שאני באמת יצטרך אותו, אחרי הכול , לא באמת יהיה לי אם מי לשמור על קשר.
לקחתי גם כמה סנדוויצ'ים, בקבוק מים , לכמה סוודרים פלוס אחד שהיה עליי , הוספתי גם שק שינה , שיהיה ליתר ביטחון.
הדבר האחרון שהכנסתי לתיק היה הכסף , הכנסתי אותו לתוך תא פנימי שהיה די מוחבא.
שמתי את התיק ליד הדלת , והלכתי לאכול ארוחה אחרונה עם המשפחה השנואה עליי.
התיישבתי בקצה הכי רחוק מ'אמא' שלי ו הסתכלתי רק על הצלחת. " כבר הולכת?" היא אמרה בנימה מזלזלת " כן, יש לך בעיה עם זה?" היא לא ענתה רק הביטה בי במבט ניגעל .
סיימתי את האוכל והלכתי למרוח זמן בחדר.
כעבור ארבע שעות, סידרתי את המצעים, פעם אחרונה ,והלכתי להיפרד מאבא שלי , אבל רק מאבא .
יצאתי מהבית. " ברוך שפטרנו" מלמלתי לעצמי ועליתי על המונית שלקחה אותי לשדה תעופה.
עברתי את כול הבדיקות הביטחוניות במהירות ועליתי למטוס .
התיישבתי במושב שלי ונרדמתי.
נטוטו לפני 4 שנים ו-2 חודשים
אני ודן החלפנו סיפורים ו.. נראה שהדברים עומדים להיות ממש גרועים מעכשיו. אז היו כמה רגעים שקטים, ומאז השיחה הלכה בערך ככה:
אני אמרתי במרמור: "כל המסע הזה זה דה-ז'ה-וו מטורף"
"ספרי לי על זה" דן השיב באותו הטון.
אני: "אנחנו צריכים להמשיך לאוסטרליה"
דן: "כן.."
החזקתי לו את היד והדבר הבא שאני זוכרת הוא אותנו עומדים מול בית עץ. מתוכו נשמעו צלילי כינור צורמים.
"אני לא חושבת שאנחנו באוסטרליה" אמרתי לדן
"אה.. לא? אופס.." הוא אמר.
"אוי.." נאנחתי
"נו מה את כזאת מדוכאת? בואי נלך להגיד שלום למי שגר בבית הזה!" דן הכריז בקול, צעד קדימה אל הדלת ודפק שלוש דפיקות. נשמתי עמוק כדי לא להתעצבן ובאתי אחריו.
"דן, אתה לא יכול סתם ככה לדפוק בדלת. אנחנו לא יודעים מי גר כאן או" ופתאום היה לי חיזיון. תמונה, ליתר דיוק. שאפתי אוויר בחדות "אני יודעת מי גרה כאן!" והתחלתי לדפוק על הדלת בעודי קוראת "סולין! תפתחי! אלה רוקסן ודן, זוכרת אותנו? סולין!"
(היי זאבה, מה קורה? ^^)
זאבה~ לפני 4 שנים ו-2 חודשים
-סוך סוף! הכל בסדר נט! חחח^^ תודה מורי^^-

הלכבים החלו לנבוח ברעש אחרי הדפיקות ואז פתאום דפיקות נמרצות נשמעו
"סולין! תפתחי! אלה רוקסן ודן, זוכרת אותנו? סולין!"
פתחתי את הדלת בתנופה והבטתי בהם.
"אני לא אמ.." התחלתי לומר אך הכלבים כבר יצאו והתנפלו על האורחים בליקוקים ונביחות. צחקתי עליהם בקול והזמנתי אותם פנימה.
אתם ביחד," אמרתי כשפיני את השולחן.
"הם יפים," אמר דן כשבחן את סכיני ההטלה שלי. נעצתי בו מבט כועס אך הוא התעלם ממני.
"כן," השבתי כמעט בהרהור
"תגידי, מה קרה בסוף עם ההורים שלך?" שאלה רוקסן
"מתו," השבתי. "בכל אופן, בשבילי."
"אני מצטערת." השיבה
חייכתי. "זה בסדר." עניתי. "אהה! אולי אני אצליח הפעם! בואו!" אמרתי להם, תפסתי בידה של רוקסן וגררתי אותה אל הגג. דן הגיעה אחר כך.
"לא אני לא אצליח." אמרתי אחרי רגע.
"למה לא?" שאל דן בהתגרות. נעצתי בו מבט.
"אני עדיין יכולה לנעוץ בך ברק," הזהרתי אותו. הבטתי לכלבים שעשו את דרכם אל הבעלים שלהם.
"לאן הם הולכים?" שאלה רוקסן
"לבעלים שלהם. בכל מקרה, מה אתם עושים כאן?"
נטוטו לפני 4 שנים ו-2 חודשים
הם כבר מתחילים לריב. באמת? אחרי שלוש שנים הייתם מצפים ש - בעצם לא, זה דן, בכל זאת.
"אממ זה סיפור דיי מצחיק, למען האמת. לפני יומיים בערך גם אני וגם דן התחלנו להרגיש שמישהו עוקב אחרינו ו.. הגבירה הגיעה ושלחה אותנו לאוסטרליה " עצרתי לרגע "סולין, משהו גדול קורה. אני ראיתי אותנו, עם עוד כמה אנשים בנשף תחפושות, כנראה באוסטרליה, ודברים יצאו משליטה. אנחנו חייבים להתכונן כי זה יקרה בכל מקרה. את מצטרפת אלינו?"
זאבה~ לפני 4 שנים ו-2 חודשים
חייכתי.
"מה?" שאלתי בתמימות. "השתנתי עד כדי כך?"
"לא," ענה דן בטון משועמם וממש התאפקתי לא לדחוף אותו מהקצה.
"טוב, המים כבר בטח חמים, בואו." אמרתי אחרי כמה שניות של שקט וירדתי את קומת הקרקע.
ירח לבן לפני 4 שנים ו-2 חודשים
היי אנשים!

רכבתי במהירות על דובדבן. אני זוכרת בדיוק איפה ראיתי את העננים.
לפתע נגינת כינור צורמנית נשמעה במרחק, דירבנתי את דובדבן כשראיתי שני אנשים נכנסים לביתה ושני כלבים שהחלו לרץ משם.
ראיתי אותה על הגג, היא דיברה שם עם מישהו אך לא ראיתי מי זה.
אני לא מאמינה! זה בכלל יכול להיות? היא לא בן האדם הכי חברותי שאני מכירה. תהיתי בזמן שעצרתי את דובדבן והכנסתי אותו לאורווה המאולתרת.
נכנסתי לדירה שלה וראיתי שני אנשים איתה. מי.. אלה דן ורוקסן?
"היי לוסי," היא אמרה בחיוך והגישה לי ספל תה. לקחתי אותו בהכרת תודה והבטתי בהם.
"אתם זוכרים את לוס. נכון?" שאלה סול
"לא." ענה דן
"אהה, לא משנה. אהה, אתם זוכרים את בת וולקן? זו המטורפת שעזרה לכם להביס את המפלצת והייתה בבית משוגעים? זו אני." אמרתי להם ושתיתי מהתה.
"רגע, את לוסי?" שאלה רוקסן
הנהנתי
"עכשיו אני זוכרת! השתמשת באש כדי לעזור לנו להרוג את המפלצת הזו.."
"כן," אמרה סול בחיוך "ואז היא ברחה. אבל מצאתי שוב מר מאוד, או שהיא מצאה אותי."
"איך?" שאל דן משועמם
סולין משכה בכתפיה במבוכה. "כמעט טבעתי באיזה אגם."
ואז דן פרץ בצחוק רם אך סולין סטרה לו מיד. חייכתי בהנאה.
"מה אתם עושים כאן בכל מקרה?" שאלתי אותם ולגמתי בהנאה מהתה הרותח בזמן שדן לא ממש נשאר חייב לסולין ורוקסן בסיטה בהם.
"רוקסן," פניתי עליה שוב והיא הביטה בי "אני די בטוחה שלא רציתם פגישת איחוד. מה אתם עושים כאן?"
אנוביס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
(אנשים דן לא מניאק כל כך, הוא לא יצחק על מישהו שטבע ובמצבים כאלו הוא לא יהיה משועמם... בכל מקרה אני אזרום אבל תחשיבו את זה בפעם הבאה שאתם עושים קטע עם דן, ותפסיקו להרביץ לו הוא מתוק!)

אחרי האיחוד המרגש והמלא דרמות (אהם זאבה ירח לבן אהם) החלטתי לקרוא לחבר ותיק.
שרקתי כמה שריקות קצרות ומתוך האדמה יצא דאסט (מתוק שלי) התגעגעתי אליו ונראה שגם הוא אליי
רוקסן סולין ולוסי יצאו החוצה,דאסט קפץ על רוקסן וליקק אותה. כשסולין רצתה ללטף אותו הוא חשף עליה שיניים (נקמה מתוקה שעוד לא נגמרה) אותו הדבר עם לוסי.
"אתם חושבים שהאחרים גם יגיעו?" שאלתי

(עשיתי תגובה קצרה כי לא היה לי מה לכתוב כל כך )
נטוטו לפני 4 שנים ו-2 חודשים
"האחרים יגיעו" אמרתי "לפחות חלק מהם. ויהיו גם חדשים" השתחררתי מדאסט ואמרתי לו "דאסט, גם אני התגעגעתי אליך, אבל אנחנו חייבים ללכת לאוסטרליה עכשיו" והוא נבח, כאילו כדי להגיד שהוא הבין אותי.
---
כשהגענו סוף סוף לאוסטרליה, כמה אמפוזות חיכו לנו שם. אני כבר הייתי חסרת סבלנות לגמרי, והיינו כל כך קרובים להגשמת הנבואה, אז חיסלתי אותן בכמה שניות עם סכין שאני מביאה איתי לכל מקום והמשכתי להתקדם. האחרים באו קצת אחריי.
הצבעתי על המלון הקרוב - מלון דירות, לא יותר מדיי מפואר. "הבעלים של המקום הזה הוא אישר קשר של הלגיון. אני יכולה לנסות להשיג לנו חדר בחינם, אבל רק אם לא תדברו" אמרתי וכולם הנהנו.
נכנסנו לבניין הקבלה, ואני נכנסתי לחדר של המנהל והשארתי את האחרים בחדר ההמתנה. למרבה המזל, בעל המלון היה מאוד נחמד ושמח לתת לנו דירת שתי קומות שהוא שמר במיוחד לאנשים מהלגיון. הוא אפילו הרשה לנו להכניס איתנו את דאסט, למרות שאני דיי בטוחה שלא יהיה מקום. בכל זאת, כלבי שאול הם בערך בגודל של משאית.
כשיצאתי לחדר ההמתנה ראיתי שסולין ולוסי עוד שנייה הורגות את דן (סוריי) אז כחכחתי בגרון והובלתי אותם לדירה שלנו לפני שהם יחריבו את כל האזור.
(אתם ממשיכים מכאן. תנסו להכניס את ההזמנה לנשף, היא תהיה בתוך מכתב).
זאבה~ לפני 4 שנים ו-2 חודשים
לוסי בהתה באש שבאח. תאץ' נחמד. לפתע שמתי לב לדמויות קטנות שהתרוצצו על הלבהות. אנשים שיכורים שפשפו את עיניהם וחזרו לבהות באש.
כן.. רוב הפונדקים לא מעריכים את המהות של האש.
"למה היא בוהה באש?" שאל דן
"היא ביתו של וולקן. אבל גם לא הכי שפויה." עניתי והבטתי בה. "אתה ורוקסן ביחד, נכון?"
"אהה, כן." ענה
"אם איי פעם אני אטבע. אל תנסה להציל אותי." אמרתי
"למה?" הוא שאל
"סתם. תגיד, זה מוזר שלדעתי המים יפים כל כך ואני הבת של זאוס ואני לא יכולה לשחות?" שאלתי אותו בכנות.
FreeLife לפני 4 שנים ו-2 חודשים
המטוס נחת. ו אני סוף סוף נשמתי בהקלה.
הייתי רחוקה כול כך מהבית!!!!
פעם הראשונה בחיים שלי!
לקחתי ת'תיק שלי ויצאתי מהשדה תעופה, היתה שם מונית אחת ריקה , ואני פניתי ישר אליה.
הנהג היה איש בגיל אמידה עם שיער שמתחיל להאפיר , התיישבות בפנים ושאלתי אותו אם הוא מכיר מלון לא יקר מידי . הוא ענה שיש מלון דירות יחסית זול לא רחוק כול כך, הנהנתי והוא יצא לדרך
שהגענו , שילמתי ויצאתי מהמכונית.
היו שם קבוצה של אנשים בערך בגילי (הי חברה!)
לא יחסתי להם צומת לב ופניתי לקבלה.
השכרתי חדר קטן , זרקתי בו ת'תיק והתנכלתי על המיטה
FreeLife לפני 4 שנים ו-2 חודשים
הנה לך!שם:אשלי ג'פרסון (חצויה)
איזור מגורים: אמריקה , ברוקלין.
מוצא:אתנה ( היוונית)
רקע: הכירה את מחנה החצויים , אבל הייתה בו רק קיץ אחד כשהיא הייתה בת 7 כי האמא החורגת לא הסכימה לה להיות בו ושכנעה את אבא שלה לא להסכים לה ללכת. ומאז היא שכחה מהמחנה. בדרך כלל נכנסת למריבות עם אמא החורגת לאבא שלה תמיד לצד האמא.
אופי: חכמה , מהירה, שונאת שאנשים חושבים שהיא טיפשה בגלל שהיא בלונדינית, חזקה , עקשנית ,טובה בלקלוע דברים , ומתי שהייתה במחנה החצויים אהבה להשתמש בפגיון.
גיל:19
כוחות: קריאת מחשבות
אנוביס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
(תיקון תגובה נוראית לא יודע מה עבר לי בראש סליחה נט ): )
"אני מנחש שזה עובר בדם בגלל כל הקטע של השנאה בין האלים" אמרתי
"צודק" היא ענתה
רוקסן חזרה מסובבת בידה מפתחות "אני הולכת לי לחדר שלי אתם תישארו בחוץ" היא צחקה
כולנו צחקנו אפילו לוסי חייכה, אבל משהו הסיח את דעתי, מן תחושה כזו של חדירה למוח
חיפשתי את מוקד האיום, "אתם מרגישים את זה?" שאלתי
"לא" הם ענו, כנראה אני זו המטרה פתאום ראיתי נערה בולטת מהשאר קרן ממנה יותר כוח משאר בני האדם שעמדו לצדה. "תעלו לחדר,יש משהו שאני צריך לברר פה" אמרתי, "אתה רוצה שאני אשאר?" רוקסן שאלה "לא זה סתם משהו שטותי תעלי ותכונני לא יהיה הרבה מקום בחדר" אמרתי והסתכלתי על דאסט
היא צחקה והלכה עם הבנות האחרות, יש לי שיחה לנהל.
התקרבתי אל הנערה, "לא אמרו לך שלחטט במוחות של אחרים זה לא מנומס?" שאלתי?

FreeLife לפני 4 שנים ו-2 חודשים
אני מתקנת חלק מה תגובה :
הסתכלתי שוב על החבורה שהייתה בלובי שפתאום הרגשתי מחשבה של מישהו אחר , מישהו בשם דן
מרוב בלבול בכלל לא הבנתי מה ראיתי הרגע פשוט ניגשתי למעלית שפתאום מישהו בא וחסם לי את הדרך
" לא אמרו לך שלחטט בנוחות של אחרים זה לא מנומס?" הוא שאל , כאילו זה נורמלי לגמרי " מה?" עניתי לו , הייתי מבולבלת לגמרי, תמיד שזה קרה עם אמא שלי , חשבתי שזה בדימיון שלי, עכשיו מישהו בא אלי ושואל אותי למה אני מחטטת במוח שלו???
זאבה~ לפני 4 שנים ו-2 חודשים
עליתי לחדר ופתאום קלטתי ששכחתי את אחד הסכינים שלי למטה. איזו מטומטמת!
ירדתי במהירות וקלטתי את הסכין מיד, חטפתי אותה ובאתי לעלות למעלה אך משהו דיגדג בקצה מוחי.
הבטתי בדן וב.. איך-שלא-קוראים-לה בשאלה ודן רק משך בכתפיו בנחמדות.
"גם אתה הרגשת עיקצוץ בראש?" שאלתי אותו בסקרנות
הוא הנהן ואמר. "זו היא,"
"כן.. מגניב. אהה, מה שמך?" שאלתי במעט מבוכה
"אשלי," ענתה "את סולין." היא אמרה בוודאות.
"כן. טוב, מה.. הוא חושב?" שאלתי אותה והצבעתי על איש שיכור
"לא אמרו לך שלא מנומס להצביע על אנשים?" שאל דן בחיוך
"אולי, וגם אם כן לא הקשבתי." אמרתי והתבוננתי באשלי בריכוז. מעניין מה יקרה אם אני אביל אותה.
"אני אאבד את הריכוז," היא ענתה למחשבותיי.
"אפשר לנהל ככה שיחה?" שאלתי אותה "את יודעת, במוח במקום לדבר בקול."
FreeLife לפני 4 שנים ו-2 חודשים
באמצע השיחה שלא ממש ליבלבה ירדה אחת מהבנות שהיו מקודם למטה בטעות קראתי את המחשבות שלה גם היא שאלה אותי איך קוראים לי לאחר כך הציגה ת'צמה, פתאום היא הצביעה על איש שיכור אחד לשאלה אותי על מה הוא חושב .
היא שאלה אותי אם אפשרי לנהל שיחה במחשבות " האמת שאני לא יודעת" עניתי בקול " אני די חדשה בזה ".
אין לי איך להמשיך, תובילו אתם:)
זאבה~ לפני 4 שנים ו-2 חודשים
"אפשר לנסות," אמרתי בחיוך. "אהה, מה עם השיכור שלנו? מה הוא חושב?"
"על זה שאין לו כסף לעוד בירה." ענתב כמעט מיד
"ומה עם התיפוס המאופק שם?" שאלתי והצבעתי בראשי על איש חנוט בחליפתו שישב בשולחן פינתי והתבונן בכולנו.
אנוביס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
"טוב מצטער לקטוע אתכם בנות,אבל הגיע הזמן להפסיק עם המשחקים, אשלי את חצויה?" שאלתי
"כן" היא ענתה
"של איזה אל?"
"אתנה"
"גם אותך היא שלחה לפה?"
"כן"
"יופי, אז בואי לפגוש את השאר"
"טוב"
ג'קס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
עליתי על הגג, עם כל הכבוד להולכים בדרך אנוביס, אין לי בעיה עם גבהים, ואם הייתי נשארת למטה עוד רגע אחד הייתי משתגעת. הרוח חזקה ומעיפה את שערי לאחור, אני קושרת אותו בגומייה.
אני גרה כאן לפחות חצי שנה, חצי שנה של התעללויות מצדד דייויד, וכן, אני יודעת שהוא סופג הכל בחזרה, אבל הבן אדם לא נותן לי לישון.
אני מושיטה את ידי קדימה, בידי השנייה אני אוחזת אבן קטנה ולידי מונחים השרביט המגוחך ההוא והמטה.
אני מתכופפת ונוגעת עם השרביט באבן, היא הופכת לגדולה יותר, אחר לא היה מבחין, אבל זו אבן אחרת, אבן מצבות.
אני מניפה אותה לאוויר וממלמלת לחש, היא משנה את צורתה לגולגולת ענק, אני לא יודעת של מה היא אך היא לא שדל בן אדם, היא עומדת לנחות.
לפתע הרוחות מתחזקות, היא עפה מעבר לגג אל הנהר, ואיתה כמעט אני, אני אוחזת חזק ככול יכולתי במטה ובשרביט ונאבקת ברוחות שגוררות אותי אל הקצה.
אני עומדת סנטימטר מהסוף מתנודדת, הרוח מחזקת את לפיתתה ומפילה אותי אל הנהר.
אני מוציאה עט מכיסי תוך כדי צניחה ומשרטטת לחש בכתוביות מצריות על כף היד, הצניחה שלי הופכת איטית יותר אך לא מפסיקה, כחמישים סנטימטר לפני הנהר אני עוצמת עיניים ומתקפלת.
אני מצפה למגע מים צורב ומלוכלך, אבל אני מרגישה רק קוצים מתחת לגבי, אני פוקחת את עיניי ומגלה שאני שוכבת על גבי בחצר כלשהי, לילה עכשיו.
קמתי והברשתי את העלים ממעיל העור השחור שלי, מולי ניצב בניין די גדול, מלון אני חושבת, הם כנראה ידעו היכן אני.
ניגשתי לבפנים, סקרתי את הלובי הגדול, לא נראו שם המון מבקרים, אך באחת הפינות עמדה חבורת נערים גדולים מימני מעט, ניגשתי אליהם, אל הנערה שנראתה הכי קרובה לגילי, היה לה עור שזוף ושיער אדום בוער.
"הי!" אמרתי לה, אך ברגע שהתקרבתי אליה ראשי בער בכאב תופת. היא הביטה בי במבט מוזר,
"רק שנייה..." מלמלתי וקרסתי על הכורסה לידם.
עכשיו מבטיהם הופנו לעברי וכמה מהם ניגשו לעברי בצעדים שואלים.
אנוביס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
(אנוביס 3>, גאה בך)
ג'קס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
"מה?..." היא שאלה בחוסר קליטה שלא מעיד על חכמה רבה
ג'קס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
אוי, עכשיו קלטתי שזה נשמע כמו חלק מהמשחק. אבל מה?
אה! כאילו, הולכת בדרך אנוביס...
אלא אם לא הבנתי ויצאתי מטומטמת.
אנוביס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
(חחח לא זה לא חלק מהמשחק)
ג'קס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
אבל תמשיכו!
אנוביס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
(זה לא אשמתי! הם צריכים להגיב המפ)
נטוטו לפני 4 שנים ו-2 חודשים
(אממ אני וירח לבן נמצאות בדירה, אנחנו לא עם אנוביס וזאבה)
--------
אני ולוסי נשארנו בדירה ופרקנו את התיקים. חשבתי בצער בפעם המיליון מאז שראיתי את חדרי הארונות שליד כל חדר שזה מאוד חבל שלא הבאתי איתי יותר בגדים, ושזה אומר שאני צריכה שופינג.
כמובן, אני התמקמתי בחדר שבקומה השנייה, זה שיש לו יציאה לגג. החדר היה מעוצב בסגנון מודרני יחסית, עם קירות חלקים וחלון ממש גדול שהאיר את כל החדר כמעט. מזל שיש גם וילון.
אחרי שסיירתי קצת בקומה השנייה (יש בה עוד חדר ריק שאין לי ממש מושג למה הוא משמש) הוצאתי את המחשב הנייד שקיבלתי פעם מאתנה. אני חושבת שהיא הזכירה אותו בפעם האחרונה שדיברנו, ממש לפני שיצאנו לטיול.. מסע.. מה שזה לא יהיה שאנחנו עכשיו.
אני לא ממש מבינה במחשבים, או במכשירים אחרים כמו פלאפון או טלוויזיה - לצערי, חצויים וטכנולוגיה לא הולכים יחד - אז פשוט הדלקתי אותו והתחלתי לחקור. אינטרנט - יש. מזל, הגבירה דאגה להכל.
בדיוק כשפתחתי חשבון בגוגל שמעתי דפיקה בדלת. זאת הייתה לוסי.
"היי," היא אמרה "דן וסולין עוד לא חזרו ודיי משעמם לי. אפשר להיכנס?" היא שאלה.
"בטח" אמרתי. היא נכנסה והתיישבה על המיטה שלי.
"וואו, איזה מקום מגניב! עם גג והכל.."
התיישבתי על הכיסא שליד שולחן הכתיבה. לוסי הבחינה במחשב ופערה את עיניה "יש לך מחשב? זה לא.. מושך מלא מפלצות?"
"אממ בדרך כלל כן, אבל המחשב הזה לא. קיבלתי אותו מהגבירה אתנה לא מזמן, ועכשיו אני דיי חוקרת אותו.."
לוסי בחנה אותי לרגע "את לא נראית כמו בת אתנה" היא אמרה.
"אני לא" השבתי בקצרה. לוסי הסתכלה עליי כאילו היא מחכה להסבר. "האמת היא שאני בכלל רומאית. אני בת של אפולו, אבל גם צאצאית רחוקה של אתנה"
לוסי הנהנה כאילו להיות גם רומאית וגם יווניה בו זמנית זה נורמלי לגמרי "נכון, את באמת הזכרת קטע כזה עם חיזוי עתידות.."
חייכתי למשמע התיאור המקורי שלה לכישרון שלי. אבל אז הכתה בי מחשבה קצת פחות נחמדה בראש.
"כן.. מעניין מה לוקח לסולין ודן כל כך הרבה זמן להגיע.." מדקרת קנאה עברה בליבי, ומיד סילקתי אותה. אני מכירה את שניהם. זה לא אפשרי. דן בטח סתם הבחין במשהו מוזר ולא רצה להדאיג אותי, וסולין עקבה אחריו. זה הכל. אבל בכל זאת משהו הציק לי. שמעתי את הקול של הגבירה בראשי אומר 'את מפספסת כאן משהו'.
"תגידי," אמרתי, מנסה להתרכז מבעד להמון כיווני מחשבה שונים "חושבת שכדאי שנלך לחפש אותם?"
ג'קס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
אוקיי, אז ניגשתי לסולין~~
ירח לבן לפני 4 שנים ו-2 חודשים
"כן," עניתי בחיוך והתחלתי לרדת למטה בלי לחקות לה אך היא השיגה אותי לבסוף במדרגות וירדה ראשונה מהמדרגות.
"היי, מי זו?" שאלה את דן
"זו אשלי," אמרה סולין במהירות. "בואו נצה החוצה, מה אתם אומרים?"
"כן, למה לא?" שאלתי בחיוך. "בואי," אמרתי לרוקסן. "זה יהיה כיף." ולפני שיכלה לעשות משהו מתפסתי בידה וגררתי אותה החוצה כשדן ואשלי בעקבותינו.
אחרי שהתרחקנו מספיק מהפונדק. בערך כקילומטר של צעידה מהיר סולין עצרה וחייכה חיוך רחב.
"מלחמה!" הכריזה באחת ובתיאום שתינו התחלנו להתקיף את דן ורוקסן. נראה שרוקסן ניבאה מה יקרה או משהו כי זינקה מאיפה שעמדה קודם והתחמקה ממהתפקה.
"אתם כאלה ילדותיים!" התלוננה אך החזירה מלחמה.
פתחתי מצית רטנה והגדלתי את הלהבה ושיגרתי אותה לעבר דן שחמק ממנה בלי בעיות.
"בלי כלי נשק!" הכרזתי. "רק כוחות!"
היי אשלי, זהירות! צעקתי לה במחשבה אך נראה שהיא לא שמעה כי רוקסן החלה להתנפל עליה ודן עשה מסע צללים ויצא מאחורי סולין.
הסתתרתי מאחורי שיח וחיקיתי להזדמנות, ברגע שסולין קלטה איפה הוא הוא קיבל חבטת אוויר, כמו שאני קוראת לזה..
אנוביס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
(רק רגע צריך להכניס את עורבני, דילגת עליה לגמרי)
אנוביס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
הרוח העיפה אותי,וזה כאב. שניה לפני הנחיתה על האדמה עשיתי מסע צללים מאחורי סולין.
"טוק טוק, דפקתי על הראש שלה" העפתי אותה לרצפה, הסתכלתי לכיון רוקסן מתח אש עף מעליה, שרף לה קצה של שיער.
עשיתי מסע צללים והפלתי את לוסי, חייכתי אל רוקסן, בום משב רוח העיף אותי על עץ.
עכשיו אני עצבני, הגיע הזמן להוציא את התותחים הכבדים. שרקתי שריקה ארוכה...

אנוביס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
הרוח העיפה אותי,וזה כאב. שניה לפני הנחיתה על האדמה עשיתי מסע צללים מאחורי סולין.
"טוק טוק, דפקתי על הראש שלה" העפתי אותה לרצפה, הסתכלתי לכיון רוקסן מתח אש עף מעליה, שרף לה קצה של שיער.
עשיתי מסע צללים והפלתי את לוסי, חייכתי אל רוקסן, בום משב רוח העיף אותי על עץ.
עכשיו אני עצבני, הגיע הזמן להוציא את התותחים הכבדים. שרקתי שריקה ארוכה...
(זו תגובה קצרה כי יש לי מחסום כתיבה, אני אמשיך להגיב, אבל התגובות שלי לא יהיו כל כך ארוכות)
נטוטו לפני 4 שנים ו-2 חודשים
אוי זה כל כך ילדותי. למה אני בכלל משתתפת בזה?
הצלחתי לחזור מראש כל התקפה שלהן. משעמם להחריד. נתתי לאיזה פרץ אש לשרוף קצת מהשיער שלי, סתם בשביל הכיף.
כשדאסט הגיע כבר עברתי להתקפה. התחמקתי מהמתקפות שלהן ורצתי קדימה לעבר לוסי. סימנתי לדאסט שיסתיר אותי לרגע ובזמן שלוסי חיפשה אותי הגחתי מאחוריה והפלתי אותה בבעיטה סיבובית לעבר הרגליים.
אפילו לא עצרתי לראות מה קורה איתה. היא תתאושש עוד שנייה מההלם ובטח תתחיל לתקוף אותי, אז עברתי ישר למתקפה הבאה.

(אוי, יצא לי קצר. אבל אין לי כוחות התקפה אז אין לי הרבה מה לכתוב)
נטוטו לפני 4 שנים ו-2 חודשים
נ.ב התכוונתי לזה שעד שלוסי קמה הפלתי אותה, לא במקום אנוביס ^^
זאבה~ לפני 4 שנים ו-2 חודשים
-התחלת מלחמה אנוביס! טוב תכנית ירח התחילה אבל מה זה משנה? ונט, אנחנו בני נוער משועממים. אל תצפי ליותר מידי^^-

קמתי במהירות והעפתי את דן למרחק של 3 מטרים עם רוח חזקה. -זכור לי שקודם הצלחתי לעוף בפעם הקודמת ששיחקנו-
קבלתי אותו בשרשראות אוויר וצחקתי עליו. ראיתי שהוא רוצה לעשות מבע אוויר ולכן הרמתי אותו מהקרקע ועזבתי אותו כשהיה בגובה של 4 מטר. הוא עשה מסע צללים תוך כדי והתכוונתי להתקיף אותו אך לפתע דאסט החל לרוץ עלי. לא אליי, עלי!
קפצתי והתעופפתי באוויר לפני שהצליח למחוץ אותי אך הוא החל לרדוף אחריי ודן צחק בהנאה בזמן ששוגר עליו כדור אש קרה. זה פגע בו בעוצמה והוא עף.
טוב.. הוא היה צריך לשמור על ריכוז, לא?
עכשיו דאסט דהר אליי, היינו בגובה שווה אז הגבתי מעט והתיישבתי על עורפו. החזקתי בחוזקה בפרוותו כאשר הוא התנער וניסה לנער אותי מעליו אך זה לא מצליח.
אחר כך הוא החל לקפוץ ולקפץ עד שלבסוף נתתי לעצמי ליפול על החול הרח.
ראיתי שכלב השאול בוחן אותי במבטו. היה בזה משהו מצמרר. לבסוף נראה שזיהה אותי-ההא! אנוביס!- ורץ אליי והחל ללקק אותי.
"די, די." אמרתי לו ודחפתי את ראשו לאחור. "אפשר לעלות עליך? הפעם בתור חברה ולא אויבת?"
הוא הביט בי רגע קצר ואז הרכין מעט את ראשו, נותן לי לעשות את רוב העבודה . אחרי בערך כמה דרקות עליתי עליו והתחלנו לרוץ אל דן. לדעתי הוא הבין שזה משחק והחליט להתיק לבעלים שלא קצת, לי לא היה שום בעיה עם זה.
ג'קס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
(בשביל לעשות כאן סדר, אני נכנסת אחרי שתגמרו להילחם)
זאבה~ לפני 4 שנים ו-2 חודשים
-לא! תצטרפי עלינו ג'קס!-
ג'קס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
*אנחה* תיקון תגובה-
עליתי על הגג, עם כל הכבוד להולכים בדרך אנוביס, אין לי בעיה עם גבהים, ואם הייתי נשארת למטה עוד רגע אחד הייתי משתגעת. הרוח חזקה ומעיפה את שערי לאחור, אני קושרת אותו בגומייה.
אני גרה כאן לפחות חצי שנה, חצי שנה של התעללויות מצדד דייויד, וכן, אני יודעת שהוא סופג הכל בחזרה, אבל הבן אדם לא נותן לי לישון.
אני מושיטה את ידי קדימה, בידי השנייה אני אוחזת אבן קטנה ולידי מונחים השרביט המגוחך ההוא והמטה.
אני מתכופפת ונוגעת עם השרביט באבן, היא הופכת לגדולה יותר, אחר לא היה מבחין, אבל זו אבן אחרת, אבן מצבות.
אני מניפה אותה לאוויר וממלמלת לחש, היא משנה את צורתה לגולגולת ענק, אני לא יודעת של מה היא אך היא לא שדל בן אדם, היא עומדת לנחות.
לפתע הרוחות מתחזקות, היא עפה מעבר לגג אל הנהר, ואיתה כמעט אני, אני אוחזת חזק ככול יכולתי במטה ובשרביט ונאבקת ברוחות שגוררות אותי אל הקצה.
אני עומדת סנטימטר מהסוף מתנודדת, הרוח מחזקת את לפיתתה ומפילה אותי אל הנהר.
אני מוציאה עט מכיסי תוך כדי צניחה ומשרטטת לחש בכתוביות מצריות על כף היד, הצניחה שלי הופכת איטית יותר אך לא מפסיקה, כחמישים סנטימטר לפני הנהר אני עוצמת עיניים ומתקפלת.
אני מצפה למגע מים צורב ומלוכלך, אבל אני מרגישה רק קוצים מתחת לגבי, אני פוקחת את עיניי ומגלה שאני שוכבת על גבי בחצר כלשהי, לילה עכשיו.
שמעתי קולות, קמתי והברשתי את העלים ממעיל העור השחור שלי, מולי ניצב בניין די גדול, מלון אני חושבת, הם כנראה ידעו היכן אני.
קול צעדים כבדים נשמעו ולפתע ניצבה מולי מפלצת ענק שחורה, היא קפצה לעברי שנייה לפני שהתכופפתי
התחלתי לרוץ לכיוון המלון אבל קול עצר אותי
"חכי!" זה היה קול של בחורה, לא עצרתי, רצתי בכיוון המלון לפני שמשב רוח עז הפיל אותי לקרקע
יד הונחה על כתפי ומשכה אותי כלפי מעלה, היא סובבה אותי ומולי ראיתי פנים שזופות בעלות עיניים אפורות ששיער מתולתל מקיף אותן.
"מי את?" שאלתי
זאבה~ לפני 4 שנים ו-2 חודשים
"מי את?" השבתי השבתי לה בקול קשה. דאסט התקרב בסקרנות ונראה שזה הלחיץ את הנערה הזו אך לפתע דן קרא לדאסט והוא רץ עליו.
"מוניק" אמרה לבסוף.
"מי את?" שאלתי
"כבר עניתי לך, את קשת קליטה?" אמרה
"לא. מה את זו אולי השאלה הנכונה. בואי." אמרתי לדחפתי אותה אל אמצא המעגל שנוצר מהמלחמה המדומה שלנו. "הפסקת אש!" צעקתי וכולם הביטו בי ובה והחלו להתקדם עלינו.
היא ניסתה לברוח אך לא נתתי לה. אני לא יודעת למה עשיתי את זה. אולי בגלל שהיא ראתה אותנו נלחמים בכוחות שלנו? כן.
ג'קס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
"אני בת אדם, הדבר הזה לא" החוותי בידי לעבר החיה, עכשיו ראיתי אותה בבהירות, זה היה כלב בגודל קרנף
"בנוסף, אני לא חושבת שזה מנומס להכיר מישהו ואז לשאול אותו מהוא, מי את קודם?"
"סולין טרייר" היא ענתה קצרות, שאר חבריה התקרבו אלינו
"הערפול היה אמור להסתיר אותנו, היא חצויה, או בת אדם עם ראייה חזקה" אמרה בחורה מאחוריה, היה לה שיער קצר ועור בהיר.
סולין הפנתה אלי עיניים שואלות
"אני לא יודעת על מה אתם מדברים" אמרתי, ובאמת לא ידעתי. "אני חרטומה מהנום בברוקלין"
----
(צריך לזכור שהיוונים לא מכירים את החרטומים ולא יודעים על האלים המצריים)
זאבה~ לפני 4 שנים ו-2 חודשים
וגם אני^^

"חרטום?" שאלתי בספקנות
"כן!" הצהירה
"וזה..?"
ג'קס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
"רגע, ומה אתם- כולכם?" שאלתי בבלבול
זאבה~ לפני 4 שנים ו-2 חודשים
"חצויים," השבתי
ג'קס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
הרמתי גבה
"ומה זה?" שאלתי
"זה מה שאני שאלתי אותך" ענתה
"אני חרטומה, צאצאית לשושלת עתיקה של פרעונים, ששמשו גופים מארחים לאלים" אמרתי בטון אדיש, הם הסתכלו עלי במבט שמביע 'מה לעזאזל?'
"נו, מה זה 'חצויים'?"
זאבה~ לפני 4 שנים ו-2 חודשים
משכתי בכתפיי. "חצי אל חצי בן אדם, אבל אנחנו יווניים ורומאים." השבתי. "ועדיין, מה זאת אומרת גוף מארח?"
ג'קס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
"אבל מה זאת אומרת חצי אל חצי בן אדם? כמו האלים שלנו?"
"מי אלה האלים שלכם?" היא שאלה, מרימה גבה
הזדקפתי,
"אולי זה נשמע מטורף, אבל חרטומים הם צאצאים של פרעונים ששמשו גופים מארחים לאלים מיצריים"
FreeLife לפני 4 שנים ו-2 חודשים
לא ממש התרשמתי.
שדן בא ישאל אותי מי אני ובת של איזה אלה אני , התחלתי להיזכר במחנה המוזר מהילדות שלי, ההוא שאמא שלי מנעה ממני ללכת אליו.
אבל אז התחלתי להסתקרן בקשר לילדה הזאת.
" ומאיפה את יודעת את כול הדברים האלה???" שאלתי " זה לא שיש עוד הרבה אנשים כמוך..."
ג'קס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
גיחכתי
"הקשבת לי בכלל? כרגע אמרתי שבאתי מהנום בברוקלין"
לא נראה שהם מבינים
"או, כן. שכחתי, אתם לא חרטומים, נום משמעותו בית, כלומר, אני גרה שם עם עוד שלושים בני נוער בערך"
סולין פתחה את פייה "רגע, אמרת "מהנום בברוקלין" כלומר...?"
הנהנתי
"יש נומים בכל מדינה בעולם כמעט, והרבה יותר גדולים מאיפה שאני גרה, ואפילו שאתם אמורים להידהם מהעובדה שכרגע אמרתי שאלים מיצריים קיימים, אני שואלת שוב- מה לעזאזל זה חצויים?"
זאבה~ לפני 4 שנים ו-2 חודשים
"חצי בן אדם חצי אל, אבל האלים שלנו." אמרתי בפשטות.
ירח לבן לפני 4 שנים ו-2 חודשים
הבטתי במוניק הזו.
"ואיך אני אדע שאת דוברת אמת?" שאלתי אותה "איך אדע שאת לא סתם בת אדם רגילה? איך?" דרשתי לדעת.
אנוביס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
"דבר ראשון היא רואה את דאסט, דבר שני היא נפלה מהשמיים, מי שלח אותך לאוסטרליה?" אמרתי
תוך כדי הרגעת דאסט
ג'קס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
"אף אחד למען האמת, נפלתי לתוך נהר ונחתתי כאן, אז זו אוסטרליה?"
הבחור הנהן
"ומי אלו האלים שלכם? יש עוד אלים?"
נטוטו לפני 4 שנים ו-2 חודשים
זה מוזר. אני זוכרת שקראתי על חרטומים ואלים מצריים מתישהו אבל.. חשבתי שכולם כבר מתו.
טוב, אני מניחה שככה בדיוק חרטומים חשבו על החצויים. ככה גם החצויים הרומיים והיוונים חשבו אחד על השני במשך אלפי שנים. אני תוהה למה הכל כל כך סודי בעולם הזה.
בכל מקרה, זה לא הפתיע אותי כל כך. זה מוזר, נכון, אבל דברים מוזרים תמיד קורים לחצויים.
"אני חושבת שכדאי שנלך לדירה. גם ככה אנחנו מושכים יותר מדי תשומת לב מבני התמותה" אמרתי.
נטוטו לפני 4 שנים ו-2 חודשים
אממ תגובה מישהו?
♥toolip לפני 4 שנים ו-2 חודשים
בדרך כלל כול מי שהיה מבלה יום שלם בגלישה היה מותש עד כדי כך שלא היה יכול ללכת בקושי. טוב אני לא, דילגתי ברחובות עם גלשן ביד אחת ותיק גב ביד השנייה מזמזמת לי שיר אוסטרלי חדש. בדרך כלל הייתי רצה או קופצת אבל משהו הטריד אותי בזמן האחרון, זה ניראה כאילו מישהו עוקב אחר או קורה לי מרחוק כמובן שכשהסתובבתי לא היה שם אף אחד, אם המזל שלי כנראה מפלצת עלתה על הריח שלי או משהו. אז למה היא לא תוקפת כבר? ניראלי שזה היה פחות מפחיד אם היא הייתה תוקפת כבר ולא מתצפתת כול כך הרבה זמן...
"היי תיזהרי" קרא איש שכמעט העפתי לכביש אם הגלשן. "מצטערת" מיהרתי לומר. אחרי כמה רחובות עצרתי לסדר את התנוחה של הגלשן כך שיעיף כמה שפחות אנשים ואז הרגשתי הילה חזקה באזור הבטתי לצדדים מקווה שזה לא אל שרוצה לשלוח אותי למשימה כלשהי אבל לא היה אף אחד ברחוב פרט לחבורה של אנשים בארך בת גילי שכנראה באמצע קרב רחוב, רגע זה לא היה קרב רחוב סטנדרטי האנשים האלה השתמשו בכוחות מיוחדים אלה היו ללא ספק חצויים! נשארתי בצללי הבניין מנסה לחמוק מעיניהם. הם הפסיקו להילחם והתחילו לדבר אם מישהי שנפלה מהשמיים אולי אלה? חלקי שיחה הגיעו לאוזני: חצויים, חרטומים, אלים מצריים, מה? פגשתי פעם בחצוי שאמר שהשושלת המצרית, כמו היונית והרומית נמשכה גם היא. כמובן שאז לא האמנתי לו אבל עכשיו משום מה אני לא מופתעת...
אנוביס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
"אני מסכים עם רוקסן, בואו נחזור לחדרים ונדבר על זה שם" אמרתי
התחלנו ללכת כשפתאום הרגשתי בהילה אחרת
הסתכלתי לעבר בחורה בולטת מן השאר, התקרבתי.
"היי" אמרתי

(יצא לי קצר, טוב נו נתמודד)
נטוטו לפני 4 שנים ו-2 חודשים
הוא שוב הולך סתם ככה. כבר היינו בדרך לדירה ופתאום הוא נזכר להגיד 'היי' לעוד מישהי. במבט אחד יכולתי להבין למה - הרי ברור שהיא חצויה. ובכל זאת, זה היה מרגיז.
אז באתי אחריו.
"היי" אמרתי בפתאומיות מאחורי דן כדי להבהיל אותו. הוא קפץ קצת ואני צחקתי. אחרי שדן שלח לי מבט מעוצבן ואני הוצאתי לו לשון הבטתי בנערה.
"את חצויה" אמרתי.
"גם אתם" היא אמרה.
"מותר לשאול מה את עושה כאן?" שאלתי, ומיד הוספתי "בלי להעליב, כן? פשוט אוסטרליה זה לא המקום הכי פופולרי בקרב חצויים"
זאבה~ לפני 4 שנים ו-2 חודשים
"כן.." אמרתי בחיוך. "אוסטרליה די מבודדת ונחמדה. אני אוהבת אותה, לדעתי זה המקום המושלם!"
רוקסן שלחה לי מבט מעוצבן אך אני רק משכתי בכתפיי.
"כן.. אבל בכל זאת, לא נראה כאילו את בורחת ממישהו, אז או שאת ילידת המקום או שבאת לכאן מרצון. מה החלטתך?" שאלתי אותה
♥toolip לפני 4 שנים ו-2 חודשים
"האמת שעברתי לפה מניו-יורק מרצוני החופשי אבל מה אתם עושים פה? ולמה אתם מתאכסנים באותו מקום אתם מנסים למשוך מפלצות?" לא התכונתי להישמע גסת רוח אבל שישה חצויים, אה לא, חמישה חצויים וחרטומה די מושכים את צומת הלב של מפלצות למיניהם..
ג'קס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
"אתם מושכים מפלצות?" הנדתי בראשי "רחמים"
"חרטומים לא מושכים מפלצות?" שאלה הנערה החדשה
"איך את יודעת שאני חרטומה?" שאלתי בהפתעה
"אתם לא בדיוק שוחחתם בשקט" היא ענתה
"מה שמחזק את טענתי, בואו נעלה לדירה" אמרה הנערה האחרת. רוקסן, אני חושבת, ופנתה לכיוון הדירה
♥toolip לפני 4 שנים ו-2 חודשים
"אתם חושבים ששם לא תמשכו מפלצות? יש מקום שאני מכירה ששם נהיה בטוחים.." עצרתי "טוב עד כמה שחצויים יכולים להיות בטוחים.."
הם הביטו אחד בשני כאילו שואלים ללא מילים 'כדאי?'. "טוב זה לא מוגן כמו המחנות אבל זה יותר בטוח מפה, וזה גם לא כ"כ רחוק.."
אנוביס לפני 4 שנים ו-2 חודשים
"מקום בטוח הא?, איפה זה" שאלתי
נטוטו לפני 4 שנים ו-2 חודשים
"אני חושבת שזה יהיה בסדר. אני לא רואה אף אחד תוקף אותנו שם" אמרתי במהירות.
דן הביט בי בדאגה "מה כן ראית?"
"משהו שיתקוף אותנו כאן. עוד עשר דקות. אם נשאר." אמרתי בהפסקות, עדיין רואה את המפלצת מול עיני.
אבל דן לא הרפה "מה תוקף?"
במקום לענות ניערתי את ראשי קלות, לא מוכנה לדבר.
בסוף סולין הצילה אותי "אז כדאי שנלך" היא אמרה והנהנה לעבר הנערה החדשה.
זאבה~ לפני 4 שנים ו-2 חודשים
נחמד לעזור^^
♥toolip לפני 4 שנים ו-1 חודשים
" עשר דקות... טוב אז ניראלי שיש לכם חמש דקות לאסוף את החפצים שלכם..." אמרתי. הם נכנסו ויצאו עם הדברים שלהם תוך פחות מחמש דקות. התחלנו לרוץ במעלה הרחוב עד שהגענו למלון, זה היה יותר ניראה כמו בניין דירות רגיל שהשלט "מלון" ניתלה עליו. בכניסה עמד ג'ק, שומר בחליפה מחויטת, שתי שורות שיניים ישרות ולבנות, שיער שחור מסורק הצידה ועין כחולה יחידה במרכז המצח. הוא היה עסוק בקריאת ספר ולידו נח נבוט עץ.
"ציקלופ!!" צווחה אחת וכולם הושיטו את ידיהם לנשקים, "זה בסדר!" אמרתי וג'ק נופף, לא מרים את ראשו מהספר.
"ג'ק, יש מפלצת שרודפת אחרינו!" אמרתי לו, "מפלצת?" הוא שאל ורחרח את האוויר "נו טוב, היא לא יכולה לחצות את הגבול הקסום.." אמר והצביע על גדר שהקיפה את חצר הבניין, ואז זינק מהכיסא ורחרח שוב, "יוונים.. רומאים.. מיצרים.." מילמל ואז הביט בי "חבורה מוזרה מצאת לך.." אמר והתיישב בכיסא, משכתי בכתפיי בביטול והוא השיב בהרמת גבה..
ג'קס לפני 4 שנים ו-1 חודשים
פניתי אליה
"מה היה היצור הזה?" שאלתי בשקט
♥toolip לפני 4 שנים ו-1 חודשים
בהיתי בה לכמה שניות ואז נזכרתי שהיא חרטומה וככול הנראה אין לה שמץ על חצויים ומפלצות מיתולוגיות. "ה'יצור' הזה היה ציקלופ, ציקלופ הוא יצור דמוי אדם בעל עין אחת שיכול להגיע עד 3-4מטרים, והציקלופ הספציפי הזה הוא ג'ק, אחי למחצה."
ג'קס לפני 4 שנים ו-1 חודשים
(*קיקלופ)

"אחיך למח- אה, לא משנה" אמרתי ונכנסתי פנימה
♥toolip לפני 4 שנים ו-1 חודשים
צחקתי, הרבה אנשים מסתכלים עלי מוזר כשאני אומרת שג'ק ואני אחים. נכנסנו ללובי וכמו תמיד הוא היה מלא בנימפות דמויות רוחות רפאים שהסתובבו סביב אוחזות מגשי מזון מגבת וכולי. ניגשתי אל נייאה, נימפה שריחפה מאחורי דלפק הקבלה. "שלום לך קטרינה" אמרה והגישה לי את המפתח לדירתי, "זה קייטי.." רטנתי אבל היא רק צחקקה ונופפה את ידה בביטול ואז הביטה מאחורי ושאלה "החברים שלך גם נשארים פה הלילה?". הנערה ששמה היה ניראלי רוקסן הנהנה, "יופי!" היא צחקקה שוב ומחאה כף "שתי דרכמות לחדר!"
זאבה~ לפני 4 שנים ו-1 חודשים
אחח. מי צעק? האוזן המסכנה שלי..
לפני ששמתי לב מה קרה הם הושיטו ידיים לנשקים שלהם. נו באמת! הציקלופ הזה קורא ספר! מה הוא כבר יעשה לנו? הוא ממש לא איום.
נענעתי בראשי והלכתי אחריי הילדה החדשה. נוספו לחבורתנו הרבה מאוד ילדים.. אהה ילדות. חייכתי. דן הוא הבן היחידי בחבורה הזו! חה!
"איזה יום שמח.." מלמלתי לעצמי בחיוך רחב. רק חבל שעדיין לא נלחמנו במפלצת אמיתית! זה היה יכול להיות כיף.
"רוקסן," פניתי לרוקסן.
"כן?"
"למה לא נשארנו שם? היה יכול להיות כיף להילחם במפלצת." אמרתי והבטתי לכיוון בא היה הסמטה.
"את לא היית רוצה להילחם במפלצת כל כך, השתנת." אמרה
"כן.. גם הבחנתי שהרוב נמנעים מסכנה. הגבול, החצויים. הכל נוסג מפחד. גם הממשלה והחוקים הטיםשיים שלה גם התנ"ך עם עשרת הדיברות שלו. לדעתי אין דבר שלא נוסד מפחד. אולי הטבע."
"כן," היא אמרה בהרהור. למה הפחד שולט בעולם הזה?
מיהרתי בעקבותיה של.. אוף, הרבה כל כך נוספו שכבר שכחתי את שמם. הייתה החרטומה הזו.. איך קראו לה? מוניק. ממש מיצרי!
ו.. אשלי אחת, יוונית אחת. וקיטי אחת. הבת של.. פוסידון נדמה נדמה לי. הרי מי הייתה מסתובבת עם גלשן וחיוך ענקי שהיה מרוך על פניה?
ברר, מעניין אם במסע הזה אהיה חייבת ללמוד לשחות. משהו אומר לי שאפול למקור מים כל שהוא.
נטוטו לפני 4 שנים ו-1 חודשים
כל הדרך, לא יכולתי להשתחרר מהמחשבה על המסיבה שתהיה בקרוב. האנשים שלא הכרנו, אלה שנשארו איתנו כשהמפלצת תקפה.. אלה הם. באמת קיוויתי שיהיה לי יותר זמן עד שאני אפגוש אותם, אבל זה אומר שהזמן של החיזיון שלי הולך וקרב.
וגם מה שסולין אמרה, על זה שחבל שלא נשארנו להלחם במפלצת, לא יצא לי מהראש.
אל תדאגי, עוד תהיה לך הזדמנות להלחם בה.
אבל הנה שאלה - איך לעזאזל אני אמורה להביא את האנשים האלה לנשף בלי לספר להם? ואולי אני בכלל אמורה לספר להם?
איך אני מתקדמת מכאן?
ג'קס לפני 4 שנים ו-1 חודשים
"אממ... סליחה?"
נייאה הסתובבה לעברי בחיוך, שנעלם במהרה והפך להבעה חשדנית
"מה את? את לא חצויה" היא קבעה,
"אני חרטומה, וזה בדיוק מה שניסיתי להגיד- אין לי דרכמות"
אנוביס לפני 4 שנים ו-1 חודשים
לא יכולתי להפסיק לחשוב על החיזיון של רוקסן. היא פשוט הייתה שקועה במחשבות כל הזמן.
"על מה את חושבת" שאלתי אותה
"סתם, על כל הקטע של הנשף" היא אמרה
"אז, איזה שירים את חושבת שיהיו שם, לפחות נעשה קצת כיף לפני שמפלצת תתקוף אותנו, ויותר חשוב יהיה שם אוכל?" חייכתי
"אתה עדיין עושה איתי ריצת בוקר שיהיה לך ברור" היא אמרה....
נטוטו לפני 4 שנים ו-1 חודשים
זה שוב תקף אותי. החיזיון הזה לא נותן לי מנוחה.
הפעם ראיתי דרך העיניים של המפלצת. הייתי במן מנהרה ענקית מתחת לאדמה, ופתאום הופעתי באמצע האולם. כל הגוף שלי כאב. זה היה בלתי נסבל. השתוללתי חסרת אונים בניסיון להקל את הכאב. נהמתי לכל עבר. האנשים מסביבי צרחו ורצו לכל הכיוונים. בסופו של דבר הם יצאו מהאולם.
אבל אז ראיתי את האנשים שנשארו, וידעתי שאם אני אהרוג אותם הכאב ייפסק. התכוננתי לתקוף ואז -

החיזיון הפסיק. אני לא חושבת שמישהו שם לב.
רק דן. דן תמיד שם לב.
"הכל בסדר?" הוא שאל.
"כן אני רק.. מודאגת" השבתי.
"מה ראית?"
"ה.. הנשף.." אמרתי. הוא לא לחץ עליי. הוא ידע שאני לא רוצה לדבר על זה.
המפלצת הזאת. לא ידעתי שחצויים גורמים למפלצות כאב כזה. אולי זאת הסיבה שהן תוקפות אותנו כל הזמן?
אם רק הייתי יכולה לרפא אותן..
זה היה חוסך לי כל כך הרבה צרות.
הוצאתי את המחשב שלי מהתיק. אני חייבת לברר אתזה..
נטוטו לפני 4 שנים ו-1 חודשים
אממ סורי שזה יצא מודגש, כתבתי את זה מהפלאפון ^^
נטוטו לפני 4 שנים ו-1 חודשים
אממ אנשים? תנסו לשלב את ההזמנות למסיבה או משהו טוב?
אנוביס לפני 4 שנים ו-1 חודשים
נתתי לה זמן לבד, היא צריכה את זה.
הלכתי בחזרה לכניסה, אולי עדיף עוד עין עליה, חצי אח או לא אני עדין לא סומך על מפלצות.
עברו כמה שעות ופתאום ראיתי דמות נכנסת דרך השערים, הקיקלופ אמר שמפלצות לא יכולות להיכנס, עדיין הייתי מוכן עם הנשק שלי.
האיש התקרב וראיתי שהוא נושא דפים. הוא נתן אותם לקיקלופ והלך.
ניגשתי אל השומר, "מה יש שם?" שאלתי, "זה הזמנות לנשף, השמות שלכם רשומים עליהם"....

ג'קס לפני 4 שנים ו-1 חודשים
"אני מציעה שתשאלי חמודה" היא ענתה בקול עליז ומהיר ופנתה ממני
הסתובבתי ובחנתי את כולם, כולם נראו, אממ... לא-עליזים במידה שווה, אבל הבחור הגבוה משך את עיניי, אולי כי הוא נראה בדיוק כמוני, עם כל הקטע של השחור.
ניגשתי אליו, הוא עמד ליד הקיקלופ בכניסה, ג'ק החזיק משהו ובחן אותו, חבילת דפים.
"אממ... דן?" הוא הסתובב אלי בהפתעה
"אני יודעת שאנחנו מכירים בערך עשר דקות אבל יש מצב שאתה מלווה לי דרכמות?" שאלתי במהירות
"אממ... כן, בטח" הוא אמר וחזר להתבונן בניירות שג'ק החזיק בידיו
קימטתי את מצחי והתקרבתי, אלה היו מן אלונים קטנים, "הזמנה לנשף" היה כתוב עליהם, בתחתית הדפים היו רשומים שמות
"מה אלה?" שאלתי בעניין
זאבה~ לפני 4 שנים ו-1 חודשים
הציקלוף -שהרגע שכחתי את שמו- חילק הזמנות בין כולם ונתן לי אחת.
"באמת?" שאלתי אותו בספקנות
"ככה כתוב," הוא ענה בפשטות והמשיך בדרכו. החלטתי שהוא בן אדם-ציקלופ- נחמד וכנה.
"מה קרה בנשף?" שאלתי את רוקסן והיא משכה בכתפיה.
"טוב, בכל זאת עדיף להתכונן. אני תוהה למה צריך ללבוש שמלות לנשף. חולצה מכנס יפים אמורים להספיק, לא? אני מקווה שלא מצפים ממני ללבוש שמלה כמו שבסרטים.. אוף." אמרתי לרוקסן אך הלכתי אל מוניק הזו לפני שהספיקה להגיב לי.
"למה הנשף הזה?" שאלתי בחדות
"מה?" היא שאלה, די מבולבלת מההתפרצות הפתאומית שלי.
"למה הנשף הזה? למה הוא נועד? והאם אני אהיה חייבת ללבוש שמלה או שאני יכולה לבוא בג'ינס וחולצה?" שאלתי במהירות וקטתי בחדות את השיחה שלפני רגע כמעט התחילה לנהל עם הציקלופ ששכחתי את שמו.
ג'קס לפני 4 שנים ו-1 חודשים
בהיתי בה
"אהה... אני, אני חושבת שזה לא ממש משנה, זה משנה?" שאלתי
"אני לא יודעת, בגלל זה שאלתי אותך" היא אמרה
"אולי פשוט, נבוא איך שנרצה?" הצעתי
זאבה~ לפני 4 שנים ו-1 חודשים
חייכתי.
"כן, זה יהיה נחמד. דרך הגב, איך קוראים לציקלופ?" אמרתי
♥toolip לפני 4 שנים ו-1 חודשים
(לדעתי כדאי להתחיל פרק חדש, לא?)
ג'קס לפני 4 שנים ו-1 חודשים
קוראים לו ג'ק או משהו?
סטיב לפני 4 שנים ו-6 חודשים
היי, מה אנחנו קופאים? אתם יודעים בכלל מה הסיבה שהצטרפתי לסימניה? הקבוצה הזאת. לא נעים לי שהיא קופאת. אנחנו חייבים להמשיך אותה. אם היא לא תשרוד, אני אקים את קבוצת הנבואה 2. מי איתי?
נטוטו לפני 4 שנים ו-4 חודשים
כן. מאוד. למרות שאני אחת המנהלות. אני מתה על המשחק הזה. למה הפסקתי להגיב פה??
זאבה~ לפני 4 שנים ו-4 חודשים
כי כולם הפסיקו ולא הצלחנו להחיות אותו.
נטוטו לפני 4 שנים ו-4 חודשים
אה, נכון. נזכרתי.
אז מה דעתכם שנחייה אותו?
הנערה בכחול, בבקשהההה תעני להודעה ששלחתי לך! ^^
זאבה~ לפני 4 שנים ו-4 חודשים
אין לי בעיה. אנשים אחרים צריכים להגיב.
FreeLife לפני 4 שנים ו-4 חודשים
הגבתי
kida☯ לפני 4 שנים ו-4 חודשים
הגבתי P:
הנערה בכחול לפני 4 שנים ו-4 חודשים
יש מספיק גקסונים בסביבה XD
סורי שאני כבר לא מספיקה להיכננס בכלל אבל אני סומכת על (LOVE) < נטוטו > (אף חתול) שתעשה עבודה טובה =)
נ.ב- תנצלו את הילדות שלכם כל אלו שעוד לא הגיעו אל הבגרויות היא תיגמר בקרובב מואעאעאעה! רגע..... אם יש לי בעיות קשב וריכוז אז... פרסי אני באה!!!!!!!!
זאבה~ לפני 4 שנים ו-4 חודשים
יש לנ חמש\שש אנשים. אפשר להסתדר עם זה. נצליח להחיות את המשחק הזה.
סטיב לפני 4 שנים ו-7 חודשים
זהירות.... אני עלול להביא עוד משתמשים!
הנערה בכחול לפני 4 שנים ו-4 חודשים
ניסיתי. באמת שכן אבל אין לי זמן בכלל להיכנס לקבוצה בכלל הבגרויות ואני רופאה שגם אף אחד לא מגיב חוץ מסטיב.... בכלל אני חושבת שמשחקי התפקידים בסימניה ממש לא פעם. עכשיו הכל מת..... =(((((((((((
נראה לי כדאי שתפתח הנבואה 3. אין לי זמן להיכנס אליה אבל אם יש עוד ילדים שרוצים......
קישורים רלוונטים
 |  הוסף קישור הצג הכל מציג 0 קישורים רלוונטים
סרטוני הקבוצה
 |  הוסף סרטון הצג הכל מציג 0 סרטונים

אירועים
 |  הוסף אירוע הצג הכל מציג 0 אירועים של חברי הקבוצה
ביקורות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 3 מתוך 262 ביקורות ספרים
ג'וג'ו מויס היקרה, למה? קטיה בנוביץ' וכנרת היגנס-דוידי היקרות (המתרגמות), תודה, סוג של. *מכיל ספוילרים* ראשית כל אני מרגישה שמגיע לי ישר כ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
טל לפני חודשיים


אז קניתי ספר שיצא עליו סרט אז קניתי גם את ההמשך כי ידעתי שאקרא אז קניתי גם את ההמשך של ההמשך כי המבצע היה 3 ב100 קורה. אני זוכרת שראיתי את ה... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
טל לפני חודשיים


יש לי חשק לכתוב ביקורת. כרגיל, זה מבליח, ברגע, כמו חלוק שמושלך אל מים רדודים. זה האדוות. במחשבה שלי המילים מצטרפות למשפט, ואני מתאמצת להחזיק... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
~RAIN~ לפני 5 חודשים



ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
הצג הכל מציג 8 מתוך 524 ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
עודכן לפני חודש


רשימות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 6 מתוך 7 רשימות ספרים
לואיזיאנה מנטש השקנאית בת 19 משדה קישואים בסוף העולם ימינה
לואיזיאנה מנטש השקנאית בת 19 משדה קישואים בסוף העולם ימינה
לואיזיאנה מנטש השקנאית בת 19 משדה קישואים בסוף העולם ימינה
לואיזיאנה מנטש השקנאית בת 19 משדה קישואים בסוף העולם ימינה
לואיזיאנה מנטש השקנאית בת 19 משדה קישואים בסוף העולם ימינה
לואיזיאנה מנטש השקנאית בת 19 משדה קישואים בסוף העולם ימינה

ספרים משומשים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 8 מתוך 14 ספרים משומשים
עודכן לפני חודשיים




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ