היפים והאמיצים3 קבוצה פרטית

{{פירוש נוסף|נוכחי=בירת מדינת ישראל}}

{{בוט יישובים/3000|1|
|שם=ירושלים
|שם בערבית=الْقُدْس/أُورُشَلِيم
|סמל=[[קובץ:Emblem_of_Jerusalem.svg|125px|מרכז]][[סמל העיר ירושלים|סמל עיריית ירושלים]]
|דגל=[[קובץ:Flag of Jerusalem.svg|150px|מרכז]][[סמל העיר ירושלים#דגל העירייה|דגל עיריית ירושלים]]
|תמונה=
[[קובץ:2013(2)-Aerial-Jerusalem-Temple Mount-Al-Aqsa and Dome of the Rock (SE exposure).jpg|230px|מרכז]][[הר הבית]] ו[[הגן הארכאולוגי ירושלים|הגן הארכאולוגי]]
[[קובץ:David's Tower 1.jpg|230px|מרכז]][[חומות ירושלים|חומות העיר העתיקה]]
[[קובץ:Israel Supreme Court.jpg|230px|מרכז]][[משכן הכנסת]] ו[[בניין בית המשפט העליון|בית המשפט העליון]]
[[קובץ:Jaffská ulice, Jeruzalém.jpg|מרכז|230px]][[רחוב יפו (ירושלים)|רחוב יפו]]
|מקור קואורדינטות=תבנית|
|ראש העיר=[[משה ליאון]]
|אתר אינטרנט=http://www.jerusalem.muni.il
}}
[[קובץ:Channel 2 - Jerusalem.webm|ממוזער|330px|{{סרטונים}} ירושלים - וידאו]]
'''יְרוּשָׁלַיִם'''{{הערה|{{שמע|קובץ=He-Jerusalem.ogg}}}} ({{שם בשפת המקור|שם=الْقُدْس, הגייה:{{רווח קשיח|1}} '''אל-קֻדְס'''|שפה=ערבית|קובץ=ArAlquds.ogg}}, או '''أُورُشَلِيم''' (הגייה: '''אוּרֻשַׁלִים''') היא [[עיר הבירה]] של [[ישראל|מדינת ישראל]] והעיר עם האוכלוסייה [[ערים בישראל|הגדולה ביותר]] בה. נכון לשנת 2017, שכנו בה כ-901 אלף תושבים{{הערה|1=https://www.cbs.gov.il/he/settlements/Pages/default.aspx?mode=Yeshuv|שם=יישובים וחלוקות גאוגרפיות אחרות, אתר ה[[למ״ס]], 2017}}. בירושלים שוכנים מוסדות ה[[ממשל]] של ישראל: [[הכנסת]], [[בית המשפט העליון]], [[משכן הנשיא]], [[בית אגיון|בית ראש הממשלה]] ורוב משרדי הממשלה. ירושלים שוכנת ב[[הרי יהודה]], על [[קו פרשת המים]] הארצי של [[ארץ ישראל]], בין [[הים התיכון]] ו[[ים המלח]], ברום של 570{{הערה|הגובה 570 מטר בקואורדינטות {{Coord|31|47|33.82|N|35|10|01.07|E|display=inline|type:landmark}} בשכונת [[מוצא]] לפי [[Google Earth]].}} עד 857{{הערה|הגובה 857 מטר בקואורדינטות {{Coord|31|43|52.31|N|35|11|12.05|E|display=inline|type:landmark}} בשכונת [[גילה]] לפי Google Earth.}} מטרים מעל [[פני הים]].

העיר [[עיר קודש|מקודשת]] ל[[יהדות]], ל[[נצרות]] ול[[אסלאם סוני|אסלאם הסוני]]. היא הייתה מרכז חיי [[העם היהודי]] בימי קדם, ומושא כמיהתו וכיסופיו בעת שהייתו ב[[גלות (יהדות)|גלות]]. משום חשיבותה הדתית עבור שלוש הדתות, היוותה העיר לאורך עידן ועידנים מוקד של מלחמות וסכסוכים, הנמשכים עד עצם היום הזה. מאז סוף [[המאה ה-19]], התפתחו סביב [[העיר העתיקה]] [[היציאה מהחומות|שכונות העיר החדשה]], אשר משכנות בקרבן, נכון ל[[המאה ה-21|מאה ה-21]], את רוב תושביה.

בשנת 1981 הוכרזה העיר העתיקה של ירושלים [[אתר מורשת עולמית]] על ידי ארגון [[אונסק"ו]], והיא נמצאת ברשימת ה[[אתר מורשת עולמית#אתרים הנתונים בסכנה|אתרים הנמצאים בסיכון]]{{הבהרה|מדוע?}}.

== אטימולוגיה ==
{{הפניה לערך מורחב|שמות ירושלים}}
[[קובץ:EA-287 end.jpg|ממוזער|230px|אורושלֵם (ú-ru-sa-lim) ב[[מכתבי אל-עמארנה]], [[המאה ה-14 לפני הספירה]]. מכתב 287, שורה 61, מאת [[עבדיחפה|עַבְּדִ-חֶבָּה]], מלך ירושלים]]
התעודות הראשונות שבהן נזכר שמהּ של ירושלים, באופן הדומה לשמה העברי, הן [[כתבי המארות]] ה[[מצרים העתיקה|מצריים העתיקים]]. שמהּ של העיר מופיע בכתבים אלו כ"[[אשאמם]]", אותו יש לקרוא, ככל הנראה, כ"רֻשַׁלִמׁם". מאוחר יותר, הופיע שמהּ של העיר כ"אוּרוּסַלִימָה" ב[[מכתבי אל-עמארנה]], אשר מועד כתיבתם המשוער מתוארך ל[[המאה ה-14 לפנה"ס|מאה ה-14 לפני הספירה]]. האזכור ה[[ארכאולוגיה|ארכאולוגי]] הראשון של ירושלים בשם זה נמצא ב[[חפירה ארכאולוגית|חפירות]] ליד [[בנייני האומה]] על גבי [[עמוד]] [[סלע|אבן]] [[גליל (גאומטריה)|גליל]]י מימי שלהי [[בית המקדש השני|בית שני]] ([[המאה ה-1 לספירה]]), שם הוא אף מופיע ב[[כתב עברי]] דומה לשל ימינו{{הערה|{{ynet|איתי בלומנטל|נחשפה כתובת בת 2,000 שנה המציינת לראשונה את שמה המלא של ירושלים|5366380|9 באוקטובר 2018}}.}}.

חוקרים סבורים, כי ירושלים נקראה מלכתחילה על שמו של אל ה[[שקיעה]] ה[[כנענים|כנעני]], "[[שלם (אל)|שלם]]", וכי במקום היה [[מקדש]] לפולחנו. על פי פירוש מקובל, "[[מלכיצדק]] מלך שלם", הנזכר ב[[ספר בראשית]], היה למעשה מלך ירושלים. כך גם פירשו חז"ל{{הערה|[[מדרש אגדה (בובר)]] על {{תנ"ך|בראשית|יד|יח}}.}}, בהתבססם על הפסוק: {{ציטוטון|וַיְהִי '''בְשָׁלֵם''' סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ '''בְצִיּוֹן'''|{{תנ"ך|תהילים|עו|ג|קצר=כן}}}}. המילה "ירו" לקוחה מן השורש ה[[שפות שמיות|שֶמִי]] י. ר. ה, שפירושו ב[[עברית]] בת ימינו: "ייסד" (במקרא: {{ציטוטון|או מי ירה אבן פִּנָּתָהּ|{{תנ"ך|איוב|לח|ו|קצר=כן}}}}); לפיכך, על פי השערת חוקרי מקרא, משמעות השם המקורית היא '''ייסד האל שלם''', כלומר: זוהי העיר שייסד האל שלם. סברה אחרת באשר למשמעות השם גורסת כי יש לפרשו לפי ה[[קרי וכתיב|קרי]] המודרני בעברית ובערבית: "אור-שלם"- עירו של שלם.

על פי ה[[מדרש]]{{הערה|{{מדרש רבה|בראשית|נו|י}}.}}, מהווה השם "ירושלים" צירוף של השם שבו בחר [[אברהם]] לכנותהּ {{ציטוטון|הר ה' יראה}}, המצורף לשם: "שלם", שבו קרא לה [[שם בן נח]]. ב[[מקרא]], מופיע שם העיר תמיד בכתיב חסר, "ירושלם", למעט ארבעה מופעים. עובדה זו רומזת, לכאורה, על שמהּ הקדום ה[[ארמית|ארמי]] של העיר, אשר נהגה אף הוא: "ירושלֵם". כיום, מכונה העיר "ירושלים", וזהו שמהּ של העיר גם בפי לשון [[חז"ל]].

לירושלים שמות רבים. על פי המדרש והמסורת היהודית לעיר שבעים שמות שונים, המבטאים את חשיבותה ומעלותיה. בין הידועים שבהם:{{ציטוט|תוכן=יְרוּשָׁלַיִם, שָׁלוֹם, יִרְאֶה, יְבוּס, [[ציון (כינוי לירושלים)|צִיּוֹן]], חֶפְצִיבָהּ, מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל, יְרוּשָׁלִַם, יְפֵה נוֹף וְעִיר דָּוִד.|מקור=}} בדומה לארץ ישראל, המכונה בשם "הארץ", ו[[בית המקדש]], המכונה "הבית", גם ירושלים נזכרת במקורות, בשם "העיר" סתם, ב[[ה"א הידיעה]]. כך למשל: {{ציטוטון|חמשה דברים אירעו את אבותינו ב[[שבעה עשר בתמוז]]... בשבעה עשר בתמוז נשברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר...|[[גמרא]], [[מסכת תענית]], כ"ו}}.

על פי המסורת ירושלים היא [[עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון]].

===בשפות אחרות===
[[קובץ:Hadrian founder Aelia Capitolina.jpg|ממוזער|250px|מטבע המציין את ייסוד '''COL'''onia '''AEL'''ia '''CAPIT'''olina, ועליו חרישת גבולותיה, כמקובל בעולם הרומי. בצדו השני של המטבע טבועה דמותו של [[אדריאנוס]]]]
ב[[תרגום השבעים]], הכתוב ב[[יוונית עתיקה]], מופיע שמהּ של ירושלים בצורה "יִרוּסַלִֿים" ("''Ιερουσαλήμ''") או "הִייֶרוֹסֿוֹלִימָה" ("''Ἱεροσόλυμα''"). פירוש המילה "הִייֶרֿוֹס" ("''ἱερός''") ב[[יוונית]] הוא "קדוש", וייתכן שכך פורש שמהּ של ירושלים בפי דוברי היוונית. בתרגומו של [[הירונימוס]] לתנ"ך, המכונה "[[וולגטה]]", מתורגם השם ירושלים ל"הִייֶרוּסַלֶם" ("''Hierusalem''"), שהוא תעתיק ללטינית של הגרסה היוונית של השם. שמהּ של ירושלים ברוב לשונות אירופה העכשוויות נגזר מהשם היווני או הלטיני, בשינויים פונטיים, המשתקפים גם בכתיב.

בשנת [[130]] לספירה, הקים הקיסר הרומי [[אדריאנוס]] על חורבות ירושלים מושבה רומית, שאותה כינה בשם: "[[קולוניה איליה קפיטולינה|קוֹלֿוֹנְיָה אַֿיְלִיָה קַפִּיטוֹלִינָה]]" ("''Colonia Aelia Capitolina''"). "קוֹלֿוֹנְיָה" ב[[לטינית]] פירושה "מושבה", "אַֿיְלִיוּס" ("''Aelius''") היה שם משפחתו של אדריאנוס, ואילו הרכיב השלישי בשם הוקדש ל[[מיתולוגיה רומית|אל הרומי]] [[יופיטר (מיתולוגיה)|יופיטר]], ששמו המלא בלטינית נהגה: "יֿוּפִּיטֶר קַפִּיטוֹלִינוּס" ("''Iuppiter Capitolinus''"), על שם [[גבעת הקפיטולין]] ברומא. השם הלטיני היה בשימוש במשך כמה מאות שנים, אולם הוא נשכח לאחר מעבר העיר לשליטת המוסלמים{{מקור}}.

השם הנפוץ ביותר לירושלים ב[[ערבית]], בקרב מוסלמים, הוא "אַל-קֿוּדְס" (القـُدْس), שפירושו המילולי הוא "הקדושה". בקרב הערבים הנוצרים, לעומת זאת, מכונה העיר "אוּרְשַלִֿים" (أورشليم), וכך גם בתרגום ה[[תנ"ך]] ו[[הברית החדשה]] לערבית. בהקשרים דתיים אסלאמיים, מכונה ירושלים בערבית: القدس الشريف ("אַל-קֿוּדְס אַ-שַׁרִֿיף"), כלומר "ירושלים הנכבדת" או "ירושלים הנעלה". במקורות אסלאמיים רבים מוזכרת העיר בשם "בַּֿיְת אַלְמֻקַֿדָס" (بيت المقدس), המבוסס על "בית המקדש" העברי. שם זה מצוי בשימוש גם בשפה ה[[פרסית]], אם כי השם השכיח בפרסית לירושלים הוא "אוּרְשַׁלִֿים" ("اورشلیم").

שם העיר ב[[אנגלית]] וב[[גרמנית]] הוא "''Jerusalem''" (כתיב זהה, הגייה שונה: "גֶ'רֿוּסַלֶם" באנגלית, "יֶרֿוּזַלֶם" בגרמנית); ב[[צרפתית]]: "''Jérusalem''" ("זֶ'רֿוּזַלֶם"); בלטינית: "''Hierosolyma''"; ב[[יוונית מודרנית]]: "''Ιεροσόλυμα''" ("הִייֶרוֹסֿוֹלִימָה"); ב[[ספרדית]]: "''Jerusalén''" ("חֶרוּסַלֶֿן"); ב[[איטלקית]]: "''Gerusalemme''" ("גֶ'רוּסַלֵֿמֶה"); ב[[רוסית]]: "''Иерусалим''" ("יֶרוּסַלִֿים").

==היסטוריה==

{{ערך מורחב|היסטוריה של ירושלים}}

===מהתקופה הכלקוליתית ועד תקופת הברונזה===
{{ערך מורחב|ירושלים וסביבותיה מהתקופה הנאוליתית ועד תקופת הברונזה}}
על-פי ממצאים [[ארכאולוג]]יים, תחילת תקופת ההתיישבות בירושלים מתוארכת ל[[התקופה הכלקוליתית|תקופה הכלקוליתית]]. בשנת 2009 נתגלו בחפירות בשכונות הקצה של העיר ממצאים ארכאולוגיים המתוארכים ל[[תקופה נאוליתית בארץ ישראל|תקופה הנאוליתית]]{{מקור|בכל שכונות הקצה התבצעו חפירות בבת אחת?}}. ממצאים אלו מעידים על התיישבות בעת העתיקה, באזור השוכן על הגבעה המכונה "[[עיר דוד]]". ההתיישבות במקום זה נבעה מהקרבה ל"[[מעיין הגיחון]]", אשר שימש מקור מים לתושבי הגבעה, כמו גם היותהּ נקודת ציון אסטרטגית, החולשת על השטח הסובב אותה. עם הפיכתהּ של העיר ליישוב קבע, ניצלו תושביה את תנאי השטח הטופוגרפיים ההרריים, הקשים לטיפוס, לשם הגנה מפני כובשים.

[[קובץ:City of David.jpg|ממוזער|שמאל|250px|עיר דוד - שחזור מתוך [[דגם ירושלים בסוף ימי בית שני]]]]
בשנת 1909 נתגלו באזור מעיין הגיחון, במחקר ארכאולוגי בראשות [[מונטגיו פרקר]], שברי [[חרס]] אשר תוארכו ל[[תקופת הברונזה]] הקדומה. ממצאים אלו היוו עדות למגורים בסמוך. הפיכתהּ של ירושלים מ[[יישוב ארעי]] ל[[עיר קבע]] התרחשה, ככל הנראה, במהלך [[המאה ה-19 לפנה"ס]].

ב[[תקופת הברונזה המאוחרת]], ב[[המאה ה-14 לפנה"ס|מאה ה-14 לפנה"ס]], ביססה ירושלים את מעמדהּ כעיר-מדינה כנענית מבוצרת וחשובה. על כך מעידים [[מכתבי אל-עמארנה]], שבהם מוזכרת ירושלים פעמיים.

===העת העתיקה===
{{ערך מורחב|ערכים=[[ירושלים בתקופת בית ראשון]], [[שיבת ציון]], [[ירושלים בתקופת בית שני]]}}

על פי המסופר ב[[מקרא]], הייתה ירושלים עיר [[יבוסים|יבוסית]], עד [[כיבוש ירושלים בידי דוד|כיבושהּ]] בידי [[דוד המלך]], אשר קבע אותה כבירת ממלכתו{{הערה|כיבוש יבוס בידי דוד מסופר ב[[ספר שמואל|שמואל ב']] ({{תנ"ך|שמואל ב|ה|ו|י|קצר=כן|ללא=ספר}}), ובגרסה נוספת ב[[דברי הימים|דברי הימים א]] ({{תנ"ך|דברי הימים א|יא|ד|ט|קצר=כן|ללא=ספר}}).}}.

בנו, [[שלמה המלך]], בנה בה את [[בית המקדש הראשון]]. ירושלים שכנה תחילה על הגבעה המזוהה כ"[[עיר דוד]]", ומאוחר יותר התפשטה צפונה ל[[הר הבית]]. בשנת [[המאה ה-6 לפנה"ס|598 לפנה"ס]] נכבשה [[ממלכת יהודה]] על ידי [[בבל|האימפריה הבבלית]]. אחרי ניסיון התמרדות של המלך [[צדקיהו]] כנגד הבבלים, הטיל [[נבוכדנצר השני|נְבוּכַדְנֶצַּר הַשֵּׁנִי]] מלך בבל, מצור על העיר, ובשנת [[586 לפנה"ס]] כבש אותה. כעבור כחודש החריב [[נבוזראדן|נְבוּזְרַֿאדֶן]], שר צבאו, את העיר ואת [[חורבן בית המקדש הראשון|בית המקדש הראשון]].

לאחר יציאת עם ישראל ל[[גלות בבל]] מלאה ירושלים בני עמים מקומיים, בעיקר שומרונים (או [[כותים|כּוּתִים]]). כשבעים שנה לאחר חורבן בית המקדש הראשון, עם עליית [[הממלכה האחמנית|האימפריה הפרסית]] ופרסום [[הצהרת כורש]] בשנת [[המאה ה-6 לפנה"ס|538 לפני הספירה]], הוקמה ירושלים מחדש כבירת ה[[פחווה]] היהודית. רבים מהגולים [[שיבת ציון|שבו]] אליה והקימו בה את [[בית המקדש השני]].

{{ערך מורחב|ערכים=[[איליה קפיטולינה|ירושלים בתקופה הרומית ("אַיְלִיָה קַפִּיטוֹלִינָה")]], [[ירושלים בתקופה הביזנטית]]}}

בשנת [[המאה הרביעית לפני הספירה|332 לפנה"ס]] כבש [[אלכסנדר מוקדון]] את יהודה ללא קרב וכפה על ירושלים [[התקופה ההלניסטית בארץ ישראל|משטר הלני (יווני)]]. משטר זה התאפיין בחקיקת ובהכפפת חוקים דרקוניים על היהודים, בכללם כאלו העוברים על עיקרי הדת היהודית, דוגמת ניסיון לכפות [[המרת דת|המרה של דתם]] ואכילת [[כשרות|מזונות שאינם כשרים]]. כפייה זו הובילה ל[[מרד החשמונאים]], אשר פרץ ב-[[המאה ה-2 לפנה"ס|167 לפני הספירה]]. בתום מרד זה, כבשה משפחת [[החשמונאים|בית חשמונאי]] את יהודה מידי המשטר ההלני, ושלטה בירושלים עד כיבושהּ בשנת [[המאה הראשונה לפני הספירה|63 לפני הספירה]], בידי צבא [[רומא העתיקה|האימפריה הרומית]].

בשנת 37 לפני הספירה מינו הרומאים את [[הורדוס|הֿוֹרְדוּס]] למלך יהודה. הורדוס הרחיב ופיאר את העיר ובנה בה את [[מקדש הורדוס]]. בשנת [[66]] לספירה פרץ "[[המרד הגדול]]" נגד הרומאים. מרד זה דוכא ביד קשה בשנת [[69]], עם הגעתו של [[טיטוס|טִֿיטוּס]] לשערי ירושלים, בראש צבא רומי גדול. בשנת [[70]] לספירה, כבש טִֿיטוּס את ירושלים, שרף אותה ו[[חורבן בית המקדש השני|החריב את בית המקדש השני]].

במהלך דיכוי המרד הגדול נהרגו וגורשו יהודים רבים. העיר עברה טלטלה דמוגרפית והפכה מרכז שלטון רומי. היא אוכלסה בעיקר בחיילי לגיונות הצבא הרומי ובבני לאומים אחרים. מעט היהודים שנותרו בה התגוררו ב[[הר ציון]]. באותה העת החלה ה[[נצרות]] להתפשט ברחבי ארץ ישראל ובירושלים בפרט. לאחר [[מרד בר כוכבא]], אשר התרחש בין השנים 132–135, התרוקנה ירושלים באופן כמעט מוחלט מתושביה היהודיים, ולמשך פרק זמן של כ-500 שנים לא נותרו בידי החוקרים עדויות על קיום קהילה יהודית בה.

[[קובץ:Madaba map.jpg|ממוזער|250px|תיאור ירושלים הביזנטית ב[[מפת מידבא]]]]

ירושלים עמדה בחורבנהּ עד תקופתו של הקיסר [[אדריאנוס|אַדְרִיָאֿנוּס]], שבנה אותה מחדש בשנת [[130]]. העיר נשאה צביון רומי, וכונתה [[איליה קפיטולינה|אַיְלִיָה קַפִּיטוֹלִינָה]]. במסגרת שלטונו בעיר אסר אַדְרִיָאֿנוּס על כניסת יהודים לתחומהּ. בשנת [[133]] השתלטו מורדים יהודיים בראשותו של [[בר כוכבא]] על ירושלים, בניסיון להפיל את השלטון הרומי. המרד דוכא באכזריות בידי חיילי הצבא הרומי והעיר שבה לשליטה רומית בשנת [[136]].

מעמדהּ הרם של אַיְלִיָה קַפִּיטוֹלִינָה החל לדעוך החל מאמצע [[המאה השלישית]] לספירה, עם פינויו ההדרגתי של [[הלגיון העשירי פרטנסיס]], שהיה מוצב בעיר. החל משנת 324, עם הפיכת [[האימפריה הרומית]] לנוצרית (תחילת התקופה הביזנטית), מלאה ירושלים אנשי דת ונזירים נוצריים, למשך כ-300 שנה לפחות.

מימי הקיסר [[קונסטנטינוס|קוֹנסְטַנְטִֿינוּס]], בראשית [[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|התקופה הביזנטית]], עלתה קרנה של העיר כקדושה ל[[נצרות]], והפכה מרכז דתי חשוב במהלך [[המאה הרביעית]] לספירה. זאת, בזכות הקמת [[כנסיית הקבר]] וכנסיות נוספות במקום. [[כיבוש ירושלים בידי הפרסים]], בשנת [[614]], הביא להפוגה קצרה בשלטון הנוצרי-[[ביזנטי]] אשר שרר בה. בשנת [[628]], שבו הביזנטים לשלוט בירושלים למשך עשר שנים בלבד, עד [[הכיבוש הערבי של ארץ ישראל|כיבושהּ בידי הערבים]].

=== ימי הביניים ===
{{ערך מורחב|ערכים=[[ירושלים בתקופה הערבית הקדומה]], [[ירושלים בתקופה הצלבנית]], [[ירושלים בתקופה הממלוכית]]}}

בשנת [[636]], לאחר המפלה הביזנטית שנחלו ב[[קרב הירמוך]], הגיעו הערביים-מוסלמיים אל שערי ירושלים, שנפלה לידם לאחר מצור של ששה חודשים. במסגרת הסכם תנאי הכניעה שנערך בין הכובשים ובין אזרחי העיר באותה העת, הובטחו שלומם של הנוצרים ושלמות כנסיותיהם. הח'ליף [[עבד אל-מלכ]] בנה בשנת [[691]] את [[כיפת הסלע]] על הר הבית. ירושלים עברה לשלטון [[בית אומיה]] עד שנת [[750]], ולאחריו- ל[[ח'ליף|ח'ליפות]] [[בית עבאס]], עד שנת [[969]]. בשנה זו, עברה ירושלים לידי ה[[השושלת הפאטמית|פאטמים]].

המזרח התיכון וארץ ישראל נכנסו לתקופה של אי יציבות, שאותה ניצלו בשנת [[1071]] ה[[סלג'וקים]], שכבשו את ירושלים והחזיקו בה לתקופה קצרה. הכיבוש הערבי-מוסלמי חולל בירושלים מהפך דמוגרפי. היישוב הנוצרי בה הצטמצם מאוד, והתרבו בה הן מוסלמים, אשר היגרו אליה מ[[חצי האי ערב]], והן יהודים, אשר הורשו לשוב אליה לאחר שנים ארוכות.

בשנת 1033 החריבה [[רעידת אדמה]] את [[חומות ירושלים]] הדרומיות. בעטייה, צומצם קו החומה, דרום העיר ננטש ותושביה היהודיים נאלצו להעתיק את מגוריהם לחלקהּ הצפוני של העיר.

עד שנת 1099 הייתה רוב אוכלוסייתה של העיר ערבית, ובמקביל פעלו בה קהילות יהודיות ונוצריות גדולות. היישוב היהודי בירושלים התרכז בעיקר בהר ציון.

[[ממלכת ירושלים|עם נפילת העיר בידי הצלבנים]] ב-1099, שבה ירושלים לשליטת הנוצרים למשך כמאה שנים, בשני פרקי זמן נפרדים: בין השנים 1099–1187, ושוב בשנים: 1244-1229.

במהלך כיבושם של הצלבנים את העיר נטבחו רוב יושביה היהודים והמוסלמים, והיא הפכה למשך זמן מה [[עיר רפאים]]. הצלבנים התקשו למלאהּ בנוצרים, ועל כן עודדו נוצרים מארמניה וממזרח אירופה להגר אל העיר הנטושה. הצלבנים פיתחו את מערך השווקים בעיר.

בתקופת השלטון הצלבני בירושלים חל גידול בתושביה הנוצריים. מוסלמים ויהודים לא הורשו לגור בה, וביקרו בה לעיתים נדירות בלבד.

[[קובץ:1581 Bunting clover leaf map.jpg|ממוזער|250px|[[מפת בונטינג|מפת העולם בצורת תלתן]], אותה יצר [[היינריך בונטינג]] ב-1594, בה מוצגת ירושלים כמרכז העולם]]
בשנת [[1187]] כבש [[צלאח א-דין]] את ירושלים, ורוב האוכלוסייה הנוצרית סולקה ממנה. נותרה בה קהילה נוצרית מזרחית בעיקר. העיר קיבלה צביון מוסלמי למשך כ-700 שנים. חלק ממשפחות האצולה המוסלמיות בירושלים, אשר התיישבו בה באותה התקופה, שרדו עד ימינו אלה: [[משפחת חוסייני|חוסייני]], [[משפחת נשאשיבי|נשאשיבי]], [[משפחת ח'אלידי|ח'אלידי]], [[משפחת דג'אני|דג'אני]], [[משפחת נוסייבה|נוסייבה]] ואחרות.

באביב 1219 חרבו [[חומות ירושלים]] בעקבות{{הבהרה}}{{הערה|[[נתן שור]], מדוע בנה סולימאן המפואר את חומות ירושלים, '''[[זאב וילנאי]]''', הוצאת ספרים אריאל, 1987.}}, ולמשך 316 השנים הבאות נותרה ירושלים ללא חומות{{הערה|'''חדשות ארכאולוגיות''', נ"ז, נ"ח, ירושלים ניסן תשל"ו; נתן שור, '''קרדום''', 23-21, (יוני 1982), עמ' 40.}}.

לאחר [[מסע הצלב השישי]] שבה העיר לשליטת הצלבנים, והם החזיקו בה עד שחרבה פעם נוספת, בשנת 1244, הפעם בידי ה[[חווארזם|חואריזמים]].

בשנת [[1260]], לאחר תום שלטון החואריזמים, נפלה העיר בידי ה[[ממלוכים]], [[התקופה הממלוכית בארץ ישראל|שהשתלטו על ארץ ישראל]]. הם החזיקו בה עד שנת 1516. בתקופת [[האימפריה הממלוכית]] הייתה ירושלים עיר חסרת חשיבות אסטרטגית ומרוחקת מ[[דרך הדואר]]. הממלוכים בנו בה מבני שלטון ודת רבים, כמו גם [[ארמון|ארמונות]] ומבנים מפוארים, אשר שימשו מרכזי לימוד לכתבי ה[[קוראן]].

אוכלוסייתהּ של ירושלים בעת ההיא הייתה ברובה ענייה. אף לאוכלוסייה היהודית, אשר הורשתה לשוב לירושלים עם ראשית הכיבוש הממלוכי, לקח זמן רב להתבסס בה. תיאורו של ה[[רמב"ן]], אשר ביקר בירושלים בשנת 1267 מלמד כי בעיר היו אז כ-2,000 תושבים, מתוכם כ-300 נוצרים, ואילו היהודים היו מתי מעט: {{ציטוטון|ואין ישראל בתוכה, כי אם שני אחים צבעים, קונים צביעה מאת השלטון.|אגרת הרמב"ן, 1267, עמ' ?}}. בהמשך גדלה האוכלוסייה היהודית בעיר.

בתקופה זו, נתקבע מעמדהּ של ירושלים בתודעה האסלאמית כעיר קודש, השלישית ברמת קדושתהּ, אחרי [[מכה]] ו[[אל-מדינה]]{{הערה|קביעה זו היא הנפוצה והמקובלת ביותר במחקר. ראו למשל: [[יוסף דרורי]], '''ירושלים בתקופה הממלוכית''', '''[[אריאל (כתב עת)|אריאל]]''', עמודים 84-83.}}.

=== העת החדשה ===
{{הפניה לערך מורחב|ירושלים בתקופה העות'מאנית}}
ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]] החלה העיר העתיקה להתגבש בפורמט ארבעת הרבעים המוכרים לנו כיום. רוב תושביה בעת ההיא היו מוסלמים. [[מפקד אוכלוסין|מפקדי אוכלוסין]] שנערכו בעיר במהלך המאות ה-18 וה-19 ([[ירושלים#דמוגרפיה וסטטיסטיקה|ראו טבלה מצורפת]]), העידו על התרבות של האוכלוסייה היהודית בעיר, בעוד שחלקהּ של האוכלוסייה הנוצרית בה הלך ופחת.

[[קובץ:Ben_Zakai.jpg|ממוזער|250px|בית-הכנסת [[עליית מגורשי ספרד|הספרדי]] "רבי יוחנן בן-זכאי", [[העיר העתיקה]], 1893]]
ב-[[1517]] נכבשו העיר והארץ בידי [[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|האימפריה העות'מאנית]]. ה[[סולטאן]] [[סולימאן המפואר]] בנה את [[חומות ירושלים]] המוכרות כיום ושיפץ את המצודה{{הבהרה|איזו מצודה?}} ואת [[מגדל דוד]]. עם זאת, בעקבות שקיעתהּ הממושכת של [[האימפריה העות'מאנית]], התדרדר גם מצבהּ הדמוגרפי של ירושלים וחלקים גדולים בתוך [[העיר העתיקה]] הפכו שוממים. ב[[המאה ה-18|מאות ה-18]] ו[[המאה ה-19|ה-19]], החל היישוב היהודי להתעצם, ולקראת סוף המאה מנה כ-11,000 נפש, הקהילה הגדולה ביותר בעיר{{הערה|[[מאיר בן דב|מאיר בן דוב]], '''ירושלים בראי הדורות - מסע בירושלים לתולדותיה''', [[כרטא]] - החברה הישראלית למפות ולהוצאה לאור, 2008.}}.

חבורת רבי [[יהודה החסיד (ירושלים)|יהודה החסיד]], בני [[יהדות אשכנז]], אשר [[עלייה לארץ ישראל|עלתה לארץ ישראל]] בשנת 1700, סולקה מן העיר עקב חוב כספי גדול לבנאים מוסלמים. עם זאת, מצבם הכלכלי של יהודי העיר השתפר בראשית המאה ה-19, בעקבות [[עליית תלמידי הגר"א]]{{הבהרה|כיצד הם תרמו לשיפור המצב הכלכלי?}}, בראשות רבי [[מנחם מנדל משקלוב]], כמו גם סיועה של [[משפחת רוטשילד]]. האחרונה פרעה את חובה של חבורת רבי יהודה החסיד, ואפשרה לחבריה לשוב ולגור בירושלים בבטחה.

==== המאה ה-19 ====
{{הפניה לערך מורחב|היציאה מן החומות}}
במאה ה-19, החלו [[קולוניאליזם בארץ ישראל במאה ה-19|המעצמות הקולוניאליות האירופאיות]] לגלות עניין בארץ ישראל בכלל, ובירושלים בפרט. מחקרים ופרסומים שונים על אודותיהן ראו אור והעלו את המודעות אליהן, בכל הקשור לחשיבותן הדתית, התרבותית וההיסטורית. בעקבות זאת החלו המעצמות לבנות בעיר מוסדות דת ותרבות, חינוך, מחקר, בריאות ותיירות, וכן להציב בה קונסולים ואנשי דת מטעמן. בתחילה בנו המעצמות את מבניהן בשטחים שבין החומות, ולאחר זמן מה מחוץ להן. במחצית השנייה של [[המאה ה-19]] גברה ההשפעה האירופאית.

הציבור הנוצרי בירושלים של אז כלל [[ערבי]]ם, ילידי אירופה, [[תושב ארעי|תושבים ארעיים]] ואנשי כמורה ודת.

[[היציאה מן החומות]] הקיפה גם את הציבור היהודי. בשנת [[1860]] נוסדה השכונה היהודית [[משכנות שאננים]] בידי [[משה מונטיפיורי]], והייתה לשכונה היהודית הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות ירושלים. אחריה נבנו שכונות יהודיות נוספות, בפרט "[[שכונת חצר|שכונות חצר]]", השוכנות כיום במרכז העיר והיו אבני יסוד עבור העיר החדשה. בין היתר נבנו [[מחנה ישראל]], [[נחלת שבעה]], [[בית דוד (שכונה)|בית דוד]] ו[[מאה שערים]].

בכתבה "בנינים ופרוורים חדשים" אשר התפרסמה בעיתון "[[המליץ]]", בי"ט באב תר"מ (1880), דווח כי "בירושלים הושלש מספר הבתים", והוצג בה תיאור מפורט אודות פלאי הבנייה:{{ציטוט|תוכן=האדון ל. שיק איש אשכנזי אדריכל חכם משגיח על בניני העיר (בוי-אינספעקטור) בירושלים כותב: בירושלים יסדו היהודים אגודות שותפים ויבנו בנינים רבים, ארוכים בתבניתם כאוהלים ומסוגלים לישיבת משפחות רבות, מספר הבתים בירושלים גדל במשך כ"ה השנים האחרונות על אחת שתים או גם על אחת שלוש.|מקור=המליץ, "בנינים ופרברים חדשים", י"ט אב תר"מ, (1880), מתוך: '''"ארץ ציון ירושלים"''', [[שלמה שבא]], [[דן בן אמוץ]], הוצאת זמורה, ביתן, מודן, 1973, שער ראשון: ארץ חמדת אבות (1857–1882), פרק: ערים ומושבות, עמוד 30|מרכאות=כן}}

==== המאה ה-20 ====
{{ערך מורחב|ערכים=[[ירושלים בתקופת המנדט הבריטי]], [[המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות]], [[ירושלים המחולקת]], [[הכרזת ירושלים כבירת ישראל]], [[מערב ירושלים]]}}

בשנת 1917 עברה ירושלים לידי [[כיבוש ירושלים בידי הבריטים|שלטון המנדט הבריטי]], שקבע אותה כבירת [[ארץ ישראל]] וריכז בה את מוסדות שלטונו, בכללם: מקום מושבו של [[הנציב העליון]], משרדי הממשלה, [[בית המשפט העליון]] ו[[בית הסוהר המרכזי בירושלים|בית הסוהר המרכזי]].

בעת ההיא, שימשה ירושלים מרכזהּ המדיני של היישוב היהודי והתנועה ה[[ציונות|ציונית]], ובה שוכנו מוסדותיו הלאומיים: [[ועד הצירים]], [[הסוכנות היהודית לארץ ישראל]], [[הוועד הלאומי]], [[הקרן הקיימת לישראל]] ו[[קרן היסוד]]. נוסף על מוסדות אלו, נבנתה בה [[האוניברסיטה העברית בירושלים|האוניברסיטה העברית]], השוכנת על [[הר הצופים]].

[[קובץ:Split_jerusalem_map.jpg|ממוזער|250px|מפת [[הקו העירוני]] בשנים 1948–1967]]

ב[[כ"ט בנובמבר]] 1947, לאחר הכרזת חלוקת ארץ ישראל בעצרת [[האומות המאוחדות|האו"ם]], פרצה [[מלחמת העצמאות]]. על פי [[תוכנית החלוקה]] של האו"ם, אמורות היו ירושלים ו[[בית לחם]] להיכלל באזור נייטרלי, תחת שליטה בינלאומית. אולם, שני הצדדים- הן היהודי והן הערבי- התעלמו ממנה, וחתרו [[המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות|להגיע למצב של שליטה על העיר ועל סביבתהּ]].

הכוחות הלוחמים הערביים בעיר כללו תושבים מקומיים, כמו גם כוחות עזר של מתנדבים, אשר נשלחו אליה מטעמן של [[מדינות ערב]]. כוחות אלו כללו את "[[הלגיון הערבי]]", "[[האחים המוסלמים]]" וצבא סדיר ממצרים. הכוחות הטילו מצור על כניסת יהודים אליה, והפסיקו את אספקת ה[[מים]] לתושביה. ההגנה על העיר ועל היישובים סביבה הופקדה על [[חטיבת עציוני]], ואילו על [[הפרוזדור לירושלים]] הייתה אמונה [[חטיבת הראל]] של [[הפלמ"ח]]. לאחר קרבות עזים ועקובים מדם, השכילו [[השיירות לירושלים|שיירות המשוריינים]] היהודיים לפרוץ את המצור שהוחל על העיר, ופילסו אליה דרך, באמצעותה סיפקו לתושביה מזון, מים וציוד.

ב[[לטרון]] התנהלו בין צדדים קרבות כבדים. במסגרת [[מבצע נחשון]] נכבשו כפרים ערביים בדרך לירושלים, אך למרות זאת נחסמה הגישה לעיר באופן מוחלט החל מסוף חודש אפריל, והעיר הייתה נתונה במצור.

במאי 1948 עזבו הבריטים את העיר והמלחמה התעצמה. העיר העתיקה נפלה בידי הכוחות הירדניים, אשר השתלטו על מזרחהּ של העיר. בד בבד, השתלט הכוח היהודי על השכונות הערביות במערבה של העיר, בכללן [[קטמון]], [[טלביה]] ו[[בקעה (שכונה)|בקעה]]. המצור על העיר נמשך עד פילוס [[דרך בורמה (ישראל)|דרך בּוּרְמָה]], ביולי 1948, אשר לאחריו יכלו שיירות, אשר סיפקו מזון וציוד לתושבי העיר- לנסוע ברציפות ובביטחון יחסי- בדרכן אליה.

בנובמבר 1948 הוכרזה [[הפסקת אש]] בעיר והמלחמה הסתיימה. שנה לאחר מכן, ב-[[5 בדצמבר]] [[1949]], [[הכרזת ירושלים כבירת ישראל|הכריז]] [[דוד בן-גוריון]] על ירושלים כ[[עיר בירה|בירת]] [[מדינת ישראל]]{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/docs/heb/bengurspeech.htm ראש הממשלה דוד בן-גוריון מודיע בכנסת כי ירושלים היא בירת ישראל], אתר [[הכנסת]].}}.

בין השנים 1948–1967 הייתה העיר חצויה. [[הקו העירוני]] היה קו [[שביתת נשק|שביתת הנשק]], כפי שסוכם ב[[הסכמי רודוס]], כקטע של [[הקו הירוק]]. אורכו היה שבעה קילומטרים, והוא חילק את העיר בין [[מזרח ירושלים]], שהייתה אז חלק מ[[הממלכה הירדנית ההאשמית]], ובין מערב ירושלים, שהייתה בשליטת מדינת ישראל. משני צידי הקו פרסו הצדדים ביצורים ומכשולים, ובניינים שונים לאורכו שימשו כ[[בסיס צבאי|עמדות צבאיות]]. כל [[העיר העתיקה]], השכונות שמצפון אליה, ו[[הר הזיתים]] נכללו בתחום השליטה הירדני. מערב העיר, וכן [[מובלעת]] על [[הר הצופים]] בצפון-מזרחהּ של העיר- נכללו בתחום השליטה הישראלי. באזור [[ארמון הנציב]] היה [[אזור מפורז|שטח מפורז]], בשליטת האו"ם, והארמון עצמו נקבע כמטה משקיפי האו"ם. [[שער מנדלבאום]] הפריד בין שני חלקי העיר, ודרכו ניתן היה לעבור מחציה האחד של העיר- למשנהו. המעבר נוהל על ידי אנשי [[מכס]] ישראליים וירדניים, שימש בעיקר למעבר [[דיפלומט]]ים ואנשי או"ם, וכן למעבר [[צליין|צליינים]] [[נצרות|נוצריים]] ב[[חג המולד]]. משער זה יצאה שיירת חיילים ושוטרים, דו-שבועית, אל המובלעת הישראלית בהר הצופים{{הבהרה|לשם מה?}}.

שכונות ירושלים המערבית שלאורך הקו היו לשכונות סְפָר, שאליהן צלפו מפעם לפעם חיילים ירדניים; על כן הפכו אלה [[שכונת מצוקה|שכונות מצוקה]] והתאפיינו ב[[עוני]]. על שכונות אלה נמנו: [[שמואל הנביא (שכונה)|שמואל הנביא]], [[מאה שערים]], [[מוסררה]], [[ממילא]] ו[[ימין משה]].

===== אחרי 1967 =====
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - Defense Minister Moshe Dayan, Chief of staff Yitzhak Rabin, Gen. Rehavam Zeevi (R) And Gen. Narkis in the old city of Jerusalem.jpg|250px|ממוזער|[[מלחמת ששת הימים]], 7 ביוני 1967. בכירי [[צה"ל]] ב[[הר הבית]].]]
{{ערך מורחב|ערכים=[[הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים]], [[ירושלים המאוחדת]]}}

עם פרוץ [[מלחמת ששת הימים]] ב-[[5 ביוני]] [[1967]], הפגיז [[הלגיון הערבי]] את ירושלים. [[צבא הגנה לישראל|צה"ל]] הגיב בהשתלטות על מזרח העיר.

מאז מלחמת ששת הימים, נבנו שכונות רבות בשטח שנוסף לעיר (חלקן היו יישובים יהודיים אשר ננטשו במהלך מלחמת העצמאות). כיום, חלק ניכר מהאוכלוסייה היהודית בירושלים מתגורר בשכונות אלו{{הערה|עד סוף שנת 1985 חיו בשכונות אלו כ-106,000 תושבים ({{מטח|ישראל קמחי|התפתחות דמוגרפית, כלכלית ומטרופולינית|5234}}).}}.

מאז [[שנות ה-90 של המאה ה-20]] ניכרת מגמת [[התחרדות]] בירושלים. מדי שנה, החל מאמצע שנות ה-90, יורד באופן עקבי מספר ילדיה היהודים החילוניים, בעוד שאחוז ילדי האוכלוסייה החרדית עולה בהתמדה במהלך שנים אלה. בשנת 2010 נרשמו לחינוך הממלכתי-חילוני 13% מכלל הנרשמים לכיתות א' בעיר, יהודים וערבים{{הערה|{{ynet|רונן מדזיני|ירושלים מתחרדת: רק אחד מכל שמונָה תלמידים - חילוני|3883353|2 במאי 2010}}.}}. חלקהּ היחסי של האוכלוסייה הערבית-נוצרית בעיר יורד בשל הגירת תושבים ממנה, בפרט למדינות אחרות.

בעיר ניטש מאבק על צביונה הדתי. בין המאבקים הבולטים בתחום זה: ההפגנות ב[[רחוב בר-אילן|כביש בר-אילן]], ההתנגדות לבניית [[אצטדיון טדי]] בצפון העיר, פתיחת [[חברת קרתא|חניון קרתא]] בשבת וקיום אירועים בו.

במהלך [[האינתיפאדה הראשונה]], אשר פרצה בשנת 1987, אירעו במזרח ירושלים ובשכונות על [[קו התפר]] ניסיונות חבלה והצתות כלי רכב. במהלך [[האינתיפאדה השנייה]], אשר פרצה בראשית המאה ה-21, אירעו בה [[פיגוע התאבדות|פיגועי התאבדות]], בהם: [[הפיגוע במסעדת סבארו]], [[הפיגוע בקפה מומנט]], [[הפיגוע ברחוב בן יהודה (2001)|הפיגוע במדרחוב בן יהודה]], [[הפיגוע בשוק מחנה יהודה (2002)|הפיגוע בשוק מחנה יהודה]], [[הפיגוע בקפה הלל]] ו[[הפיגוע בקו 32א]].

====המאה ה-21====
בעשור הראשון של שנות האלפיים פחתה הבנייה הפרברית בשולי העיר ו[[המשולש (ירושלים)|מרכז העיר]] שופץ. נוסף על אלו, הוקמה בה [[הרכבת הקלה בירושלים|הרכבת הקלה]], המשרתת עשרות אלפי אנשים מדי יום.

במהלך [[מבצע עמוד ענן]], ב-2012, שוגרו לראשונה טילים מרצועת עזה לכיוון ירושלים, נשמעו בה אזעקות והתושבים נאלצו להיכנס ל[[מקלט (מיגון)|מקלט]]ים. מציאות זו חזרה על עצמה גם במהלך [[מבצע צוק איתן]], אשר התרחש ב-2014.

החל מסוף שנת 2015 ועד סוף 2016 פקד את העיר, כמו מקומות נוספים בישראל, [[גל הטרור הפלסטיני (2015–2016)|גל טרור]]. גל זה התאפיין בתקיפת עוברי אורח ואנשי כוחות הביטחון בידי ערבים, בפרט בחלקה המזרחי של העיר, תוך שימוש בירי, בדקירה ובדריסה.

==קדושתהּ של ירושלים==
===ביהדות===
{{ערך מורחב|ירושלים בהלכה}}
[[קובץ:Jews-pray-in-the-Western-Wall-1.jpg|ממוזער|260px|יהודים מתפללים ב[[כותל המערבי]]]]

ירושלים היא העיר הקדושה ביותר ליהדות{{הערה|{{משנה|כלים|א|ו}} ומשנה ח'.}}. קדושתה נובעת מהמבואר ב[[מקרא]]{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|כד|יח}} ו{{תנ"ך|דברי הימים ב|ג|א}}.}} שהיא המקום שבו בחר הבורא לשכן את [[שכינה|שכינתו]] ושמו (ועל כן היא נקראת ב[[תהילים]] '''עיר האלוהים'''), כמו גם מהעובדה ההיסטורית שבירושלים שכן [[בית המקדש#בית המקדש הראשון|בית המקדש הראשון]] בתחילת [[האלף הראשון לפני הספירה]], ו[[בית המקדש#בית המקדש השני|בית המקדש השני]] שהתקיים בירושלים מן [[המאה הרביעית לפני הספירה]] עד [[המאה הראשונה לספירה]]. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו [[קרבן שלמים|קרבנות]] שהיו מותרים באכילה רק בין [[חומת ירושלים|חומות העיר]]. במסורת היהודית נאמר גם ש[[אבן השתיה]], שהייתה מתחת ל[[קודש הקודשים]], היא הסלע שממנו הושתת כל העולם{{הערה|{{תלמוד בבלי|יומא|נד|ב}}.}}, ומקום [[עקידת יצחק]].

ירושלים אינה מופיעה בחמשת חומשי [[תורה]] בשמה המפורש, אלא כ{{ציטוטון|הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם}} ({{תנ"ך|דברים|יב}}), אם כי יש השערה לפיה העיר "שָלֵם" הנזכרת בספר [[בראשית]] ({{תנ"ך|בראשית|יד|יח|ללא=ספר|קצר=כן}}) היא ירושלים. עם זאת, מוזכרת העיר פעמים רבות בשאר ספרי התנ"ך (667 פעמים), ומספר דומה גם ב[[משנה]], ב[[תלמוד]] ובתפילות. כמו כן, היא מופיעה בשם "ציון". רבים הם המייחסים את "[[הר המוריה]]", מקום עקידת יצחק, ל[[הר הבית]].

המקרא וההלכה מציינים כמה [[מצווה|מצוות]] הכרוכות בירושלים, וכולן סובבות סביב [[ריכוז הפולחן]] ובניית בית המקדש. המצווה המרכזית הקשורה בה היא ה[[עלייה לרגל]], שלוש פעמים בשנה ("שלוש רגלים"): בחג ה[[פסח]], בחג ה[[שבועות]] ובחג ה[[סוכות]] ({{תנ"ך|שמות|כג|יז|קצר=כן}}). בזמן שבית המקדש היה קיים חלה על העולים לירושלים מצוות הקרבת [[קורבן (יהדות)|קרבנות]], לשם התרת נדרים או בקשת כפרה על [[חטא]]ים. מצוות נוספות הן הבאת [[ביכורים]] לירושלים החל [[חג השבועות]] (שם כג, יט) וכן מצווה להביא את [[פרי|פירות]] השנה הרביעית לנטיעת [[עץ]]- ולאכלם בירושלים ("[[נטע רבעי]]"). בשנים מסוימות ישנה מצווה להביא [[מעשר שני]] ולאכלו בירושלים. כאשר ישנן בעיות משפטיות חמורות, מצווה להגיע ל[[סנהדרין|בית הדין הגדול]] בירושלים, כדי לבררן בפניו ({{תנ"ך|דברים|יז|ח|קצר=כן}}).

במהלך [[תפילה (יהדות)|תפילה]] נהוג להפנות את הפנים לכיוון ירושלים (ובירושלים עצמה - לכיוון הר הבית), על פי הנאמר בתפילת [[שלמה המלך]], בחנוכת [[בית המקדש הראשון]]:
{{ציטוט|כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה...{{ש}}כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבוֹ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה' '''דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ''' וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ. וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם. כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא וְאָנַפְתָּ בָם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב וְשָׁבוּם שֹׁבֵיהֶם אֶל אֶרֶץ הָאוֹיֵב רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה. וְהֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שֹׁבֵיהֶם לֵאמֹר חָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ רָשָׁעְנוּ. וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם '''הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ''' וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ.|מרכאות=כן|{{תנ"ך|מלכים א|ח}}}}

על פי המסורת היהודית, חל איסור לקבור מתים בתוך העיר, על מנת לא לחלל את קדושתה, שכן המת הוא [[טמא]]. לכן, נהוג היה לקבור את המתים מחוץ לעיר, באתרים כמו [[הר הזיתים]], [[עמק יהושפט]], [[גיא בן הינום]] וגבעות רבות נוספות המקיפות את העיר הקדומה, המוקפת חומה (אזור [[העיר העתיקה]] ו[[עיר דוד]]). עם זאת, ב[[ספר מלכים]] וב[[ספר דברי הימים]] נכתב, כי מלכי [[בית דוד]] נקברו בתוך תחומי העיר. בחפירות ארכאולוגיות נמצאו קברים של בני אצולה מ[[ימי בית שני]] בתוך תחומי החומה אז. על קברים אלו נמנה גם קברו של [[דוד המלך]], שיש הסוברים כי מקום קבורתו נמצא ב"[[קבר דוד]]" שב[[הר ציון]].

===בנצרות===
[[קובץ:Catholic_monks_in_Jerusalem_2006.jpg|ממוזער|250px|נזירים ב[[כנסיית הקבר]]]]

בראשית ה[[נצרות]] ([[המאה ה-4]]), היה היחס לירושלים דו ערכי{{הבהרה}}. בירושלים, על פי המסורת הנוצרית, שוכנים האתרים במהלכם חי ומת [[ישו]], דוגמת [[ויה דולורוזה]] ו[[כנסיית הקבר]]. חורבנהּ של ירושלים ב[[המרד הגדול|מרד הגדול]] נתפש כעונש לעם ישראל, על כך שדחה את ישוע כ[[משיח]]{{הבהרה|האם מדובר אודות השקפת הנצרות בנוגע לאירוע זה?}}. ב[[התקופה הביזנטית|תקופה הביזנטית]], נבנתה ירושלים מחדש כעיר נוצרית, אולם [[הר הבית]] הושאר שומם, כסמל לחורבן העיר.

חשיבותהּ של ירושלים עבור הדת הנוצרית עלתה עם כיבושהּ מידי המוסלמים, במיוחד בתקופת [[מסעי הצלב]] ([[המאה ה-11]]). עם כיבוש הארץ בידי [[הצלבנים]], הפכה ירושלים בירת [[ממלכת ירושלים הצלבנית]]. עם זאת, קיימות בנצרות גישות, המתייחסות לירושלים הנזכרת בתנ"ך ובברית החדשה באופן [[מטאפורה|מטאפורי]]- כסמל למקום קדוש או טהור- באשר הוא. לכן, מדובר בנצרות על "ירושלים של מעלה" (הרוחנית)- כנגד ירושלים הגשמית (הפיזית). גישה זו התפתחה, כנראה, לאור העובדה שירושלים לא הייתה נגישה לנוצרים ברוב מהלך ההיסטוריה{{הבהרה|למה הכוונה?}}, כמו גם בעטייה של העובדה, שמרכז הנצרות הקתולית נמצא ב[[קריית הוותיקן]]. כיום, נחשבת ירושלים אתר קדוש לכל העדות הנוצריות, וביקור [[צליינות|צלייני]] בה נחשב מצווה גדולה.

ב-[[1917]], עם כיבוש ירושלים בידי הבריטים מידי העות'מאנים המוסלמים, צלצלו פעמוני כנסיות רבות ברחבי אירופה לאות שמחה{{מקור}}. ה[[פילדמרשל|גנרל]] [[אדמונד אלנבי]], אשר עמד בראש הכוחות הבריטיים שכבשו את הארץ, ירד מסוסו ונכנס לירושלים ברגל, מפאת קדושת העיר{{מקור}}.

===באסלאם===
ירושלים היא אחת מהערים הקדושות ל[[אסלאם]]. ב[[אסלאם סוני|אסלאם הסוני]] נחשבת ירושלים האתר השלישי בחשיבותו הדתית, לאחר [[מכה|מֶֿכָּה]] ו[[אל-מדינה|אַל-מַדִֿינָה]]; לפיכך היא מכונה: "תַֿ'אלִת' אַל-חַ'רַמָֿיְין" (ثالث الحرمين) – השלישי מבין המקומות הקדושים. ב[[אסלאם שיעי|אסלאם השיעי]] מהווה ירושלים את המקום הרביעי או החמישי{{הבהרה|הרביעי או החמישי? הקוראים לא אמורים לנחש...}} בחשיבותו, אחרי [[מסגד אימאם עלי]] ב[[נג'ף]] ו[[מקדש אימאם חוסיין]] ב[[כרבלה]]{{הערה|[http://www.explorefaith.org/neighbors/key/places_i.html Holy places of Islam] באתר http://www.explorefaith.org {{באנגלית}}.}}.

אחד מתאריה של ירושלים באסלאם הוא "אֿוּלָא אַל-קִיבְּלַתָֿיְין" (أولى القبلتين) – הראשונה מבין שני [[קיבלה|כיווני התפילה]]. מקור הכינוי הוא במסורת המוסלמית שבראשית האסלאם [[מוחמד]] הורה להתפלל לכיוון ירושלים, ומאוחר יותר שינה את כיוון התפילה אל [[הכעבה|הכַּעְבָּה]] שבמֶֿכָּה. השינוי בכיוון התפילה משתקף בסורה 2, [[אל-בקרה]] / פסוקים 136–144. זכר לשני כיווני התפילה ניתן למצוא במסגד באַל-מַדִֿינָה המכונה "ד'וּ אַל-קִיבְּלַתָֿיְין" (ذو القبلتين), היות שיש בו שתי [[מחראב|גומחות תפילה]] – האחת פונה לכיוון ירושלים, והאחרת- לכיוון מֶֿכָּה.

[[קובץ:Dome of the Rock, Jerusalem 2007.jpg|ממוזער|250px|[[כיפת הסלע]]]]

הסיבה לשינוי כיוון התפילה אינה ברורה, וב[[חדית'|מסורת המוסלמית]] ניתנים לכך הסברים שונים. מסופר, למשל, כי מוחמד התפלל לכיוון ירושלים כדי לרצות את היהודים, אך הם לעגו לו ולכן פנה לכיוון הכַּעְבָּה. לפי גרסה אחרת התפלל מוחמד לכיוון ירושלים, עד שגילה שזהו כיוון התפילה של היהודים; לפיכך, פנה להתפלל לכיוון הכַּעְבָּה. הסברים אחרים נסובים סביב מעמדהּ הקדוש של מֶֿכָּה ב[[חצי האי ערב]] עקב עליית האסלאם, בניגוד לירושלים, שהייתה מוכרת ומקודשת פחות באותה התקופה. על פי הסבר אחר, הכַּעְבָּה במֶֿכָּה הייתה מוקד של [[עבודת אלילים]], על כן מלכתחילה לא ניתן היה לפנות לעברה בעת התפילה, ובמקומה נבחרה ירושלים לשמש ככיוון התפילה. לאחר שמוחמד סילק כל זכר לעבודת אלילים מהכַּעְבָּה, שוב לא הייתה מניעה להתפלל לכיוונהּ.

[[קובץ:Israel-2013-Jerusalem-Temple Mount-Al-Aqsa Mosque (NE exposure).jpg|250px|ממוזער|[[מסגד אל-אקצא]]]]

מקור קדושתהּ של ירושלים באסלאם שנוי במחלוקת בקרב חוקרי האסלאם והמזרחנים. עיקר המחלוקת נסוב סביב השאלה האם נחשבה ירושלים לקדושה באסלאם כבר מראשיתו, או שמא קדושתהּ התפתחה בתקופה מאוחרת יותר. שורש המחלוקת נעוץ בכך שירושלים אינה מוזכרת ב[[קוראן]] באף אחד משמותיה המקובלים: "בַּֿיְת אַל-מֻקַֿדָס" (بيت المقدس), "אִֿילִיאַא'" (إيلياء, על שם [[איליה קפיטולינה|אַיְלִיָה קַפִּיטוֹלִינָה]]), "אַל-קֿוּדְס" (القدس). הכינוי "אַל-מַֿסְגִ'ד אַל-אַֿקְצָא" (المسجد الأقصى), המוזכר בסורה 17, [[אל-אסראא'|אַלְאִֿסְרַאא']] / פסוק 1, עורר פרשנויות שונות, הן בקרב המלומדים המוסלמים הקדומים והן בקרב חוקרים מודרניים. היו שזיהו אותו עם ירושלים או עם [[מסגד אל-אקצא|מסגד אַל-אַֿקְצָא]] שבירושלים; לפי המסורת המוסלמית, זהו יעדו של [[המסע הלילי של מוחמד]] (الإسراء, "אַלְאִֿסְרַאא'") ומקום עלייתו השמימה (المعراج, "אַלְמַֿעְרַאג'"). ה[[חדית']] מספרת, כי כדי להוכיח לבני [[שבט קורייש]] שאכן ביקר במסע הלילה בירושלים, תיאר להם מוחמד את העיר כשאללה מציג לפניו חזיון שלה{{הערה|[http://www.gowister.com/sahihbukhari-5-226.html צחיח אל-בח'ארי], ספר 58, חדית' 226 (תרגום אנגלי).}}. לעומת זאת, מסורת מוסלמית קדומה פירשה שהמסגד המדובר נמצא בשמים{{הערה|"המערכה על ירושלים", [[דורי גולד]], בהוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד, ת"א 2008, עמוד 95.}}, אחרים ראו בו כינוי למסגד שנמצא בדרך בין מֶכָּה ובין [[טאא'ף]]. החוקר [[אורי רובין]] טוען, כי הפרשנות של "אַל-מַֿסְגִ'ד אַל-אַֿקְצָא" כמסגד שמימי היא פרשנות שיעית, אשר מטרתהּ להפחית ממעמדהּ של ירושלים ב[[בית אומיה|תקופה האומיית]], וכי פסוק 1 בסורה 17 מתייחס במקורו לחזונו של הנביא מוחמד אודות מסע לילי של{{הבהרה|מי?}} לירושלים{{הערה|"Uri Rubin, Muhammad’s Night Journey (isra’) to al-Masjid al-Aqsa: Aspects of the Earliest Origins of the Islamic Sanctity of Jerusalem, '''al-Qantara''', 2008 [http://www.urirubin.com/downloads/articles/aqsa.pdf זמין כאן].}}. לעומת רובין, סבור המזרחן [[מרדכי קידר (מזרחן)|מרדכי קידר]], שקדושתהּ של ירושלים עבור דת האסלאם החלה רק כמה עשרות שנים לאחר מותו של הנביא מוחמד, ושמאחורי קדושת ירושלים עמדו מאז ומתמיד אינטרסים פוליטיים, החל מהמאה השביעית ועד ימינו אלה{{הערה|[http://www.ynetnews.com/articles/0,7340,L-3596681,00.html The Myth of al-Aqsa, ynetnews],September 15, 2008.|שמאל=כן}}.

חשיבותהּ של ירושלים באסלאם החלה לעלות במאות ה-[[המאה ה-7|7]] וה-[[המאה ה-8|8]], עם הקמת מבני התפילה המוסלמיים על [[הר הבית]]. התהליך נמשך במאות ה-[[המאה ה-11|11]] וה-[[המאה ה-12|12]], והגיע לשיאו בתקופת [[מסעי הצלב]] ו[[ממלכת ירושלים]]. על רקע הכיבוש הצלבני של ירושלים, התפתחה ספרות של "[[שבחי ירושלים]]" (فضائل بيت المقدس, فضائل القدس, פַצַֿ'אאִיל בַּֿיְת אַלְמֻקַֿדָס, פַצַֿ'אאִיל אַלְקֻֿדְס), אשר חיזקה את מעמדהּ של ירושלים באסלאם{{הערה|עופר לבנה-כפרי [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_44.6.pdf על קדמותם של חיבורים המוקדשים לירושלים בספרות הערבית], [[יב"ץ]], 2000.}}.

== אזכורים של ירושלים ==
{{ציטוט|תוכן=עֲשָׂרָה קַבִּין יֹפִי יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה יְרוּשָׁלַיִם וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.|מקור={{בבלי|קידושין|מט|ב}}|מרכאות=כן}}

=== אזכורים בתרבות ===
==== שירים ====

ירושלים מוזכרת בהקשרים שונים בשירים רבים, החל מה[[המנון]] הלאומי, [[התקווה]], ועד ללהיטים פופולריים רבים.

שיר שזכה למעמד מיוחד בהקשר זה והפך למזוהה עם העיר, הוא [[ירושלים של זהב]]. השיר נכתב לכבוד [[פסטיבל הזמר והפזמון]] של [[יום העצמאות]] [[תשכ"ז]] ([[1967]]), כאשר התבקשה [[נעמי שמר]] לכתוב שיר לכבוד ירושלים על ידי [[גיל אלדמע]] לבקשתו של [[טדי קולק]]. לפיכך כתבה והלחינה שיר בן שלושה בתים - ירושלים של זהב. לאחר [[מלחמת ששת הימים]] ושחרורה של ירושלים כתבה בית נוסף כמשלים לבתים הקודמים המקוננים על מצבה של ירושלים השוממה הכבושה בידי הערבים.

השיר [[ירושלים של ברזל]] חובר על ידי [[מאיר אריאל]] ויצא לאחר [[מלחמת ששת הימים]], כמעין תגובה לשיר "ירושלים של זהב" ומתנגן באותו הלחן. השיר מתאר את הקרבות על ירושלים, את האווירה ששרתה בזמן המלחמה, וכן את שחרור העיר העתיקה וההגעה להר הבית.

בשנת 2006 יצא השיר [[הנה אני בא]] של להקת [[הדג נחש]] המתאר את מסע הדילוגים של הזמר, בין דירות שכורות מ[[תל אביב]] לירושלים וחזור. השיר מתאר את מנקודת השקפתו של המחבר את ירושלים ותל אביב. כן מוזכרים בשיר [[אצטדיון טדי]], [[שוק מחנה יהודה]], הכותל, וגם [[מדרחוב בן יהודה]].

==גאוגרפיה==
[[קובץ:Jerusalem_from-space.JPG|ממוזער|200px|[[צילום אוויר|תצלום אוויר]] של ירושלים מ[[תחנת החלל הבינלאומית]]]]
ירושלים שוכנת על רצועת ההר המרכזית של [[ארץ ישראל]] המערבית, ועל קו פרשת המים שלה, בין [[הים התיכון]] ו[[ים המ
הגשת בקשת הצטרפות לקבוצת היפים והאמיצים3
הגעת לקבוצה פרטית בה אינך חבר/ה.
כיוון שהכניסה לחברים בלבד, התכנים שבה מוגנים בפני גורמים חיצוניים.
אם ברצונך להיות חבר/ה בקבוצה, אנא כתוב/י הסבר למנהלי הקבוצה מדוע לאשר הבקשה.

מכתב בבקשה:





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ