אנקדוטות, הרהורים וקטעים חסרי פואנטה קבוצה ציבורית
השלב הזה בסוף היום, שכבר אין לך שום דבר להגיד אבל בכל זאת בא לך לדבר, ואתה מנסה לחשוב על משהו לומר וכל מה שעובר לך בראש זה מילים משירים מהמחזמר האחרון שראית, או כל מיני משפטים חסרי פואנטה שנגמרים באמצע כגון "חם היום" או "לא אכלתי הרבה היום" או "הבחור הזה מימין די חתיך" או "רע לי". כל מיני דברים שבעצם לא באמת בא לך לומר, אבל אתה עדיין רוצה לדבר.
וכשבכל יום שעובר, השלב הזה מגיע קצת יותר מוקדם, עד שיום אחד הוא מגיע לפני שהשמש אפילו שקעה.

~~~

בעיקרון, יש לי נטייה לנסח מלא דברים שאני חושבת עליהם בראש שלי בצורה יפה, כמו קטע או התחלה של משהו. משהו בלי סוף. ואז אני תמיד מתאכזבת כי אין לי שום מקום לבטא את המחשבות האלה, שום מקום שבו אני מרגישה ששומעים אותי.
אז לכן הקבוצה הזו. מי ייתן והיא תשמש לכולנו כמקום נעים וטוב.
הידעת: בשביל להזמין חברים לקבוצה - שלח להם קישור: .
חברי קבוצת אנקדוטות, הרהורים וקטעים חסרי פואנטה
הצג הכל מציג 10 מתוך 30 חברים
בת 23
nevermind
בת 15
הרקיע השביעי
בת 17
שומקום, נודדת עם הסוס השחור שלי
בת 21
סנקטפראקס
בת 18
המקום שממנו באים הרגשות
בת 16
שבע הממלכות
בת 17
ארץ לעולם לא
בת 17
בת 15
איפשהו בארץ לעולם-לא
קיר הדיונים
 |  הוסף דיון הצג הכל מציג 5 מתוך 22 דיונים שעל הקיר
לב לפני 7 חודשים
המתנה היקרה ביותר שאתה יכול לקבל ממישהו היא הזמן שלו ותשומת הלב שלו.
ואז בשלב כלשהו זה נלקח ממך.
ואתה מרגיש ריק ולא רצוי.
וטיפש, כל כך טיפש.
ואז כל הרחמים העצמיים מתחילים להיכנס לפעולה.
והכעס על עצמך גם מצטרף למסיבה.
וכל זה רק בגלל שמישהו אחד נחמד היה אומר לך בוקר טוב עם חיוך ומנסה להסתיר את המחוות הקטנות שהוא עושה למענך מתוך רצון אמיתי, כנה וטוב.
וכל הסערת רגשות הארורה הזאת מפני מישהו אחד שגרם לך להרגיש מיוחד, ואז פתאום הוא השאיר אותך תלוי ואתה צריך לפעול כאילו לא אכפת לך בכלל.
פַּפְּרִיקָה לפני 7 חודשים
ממש ככה. מילה במילה.
SHIRA לפני 7 חודשים
הזדהות קשה
האופה בתלתלים לפני 7 חודשים
זה כזה נכון
סקאוט לפני 7 חודשים
בהחלט נכון
no fear לפני 7 חודשים
:(
פַּפְּרִיקָה לפני 8 חודשים
כל פעם אני שוכחת כמה אמא שלי חכמה.

זה קל לשכוח; היא הרי סתם אמא. עייפה וסבלנית עד אין קץ.
מחבקת, מבשלת, עבודה, טרמפים, שטיפת כלים,
מישהו קיבל מכה וכשכואב כולנו יודעים למי הולכים,
שוב מבשלת, שוב כלים,
מבקשת, צועקת, מתחננת, מסדרת בעצמה.
עייפה.

וזה הכל.
לכאורה.
אבל אז היא מתיישבת לידי ובשלושה משפטים חושפת אותי עד הליבה.
והציניות הזאת שלא רואים עליה בכלל. וחדות האבחנה.
ואוי, כמה שזה כואב.

וכשכואב, כולנו יודעים למי הולכים.
no fear לפני 8 חודשים
יפהפייה.
מוּמוּ לפני 8 חודשים
אוי כן.
האופה בתלתלים לפני 8 חודשים
ממש
SHIRA לפני 8 חודשים
אוי זה מקסים
גרייס לפני 8 חודשים
וואו, זה נפלא :)
יהלי לפני 7 חודשים
כפי שאומרים-
mamma knows best.
אלה לי לפני 7 חודשים
מדהים:)
האופה בתלתלים לפני 8 חודשים
היום נפגשנו, אני וחברה שלא ראיתי מזמן.
היה כל כך כיף. כל כך כיף.
אתם יודעים, יש את הקטעים האלו שמצפים שחברה שלא ראיתי מזמן תהיה משהו אחר. שהדינמיקה בין שני בני אדם, שנבנית לאט לאט ולא תמיד מצליחה להישאר מה שהיא, קפואה בזמן, תיעלם או תתפוגג או סתם תתעוות.
זה קורה, אוי איך זה קורה. אבל לפעמים, רבותיי, יש תקווה. לפעמים פוגשים אנשים. חיים איתם תקופה, ומתחברים. לחיות עם מישהו מחבר בין אנשים. מתוך אותם אנשים של מסגרת מסוימת של זמן יש גם את אלו שספציפית מתחברים חזק יותר. ואז לתקופה שמחים מאוד על החברות, מעריכים אותה. ממספרים חברים בראש. יודעים מי קרוב אליך.
ואז נפרדות הדרכים. "נשמור על קשר!" "נדבר כל שבוע!"
מדברים. זה לא שלא. רק שלא תמיד, ורק בערך. והסטטוס בראש הולך ומקבל גדר קוצנית של "בבקשה לא לחשוב על זה מדי. כי איך אתמודד עם העובדה המצערת שX ואני לא דיברנו חודש? עדיף לא לגעת" וכך עוד חודש מתגלגל לו וזה ממשיך וממשיך. נקודה כואבת הופכת לכתם כואב.
אבל לפעמים קורה וחברויות נשארות. מישהו מרים טלפון, והולכים לסרט, ואז אוכלים, והדינמיקה נשארה היא, נשארה היא, וכשחוזרים הביתה אחר כך קשה להוריד את החיוך.
אני אוהבת את חברות שלי.
פַּפְּרִיקָה לפני 8 חודשים
איזה כיף איזה כיף איזה יופי
האופה בתלתלים לפני 8 חודשים
כןןן וראינו בייבי בוס. את באמת דומה ליצור ההוא.
ואכלנו אוכל עם גבינה טבעונית וריכלנו והיה צחוקים.
(צורפתים)
מוּמוּ לפני 8 חודשים
יאא מקסימה
no fear לפני 8 חודשים
אני כל כך שמחה בשבילך, זה מקסים :)
ריצ' רצ' לפני 8 חודשים
מגניב לך +_+
אני מזדהה ממש
עשית לי חשק לשלוח הודעות לאנשים ששנים לא דיברתי איתם
מישהי עם כנפיים-מע''ך לפני 11 חודשים
לפעמים, ההרגשה הזו מגיעה. ההרגשה שאני כבר לא רצויה. ההרגשה של "תתחפפי מכאן". למה כשהיא באה מהאנשים הכי קרובים היא הכי מעסיקה אותי?
לעזאזל עם אנשים. זה המחיר שאני מקבלת על שאכזבתי אנשים קרובים. רק חבל, חבל, שאני לא נלחמת מספיק בכוח כדי להישאר.
סליחה ולהתראות
ביני לפני 11 חודשים
ולפעמים אני נזכרת עד כמה את רילייטבול ואני מתגעגעת אלייך
ביני לפני שנה ו-1 חודשים
אם היו לי כנפיים, לא הייתי עפה
למרות שהייתי רוצה
רוצה כל כך לעוף וכל כך מפחדת
רוצה להיות הרחק מכאן ולא מעזה לנסות
יושבת בצד, כשהכנפיים עוטפות אותי
ואיש לא ישים לב אליי, למרות שהכנפיים שלי בולטות
אבודה בתוכן

אם היו לי כנפיים, לא הייתי חופשיה
הייתי כלואה בפחד וחששות
לא מעזה לעזוב
חוששת כל כך לשנות
רוצה לצאת מההרגשה הרעה שגרם הפחד
ויכולה לעשות זאת רק בתעופה
אבל כל הנוצות שלי כבר נשרו
פספסתי את ההזדמנות
שתהיה לי
אם היו לי כנפיים
-^^- לפני שנה ו-1 חודשים
מאוד יפה.
no fear לפני שנה ו-1 חודשים
זה מקסים, מותק.
SHIRA לפני שנה ו-1 חודשים
וואו ביני
מוּמוּ לפני שנה ו-1 חודשים
וואו, זה יפה כל כך. התחברתי מאוד מאוד.
קישורים רלוונטים
 |  הוסף קישור הצג הכל מציג 0 קישורים רלוונטים
סרטוני הקבוצה
 |  הוסף סרטון הצג הכל מציג 0 סרטונים

אירועים
 |  הוסף אירוע הצג הכל מציג 0 אירועים של חברי הקבוצה
ביקורות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 3 מתוך 690 ביקורות ספרים
לפעמים עולה בי תהיה: מה היה קורה אילו לא הייתי מתגוררת בארץ ישראל? האם הייתי מסתדרת? ולפעמים, לפעמים יש מצבים אשר קורים שגורמים לי להבין ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
סקאוט אתמול


נגמרו לי המילים. אני לא יודעת מה לומר לעולם. אני מרגישה שכל מה שאגיד יהיה ממוצה כבר, שהכל נאמר או ייאמר ושאין לזה חשיבות. נגמרה לי המוטיבצי... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת

לפני שאתחיל בביקורת, בעקבות פניה של חברת האתר, החלטתי שאני אציין בפניכם שכבר כתבתי סקירה שונה מסקירה זו על הספר במשתמש הקודם שלי. הסיבה שא... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
סקאוט לפני 6 ימים



ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
הצג הכל מציג 8 מתוך 994 ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
עודכן אתמול


רשימות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 5 מתוך 5 רשימות ספרים
SHIRA בת 15 מאיפשהו
לב בת 19 מגליל תחתון
SHIRA בת 15 מאיפשהו
פַּפְּרִיקָה בת 21 מכאן
פַּפְּרִיקָה בת 21 מכאן

אלוף הבלשים בלומקוויסט
אַסְטְרִיד לִינְדְגְרֶן




©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ