אנקדוטות, הרהורים וקטעים חסרי פואנטה קבוצה ציבורית
השלב הזה בסוף היום, שכבר אין לך שום דבר להגיד אבל בכל זאת בא לך לדבר, ואתה מנסה לחשוב על משהו לומר וכל מה שעובר לך בראש זה מילים משירים מהמחזמר האחרון שראית, או כל מיני משפטים חסרי פואנטה שנגמרים באמצע כגון "חם היום" או "לא אכלתי הרבה היום" או "הבחור הזה מימין די חתיך" או "רע לי". כל מיני דברים שבעצם לא באמת בא לך לומר, אבל אתה עדיין רוצה לדבר.
וכשבכל יום שעובר, השלב הזה מגיע קצת יותר מוקדם, עד שיום אחד הוא מגיע לפני שהשמש אפילו שקעה.

~~~

בעיקרון, יש לי נטייה לנסח מלא דברים שאני חושבת עליהם בראש שלי בצורה יפה, כמו קטע או התחלה של משהו. משהו בלי סוף. ואז אני תמיד מתאכזבת כי אין לי שום מקום לבטא את המחשבות האלה, שום מקום שבו אני מרגישה ששומעים אותי.
אז לכן הקבוצה הזו. מי ייתן והיא תשמש לכולנו כמקום נעים וטוב.
הידעת: בשביל להזמין חברים לקבוצה - שלח להם קישור: .
חברי קבוצת אנקדוטות, הרהורים וקטעים חסרי פואנטה
הצג הכל מציג 10 מתוך 30 חברים
בת 23
רמת גן
בן 17
Earth 1
בת 21
סנקטפראקס
בת 15
איפשהו
בת 18
מקום טוב כלשהו
בת 18
פלוטו
בת 15
הרקיע השביעי
בת 18
ארץ לעולם לא
בת 17
קיר הדיונים
 |  הוסף דיון הצג הכל מציג 5 מתוך 22 דיונים שעל הקיר
לב לפני 11 חודשים
המתנה היקרה ביותר שאתה יכול לקבל ממישהו היא הזמן שלו ותשומת הלב שלו.
ואז בשלב כלשהו זה נלקח ממך.
ואתה מרגיש ריק ולא רצוי.
וטיפש, כל כך טיפש.
ואז כל הרחמים העצמיים מתחילים להיכנס לפעולה.
והכעס על עצמך גם מצטרף למסיבה.
וכל זה רק בגלל שמישהו אחד נחמד היה אומר לך בוקר טוב עם חיוך ומנסה להסתיר את המחוות הקטנות שהוא עושה למענך מתוך רצון אמיתי, כנה וטוב.
וכל הסערת רגשות הארורה הזאת מפני מישהו אחד שגרם לך להרגיש מיוחד, ואז פתאום הוא השאיר אותך תלוי ואתה צריך לפעול כאילו לא אכפת לך בכלל.
פַּפְּרִיקָה לפני 11 חודשים
ממש ככה. מילה במילה.
SHIRA לפני 11 חודשים
הזדהות קשה
האופה בתלתלים לפני 11 חודשים
זה כזה נכון
סקאוט לפני 11 חודשים
בהחלט נכון
no fear לפני 11 חודשים
:(
פַּפְּרִיקָה לפני שנה
כל פעם אני שוכחת כמה אמא שלי חכמה.

זה קל לשכוח; היא הרי סתם אמא. עייפה וסבלנית עד אין קץ.
מחבקת, מבשלת, עבודה, טרמפים, שטיפת כלים,
מישהו קיבל מכה וכשכואב כולנו יודעים למי הולכים,
שוב מבשלת, שוב כלים,
מבקשת, צועקת, מתחננת, מסדרת בעצמה.
עייפה.

וזה הכל.
לכאורה.
אבל אז היא מתיישבת לידי ובשלושה משפטים חושפת אותי עד הליבה.
והציניות הזאת שלא רואים עליה בכלל. וחדות האבחנה.
ואוי, כמה שזה כואב.

וכשכואב, כולנו יודעים למי הולכים.
no fear לפני שנה
יפהפייה.
מוּמוּ לפני שנה
אוי כן.
האופה בתלתלים לפני שנה
ממש
SHIRA לפני שנה
אוי זה מקסים
גרייס לפני שנה
וואו, זה נפלא :)
יהלי לפני שנה
כפי שאומרים-
mamma knows best.
אלה לי לפני שנה
מדהים:)
האופה בתלתלים לפני שנה ו-1 חודשים
היום נפגשנו, אני וחברה שלא ראיתי מזמן.
היה כל כך כיף. כל כך כיף.
אתם יודעים, יש את הקטעים האלו שמצפים שחברה שלא ראיתי מזמן תהיה משהו אחר. שהדינמיקה בין שני בני אדם, שנבנית לאט לאט ולא תמיד מצליחה להישאר מה שהיא, קפואה בזמן, תיעלם או תתפוגג או סתם תתעוות.
זה קורה, אוי איך זה קורה. אבל לפעמים, רבותיי, יש תקווה. לפעמים פוגשים אנשים. חיים איתם תקופה, ומתחברים. לחיות עם מישהו מחבר בין אנשים. מתוך אותם אנשים של מסגרת מסוימת של זמן יש גם את אלו שספציפית מתחברים חזק יותר. ואז לתקופה שמחים מאוד על החברות, מעריכים אותה. ממספרים חברים בראש. יודעים מי קרוב אליך.
ואז נפרדות הדרכים. "נשמור על קשר!" "נדבר כל שבוע!"
מדברים. זה לא שלא. רק שלא תמיד, ורק בערך. והסטטוס בראש הולך ומקבל גדר קוצנית של "בבקשה לא לחשוב על זה מדי. כי איך אתמודד עם העובדה המצערת שX ואני לא דיברנו חודש? עדיף לא לגעת" וכך עוד חודש מתגלגל לו וזה ממשיך וממשיך. נקודה כואבת הופכת לכתם כואב.
אבל לפעמים קורה וחברויות נשארות. מישהו מרים טלפון, והולכים לסרט, ואז אוכלים, והדינמיקה נשארה היא, נשארה היא, וכשחוזרים הביתה אחר כך קשה להוריד את החיוך.
אני אוהבת את חברות שלי.
פַּפְּרִיקָה לפני שנה ו-1 חודשים
איזה כיף איזה כיף איזה יופי
האופה בתלתלים לפני שנה ו-1 חודשים
כןןן וראינו בייבי בוס. את באמת דומה ליצור ההוא.
ואכלנו אוכל עם גבינה טבעונית וריכלנו והיה צחוקים.
(צורפתים)
מוּמוּ לפני שנה ו-1 חודשים
יאא מקסימה
no fear לפני שנה ו-1 חודשים
אני כל כך שמחה בשבילך, זה מקסים :)
ריצ' רצ' לפני שנה ו-1 חודשים
מגניב לך +_+
אני מזדהה ממש
עשית לי חשק לשלוח הודעות לאנשים ששנים לא דיברתי איתם
מישהי עם כנפיים-מע''ך לפני שנה ו-3 חודשים
לפעמים, ההרגשה הזו מגיעה. ההרגשה שאני כבר לא רצויה. ההרגשה של "תתחפפי מכאן". למה כשהיא באה מהאנשים הכי קרובים היא הכי מעסיקה אותי?
לעזאזל עם אנשים. זה המחיר שאני מקבלת על שאכזבתי אנשים קרובים. רק חבל, חבל, שאני לא נלחמת מספיק בכוח כדי להישאר.
סליחה ולהתראות
ביני לפני שנה ו-3 חודשים
ולפעמים אני נזכרת עד כמה את רילייטבול ואני מתגעגעת אלייך
ביני לפני שנה ו-5 חודשים
אם היו לי כנפיים, לא הייתי עפה
למרות שהייתי רוצה
רוצה כל כך לעוף וכל כך מפחדת
רוצה להיות הרחק מכאן ולא מעזה לנסות
יושבת בצד, כשהכנפיים עוטפות אותי
ואיש לא ישים לב אליי, למרות שהכנפיים שלי בולטות
אבודה בתוכן

אם היו לי כנפיים, לא הייתי חופשיה
הייתי כלואה בפחד וחששות
לא מעזה לעזוב
חוששת כל כך לשנות
רוצה לצאת מההרגשה הרעה שגרם הפחד
ויכולה לעשות זאת רק בתעופה
אבל כל הנוצות שלי כבר נשרו
פספסתי את ההזדמנות
שתהיה לי
אם היו לי כנפיים
-^^- לפני שנה ו-5 חודשים
מאוד יפה.
no fear לפני שנה ו-5 חודשים
זה מקסים, מותק.
SHIRA לפני שנה ו-5 חודשים
וואו ביני
מוּמוּ לפני שנה ו-5 חודשים
וואו, זה יפה כל כך. התחברתי מאוד מאוד.
קישורים רלוונטים
 |  הוסף קישור הצג הכל מציג 0 קישורים רלוונטים
סרטוני הקבוצה
 |  הוסף סרטון הצג הכל מציג 0 סרטונים

אירועים
 |  הוסף אירוע הצג הכל מציג 0 אירועים של חברי הקבוצה
ביקורות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 3 מתוך 716 ביקורות ספרים
הספר הזה מהלך עליי קסם. אני די בטוחה שאני יודעת למה; יש לו גרעין מדהים למדי. הרעיון הבסיסי מרתק ונותן כל כך הרבה מקום למחשבה. בתור ילדה כשק... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
האופה בתלתלים לפני שלושה שבועות


התחלתי את הספר הזה ישר כשיצאתי ממתכונת מעיקה במיוחד, ואז כל דבר נראה לי כמו הדבר הטוב ביותר שיש. אני חושבת שהמועקה נשארה איתי עד סוף הספר ב... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
You know who לפני ארבעה שבועות


קראתי את הספר הראשון ממש מזמן. שכחתי לגמרי על מה הסיפור, ולא לקחתי את זה בחשבון לפני שהתחלתי לקרוא. למזלי, העניין המעצבן הזה של לתקצר את כל ... המשך לקרוא
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
You know who לפני ארבעה שבועות



ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
הצג הכל מציג 8 מתוך 1008 ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
עודכן לפני 4 ימים


רשימות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 5 מתוך 5 רשימות ספרים
SHIRA בת 15 מאיפשהו
SHIRA בת 15 מאיפשהו
לב בת 20 מגליל תחתון
פַּפְּרִיקָה בת 22 מכאן
פַּפְּרִיקָה בת 22 מכאן




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ