סרט קולנוע צרפתי פילוסופי באורך של 88 דקות.
הסרט עוסק על משמעות הקיום והחברות בחיים.
השאלה המרחפת בסרט: "מה קורה שהמציאות מחייבת אותנו לפעול במהירות?"
מתי זה קורה? בדרך כלל כשהשגרה משתנה: טרגדיה, בשורות איוב וכד.
הסרט יוצק לתוכו שאלות על משמעות הקיום.
האם לחיים יש משמעות?
מה תפקידנו בעולם?
האם השארנו חותם?
מה המטרה שלנו?
מה עשינו עד עכשיו?
איך אנחנו ממנפים את עצמנו?
האם יש מקום לטעויות שעשינו?
הסיפור המצולם מפגיש שני אנשים שונים שמקבלים הודעות מפתיעות שיוצקים לחייהם תוכן חדש. פתאום החיים מקבלים משמעות אחרת. לשני האנשים הללו מצטרך אדם נוסף עיוור ולא לחינם עיוור. זהו מסר לצופה שצריך להרהר עליו.
השינויים מאיימים על שני השחקנים והתוצאה מוכיחה עד כמה השגרה נוטעת ביטחון.
ההודעות שנמסרו לשני השחקנים מפרה את האיזון של חייהם השגרתיים וגורמת להם לפעול. איך?
הסרט מעורר מחשבה ומדגיש עד כמה לא טוב היות האדם לבדו, ועל כך נאמר טובים השניים מן האחד.
אנשים במשבר מחפשים נחמה והשהייה בחברותא היא חלק מהריפוי. מכאן, ככל שיכנסו יותר אנשים חדשים למעגל יגדלו גם ההזדמנויות.
גיבורת הסרט-סוזן, מקשיבה לאינטואיציה ומוכיחה את המשקל הרב שיש לתחושות בטן. כן החוש השישי שווה התייחסות, גם אם לעיתים זה ניראה חסר הגיון.
"שלום ולא להתראות" מגולל לצופה סרט אנושי המוכיח שגם מותר לנו לטעות.
בשורה התחתונה: אין אנשים זרים יש אנשים שעוד לא הכרת.
סרט טוב עם משחק נהדר.
לדעתי, ייהנו ממנו אוהבי הפילוסופיה.
צפייה נעימה
לי יניני
נ"ב: הסרט נצפה במסגרת טרום בכורה בקולנוע. לצערי לא מצאתי במרשתת קדימון ותמונה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
