את פרל גאם אני הכי פחות אוהב מהגראנג, כמובן שאני לא יכל להתכחש לאלבום המצוין שלהם TEN שהוא לחלוטין אבן דרך ויצירת מופת.
חבל שאחריו אלבומים אחרים פשוט לא היו טובים, אבל אני מניח שזה עניין של טעם. וזה מעצבן כי הם נגנים מעולים ואפשר לשמוע כמה הם באמת טובים בהרכב TEMPLE OF THE DOG, הם שחררו אלבום אחד והוא ברמה הרבה יותר גבוהה מכל הדיסקוגרפיה של פרל גאם ביחד. כשלקחו את המוסיקאים של פרל גאם והעמידו בפרונט את כריס קורנל קיבלנו פנינה מוסיקלית נצחית.
אפשר לשמוע את מייק קרדידי הגיטריסט (של פרל גאם) גם בMAD SEASON שהם גם הרכב מהטובים מהסצנה, גם הם שחררו אלבום אחד ABOVE, אתה בטח מכיר אברש.
זה כמו האלבום האחרון של דיוויד בואי BLACK STAR בהוויה שלו ובסיפור שהוא מנסה להעביר, אלבום שהוא כולו ליין סטיילי והצרות והבעיות והתמודדות שלו עם ההתמכרות, וכל מה שאמרת על ליין כל כך נכון ובאלבום הזה בא לידי ביטוי בצורה יוצאת דופן.
https://www.youtube.com/watch?v=qc6jHVkEhYI&t=104s קישור לאלבום ABOVE למי שלא מכיר.
וקישור לקטע אינסטרומנטלי מההופעה שלהם ב95, הפעם כדי להדגיש כמה טוב הגיטריסט של פרל גאם, גם ליין מנגן שם. מי שלא מכיר את ההופעה מומלץ לצפות בה בשלמותה, היא ביוטיוב.
https://www.youtube.com/watch?v=i5yv77BGKzY
מסכים לגבי השיר שפרסמת, קורנל היה ותמיד יהיה אחד הווקלאיסטים הגדולים ביותר שאי פעם עמדו על במה.
אני ממש אוהב את שלושת האלבומים הראשונים של סאונדגארדן ושם הווקליות שלו מגיעה לכוכבים.
והנה אחד הביצועים שאני יותר אוהב שלו, BIRTH RITUAL.
https://www.youtube.com/watch?v=vB4x2LF7FT8
כולם מתו, כל האגדות האלו עזבו אותנו, קורט קוביין, סקוט ווילנד, ליין סטיילי, כריס קורנל, אנדרו ווד, רק אדי וודר נשאררר, פתאום השיר של פרל גאם ALIVE מקבל משמעות חזקה יותר, הוא באמת "עדיין בחיים".
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה