פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 786 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 5 שנים המותאמת. פוליאנה :-)
אם אני בהתקף כתיבה, אז אני בהתקף כתיבה.
את הסיפור הקצרצר הזה כתבתי אומנם לפני שנה, אבל מצאתי אותו עכשיו,
אז הנה הוא:)
"זה נגמר." לא רציתי לשמוע יותר שום דבר.
"חכי!"
זהו. אני לא מחכה יותר. חיכיתי מספיק.
החלקתי את היד אל הכיס ושלפתי את הmp שהכנסתי לשם מבעוד מועד.
אוף. האוזניות שוב הסתבכו אחת בשנייה, כנראה זה קרה כשרצתי, כי תמיד הן מלופפות מסביב למכשיר.
אין לי כוח לזה.
שלפתי את אחת האוזניות בחדות, נותנת לmp להיטלטל מצד לצד עד שהקשר הותר.
שמתי אותן באוזניים ותוך שניה הייתי בעולם אחר.
זה לוקח זמן לכתוב את זה, אבל האמת, זה קרה תוך חמש שניות.
הצמדתי את הקליפס של המכשיר לשמלה שלבשתי והתחלתי לרוץ.
הוא רץ אחרי, כנראה שהוא לא מסוגל להבין מילה פשוטה כמו- לא.
"בבקשה! חכי!" שמעתי אותו צועק, העליתי את הווליום באוזניות עד שהוא פרץ החוצה.
באיזה עוד דרך אפשר להבהיר לו שהוא לא רצוי?!
"בבקשה..." הוא עצר והתנשף. ואני המשכתי בריצה, מאושרת מניצחוני.
"אם ידעו שהפסקנו את הקשר אז-" שמעתי אותו צועק.
"שנינו נהייה מחוץ למשחק." שמעתי את עצמי אומרת והרגליים הפסיקו לרוץ.
"למען הביטחון של שנינו," הוא רץ עוד כמה מטרים ונעמד לידי.
"למען החיים המזויפים האלה." המילים נפלטו מפי לפני שהצלחתי לעצור בעדן.
הוא העיף מבט לצדדים, לבדוק שאין איש שמקשיב. כאילו שהוא לא צרח רגע לפני זה.
"מספיק. אנחנו לא יכולים להתכחש לזה- שנינו מבוגרים מדי- זרקנו בני זוג רבים מדי- ואם נפסיק את הקשר הזה-" הוא סימן בידו על צווארו.
"אני רק בת עשרים ושלוש!" כעסתי.
"רק." הוא אמר בשקט. "רק." אמר שוב.
פעם. פעם אנשים גם היו מתחתנים בגיל שלושים. ארבעים.
היום- היום אישה שלא נישאת עד גיל עשרים וחמש-
ובייחוד אם יש בעברה מספר כל כך מכובד של התאמות שלא התאימו... נעלמת מהמפה באורך פלא. איש לא יודע לאן.
והאמת? שאת אף אחד זה גם לא מעניין.
"הלווו! כדור הארץ לאנסטסיה!" שמעתי את מייקל צועק.
"הלו." השבתי ביובש.
הוא הניח יד על כתפי, מי נתן לו את הרשות לעשות את זה?
"תסתכלי לי בעיניים." הוא ביקש בטון משדל.
הסתכלתי. המבט בעיניו היה רציני.
"למעני. למענך. למען שנינו." הוא אמר כשהוא עוצר בסוף כל מילה כאילו היא משפט. "אנחנו חייבים להמשיך לשחק. אנחנו מוכרחים. אי אפשר אחרת."
"אבל הם ישימו לב אם לא נתחתן..." אמרתי, הרגשתי שעומדות לי דמעות בעיניים ועפעפתי בהן כדי להעלים אותן.
"אם נצטרך להתחתן, נתחתן. ובינתיים- אל תדאגי. עוד נמצא דרך."
שתקתי. הוא כרך את היד שלו מסביב לכתפי. הפעם לא התנגדתי.
לפתע ראיתי אדם מהצד. משקיף. הוא הביט בנו ועיניו נראו שבעות רצון ממה שראו. אין ספק- הוא יעביר את זה הלאה.
ההתאמה השמינית סוף סוף הצליחה ויש חתונה בדרך. נהדר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים פולי גל
-
לפני 5 שנים תודה רבה, גל. פוליאנה :-)
"פולי", אהבתי את הכינוי:)
כשהייתי בסימניה לפני יותר משנתיים, לא הצמידו לי כינויים:) זה נחמד:)
ואני לא יודעת אם אמשיך את הקטע הזה, אבל התחלתי להעלות סיפור חדש, שונה, עכשיו.
אשמח אם תקראי, אם זה מעניין אותך כמובן:)
תודה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 5 שנים בנשימה עמוקה.. מיה אליה
מה זה המשחק?
ואם ישימו לב..או לא ישימו לב שלא התחתנתם.
ההתאמה השמינית מחייבת?
כתוב נפלא.
אז למה זה פתאום חידה..
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים טוב, אני רואה שאני צריכה להסביר. פוליאנה :-)
בכוונה "שנינו נהייה מחוץ למשחק" הכוונה למשחק מטאפורי, או במקרה הזה, לחיים של שניהם.
מדובר בעולם עתידני, שבו השליטים הם אלה שקובעים, מתי יתחנו, מתי ילדו, מתי ימותו.
זה קורה בהרבה ספרי מדע בדיוני, לא רעיון אישי שלי.
ההתאמה השמינית לאוו דווקא זו שמחייבת, אבל כעיקרון כן, ברגע שבו מנסים ומנסים למצוא בן זוג, במקרה הזה, ל"אנסטסיה" כפי שקראתי לגיבורה, ולא מצליחים, אז היא נעלמת מהמפה.
כעיקרון זה אמור לקרות בגיל 25, אבל אותה ניסו לשדך כנראה לבני זוג רבים בעבר, וזה לא הצליח.
במקרה כזה, לא כתבתי את זה בסיפור ואני גם לא בטוחה בכך, או שהורגים אותה, או שהיא נלקחת למקום רחוק שאין ממנו דרך חזרה.
אני לא יודעת על מה חשבתי אז, אולי על מוות, אולי על מקום רחוק, בית כלא...
אז, הכתיבה שלי הייתה בעיקר דכאונית, ולפעמים גם מזעזעת.
לא את כל הרעיונות ההזויים שלי אני מעלה על הכתב, ואם כן, לא כולם מוצאים את דרכם לסימניה.
אבל אני לא חושבת רק על רעיונות כאלה, לפעמים הסיפורים גם יפים ומוארים.
מצחיק, אבל דווקא אלה, לא תמיד נכתבים אל הדף. אני שומרת אותם אצלי, כאוצרות יקרים, ומשנה אותם וממציאה אותם לעצמי בפנים:)
תודה!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים כתבת נפלא. מיה אליה
-
לפני 5 שנים בבקשה! פוליאנה :-)
-
-
-
-
לפני 5 שנים יפה מאוד,, אברהם
הסיום של הסיפור שלך הזכיר לי משהו מהמקורות
"כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם.." (משלי כד טז)
ושואלים:
מה קורה אם הוא נופל בפעם השמינית?
האם שוב הוא יקום?
והתשובה: מי שנפל 7 פעמים, כנראה שלא ייפול שוב.
ועדיין מה "שהטריד" אותי בסיפא של הסיפור, הוא דווקא הצורך באישור "של הסביבה" להחלטה הסופית.
"לפתע ראיתי אדם מהצד. משקיף. הוא הביט בנו ועיניו נראו שבעות רצון ממה שראו. אין ספק- הוא יעביר את זה הלאה.:"
דו-שיח יפה ומרתק.
כתוב היטב.
העיקר:שההתאמה השמינית סוף סוף הצליחה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים הי אברהם מה זה 7 או 8-קבל חידוש שמתאים לפוליאנה דן-1
א-המסר החשוב לחיים: "לא ליפול מהנפילות" ולא חשוב כמה! (כי אין שום ייאוש בעולם כלל).
ב-חידוש של הרי"צ: "וישתחו שבע פעמים עד גישתו עד אחיו." יעקב קיבל מיצחק 7*26 (גימטריא יעקב)ועשו קיבל רק 1*26.
כי ליצחק היו 8*26 (גימטריא של יצחק) סה"כ.
כדי לתקן את עשו שזה הוא נופל 7 פעמים סה"כ 350 שזה 7*50(טמא).ואז נשאר לעשו שהוא 376 רק ה-26 האחרון שקיבל מיצחק.
ולכן כתוב "עד אחיו" ולא עד בכלל.
הפעם ה-8 זה התיקון הגמור של עשו. שיעקב לא ביצע. זה יבצע בעתיד לישמעאל. זמנו יגיע בעתיד. זאת קליפה קשה.
מסתבר שיש נפילות חיוביות. ויפה כתבה פוליאנה שזה הסרט החביב עלי.
יום טוב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 5 שנים ..... פוליאנה :-)
אני לא יודעת אם לצחוק או... בסוף מצאתי את עצמי מחייכת.
הפרשנות שלך לקטע הכתיבה שלי כל כך שונה ממה שהתכוונתי:)
העניין של הסיפור מתרחשת במין עולם עתידני שבו קובעים לכולם את החיים שלהם.
ואותה נערה לא רוצה שיקבעו עבורה את החיים שלה:)
בין הבחור לבחורה אין אהבה, גם לא תהיה ככל הנראה אבל אולי...
טוב, אם הייתי ממשיכה את זה, בטוח היה מתפתח ביניהם משהו, כך שבמובן הזה אתה כנראה צודק.
אבל העניין הוא כזה, שחייבים לפתח רגשות מתוך חובה, להתחתן מתוך חובה ולא מתוך אהבה.
לזוג הזה אין ברירה. והמשקיף שמביט מהצד, הוא אחד מאלה שקובעים את החוקים.
לולי הוא, הם היו ממשיכים כל אחד בשלו ובשלה ולא מעמידים פנים שיש ביניהם משהו, כשבעצם האמת היא שאין.
אבל בכל אופן, הפרשנות שלך לסיפור שלי יפה מאוד והיה מרתק לקרוא אותה, בכלל לא חשבתי שאפשר לשייך אותו למשפט: "7 יפול צדיק וקם".
ובכלל, מעולם לא ידעתי שאפשר לשייך פסוק מעולם הדת לסיפור של פנטזיה.
אם כי האמת היא, שפעם ניסיתי ועבדתי על סיפור מדע בדיוני שקשור באמונה, אולי אעלה לכאן את מה שכתבתי, זה דווקא דיי מעניין.
אבל משום מה לא המשכתי אותו, כתבתי לו פרק המשך והוא נמחק והייתי כל כך מדוכאת מזה, זה היה פרק טוב (למרות שאני לא זוכרת ממנו כלום) וידעתי שלא אצליח לכתוב אותו מחדש.
ועכשיו כל הרעיון אבד ואני כמעט לא זוכרת לאיזה אפיק התכוונתי להמשיך אותו. גם זה קורה.
טוב, איך שלא יהיה, שתהיה שבת שלום!
ותודה הקריאה, ועל התגובה,
פוליאנה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים מה שקובע בסוף אברהם
זו כוונת המשורר.
פעם כתבתי איזה שיר עתידני, ומישהו פירש אותה למצב של היום.
שונה בהחלט מכוונתי.
לאחר עיון נוסף במה שהוא כתב, היה נראה שהוא פירש נפלא בצורה מדהימה דבר שלא חשבתי עליו ושמחתי על כך.
לא מעט פעמים אני נתקל בפרשנות לשירים שאני כותב, וחש שהפרשנויות רחוקות מאוד מהכוונה שלי.
אבל זה היופי בכונת המשורר/הכותב, שאפשר לקחת לכל הכיוינים.
שבת שלום.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים אני לא בטוחה. פוליאנה :-)
כשהיינו בבית ספר, אחת המורות סיפרה סיפור מצחיק על ש"י עגנון.
שמורה לספרות נתנה שאלה בכיתה על ספר שהו כתב, והנכדה של ש"י עגנון שלמדה בכיתה הזאת, ענתה עליה.
בשונה לגמרי מאיך שהמורה ניתחה את היצירה שלו בשיעור. והמורה, אמרה שלא כך הם למדו את היצירה והתלמידה קיבלה ציון 80.
אני לא זוכרת מה הייתה התגובה של ש"י עגנון, אבל הוא הגיב לכך בצורה דיי משעשעת.
אני גם לא בטוחה עד כמה הסיפור נכון ועד כמה אני זוכרת נכון את הפרטים.
העניין הוא - לדעתי, שהיצירה שלך, היא זו שקובעת. לא איך היא מתפרשת על ידי קהל הקוראים.
ולפעמים, הקורא יכול למצוא בה דברים שלא ידעת שהם ישנם, ובכל זאת הם שם.
אז אני שמחה על הפרשנות שלך.
ומסכימה עם השורה האחרונה - שאפשר לקחת את כוונת המשורר.
שבוע טוב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 5 שנים ראה מה כתבתי לך למעלה. נתתי פרשנות מתורת הסוד. דן-1 (ל"ת)
-
-
-
-
