בתור ילד
שפוף מתחת לשמיכה
לאור מנורה
קורא טולקין, מיכאל אנדה
תייר בעולמות פנטזיה
לאן כל זה הלך לאיבוד?
הפנטזיה נראית בעיניי היום מגוחכת
המד"ב מיושן
ספרים מודרניים כתובים קליל מדי
והקלאסיקות - טרחניות
אפילו לכתוב אני לא מצליח.
ופעם כל כך אהבתי לכתוב...
הנה עכשיו, ניגש לכתוב.... מה? מה זה הקטע הזה?
זה שיר? זה סיפור? יותר קשקוש...
ובתוך הריקנות של חיי, נטפליקס תפסה מקום של כבוד.
אחרי הכל, כשאני פותח את האפליקציה בנייד, הסרט ממשיך מאיפה שהפסקתי בטלוויזיה (58 אינץ', מדר פאקרס!)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה