הוא היה גבוה מבני כיתתו וכפות רגליו גדולות כשל מבוגר.
את כל ילדותו העביר בנסיון להעלם. ניסה להסתיר את הנמשים שמילאו את פניו, והיה מתכווץ במקומו כאשר הופנו אליו מבטי הילדים או מבטי המורים.
את כפות רגליו הגדולות הסתיר מתחת לשולחן ולא היה זז ממקומו אפילו בהפסקות.
***
הוא נכנס אל החדר. איש גבוה, עדיין גבוה מכל האנשים סביבו.
כיוון את כפות רגליו אל תוך נעליו הגדולות מאד ורכס את שרוכיהן במשיכה.
הוא התישב על כסאו, הביט במראה שלפניו, ראה את הדמעה היורדת על לחיו, וקרץ לדמותו.
שוב התבונן במראה. בתוך דמותו המשתקפת נצנצו עיניו בזיק שיש בו התרסה על העולם.
הוא תיקן בטפיחות קלות את האיפור שעל פניו, הרכיב על אפו את אף הליצן האדום, חייך חיוך רחב שֶׁרק הגביר את ההבעה העצובה המצויירת על פניו ויצא אל הקהל שלו, באוהל הקרקס.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה