עם מותו נפלה עלי עצבות ומיד קראתי בצימאון את מנוחה נכונה.
ביקורת אני לא מצליחה עוד לכתוב
הפלא שהיה חבוי במאורעות ולא היה שביב של סתם..תענוג.
מיד עברתי לסיפור אהבה וחושך...לא מצליחה להמשיך..
ירושלים מחזירה גם אותי לזכרונות..
לא הצלחתי להגיע למות אימו..כמות אימי הרגשתי.
והתאורים מרהיבים.
עברתי למיכאל שלי...
למרות שחששתי אני באמצע נחושה .
חנה אשה מוזרה.וכן הדודות .כמו רימונה במנוחה נכונה ,
הנשים בחיו של עמוס עוז אינם ניחנות לקו זכות..
האם זו רק אני שמרגישה כך?
וכן ,אחזור לסיפור אהבה וחושך..
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
