פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 50 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנה מפתח תחיית המתים פרק שלישי חלק ז מפתח תחיית המתים
מה רחוקים הם הימים בהם היתה נשמה חדשה וצעירה, ואפילו עשרה סמלים מושגיים לא ידעה ולא החזיקה בשכלה. הנה עומדת היא הנשמה על שפת הנחל כצפרדע לכל דבר ועניין. רואה, שומעת, מריחה, יכולה להניע את גופה הן במים וגם ביבשה. כה רחוקה היא הנקודה שבה נמצאת נכון להיום תודעתה, ושלבים לרוב עלתה ועברה מאז אותה נקודת פתיחה, עת התעוררה ורק את קיום עצמה חשה וידעה.
נינוחים ומאושרים היו חיי הנשמה כצפרדע, ובייחוד קסם לה העולם וכל אשר ראתה וחוותה, והנה עשיר הוא ומגוון מכל שאי פעם פיללה או שיערה בעיני רוחה, וכל שפע הדברים החדשים אותם גילתה ובהם פגשה רוממו את רוחה עוד ועוד, ולא יכלה לסבוא ורק הוסיפה לבלוע פנימה מפלאי העולם ומלואו.
גלוי הוא כי אין הצפרדע עומדת בקצה שרשרת המזון, ולאחר מספר פעמים בהן נטרפה על ידי נחש, הפנימה גם הנשמה כי צפרדע טורף על היא לא, אך לא נתנה לרוחה להתייאש מפרט זה בשלב זה, והמחשבה בדבר חיקוי דרכי הנחש והילוכו כדרכו בזחילה על גחונו לא ממש העמידו לפניה פיתוי רב, ולא אחז בה הרצון להיות דבר מה אחר מצפרדע בשלב זה, ורק את לקח הניסיון ומזל הביש למדה, וממנו הסיקה והכירה כיצד להישמר להיזהר ולחמוק מסכנה זו האורבת בזחילה לפתחה, וכך באושר המשיכה הנשמה כדרכה בקיום של צפרדע להוות.
באגדות מסופר על צפרדעים המשתנים והופכים לנסיכים מכוחן של נשיקות. המציאות אשר בכנפיה טפחה על הכרת הנשמה, וגרמה לה לפשוט את צורת הצפרדע וללבוש לה גוף אחר, היא מחוג ספרותי שונה.
יום אחד בשעה שרבצה לה על סלע באחו שליד שפת הביצה והתחרדנה בנועם מקרני השמש שליטפו אותה, חשה סכנה. רשרוש בגבעולי העשב, הנשמע הולך וקרב לכיוונה, תפס את תשומת לבה. פתחה הנשמה את עיניה ודמה קפא בעורקיו. לפניה במרחק קצר עמד יצור מוזר למראה, המכוסה כולו באדרת פרווה מראשו ועד זנבו. היצור הסתכל עליה במבט ערמומי כבוחן מציאה כשרה שנפלה בדרכו, ותוך כדי זאת בכפו של גפו הקדמית מסדר הוא את שפמו.
הרגישה הנשמה מתוך עצמה כי אין יצור זה מבקש לו אותה לטרוף וכמאכל לזלול, אלא שעשוע היא בעיניו לעשות בו משחקיו כרצונו. אימה פחד וחוסר אונים הציפו את לבה. מצב דברים זה שיתק את גופה וכל שיכולה לעשות היה לבהות חזרה ביצור זה המתבונן בה.
ביקשה הנשמה לומר בתחינה ליצור שיניח לה לנפשה וימצא לו שעשוע אחר ליהנות ממנו ולענותו, אך כל שעשה היצור בתגובה לקרקורי הצפרדע שהשמיעה היה להחליק את צדו השני של שפמו.
מבט עיניו הממזריות של היצור הפנטו אותה למקומה ומנעו תזוזה ממנה, אבל בשבריר שניה שהיצור ליטף את אוזנו, ועיניו חדלו להינעץ בה, פג הכישוף, והצפרדע ביקשה להימלט על נפשה וקפצה.
מיאו היה כל ששמעה, כאב היה כל שהרגישה, ודם היה כל שראתה, בזמן שטופרי חתול הביצות חדרו כסכינים דרך מעטה גופה עמוק פנימה.
ששבה אליה צלילות הדעת לאחר שנפרדה הנשמה מגוף הצפרדע הטבוחה, רק מחשבה אחת פיעמה בה, חיה שכזאת רוצה אני להיות.
על אותו הסלע באחו שעל גדת הביצה, שקודם לכן התחרדנה עליו כצפרדע רבצה כחתול ביצות בר, והתרפקה על קרני החמה הנעימות שמלחכות את פרוותה. דם ציידים פכפך בורידיה, וכל שיכולה להניח עליו את כפה היה טרפה ומאכלה, וחיי חרות וחופש היו חייה הטובים בצורה זו.
מספר שנות בצורת ורזות בגשמיהן שינו עבורה את כללי המשחק ואת צבעי התמונה, משום שיבשה הביצה בשל תנאים לא מספיקים אלו וחרבה.
אולי היתה מבקשת הנשמה לשנות את צורתה לנמר או אריה, אך מכיוון שמעולם לא עברה חוויה שמן הניסיון בבריות מסוג זה, לא גונב לאוזנייה קיומם, וגם לא עלתה בהרהורי עצמה מתוך ההיגיון או מתוך השיגיון אפשרות שכזו כלל, התגלגלה הנשמה מחתול ביצות בר לסתם חתול בר.
בהמשך האירועים, שכונת מגורים, שנבנתה על מה שפעם לפני שנים רבות היה שטח ביצתי טבעי ופראי, סתם ואטם את ההיתכנות בפני הנשמה להמשיך ולהתנהל כדרכה. אם באזור המחיה חתולי בר אין, לא תוכל הנשמה לשוב ולהתגלגל לאחד שכזה, ובאין גורי חתולי בר חדשים, שווא תחתור הנשמה להיוולד כאחד כזה.
אנה אנדוד ואלך? שאלה הנשמה על המשך קיומה, ולא מצאה מענה לנפשה, ומשום כן, כסוג של ברירת מחדל, החליטה הנשמה, ולו באופן זמני, להתגלגל מצורת סתם חתול בר לצורה של חתול רחוב סתם.
חיה ברחוב, ניזונה מפחי אשפה ושאריות מאכלים שאנשים השליכו על הרצפה. אך כנגד זאת הלכה והתפתחה בנשמה תודעה חברתית עמוקה, שהתבססה על יסודות נשכחים שבנפשה מהווי חייה כחלק בחברת הסרדינים והצפרדעים, ועל אדני חייהם החברתיים, שנשתמרו חבויים עמוק בתוכה בזמן קיומה כחתול שוכן בדד. למדה מעמדות וסימנים, ניהלה מערכות יחסים, וכרתה בריתות והסכמים במלחמות על מרחבי מחיה, מרחבי שליטה ומרחבי לינה. דברים רבים שאותם לא ידעה, ובהם כל מערך הסימנים הגלויים והכמוסים ששייכים לתרבות חתולי הרחוב, למדה מתוך ניסיון תצפית ותבונה אישית, והשכילה גם בכל שאר דברים מחיי חתולי הרחוב, אותם דוגמתם ובהם, כחתול בר לא פגשה ולא נתקלה מעולם.
שחר חדש הפציע על חיי הנשמה שלאחר מספר גלגולים בין פחי הזבל ושאר חתולי הרחוב, נקטפה כגור חתולים שנפל עליו ביד הגורל ורחמי בן תמותה להיאסף מהרחוב ולחיות כבן בית בחברת בני אנוש.
מאירוע זה וכתוצאה ממנו, התפתחה בנשמה שכחתול בית הוויתה וקיומה, תובנות וחכמות חדשות, הנובעות מניסיון ותצפיות חדשות על העולם בכלל, ועל עולמם של בני האדם בפרט.
אחת החוויות הראשונות שלמדה הנשמה, מנקודת השקפה וראות חדשה, הוא עניין המכונות הנעות. אם עד לאותו היום בו נלקחה אחר כבוד לרופא בעלי החיים על מנת להיבדק ולקבל חיסונים, כל שידעה על אותן מכונות ממונעות הזזות הלוך ושוב על רחבי הכבישים, שיש להישמר מהן מכל משמר, וכל מפגש עם יצורי מתכת אלו אחריתו מרה כואבת וקשה, או לחילופין חכמת המעשה של לשבת על גופן החם והלוהט ביום חורף קר, הרי שחווית הנסיעה בתוך אחת מאלו, שינתה לעד את דרך ההסתכלות עליהן.
אמנם היתה הנשמה אך ורק חתול, אולם מתוך היותה חתול בית אצל בני האדם, סמיכותה על שולחנם ושהייה בחברתם, דברים רבים ראו עיניה, וכל שחזתה בו הנשמה נחקק נחצב בזיכרונה. מושגים מופשטים אך גם מציאותיים, כמו ידית החלון או הדלת למדה, והשכילה אף לפתוח בעזרת כפה את ידית החלון בכל רגע שרצתה לצאת לשוח בגינת הבית, למרות שאת הרעיון של להחזיר את המצב לקדמותו אחרי שסיימה לפוש בחוץ, וחזרה נכנסה לתוך הבית פנימה, עדיין לא הפנימה ולא עיכלה.
עולם מושגים ודברים, חדש ורחב נפרש לפניה מלוא האופק, וגם אם לא ירדה לעומקם של כל הדברים, ועל משמעותם מהותם ושימושם של חפצים רבים לא עמדה, הרי בכל זאת משהו מכל עניינם למדה, ולו בעצם ראית קיומם. כלי קיבול הוא כלי קיבול, ועל הדקויות העומדות מאחורי ההבדלים שבין כוס לבין ספל ואו צלחת מרק, לא היה לה צורך להעמיק ולחשוב יתר על המידה.
דלת שער הכניסה לעולם בני האדם נפתחה בפניה, ואפשר לנשמה אם רק תרצה בכך לנסוק מעלה מעלה על סולם הידע שלבים רבים מאוד. שלבים רבים מאוד לאורך הסולם מפרידים בין השלב שבו נמצא האדם הממוצע לבין המקום בו נמצא המבריק ביותר מבין שאר בעלי החיים, אך הדרך פנויה ואפשרי הטיפוס וההעפלה לאורך דרך ארוכה זו שלב אחר שלב.
קיום הנשמה כחתול בית אצל בני האדם מותיר לנשמה לעשות את קפיצת הדרך ממש לאורך סולם הידע, ולהוסיף ולהשלים את הידע הנדרש במהירות ובזריזות יחסית, לעומת הזמן שהיה לוקח לנשמה להגיע לשם מתוך דמיונה ופעולתה הפנימית בלבד. ברם גם כך יחלפו חורפים אביבים וגלגולי חיים רבים, בטרם תוכל הנשמה לעשות את מלוא המסע הנדרש להיהפך לנשמת בן אדם על כל הכרוך בזאת.
שלב אחר שלב קומה אחר קומה נדבך אחר נדבך, קונה הנשמה בדעתה, מושג אחר מושג ידע ועוד ידע הבנה הרודפת הבנה, ומעפילה מעלה הלאה לאורך סולם הידע, אל עבר מה שעד לפני כן, עבורה היה בחזקת הלא נודע.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
