סרט: סארו הדרך הביתה
תקציר מאתר סרט:
מבוסס על סיפור אמיתי. סארו בן החמש הולך לאיבוד על רכבת הלוקחת אותו הרחק מביתו ומשפחתו. מפוחד ומבולבל, הוא מוצא את עצמו אלפי קילומטרים מביתו עד שהוא מגיע לבית יתומים. לבסוף, סארו מאומץ על ידי זוג אוסטרלי. הוא אינו רוצה לפגוע ברגשותיהם של הוריו המאמצים, ולכן הוא מדחיק את עברו ואת הצורך הרגשי שלו לאיחוד עם משפחתו. פגישה מקרית עם חברים ממוצא הודי מעוררת את כמיהתו לשורשיו. עם מעט מאוד זיכרונות, סארו יוצא למסע למצוא את משפחתו
שחקנים: דב פאטל, רוני מארה, ניקול קידמן
במאי/ת: גארת' דיוויס
ז'אנר: דרמה
אורך: 120 דקות
מקום ושנה: אוסטרליה/ארה"ב
ביקורת:
סרט עוצמתי, מטלטל, ומרגש המבוסס על מקרה אמיתי, ומאידך גיסא, לא נפלתי מהכסא ולחידוד הרגשתי – התאכזבתי מעט.
החלק הראשון של הסרט טוב בזכות השחקן "סארו הקטן" ומתמקד בהודו.
תפקיד הילד מגולם על ידי סאני פאואר, שמצליח בכישרון רב לגעת בנימי הלב של הצופה.
לדעתי תפקיד לא קל לילד, ומאידך גיסא, תפקיד טבעי לילד מאשר לבוגר. סארו מגלם בהצטיינות ילד מבולבל ומבוהל בעקבות אובדן הדרך.
זה גם החלק שברקע תמצאו צילומים של הודו, שרויה בנחלי אדם וטבועה בסמטאות מלוכלכות ועוני. אישית אני פחות מתחברת לתמונות הללו, אבל זה רק אני.
החלק השני של הסרט הרבה יותר איטי, אין בו רגש נוגע וסטרילי. לי הוא הזכיר את התוכנית "אבודים" בהפקתה של צופית גרנט. זה החלק שנותן כבוד גדול לד"ר גוגל, שבלעדיו סארו לא היה מתאחד עם משפחתו אחר 25 שנים.
דב פאטל המגלם את סארו הבוגר, מוכר לצופים מהסרט "נער החידות מממובאי". שם דב פאטל מתגלה כגאון מתמטי עם משחק מצוין, וב"סארו" הוא מקרין דמות בוגרת, שקולה, שלווה, ושקטה שמובילה את העלילה.
ניקול קידמן המגלמת את האם המאמצת, שחקנית מוערכת ומצוינת, שמגיעה למסך אחרי כמה שנות הדממה.
ניקול קידמן מאוד קרירה ומצאתיה שונה ויזואלית מסרטיה הקודמים. לא גיליתי בה את החום האימהי המתבקש. לא אהבתי אותה בתפקידה הנוכחי, ולא היה כאן את הניצוץ של שחקנית שהיה לה, בתפקידי קולנוע קודמים שגולמו על ידה.
המצלמה עשתה כאן עבודה מצוינת, ושילבה צילומי נוף טבע קסומים, כשברקע צלילי מוסיקה תואמים לעלילה.
המושג הקולינרי "אוכל מנחם" נכנס בשנים האחרונות לשפתנו היומיומית, ופה הוא מקבל תפקיד מאוד משמעותי.
העלילה אמוציונאלית ונוגעת, ומהווה הצצה לחיים בהודו, הסחר בילדים תמורת כסף, ולמרות זאת, ממני היא לא הצליחה לסחוט דמעות, עובדה שגרמה לי לתחושה בצורתית ואף פספוס.
לדעתי, ובמיוחד כשמדובר בסיפור אמיתי, הסרט מחזיק את עצמו בזכות החלק הראשון שלו בפרט.
התרגום לשם "סארו" הוא אריה. אני מסכימה עם השם לילד שרק בגללו כדאי לצפות בסרט הזה.
ממליצה? כן בהתחשב בהערותיי.
ציון 8 בזכות סאני פאואר.
לי יניני
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
