פורומים » סרטים וסדרות
נוכל לדבר כאן על כל מיני סרטים; סרטים שנעשו על ספרים. סרטי דיסני. סרטים בלתי נשכחים. סרטים שנחקקו בראשנו לעד. סרטים שלימדו אותנו על עצמנו. סרטים שצבטו לנו בלב. סרטים שאכזבו אותנו. סרטים שאנחנו מחכים להם וככה עוד ועוד... סרטים שאנחנו מתכוונים לראות... נוכל גם להמליץ על סרטים אחד לשני! [הפורום של דניאל!]
כתיבת הודעה חדשה בפורום סרטים וסדרות
» נצפה 873 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 8 שנים ו-7 חודשים ממליצה על הסרט "אני דניאל בלייק" לי יניני
תקציר מאתר "סרט":
הזוכה בפרס דקל הזהב פסטיבל קאן 2016. דניאל בלייק, נגר בן 59 מניו קאסל, אשר מצב בריאותו אינו מאפשר לו לעבוד, נאלץ לראשונה בחייו לפנות לקבלת עזרה. קייטי, בחורה צעירה ואמא חד הורית לשני ילדים, מגיעה לעיר במסגרת פרויקט דיור לנזקקים ומנסה להתחיל חיים חדשים. דרכיהם מצטלבות בעת ביקורם הראשון במשרד הרווחה, בתחילתו של מסע מפרך ומתיש למימוש זכויותיהם כאזרחים. לצד המאבק בממסד והקשיים הרבים, נרקם בין השניים קשר מיוחד ואמיץ של עזרה וערבות הדדית
שחקנים: דייב ג'ונס, היילי סקווירס
במאי: קן לואוץ'
הפקה: תסריט-פול ליברטי
ז'אנר: דרמה
שפה: אנגלית
אורך: 100
יום ושנה: אנגליה 2016
יוקרן בבתי הקולנוע בישראל החל מ16.3.17
ביקורת:
סרט בריטי שנון, משעשע וגם עצוב.
עלילת הסרט עוסקת בנושא התמיכה באוכלוסיה הבוגרת והנזקקת, שאינה מצויה במעגל העבודה, מול בירוקרטיה, מצוקה וגם אלימות.
הסרט לא עוסק בפרטי הקצבה לה זכאים אותם נזקקים, או במנגנון מתוחכם, אלא במה שמגיע לאדם שיצא ממעגל העבודה ממניעים בריאותיים ו/או אחרים.
דניאל בלייק אלמן בן 59 שמחלים מהתקף לב מתיידד עם קייטי בלשכת הרווחה.
קייטי- אם חד הורית לשני ילדים, שעזבו הוסטל בלונדון לטובת קורת גג סביר. החיים לא בדיוק מאירים לה את הדרך. מעת לעת היא נעטפת באופטימיות למען ילדיה, ומצליחה "כאילו" לצוף מעל המים. היא דואגת לילדיה, מוותרת על מנת אוכל שלה לטובתם, ולא משלמת את חשבון החשמל, כדי שתוכל לרכוש בכספים הללו ביגוד לילדיה, לתחילת לימודיהם בבית הספר.
דניאל וקייטי נאחזים זה בזה, ומנסים להתמודד יחדיו עם מימון המחיה, כתף אל כתף הם נלחמים בבירוקרטיה ומשוועים לעבודה. למרבה הצער, דניאל בלייק אפילו מגיע למצב מחפיר, שנאלץ למכור חפצים מביתו כדי לשרוד.
דניאל וקייטי שומרי החוק נכנסים למעגל העוני, אך הממסד מאלץ אותם "לשקר", או אפילו להתנהג באלימות, כדי לזכות במעט יחס ותשומת לב. (קצת הזכיר לי את הפורץ לגן ילדים בהוד-השרון, שגנב אוכל מהמקרר כי הוא היה רעב ולא אכל יומיים. דווקא באירוע הזה השופט פעל ברגישות, וכמצופה מכל בעל אנוש שיש לו לב).
בסרט הזה ניכרת היוזמה הפרטית, הממלאת את הואקום, שהממסד לא ממלא. ואיך זה נעשה? כמו אצלנו ובכל ארץ אחרת על פני הגלובוס, ע"י גופים פילנתרופיים ומעט חסד אנושי.
פול ליברטי כתב כאן תסריט מחאה נגד הממשל הבריטי, ועל הנעשה בארצו שלצערי תוכנו רלוונטי גם לנו.
מהצצה בנתוני OECD בקשר לשיעור העוני בישראל לעומת מדינות אחרות, מדינת ישראל עומדת על 21%. זה המון ביחס למדינות אחרות כמו: צרפת 6%, דנמרק 5%.
צירוף מקרים מעניין שהיום צפיתי בסרט הנוכחי, ורק השבוע נתקלתי בכתבה ששודרה בטלביזיה, על התקציבים המזעריים שהממשלה מקציבה לטובת אותן שכבות אוכלוסיה.
הסרט הזה הוא לא סרט הוליוודי. לא תמצאו בו פומפוזיות, רגשנות, או דרמה סוחטת דמעות. למרות זאת העלילה מרתקת בייחודיות שלה.
מאידך, תמצאו כאן הרבה רגעי חסד בין האדם לזולתו, בצבוץ של אחווה ורגעים אנושיים של חסד.
יש בסרט לא מעט תמונות מחיי היום יום של אנשים אמיתיים, עם תגובות מדודות שהמשחק באותן פרקי זמן מצוין, מנחם, צובת ומצליח לגעת בצופה.
הסרט מרגש במיוחד בגלל "חוסר האונים", והסיטואציה הנתונה של אובדן היכולת הפרטית והעצמאית להתנהל מול הממסד.
כל הסרט מצולם בתמונות עגומות, קודרות, במזג אוויר ערפילי, עם עננים קודרים כיאה לאנגליה. את המאור הגדול לא רואים בתמונות כמעט. הצילומים מצליחים לחלחל לקרבו של הצופה, וכל מה שאני יכולה להגיד במקרה הזה, שהבמאי בחר כאן מטאפורה קולנועית נהדרת, שמצליחה להעביר לצופה את המתחולל בקרב הדמויות.
"אני, דניאל בלייק" הוא סרט עצוב שמחלחל ומציף את הצופה בעצב, ויחד עם זאת מעורר דיון סביב הסיוע שהמוסדות אמורים להעניק לבני האנוש, שיצאו ממעגל העבודה ומצויים באבטלה.
המשחק של השחקנים מצוין ורווי במבט של אוהבי אדם, זה אותו מבט שנותר חקוק זמן מה גם אחרי שהסרט מסתיים.
תתכוננו לסרט אנושי, עצוב, נוקב, שנון, נוגע ללב, וכואב, שגורם להרהורים על איך אפשר לתקן את המעוות, ולסייע לאותה אוכלוסיה שעם השנים וההתפתחות הטכנולוגית תתרחב.
מומלץ בחום.
לי יניני
ציון 9 מתוך 10 בסולם "לי יניני"
הסרט יוקרן בבתי הקולנוע החל מ-16.3.17
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
