רצה, רצה דרך יערות סבוכים ומקבלת מכות מן העצים והשיחים. רצה, למרות שאינני אוהבת לרוץ. קופצת מעל מכשולים ונתקלת בסלעים, והרגשה של חנק באיטיות ובכובד עוברת בגופי ומגיעה לגרון. אף פעם לא אהבתי לרוץ, אך אנחנו לא תמיד עושים את מה שאנו אוהבים, הלא כן? למרות זאת, משום מה, אני ממשיכה לרוץ, הרי בסופו של כל מירוץ, או סתם ריצה, יש סוף. אולי אני מצפה לאיזה גמול או פרס יפה, אולי לפגישה שלה חיכיתי כה הרבה. הרי כל חיינו הם מירוץ לעבר משהו לא נודע, ומי יודע מה נמצא, הרחק שם, נו, באיזשהי נקודה. מתי לשים פסיק או כל סימן אחר, מתי ללחוץ על סטופ, כאשר כבר רגל אחת בקבר. את החוקים לא אני בונה, ושום משוואה עוד לא נפתרה. עם עט ודף נייר, אני אמשיך לרוץ, ואדמיין המנוחה. מקום מלא שלווה בדמיוני, עם עט ודף נייר, אני אמשיך לכתוב את סיפורי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה