הלילה היה קודר וסוער. כמו המצב רוח שלי, חשב השור'טוגאל בגלימה השחורה שעף מעל דראס-ליאונה. הגשם היורד מזכיר לי את דמעות האבלים.
אז אל תייסר את עצמך, סר גלארג, הציעה טלפתית הדרקונית הצהובה הצעירה שעליה רכב. חשוב על משהו אחר.
ולהתעלם מזכרם של המתים, אסיינה?! נהם גלארג. אני מצטער שבקעת למעני ולא דרקון אחר, יותר סובייקטיבי ממך.
הם עפו מעל אגם ליאונה. לבסוף מצא גלארג את אשר חיפש: לת'רבלאקה מת שכבר החל להירקב, צף שותת דם באגם. דמעות לבנות נטפו מעיני הרוכב לתוך האגם. הוא הטיל על הגופה כישוף שהפך אותה לקלה יותר, ואסיינה נשאה אותה בטופרה. לאחר מכן עפו השניים כלפי מעלה, אל אחת מפסגותיו של ההר הלגרינד. אסיינה נעצרה בנקודה סתמית למראה, גלארג ירד מגבה, ונכנס לפתח סודי. לאחר זמן-מה הוא יצא חזרה כשבידיו לת'רבלאקה מת נוסף ושני ראז'אק מתים, מכושפים גם הם, ודמעות בעיניו. אסיינה לקחה גם אותם בטפריה והשניים (או השישה) עפו הרחק, אל מדבר האדארק, ונעצרו ליד דיונה. רוכב הדרקונים הסיר את גלימתו, והתגלתה צורתו האמתית: ראז'אק צעיר ושרירי. הוא אמר מילים אחדות בשפה העתיקה, והדיונה נפתחה. הוא נכנס פנימה אל תוך עיר סודית, מלאה ראז'אק ולת'רבלאקה, והם ירדו במורדה מטה... מטה... מטה... לבסוף הגיעו הרוכב והדרקונית אל אולם גדול ובמרכזו מחתה, מוקפת ראז'אק ולת'רבלאקה שעיניהם נוצצות מדמעות. אסיינה הניחה את הגוויות על המחתה, וגלארג אמר: "ארונאר פלארגה מורטנה, סססססלאמורה לוגאנה גרולינגה מולראקה קסססססוניה. מולניה אורנגה, טאלומאן גאסססססה אלונארגאל גאלבטוריקססססססס... אולניה, ראקונה, מלונאקו, טריפטה... אקלארה גונאר. אסססססראק אונארה מלטאזה! בריסססססינגר!"
המחתה העצומה עלתה לפתע באש. "אסססססראק אונארה מלטאזה!" אמרו הראז'אק שבקהל, וגם הלת'רבלאקה חזרו טלפתית על אותה קריאה.
פתאום, מישהו נגע בכתפו של אחד הראז'אק. הוא הסתובב. מולו עמדה נערה יפה, לפחות על פי סנטימנטים אנושיים, אולי בת 15. הוא תפס בבהלה שהנערה אינה אנושית לחלוטין, כי עיניה זהרו באור סגול ועל מצחה התנוסס כוכב כסוף כסמל "גדווי איגנאסיה" שעל כף ידו של סר גלארג. "אני לא מבינה כל-כך טוב את השפה שלכם", אמרה. "תוכל לתרגם לי?"
"אני לא מתורגמן", אמר הראז'אק, "אבל אני מבין קצצצצצצצת בשפה שששששאת מדברת בה. נראה לי שששששששהפרושששששששש הוא בערך: אנחנו כאן כדי לכבד את זכרם של קורבנות המלחמה. אומנם בוגדים הייתם, אך איני יכול להאשים אתכם על כך שהמלך גאלבטוריקסססססס איים עליכם. אולניה, ראקונה, מלונאקו, טריפטה... נוחו על משששששכבכם בששששלום. מי ייתן ותזכו ליותר מזל בחיים שששאחרי!"
"תודה", אמרה אלווה ונעלמה אל בין הצללים.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
