פורומים » מדע בדיוני ופנטסיה
הרפתקאות בעולמות אחרים, טרילוגיות, נסיכות כשפים ודרקונים. כל אלו מוזמנים להשתתף ולחלוק מנסיונם.
כתיבת הודעה חדשה בפורום מדע בדיוני ופנטסיה
» נצפה 208 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 10 שנים ו-9 חודשים פניו האמתיים של צל (עוד פרק של הספר שיצא בקרוב!) אדון ההרס
אי שם באיליראה, סמל הבגידה, דרקון אדיר שחור וזהוב ואדום ולבן נסק גבוה מעל העיר. לבסוף הוא נחת על קערה ענקית שנקבעה בראש הארמון המלכותי (ונראה כאילו גופו מתאים את עצמו לגודלה) - מנחת הדרקונים הקיסרי.
דמות ירדה מגב הדרקון וטופפה בקלילות במורד מדרגות הספירלה לרוכבים שעל שפת המנחת. לבסוף הגיעה הדמות לשער ששני שומרי קאל עמדו משני צדדיו.
"המלכה אריה סוויטקונה!" אמר אחד מהם. "שמענו רבות על אודותייך. מה מביא אותך לפה? האם יש לך פגישה דיפלומטית?"
"לא..." אמרה אריה. "אני רוצה לפגוש את אנג'לה. שמעתי שהיא מונתה ליועצת למלכה. היכן היא?"
שני האורגלים הסבירו איפה החדר בה מתגוררת מוכרת צמחי המרפא לשעבר ופתחו את הדלת.
לאחר כמה דקות, אריה הגיעה אל חדר שעל דלתו נכתב: "המעבדה של אנג'לה. סכנה! חומרים מסוכנים!"
היא פתחה את הדלת ונכנסה לחדר. הוא היה מלא בציוד מדעי ומכשירי קסם. איפושהו בחדר ישבה אנג'לה וקראה.
"שלום?"
"או, היי, אריה", אמרה אנג'לה. "מה רצית להגיד לי?"
"שמעתי שאת מנסה להוכיח שקרפדות הן למעשה צפרדעים, ורציתי להביע לך את דעת המומחים של אלסמרה בעניין הזה".
"כמובן ששמעת! אם זה ילך כמו שקיוויתי, לא יישאר אדם באלאגייזיה שלא שמע על זה".
"זהו, שהמחקר שלך מוטעה לחלוטין. קרפדות הן לא צפרדעים. הן צאצאיות לאותו זן, ודומות זו לזו בכמה מאפיינים שטחיים, אבל בזה נגמר הדמיון".
אנג'לה התחילה להביט בחלחלה לכל הכיוונים. "עוד משהו?" היא שאלה.
"כן", אמרה אריה. היא עצמה את עיניה.
והשתנתה.
הצבע הזהוב הנפלא התנקז מגופה של אריה והפך את עורה ללבן כשלג. כתובות דמויות קעקועים בשפה העתיקה, בצבעי אדום ושחור עזים, הופיעו בו. סימן "גדווי איגנסיה" שעל כף ידה הפך מכסוף לזהוב. שערה הפך לצללים רכים. שיניה הפכו לקרחונים סטיגאיים. ציפורניה התארכו לטפרי ברק שחור, בוערים באש אפלה. עיניה נפקחו, והיו לעיגולי אש עם אישונים שחורים בצורת +.
היא פרשה את ידיה. מכל הכיוונים עלו קרפדות שחורות, עצומות ומחרידות, והסתערו על המכשפה. היא התעלפה מפחד. הקרפדות נשאבו לפיה של אריה.
היא רכנה מעל אנג'לה ונעצה את שיני הקרח שלה בצווארה. היא מצצה את הדם מעורק הצוואר שלה, ועורה החוויר יותר ויותר, עד שהלבין כליל.
חום הגוף שלה צנח. הדופק שלה פסק. הנשימה פסקה.
אריה שרטה קלות את זרועה שלה בטופרה. דם שחור כלילה נטף ממנה, מרחף באוויר כערפל, ואז צלל לתוך הפצעים בעורה של אנג'לה.
סימני החיים לא חזרו, אבל היא בכל זאת התחילה להתפתל ולהתעוות ולהשתנות.
"נראה לי שהתחלנו ברגל ימין", אמרה אריה, הפכה לערפילי צללים ונסקה דרך התקרה עד שהגיעה חזרה לפירנן (שעכשיו היה מלא בקסם צללים). הם עפו חזרה לעבר אלסמרה.
ובעקבותיהם עף דרקון שחור, לא גדול כמו פירנן אבל עדיין כביר, וניסה נואשות לא להיראות.
דרך ערפילי טירופו הוא לא הבין הרבה, אבל הוא ידע שיצורת-שתי-רגליים-הקטנה-והמשונה הזאת דקרה אותו עם אחד המקלות-הקטנים-והמחודדים האלה. היא ניסתה להרוג אותו.
היא תחוש את נחת זרועו...
או שלא?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה