הדמות שחורת השריון יצאה מאורוביין (היא אהבה יותר את השם הזה; אולי היא תשנה אותו בעתיד). היא רצה עוד קצת, עד שהגיעה למערה אקראית למראה, סמוך לדראס-ליאונה. היא נכנסה פנימה...
ושם, בפנים, היה יהלום עצום שבתוכו גופה של גבר בא בימים. על היהלום הייתה חקוקה כתובת.
הדמות הסירה את קסדתה, וחשפה פנים וראש של בת אנוש בגיל העמידה... שכבר הופיעה בפיירת אי שם באלסמרה. "איזה שקר", היא אמרה, החוותה בידה, והכתובת נעלמה. "מי היה חושב שהתאהבתי בך?... טוב, אתה חשבת. ואראגון גם חשב. הייתי צריכה לחשוב על זה עד הסוף".
סלנה אמרה מילה - מילה שמעטים מכירים. היה זה שם השפה העתיקה. היא אמרה מילה נוספת, וסדק הופיע על היהלום. היא הוציאה את ברום מתוכו, אמרה מילה נוספת, והיהלום נסגר, שלם כבעבר.
"פעם חשבתי שאגמור כמוך... לא היה לי יותר בשביל מה לחיות. אבל הבנתי שאם אמות, הרי שכל מאמציי יהיו לשווא..." לחשה סלנה. "אבל כעת אתה מת, לבדך, ודבר לא ימנע ממני לעשות את זה!"
היא אכלה את הגופה שהייתה שרועה על הרצפה, והלכה משם.
מאוחר יותר, היא הגיעה למקום נוסף במדבר. הייתה שם מאורה סודית. שם, למען סלנה, בקעה דרקונית לבנה מן הביצה. היא סימנה אותה במעגל הלבן "גדווי איגנאסיה", וכשף עטף אותה. כהרף עין הפכה סלנה לצעירה ויפהפייה כפי שהייתה פעם.
היא נתנה לדרקונית את השם אונדין, והזינה אותה במספיק כוח קסם כדי שתגדל לממדים של גליידר ושרוקין.
הכול מוכן. כעת צריך רק לחכות לשעת כושר.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
