אין לך דבר שעומד בפני התשובה.
בית הכנסת הגדול ב"בתי אונגרין" – שכונת "מאה שערים" ירושלים.
בין כסה לעשור - שעת חצות.
כעוזרו של הגבאי הראשי, זה שנים רבות, נתבקשתי על ידו לעלות ולהאיר את עזרת הנשים.
עליתי במדרגות החשוכות, עקב בצד אגודל, ממשש מעט בקירות ומחזיק במעקה.
בהגיעי אל רחבת העזרה, שאור הירח האיר אותה במעט, נתגלה לעיני מחזה יוצא דופן ומבהיל בשעת לילה זו.
קפאתי על מקומי וארכובותיי דא לדא נקשן,
על מעקה העזרה נשענו שתי נשים עטויות שמלות שהגיעו עד לנעליהן, לראשן חבשו כיסוי מיוחד.
לפתע פתחה האחת שעל גבה היה רשום ג. מר"ג, בזעקה גדולה ומרה: "אבינו מלכנו ! רחם עלינו" !
האחרת שעל גבה היה רשום א. פל. החרתה החזיקה אחריה: "סלח לנו, אבינו חטאנו לפניך".
וכך פעם זו, ופעם זו. ופעמים שתיהן ביחד, "שמע ישראל....." בבכי מר ולב נשבר.
הנשים השתתקו לפתע, ודממה השתררה.
מבטי הופנה אל אדם שעלה במדרגות ובידו שוט העשוי מקני חִזרן לחִים.
על גבו היה רשום .... (לא ברור בחושך)
הוא נעמד במרחק של שתי אמות מהנשים והניף את השוט.
"והוא רחום" ! קרא בקול, והצליף בראשונה. "יכפר עוון" ! והצליף בשנייה, וכך חזור והצלף.
עד שיצאה בת קול מן השמיים וקראה: "ג. מר"ג וא. פל. מזומנות לחיי העולם הבא.
זעקה גדולה פילחה את האולם: "ואני ? מה אתי ? מה עם עולם הבא שלי?" שאל המצליף וגעה בבכי מר ונמהר..
שוב יצתה בת קול מן השמים ואמרה: "אותן תִּקנתָ אך את עצמך טרם תקנת. שוב לאוהלה של תורה!"
הירח נסתלק ודממה מעיקה נשתררה בעזרה. הדלקתי את הנר.
ואין איש. רק שוט של קני חזרן מונח היה על אחד הכסאות.
הקיצותי משנתי.
ליד מיטתי עמדה נכדתי בת החמש בתחפושת של חבר כנסת ובידה שוט ועליו כתוב "מצליף סיעת הליכוד"
בחוץ עמדה העוזרת ודפקה בכוח רב על השטיח. לקצב "והוא רחום יכפר עוון".
כל האמור לכבוד פורים, על דרך ההלצה בלבד. אם מי מ"המעורבים" יתנגד, אמחק את התוכן מידית.
חג פורים שמח לכל הכותבים והקוראים.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
