פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 191 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-8 חודשים "פריחת הדובדבן" - פרק עשרים וארבעה – יום הולדת 20 לליאו אברהם
פרק עשרים וארבעה – יום הולדת 20 לליאו
החווה של יוז'י ופאולינה. ה – 29 במאי 1964.
למעלה מ- 17 שנים חלפו מאז עזבה רגינה את החווה של יוז'י ומותירה אחריה את בנה, ליאו גרינשפן,
להשגחתה של פאולינה אשר לקחה את ליאו כבנה לכל דבר ועניין. בכל שנה בשלהי חודש מאי הייתה
פאולינה מכינה ארוחה יוצאת דופן במטעמים ומיני מתיקה, הכול לכבוד יום הולדתו של ליאו.
כך עשתה גם בערב זה. אולם בפעם הזו חשה פאולינה מין מועקה שתחילה לא הבינה את פשרה.
אך כאשר נזכרה במכתב שהותירה רגינה עבור ליאו לכשיגיע לגיל 20 נתנה בדעתה שאפשר שזה הדבר
המטריד את מוחה. פאולינה לא ידעה מה רשום במכתב ומעולם לא נתפתתה לפותחו. פעמים רבות הרהרה
שאפשר שמכתב זה יגרום לליאו לשוב אל אימו הביולוגית ואפשר שיעדיף להישאר עמה. אך בין כך ובין-כך
השנים הרבות שחלפו והאושר הרב שגרם לה ליאו, היו די והותר לסאת אושרה ואושרו של יוז'י, בעלה".
יכולה הייתה להשליך מכתב זה ובכך להביא מרגוע לנפשה, אך אהבתה הרבה לרגינה מנעה ממנה להרחיק
לכת עד כדי טשטוש זהותו של ליאו. עתה המתינה – יחד עם בעלה – לשובו של ליאו מלימודיו בעיר הסמוכה.
"ערב טוב, אימא ערב, טוב אבא" אמר ליאו.
"ערב טוב גם לך ויום הולדת שמח" אמרו יוז'י ופאולינה כאחד.
"האוכל נראה נהדר, אמא. והריח ממש נפלא". אמר ליאו ושאל "האם אפשר לשבת ולאכול? אני ממש רעב".
"וודאי שאפשר" אמרה פאולינה "הן הכנו הכול רק למענך. שב יקירי ואגיש את המאכלים האהובים עליך".
פאולינה הגישה את ארוחת הערב והביטה מעט ביוז'י. זה כהרגלו אכל ברעבתנות מכול הבא ליד.
תמיד היה רעב אף אם סיים – לפני שעתיים - ארוחה דשנה. ליאו היה היפוכו הגמור של יוז'י.
בכל דבר שעשה, בין אם אכל בין אם דיבר, נהג במתינות ובישוב הדעת. דומה היה בתנועותיו
ובהתנהגותו לאמו, רגינה.
"מדוע אינך אוכל ?" שאלה פאולינה את ליאו.
"מכיוון שאני ממתין לך שתשבי אתנו ותאכלי גם את". ענה ליאו.
"בהחלט אשב" ענתה. "אני צריכה להביא עוד משהו".
פאולינה מזגה לעצמה מעט יין ומילאה גם את הגביע של ליאו. יוז'י מעדיף היה בחגיגות -
כגון זו - לשתות מהמשקה האהוב עליו – יין שרף שהיה מכין בעצמו מתפוחי אדמה. "אין בעולם
כמו המשקה שאני מכין!", כך היה מתפאר בעצמו, משל היה מדובר ביין מלכים.
"לחיים! לחיים!" הכריז יוז'י. "יום הולדת שמח לליאו"
"לחיים! לחיים!" הצטרפו ליאו ופאולינה במקהלה.
"אמא!" פנה לפתע ליאו לפאולינה, "את נראית עצובה ומהורהרת. האם קרה משהו? שאל.
"לא יקירי. לא קרה כלום" אמרה. "אני עייפה מעט". תמהה שמחשבותיה ניכרות לעין.
מצפה הייתה לסיום הארוחה על מנת להישאר עם ליאו ביחידות כדי למסור לו את המכתב.
תהתה כיצד יגיב. הרגישה בעצמה שפעימות לבה מתגברות והולכות.
"חושבני שאפרוש לישון" אמר יוז'י. והוסיף "אעזור לך לפנות את השולחן ואעלה על יצועי".
"נחמד מצדך, יוז'י" אמרה פאולינה. "אתה יכול ללכת לישון אני אפנה את השולחן יחד עם ליאו.
אני צריכה גם לשוחח אתו מעט".
"על מה רצית לשוחח עימי אמא?" שאל ליאו, לאחר שיוז'י הלך.
"ובכן, איני יודעת כיצד להתחיל את דבריי". אמרה פאולינה. "אולם הגיע הזמן שאגלה לך
תגלית מרעישה 'אינך הבן שלי ושל יוז'י'!".
"אין זו חדשה מרעישה כלל" אמר ליאו. "ידוע לי זה שנים רבות שאתם סבא וסבתא שלי - ולא הוריי".
פאולינה הופתעה למדיי מתשובתו של ליאו. "אם כך" שאלה "מה אתה יודע על הוריך הביולוגיים".
"איני יודע דבר" אמר ליאו והוסיף "אין זה חשוב לי כלל. מבחינתי אתם ההורים שלי.
איני מכיר אמא ואבא אחרים".
"זה לא כל-כך פשוט!" אמרה פאולינה והוסיפה "הנסיבות אילצו את אמך להשאירך אצלי למשמרת.
מעולם היא לא נטשה אותך".
"יפה מאוד מצידה" אמר ליאו. "אך מה זה משנה אם היא נטשה אותי או לא. המציאות היא אחרת. אני כאן והיא לא".
"או, זה משנה מאוד" אמרה פאולינה. "לפני לכתה השאירה אמך מכתב עבורך ובו היא מפרטת את מניעיה כדי שתבין מדוע השאירה אותך כאן".
"מדוע רק עכשיו את מספרת לי על המכתב?" שאל ליאו. "האם יודעת את מה תוכנו?"
"לא. איני יודעת את תוכנו" אמרה. "העיתוי למסירת המכתב נקבע על-ידי אמך וכך היא ציוותה: שאמסור
לך את המכתב ביום הולדתך ה - 20 – שזה היום בדיוק. הנה המכתב" סיימה פאולינה את דבריה
ודמעות עלו בעיניה.
ליאו לקח את המכתב הביט במעטפה והכניס אותו לכיסו.
"האם אינך רוצה לדעת מה כתוב בו?" שאלה פאולינה.
"לא. אמא". אמר ליאו "איני רוצה לדעת מה תוכנו. אשמור לי אותו לזמן-מה.
איני ממהר לשום מקום. אלא אם תאמרי שאינך רוצה בי עוד".
"הו, לא יקירי". אמרה. "אשמח ביותר שתישאר כאן לנצח, אך חשבתי שמן ההגינות להודיע
לך על דבר קיומו של המכתב".
"הנה המכתב אצלי, ובכך עשית את מוטל עלייך, אימא". אמר ליאו.
"אני אוהבת אותך" אמרה פאולינה.
"גם אני אוהב אותך מאוד, אמא", אמר ליאו. "אעזור לך לפנות את הכלים מעל השולחן"
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
