פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 8088 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים ו-1 חודשים ושוב יוצא לדרך א.מ.
ביום אחד נמחה
הכל
ושוב מול דרך
חדשה לא ברורה
ואיש ההלך
השתנה
ושוב יוצא לדרך
אותה פסיעה
אותה מנגינה
אך קול אחר בנשמה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-1 חודשים פשוט... מוּמוּ
-
לפני 13 שנים ו-1 חודשים איך Dawn
-
לפני 13 שנים ו-1 חודשים בהגדרה כן א.מ.
כמו משאית שפורקת סחורה.
היא פורקת הכל.
השאלה אם היא נותרה אותה משאית, כי אז באמת שאחרי כמה עצירות בתחנות העבודה שלה, היא מתמלאת באותה הסחורה.
אני מקווה שמשהו השתנה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-1 חודשים היא לא השתנתה, Dawn
המשאית, אותו מנוע, אותם גלגלים, אותם גלי ארכובה, אותם מיסבים שסתומים...
המשא שאותו היא מובילה השתנה. הדרך יכולה להשתנות,
המשאית לא השתנתה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-1 חודשים אגב, סחתיין על הידע המכני א.מ.
אני מאלו שזורקים את הרכב במוסך בלי להבין שלום על מיסבים וארכובות ושסתומים
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-1 חודשים כולם עוברים תאוריה לא? Dawn
-
-
לפני 13 שנים ו-1 חודשים אל תתפסי למשל קונקרטי שהוא לאו דווקא מדויק - אבל בכל זאת - א.מ.
בסופו של דבר מדברים על הנהג. ואם הנהג יחליט שמהיום הוא לא נהג משאית - אז בוודאי שזהו שינוי גדול יותר. אבל גם אם הוא יחליט להמשיך ולנהוג במשאית - המציאות היא מה שאנחנו מוצאים בה לעיצוב הסביבה שלנו, והמשאית היא סך כל המשא שהוא יבחר לשאת בה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
לפני 13 שנים ו-1 חודשים הדרך שיווה
-
לפני 13 שנים ו-1 חודשים ברור שזה משנה א.מ.
והדרך תמיד משתנה, אפילו מעצם ההליכה בה.
וכן, יש מולי דרך חדשה, שנפתחה לי
מקווה שיהיה בסדר.
יש חששות.
"ונתתי לך מהלכים ביו העומדים האלה"
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים הי חני
הכי שמחה בשבילך!,זה לא אומר שבדרך החדשה לא יהיו מהמורות ,מעידות...המרתון הוא רק עם עצמך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 13 שנים ו-1 חודשים בהצלחה. שיווה (ל"ת)
-
-
-
לפני 13 שנים ו-1 חודשים עצם הקול השונה - The Wolf
משנה את ההלך ומתוך כך את הדרך.
את אותה דרך עשה שוב ושוב -
ותמיד תמצא דברים חדשים,
ומפעם לפעם תשתנה הדרך,
כי כל פעם האדם משתנה ומתוך כך ראיית עולמו.
כתוב יפה,
אהבתי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-1 חודשים :) א.מ. (ל"ת)
-
-
לפני 13 שנים ו-1 חודשים אותה הדרך? Hill
אותה מעידה רגשית?
גם אם איש ההלך השתנה,
מצויד במשהו שונה משהיה,
הוא לא חוזר בסופו של דבר לאותה הדרך?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-1 חודשים מספיק שינוי אחד ובטח אם הוא בנשמה א.מ.
-
לפני 13 שנים ו-1 חודשים בקריאה ראשונה, אותך Hill
פתאום האמנתי לך.
ככה, בפשטות.
קריאה אחת ורציפה של תגובתך.
והאמנתי.
ואז,
נזכרתי בעצמי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-1 חודשים אז בואי אני אנסה להזכיר לך א.מ.
פתאום האמנת, ולא סתם.
ואז נזכרת בעצמך, ואולי בדרך.
הסיבה שאנו חושבים שאנו לא משתנים
או לא יכולים להשתנות
היא רק בגלל שאנו פוחדים
ומרגישים בטחון בקליפה הזו שמגדירה אותנו.
אבל זו רק קליפה.
ולפעמים, אותה פעולה, באותה הדרך, על ידי אותו אדם, יכולה להיות שונה לגמרי אם הוא צירף מחשבתו בצורה מעט שונה ואחרת.
כולנו מהלכים, אף אחד לא עומד. אין לנו יכולת לעמוד, גם אם נרצה, בעל כורחנו אנו משתנים, עם השנים.
"ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה"
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-1 חודשים אז.. Hill
מה עם התוצאה?
אותה פעולה- באותה הדרך- אותה טעות- מגיעים לאותה נקודה.
אנחנו משתנים,
הזמן עובר בנו,
גם כשאנחנו נהפכים 'אחרת' עדיין חוזרים על אותה טעות,
גם כשאנחנו שונים מתהלכים באותו נתיב של טעויות- לא קיים שוני.
אהבתי את מה שכתבת על ה'קליפה',
אבל,
אולי מה שמגדיר אותנו אלו הטעויות שאנחנו חוזרים לטעות בהן, פעם אחר פעם.
איך משנים?
איך משנים באמת, את הדרך?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים צריך לרצות קודם חני
ולהאמין באמת שאנו טועים ולא אוהבים זאת בעצמנו,אם אני מאמינה בתוכי שאני טועה אבל אוהבת את הטעות כי היא עושה לי טוב ומעבירה אותי שיעור של החיים אני ממשיכה אותה עד שהשיעור נגמר,בינתיים אני טועה ואוהבת את הטעות והשיעור שלי עוד לא נגמר!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים הערך היחיד של הטעות הוא השיעור Hill
אולי אנחנו כלל לא מאמינים שאנחנו טועים,
לכן לא יכולים שלא לחזור על 'הטעות'.
בתקווה שבפעם הבאה התוצאה תהיינה אחרת.
שמישהו יקבל את הטעות שלנו, ויראה אותה כמו שאנחנו רואים- משהו שהיינו צריכים/חייבים לעשות/להגיד,
כרגש שמניע אותנו, שמרגיש לנו 'נכון' ואמיתי.
אבל, זו אשליה.
כי לפעמים אנחנו טועים וזה נוגע לאנשים אחרים, הם מבחינים ב'טעות' שלנו,
מנסים להתנער ממנה, להתרחק.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ברור חני
שאנחנו טועים,וברור שאת רוצה להמשיך באשליה הכל מאוד ברור אבל השורה התחתונה שעד שלא תלמדי מהשיעור משהו ,מסר שנוגע רק אליך את לא תפסיקי!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
לפני 13 שנים ו-1 חודשים איך משנים את הדרך א.מ.
חשבת פעם מדוע יש חטאים?
בעברית זה פשוט, החטא הוא ההחטאה, החמצת המטרה.
מצד שני, בזכות החטא אנחנו יודעים שהחטאנו, ולהבא יודעים לכוון.
החטאים מגדירים אותנו, ויוצרים עטיפות וקליפות מגינות.
אבל בחקירת החטא אנחנו מגלים מה מניע אותנו לפעול ומוביל אותנו לחטוא, כך שבהנעה אחרת של אותו כוח, אנחנו לפתע פוגעים במטרה ומגשימים את ייעוד אותה תכונה שבנו.
כלומר, החטא הוא רק תוצר לא שלם של הכוח שבנו שמנסה ליצור ולצאת החוצה. כל עוד אין הוא שלם, ואין הוא ממלא את ייעודו, אזי נחטא. מהרגע שכבר נכוון נכון, נמלא את הייעוד.
ולכן אמירת חז"ל - "אין צדיק אשר לא יחטא"
צדיק אמיתי יחטא קודם, ומתוך כך יכוון כוחותיו להבא, וימלא ייעודו של אותו כוח שגרם לו לחטוא וחוזר חלילה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים סליחה על ההתערבות -אבל מה הדת קשורה לזה ????? וחטאים ....אם נוצרנו מחטאים שלנו ...אז הזוי לגמרי ... מיה אליה
האם אני מוגדרת לפי חטאיי??
ולמה שלא אוגדר לפי אלה שחטאו ויצרו אותי -ואני חיה את הטעויות שלהם...
הרי אם נתחיל מבראשית לא ביקשתי להיוולד -ואם להיוולד אז בטח שלא שאלו אותי איך הייתי רוצה להיראות ,
גם לא שאלו אותי מה ארצה לעשות שאגדל
ובכלל -לא שאלו אותי כלום
גם הרבה בחירות עשו בשבילי -
אז מה קודם למה ???
לפחות ונגיד שעד גיל 12 לפי הדת אני עדיין פטורה מכל עוון -
אז למה אלו שגידלו אותי וטעו בי לא יישאו בעוונות שלהם -
ולמה אני משלמת את המחיר
ואם טעיתי -תאמין לי שאני מתקנת
מתקנת ...כל הזמן דרוכה בכדי לתקן ,לא רוצה מתוך אמונה שבי ,לא רוצה לטעות בבנות שלי -
לא רוצה לטעות בסביבה שלי
לא רוצה לפגוע באף אחד
ומה שקורה בבין אדם לחברו ,חשוב בעיניי פי אלף מלצום -
האם העינוי הגופני יפתור אותי מפגיעה באדם אחר ,או יפתור אותך ???
עם כל הכבוד לחגים ולמשמעות שלהם -מה שלא בה מהנפש ..הוא הבל הבלים
אנשים פוטרים את עצמם בקיום מצוות -אלו משלים את עצמם ...
טעות כחטא ...אולי ביטוי יפה רק עמוק מידיי בכדי להציב אותו כהגדרה -
עמוק מידי בכדי להשתמש בו -
לכל איש יש שם -כתבה זלדה
לכל איש יש שם...
ראה באמת ממה הוא בנוי:
"לכל איש יש שם
שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואימו
לכל איש יש שם
שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו
ונתן לו האריג
לכל איש יש שם
שנתנו לו ההרים
ונתנו לו כתליו
לכל איש יש שם
שנתנו לו המזלות
ונתנו לו שכניו
לכל איש יש שם
לכל איש יש שם
לכל איש יש שם
שנתנו לו חטאיו
ונתנה לו כמיהתו
לכל איש יש שם
שנתנו לו שונאיו
ונתנה לו אהבתו
לכל איש יש שם
שנתנו לו חגיו
ונתנה לו מלאכתו
לכל איש יש שם
שנתנו לו תקופות השנה
ונתן לו עיוורונו
לכל איש יש שם
לכל איש יש שם
לכל איש יש שם
שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואימו
לכל איש יש שם
שנתן לו הים
ונתן לו מותו. "
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים חבל חני
שאנחנו לא יכולות לשיר את השיר של חוה ביחד זה היה נותן טון אחר לכל הדיון
נכון!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים נראה לי שנישאר פה בטנגו ולבד... כי לאף אחד לא אכפת ... מיה אליה
כי אין תשובות מהכותב -
וכן חבל
חבל על העיוורון
חבל שאיבדנו את האמצע ...והרי השרשור מדבר על דרך :(
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים תמיד ננטשים באמצע הדרך, אך גם מוצאים אחרים שילוו אותנו, אפילו מוצאים את עצמנו :) Hill (ל"ת)
-
לפני 13 שנים ועל זה נאמר "מחפש חבר קרוב " מיה אליה
-
-
לפני 13 שנים אנחנו חני
-
לפני 13 שנים את באמת חושבת כך .??? מיה אליה
-
לפני 13 שנים זה נכון מאוד! חני
מאידך את יכולה להיות בשביל עצמך מיה בשביל מיה
מי יודע לעשות בשבילנו את האווירה שאנחנו אוהבות אם לא אנחנו!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ברמת העיקרון ... מיה אליה
מסובך
זה החגים שקצת נותנים זמן למחשבות ...
הכל בסדר , יהיה
לפעמים צריכים ללמוד להרפות ,להשלים לחפש דרך אחרת ...
זמן ,לכל דבר צריך זמן -
החיים...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים מה הדת קשורה באמת א.מ.
אנחנו מוגדרים גם על ידי מעשי הורינו, לטוב ולרע. אם יש אמת ביולוגית בכך שאנו צימוד של עותקי הגנום של הורינו, אזי יש גם הגיון ואמת פסיכולוגית, שאנחנו מושפעים לאורך השנים ממעשי הורינו. כל ההורים לא רוצים לחזור על הטעויות של ההורים שלהם, אבל כבר מעצם כך, הם סוטים מהנתיב הניטרלי של להיות הורים שאינם מושפעים, ולמעשה הופכים להיות משפיעים, ומייצרים טעויות כמו גם דברים טובים עבור ילדיהם.
כל אחד מאיתנו הוא סיכום של הכל, כמו גם כל הקוד הגנטי עד אבות אבותיו, וכמו שהוא סיכום של הרבה עוולות וטראומות שהסב גרם לאב והאב הוריש לבן וכו'. לא צריך לחפור כל כך עמוק, הרי יש גם דפוסי התנהגות תרבותיים, ומשפחתיים וגם אישיים, כמו שניתן לחזות ולהבין כשאומרים על מישהו שהוא פולני או ייקה, או פרסי. הכל ניזון מהכל וקשור להכל
אז כן, אנחנו קשורים כל אחד לטעויות הוריו, ומתקנים את מה שניתן ובתקווה מייצרים טעויות פחות מהותיות לילדינו, אבל אנחנו בהחלט מייצרים אותן. ההתמודדות שלנו כמו גם של ילדינו עם תיקון אותן טעויות גורם לנו ולידינו לרכוש כלים חדשים להתמודדות עם אתגרים חדשים ומכשולים שצצים בהמשך התפתחות החיים. אי אפשר לרוץ ולקפוץ מעל מכשול בלי ללמד את עצמנו לקום קודם ממצב של נפילה, ובלי קודם כל ללכת. הלימוד והנסיון וההתפתחות הכי גדולה שלנו נוצרת דווקא מהכשלונות ולא מההצלחות, ומתיקון אותם טראומות או טעויות נרכשות מהורינו.
אז כמו שאת רואה, הדת לא קשורה, אך מצד שני, היא מאד קשורה, כי על זה היא מדברת כל הזמן, דרך כל החגים האלו שמפנים לנו קצת סמן לחשוב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים אני יושבת וקראת אותך ומה שכתבת להיל -ואתה חכם ומבין אבל סיפור הכלב שבר אותי -כי ראיתי עולם אחר... מיה אליה
שנינו מתערבבים וקשה -
אבל-
בו נצא מהנקודה של אנשים בנורמה -
וגם שם אני לא מוכנה לשמוע שכל טעות היא חטא - אם שקר ,בגידה -כן מקובל ...לא מעבר -
נראה לי שפה אתה דורך על חבל דק מאוד - כי גם שקר יכול לבוא מפחד
אבל נניח שאתה צודק -ועלינו לצמוח מזה בתיקון ..
אני עדיין לא מבינה מה החגים קשורים ,הרי גם אם נאמר אלף סליחות ,האם נתנקה לגמרי מאשם ???
האם האמונה כה עיוורת ???? שהנה התנקינו ,הכל בסדר ...שנה חדשה ...
האם סלחו לנו ....מאיפה אתה יודע שקיבלת את הסליחה -הרי אם פגעת באדם ,איבדת את עולמך בשעה אחת
ומאיפה אתה יודע שעד כמה שכוונותייך היו טהורות שבאמת קיבלת , רחמי שמיים ??
האם אתה יודע שרוב המאמינים עושים זאת ידיי חובה ולא באמת מלב טהור ???
האם אתה יודע כמה אנשים סביבי בטוחים בניקיונם -רק כי חבשו כיפה ועינו את גופם יממה אחת וכן צעקו יחד עם הקהל הרחב "רחם עלינו" ואפילו הקפידו לא לפספס יום אחד של סליחות ...
ןמה אם אותם האנשים האחרים -אלה שלא יושבים לנו בנורמות -
בא נצא מנקודת הנחה שאנו מדברים על אנשים שכבר יצאו מההדחקה -
כן ,יש פה קושי רב
וכן -רמת הרגש אל מול רמת ההיגיון מאבדת את האיזון לגמרי -
אבל אתה כבר שם =עשית את הצעד -
אז הבנת שאת ילדך תחנך אחרת
כן והבנת המון ...ועכשיו אתה מגלה שאתה יכול לקבל כתר על הישרדות ( ולא בטבע ,ממש לא -בחיי היום יום )
הבנת שבקלות יכולת ללכת למקומות אפלים ,אבל משהו בך תמיד שאף לשליטה ,לחיים נורמליים -
חשבון נפש עצום עם עצמך ,מגלה לך שאז ועד אתמול לא יכולת לעשות דברים אחרת -למרות שחלקם היו לך ממש בידיים =
לא היו לך הכלים שכל ילד קיבל בילדותו -
אתה יכול לקחת לעצמך קרדיט על דברים שכן הצלחת בהם -
כן ,קצת קרדיט שיישאר מקום לחיוך - הרי אם תכה את עצמך כל הזמן ,לא תגיע רחוק-
אבל גם הגאווה הזאת ,היא הבל ,
כרגע אתה לא עול על החברה ,אבל תחושת ההחמצה ,הרצון לצדק ,הרצון לדעת מה היה קורה אילו -לא ירפו ממך -
אז עכשיו אתה הורה -מעבר לזה גם רובם חד הוריים - ויש להם נפשות בבית שהם מנסים לגדל הכי טוב שאפשר ,ולא מתביישים לשאול ולא מתביישים בטעויות שלהם -כי הם במקום של תיקון -
הנה נתת את סיפור הכלב ,הרי כבר לא קשור ,אבל לא יברח מהכאב -הוא כבר רגיל ,
מעבר לזה , מה ששכחת לציין -שהוא לא ירגיש אם ילטפו אותו - וחבל שעל המשפט הזה אי אפשר לשים דגש -
כן,הוא לעולם לא ירגיש את טעם הליטוף-
ואם כן , זה ייקח שנים ,ולפעמים גם אותו הליטוף יהפוך לכאב גדול יותר מהכאב הרגיל ..
משהו בו נשבר -הליטוף יכנס לחלל ריק- יכאיב פי 100 ...הרי הוא לא זכאי
אין פה היגיון ,רק רגש ששולט -עוד לא מצאתי אדם שרמת ההיגיון שלו ניצחה מכות חשמל ...
אז אתה חי -אבל אתה לא נוגע
החיים עוברים לידך ,אתה סופג רק את הרע שבהם ,ולא את הטוב -
אתה נישחק ונישחק ונישחק...כי ככה אנחנו ,כעץ השדה ,בלי מים לא נהייה -
ועל זה נאמר אם אני לא טועה "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה"
מה שהכי אהבתי את כל הפרשנים -שלא נתנו למשפט לחיות וכבר קמו ואמרו שהמסר פה הוא בעייתי -
והנה מצוטטת לך את אחד הפירושים לו
"
"השאלה: הילדים משלמים על חטאי ההורים.
זהו משל קדום עם מסר בעייתי - מדוע שהילדים ישלמו על חטאי ההורים?
המשל נזכר במקרא בשני מקומות, ובשניהם נלווית לו הסתייגות הטוענת שהמוסר האלוהי הוא הפוך: "בַּיָּמִים הָהֵם לֹא-יֹאמְרוּ עוֹד: 'אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה', כִּי אִם-'אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת: כָּל-הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו'" (ירמיהו לא כח). כלומר, כל אדם יהיה אחראי למעשיו שלו. הפתגם מוזכר גם ביחזקאל (יח ב) וגם שם מופיעה אותה ההסתייגות."
כלומר , אם הורעבתי ,הרביצו לי ,עשו בי מה שחפץ ,הפכו אותי לחיה ולא לאדם "
עדיין אני זאת האחראית למעשיי-
ומדוע ???
תסביר לי מדוע ?????????
תסביר לי מה אשם אותו הכלב -
מה אשמים אותם האנשים ,שרוב חייהם הם תיקון של מעשי הוריים -או החברה -הם אנשים תלושים מהיסוד -
רובם הגדול נזרק בעודם עוללים -לא היו להם כמה שנים לקבלת בסיס -
אז תסביר לי פה איך החטא והטעות הפכו למילה אחת ??
תסביר לאותם אנשים שהיו פעם לאותם הילדים שהם , שהם -אחראים...
ואם נחזור לדת הרי נאמר שעד גיל המצוות הם לא אחראים למעשיהם ...או שגם פה יש פרשנויות לסתור אותי ????
הכל מובן לי -וכן אין הורים מושלמים -
וכן אנחנו תמיד נאלץ להתמודד עם דברים =
מידה -שמעת על מידות -
ומהי המידה ...
הכרה - איפה ההכרה
ישבתי הרבה שנים -מול אנשים שנעשו בהם עוולות -ורואה שלא הייתה להם הזדמנות לבנות להם -שם -
כולם נתנו להם שם.
להם לא ניתנה "הכרה " בכדי לבנות גם לעצמם שם-
ןכן הם עשו כל צעד -כל צעד שיעזור ,הם נקיים מסמים ואלכוהול , הם עובדים ,הם ישבו שנים בקבוצות תמיכה ,יצאו מההדחקה -כמו נולדו מחדש ,רק לא למיטת תינוק -אלה לחיים הרוסים ושבורים -
לא תראה חיוך מהם - לא תראה בהם תיקווה
כל עוד חיו בהדחקה -הכל היה בסדר -היום זה רק הם והאמת ומה שהם יכולים לעשות למענה -
לפעמים נדמה שרק נס גדול -לפעמים נדמה שכל חייהם ישתקמו -
להשתקם על מנת לא ליפול -
כבר לא מדברת על להשתקם על מנת לצעוד קדימה -
הבעיה אם אותם האנשים -שהם לא עיוורים ,שהם רוצים גם לחייך ,שהם רוצים גם ליהנות ,שהם רוצים גם להיות בריאים ...לא הרבה אני חושבת ...הם לא מבקשים הרבה -יסודות ,לא יותר מזה ...
אז הם יכולים רק לראות
הם יכולים רק לשמוע
בחוץ הם יעשו את ההצגה של הכל טוב -
אבל שיחזרו הביתה - תרד המסיכה ...והם אלו שיסבלו ,והם אלו שיעבירו דקות לשעות ליום ...
היום אני עובדת בעבודה אחרת -
אני רק תוהה אם יכולת להגיד גם להם שהחגים הם מקום
שבעצם הם חטאו -ולא טעו וחטאו בהם -
והכי מצחיק ,שאתה העלית את סיפור הכלב -
ולא מוכיחה אף אחד -רק מאוד מנסה להיזהר ,ולהזהיר מדברים שבירים
ואני חושבת שנגעת בדבר מאוד מאוד שביר .
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים נראה שהתעוררה כאן נקודה רגישה - תשובה (חלקית) מעט מאוחרת :) א.מ.
היפה בכל טקסט, שאם הוא מגיע ממקום אמיתי, אז הוא מעורר מקומות אמיתיים גם אצל אחרים, כך נראה לי.
לא מתווכח עם תחושותייך.
יכול להסביר יותר על איך אני רואה את הדברים.
גם האמת שלא אוכל לענות על כל מה שכתבת, היות וכתבת הרבה. אולי בכל פעם, מדי פעם.
לעניינו -
מה קורה כשהילד שלך טועה? האם תתני לו לחיות כל הזמן עם תחושת הטעות, או שבגדלך אותו תחנכי אותו ותתני לו להבין, שמטעויות גם צוצחים ולפעמים הם מאירות בך מקומות שלא יכולת לראות קודם ומהם ממשיכים קדימה?
האם תפקידנו כהורים הוא לא לתמוך בטעויות שעושים ילדינו, לתת להם את היד כדי להתרומם מהנפילות ולאפשר להם שוב ללכת בכוחות עצמם? הורה הוא מורה את הדרך, ולא מוליך. לא מוליכים בכוח, אלא פותחים פתחים, ונותנים לילד את האפשרות ללכת באשר יבחר. ואם גם שם יפול לטעות בשל בחירת הדרך או מכשול, הרי ששוב תנתן לו היד המושטת, והתמיכה, להבין לבד את טעותו, ולקום ולנוע קדימה.
אפשר גם להיות הורה אחר. כזה שמכה ומטיף ויודע רק הוא מה טוב (למי?) ומעניש, ובכך לא בונה דבר, אלא הורס בעיקר. כזה שמזכיר לך כל רגע כי טעית, וחטאת, ולא מוכן לסלוח.
במערכת היחסים של היהודי עם אלוהיו, הקב"ה מגלם את ההורה הראשון, ואילו אנו הילדים, שמתהלכים בעולם. חז"ל אמרו - "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו", והאמת שזה כבר מובא במקר עצמו - "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" - לפניהם - אם ירצו, יקחו, ואם לא - לא יקחו. בכל מקרה זה מונח לפניהם, לבחירתם.
אז כן, היהדות מאמינה שמלכתחילה העולם נברא במידת הרחמים, ולא במידת הדין. אם העולם היה נברא במידת הדין, הרי שבאמת לעולם לא הייתה סליחה על דבר, וכמו שאמרת, אף אחד לא היה ראוי לרחמים.
אבל העולם נברא במידת הרחמים, והקב"ה מלא רחמים, על כל ברואיו. וכן, באמונתינו יש מקום לסליחה, וברור שחייבת להיות תשובה אמיתית המתלווה לכל עיקרי התשובה שאותם מנסח הרמב"ם - שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד - ובהדרגה, עזיבת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לבוא.
אם משהו סתם צם ובכך חושב שהכל יפתר - הרי כבר במקרא התנערו הנביאים ממנהגים חיצוניים שאין להם שום משמעות פנימית, והם מלפה ולחוץ.
"לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע?" שואלים העם את ישעיה. והתשובה - "הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ? הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם! הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ, יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁו?ֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לה'?
והנה הצום כפי שישעיה רואה אותו לנכון - "הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ".
מספיק ציטוטים להיום.
באמת שצום זה דבר שולי, והדבר האמיתי הוא התהליך הפנימי. אבל בכל זאת, אנחנו בעולם גשמי, וגם ביום יום אנחנו אוכלים ושותים. אז בימים רוחניים מסוימים, ובימי אבל, אנחנו לא אוכלים ולא שותים.
מה באמת חשוב ביהדות? הפנימיות, אבל לא רק היא. חייב להיות קשר לחוץ. היהדות אינה מנותקת מעולם העשייה, וחיבורה אליו, מתקנת אותו, ונתנת כלי תיקון.
כך למעשה שהדבר האמיתי ביותר ביהדות, הוא דווקא השמחה, והיא נחשבת למעלה גבוהה ביותר.
לא סתם דורשים חז"ל את יום כפורים כ יום שהוא דומה (כמו-כ) פורים. כלומר, יום כפרוים, עם כל הקדושה שלו, הוא רק כמו פורים. פורים, עם השמחה שבו, ודווקא עם כל הגשמיות שבו - אכילה ושתייה לרוב במסגרת משתה פורים, ואף שתיה להתבשמות, מביאים את האדם למעלה הגבוהה ביותר.
מספיק לבינתיים.
העיקרון הוא - כמו שאת סולחת לילד/ה שלך, כך הקב"ה סולח לנו, ילדיו. וכמו שהסליחה חשובה בחיים להתקדמות ילדינו, ככה היא חשובה גם לנו. והדבר החשוב ביותר, הוא שמחה, ולא העצב והדיכאון שבהיתפשות לחטא / לטעות. קל לדרוש, קשה לישם, אבל חשוב לזכור שכך הם הדברים.
האם לא הכי חשוב לנו שילדינו יהיו שמחים? למה שנחשוב אחרת על יחסינו עם הקב"ה ביחס אלינו?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים אז אחרי מספר קריאות שלי אותך - מיה אליה
אין לי הרבה על מה להתווכח ,לפחות מנקודת ראות כזאת -
ומה שכן -נראה לי שסטינו מהנושא והרבה -
על ילדינו -
אני עושה בדיוק ההפך -מהפחד מגוננת ,מהפחד שיקבלו הערה על אי הכנת שעורים או בכל דבר
אני עדיין עוטפת אותם בכל כנפיי על מנת שלא יפלו -
על סליחה אין בכלל מה לדבר -
לא יודעת מי ביקש יותר סליחה אני מהם או הן ממני -
וכן ,טועה ,אם הילדה מסרבת ללמוד לבד ,וחייבת אותי ואני יודעת שהיא כן יכולה לבד-
אז צריך לתת לה ללכת ולהיענש פעם בידי המורה בכדי שתלמד גבול -
אני במקום רצה לפי החליל -...שחס וחלילה לא יגערו בה בפני הכיתה ...לי זה קשה
ילדים רבים למדו בדרך זאת ,הרבה הורים רואים בה נכונה ...
גם גבולות צריך ...
ואני לומדת גם פה להציב גבולות ולא קל לי -
אז עדיין לא הגעתי עם בנותיי למעשי חטא או סליחה שעדין אין בי-
כעס ,כן ...אבל גם הוא מפחד -כי חצו כביש ללא רשות ...- כי נבהלתי מאוד ...מהו הכעס הזה אם לא דאגה ... וגם אפשר לספור פעם או פעמיים שנענשו שלא קיבלו את שעת הטלוויזיה שלהם ...
אז האם אני אם שונה משאר האימהות - אני לא באמת יודעת -לי לא הייתה אם לדעת מה זה-
ולא דוגמה - רק מה שראיתי בבית חברותיי - אני הולכת לפי האינסטינקט ,הלב ,האהבה שלי ...
רואה אימהות שלא ראויות לילדים שלהם -רואה ילדים שלא ראויים להורים שלהם-
ומפה נשאלת השאלה -האם הקב"ה הוא אבינו -
הרי ברור שיציב גבולות -
וחייב הוא גם לתת מן הרע שנדע מהו טוב ונעריך וחייב הרבה -
נשאלת השאלה -
האם הוא באמת סולח -
האם באמת ידו בכל ???????
אני תוהה האם הוא נתן לכלום הזדמנות שווה -
או לפחות כלים ,
או דבר אחד שווה מלבד החיים -
והרי חיים יכולים להיות משולים למוות -
ויש ובאמת כאלה שנגזר דינם עוד בטרם נולדו -
ולא היו יכולים אחרת -
ולא הייתה להם זכות בחירה
ולא היו בידיהם הכלים
ובטח לא קיבלו סליחה
מה אם אלו -שלא חטאו ,ולא שיקרו ולא רצחו או נאפו ...מה עם אלו שפשוט נולדו לעולם ללא סיכוי-
מה התשובה שלך לאלו -
האם תענה להם שהם תיקון של האחר??
האם בעולמינו יכול אדם לקחת על עצמו להיות תיקון של אחר ואף הוא מלא יראת שמיים -
האם אין בו רצונות אנושיים להיות אדם -
אז לא בכדי כתבתי לך "לכל איש יש שם"
ולא סתם אני עדיין טוענת שיש הבדל עצום בין המילה חטא -למילה טעות
ולא סתם אני מאמינה -אך שואלת.
זוכרת בזמנו את אבי בפורת יוסף מקבל מכות עם שאל דבר מה - לא רואה כי נפגעה אמונתו -אך קם אחרי 10 שנים ואמר עד פה -עבר ללמוד במגזר החילוני -
האם גם אתה היית יכול לקבל גזר דין האחר
האם כל חייך הולך אתה לפי " נעשה ונשמע "
האם יכולת אתה לסבול כל החיים האלו בידיעה שאתה תיקון של אחר-
וגם פה אף אחד לא יודע לאן ילך שימות - אני בטוחה שאלו החושבים שהם זכאים לא זכאים וההפך ..
מי באמת יודע ...????????
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים קראתי, שאלות קשות א.מ.
-
-
לפני 13 שנים נכנסתי לאתר - מיה אליה
בכוונה לענות לך -ומצאתי את עצמי דיי אובדת עצות מול הדפדפן שלא זז ,אולי תקלה באינטרנט???קטונתי...
מאידך שמחה כי קראתי את דברייך כמה פעמים ונדמה שענית המון ,גם בתשובה חלקית -ונדמה שגם זה היה לטובה כי הצלחתי להבין אותך .
אז כן ,יש לי הרבה לכתוב
וזה יאלץ לחכות למחר שכבר בפתח ,ומחר יום חדש ...
אז בעיקר לרגע זה -לילה טוב ,מיה יהלי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
לפני 13 שנים לפעמים חני
נראה לי שאנחנו מסבכים עניינים,ובעצם הם לא כל כל מסובכים כפי שאנחנו עושים מהם!שולחת הרבה אהבה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
-
לפני 13 שנים קראתי אותך Hill
מספר פעמים,
חייבת לציין שלא חשבתי על המונח 'חטא' במובן שציינת,
זו צורת התבוננות יפה, תודה.
זה מעלה תהייה,
במידה ואינך מצליח לתקן לגמרי את ה-אני קוראת לזה 'טעות'- וזו מילה מקבילה ל'חטא', שלך,
ולא רק שלא הצלחת לתקן- אתה חוזר על אותה טעות, יותר מפעם אחת,
וכל המודעות שקיימת בעולם לא עוזרת לך לשנות, למעוד- אך בנקודה אחרת,
והתוצר כאן הוא- טעויות שמגדירות את מי שאתה.
איזה ייעוד מתקיים לו כאן?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים להתרגל לחוסר האונים א.מ.
עשו פעם ניסוי, בשנות הששים, על כלבים. לקחו כלב וחיברו אותו לרצועה כך שלא יכל לברוח. כל יום נתנול מכת חשמל מכאיבה. הוא קפץ, אך בגלל הרצועה לא יכול היה לברוח מפינת הכלוב. לאחר מס' ימים, התירו את הרצועה, ושוב נתנו לו צכת חשמל. הכלב שכב בפינה, וחטף אותה בשקט, מבלי לנסות לברוח. לעומת הכלב הזה, הכלב השני שלא היה קשור בשום שלב, ברח בכל פעם ממכת החשמל.
מה לומדים מזה? שלפעמים אנחנו כבר רגילים לטעויות ולחטאים שלנו, ורגילים אפילו למכה הנלווית עימם. התרגלנו לחוסר האונים, או ל helplessness זה לא אומר שלא צריך שוב לנסות, רק בגלל שהתרגלנו לטעות או לחטא. יש תקופות בזמן שדווקא בהם יש כוח לשינוי. שמחת תורה הוא אחד מהם, כחלק הנועל את שתחלת השנה החדשה על כל חגיה.
פשוט תזכרי שכבר מזמן התירו את הרצועה ושהיא קיימת רק במוחך כגורם מגביל ותקפצי
בהצלחה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים התרגלנו Hill
ומכיוון שהתרגלנו- קיים הפחד להיפגע שוב.
אני מבינה שאתה אדם מאמין (מבחינה דתית) ומכבדת זאת,
אתה צודק בכך שיש תקופות בזמן שיש בהם כוח לשינוי,
אבל אני חושבת שהן נובעות מחוזק פנימי מסוים, שמסוגל להרים אותנו מעלה ולנסות שוב, ולטעות, שוב,
למרות הפחדים, החששות,
הרצון להשתפר, להשתנות, לשנות דפוסי התנהגויות קלוקלות, בנו, - כל זה מניע אותנו, אני מניחה.
תודה לך, על התשובה הכנה והסובלנית.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
-
-