11:11 - Eleven Eleven | 8

שלי הייתה כל כך מצחיקה. עיינתי בתמונות שלו לפני שרכשתי
אותו, אבל עכשיו, כשאני כאן, אני בטוחה שהצלם השתמש בפילטר
כלשהו. בזוהר של פנסי הרחוב המיושנים, בניין הלבנים נראה
כאילו הוא יקרוס אם מישהו ינשוף עליו קצת חזק מדי. כמוני,
למרבה האירוניה. ליד הדלת עומד עציץ בצורת גמד גינה, כפי
שהובטח. אני מרימה אותו ומוציאה את מחזיק המפתחות ממקום
המחבוא שלו. יש שני מפתחות, אחד לחנות בקומה הראשונה ואחד
לדירה בקומה העליונה. אני בוהה במפתחות, ומאפשרת לעצמי
לחוות רגע של, מה לעזאזל? אני לא מאמינה שאני עושה את
זה. אני סוגרת את היד לאגרוף מסביב למפתחות כדי שהקצוות
המחורצים יינעצו בכף היד שלי. זה קצת כואב, אבל הרבה פחות
מליבי המרוסק. התחושה הולמת את הרגע. התחלה חדשה צריכה
להיות קצת כואבת. כאבי גדילה הם דבר טבעי. עם המפתחות ביד,
אני מחליטה כאן ועכשיו לקבל כל אחד ואחד מהם. בתחושה
קלילה יותר אני ניגשת לדלת, פותחת אותה ונכנסת. אבל כשאני
מביטה סביבי על החלל, ההתחלה החדשה שלי, הלב שלי נופל.
"אוי, פאק." 2 זה אפילו יותר גרוע באור היום. אני סורקת
את חלל החנות עם ידיים על המותניים ומרגישה חסרת אונים
לחלוטין. החרדה מתפשטת לי בחזה כשאני רואה את כל האבק והלכלוך
שיהיה צריך לקרצף. אני אצטרך חליפת מגן לטיפול בחומרים
מסוכנים. ברצינות. המקום הזה כנראה מלא במכרסמים וחרקים. הוא
נראה כמו החלום של אגרן כפייתי. החלל מלא בערמות של