בנוכחות הספק הוא סיפורן הנוקב של "ארצות ישראל" רבות וסותרות, כפי שהן מתגלות לשני עולים חדשים בתקופת פרוץ האינתיפאדה השנייה.
העולה הראשון, יוצא תורכיה, מתאהב בערבייה ישראלית נשואה. הוא מתקשה לשכנע את חברו מאזרבייג´ן, מהגר גם הוא, כי ניתן ואף ראוי, להתייחס לאהבתו החדשה כאל אהבה חפה מגורמים חיצוניים. בצד מתחים אלה, הם עומדים למבחן הראשון והמכריע בחיי כל עולה חדש: השירות בצה"ל כמגדיר מעמדו של אדם בחברה הישראלית.
בתקופה סוערת זו, הפער ההולך וגדל בין חלומותיהם למציאות היומיומית של השירות הצבאי משנה את תפיסתם העצמית כיהודים וכישראלים חדשים. מתוך מאבקם להבדיל בין הסימבולי לבין המוחשי, שני העולים מרגישים בסביבתם החדשה תחושת חוסר-נוחות קיומית. ובהדרגה הם נוכחים שתחושה זו, הנגרמת מהעימות הפוליטי והדמוגרפי, נובעת גם כן מסכנה עתיקה יותר, המאיימת להרוס את השילוב השביר של ספקות והבטחות במדינת היהודים המודרנית.
"אתה יודע לאן אנחנו נוסעים?"
"למחנה ד´?"
"לא, לא אחי", לחוש לי וקרב את פניו המזוקנים אל שלי, מנשק לי ברוך על לחיי,
"אנחנו בדרך למחניים."
"לאן?"
"אתה מכיר, כשיעקב נסע לפגוש את אחיו עשו בארץ שעיר, מלאכי השרת ליוו אותו בדרך. היו להם כנפיים, נכון?" התעקש.
"אני מניח שכן".
"ועוד איך היו להם - כתוב בתנ"ך! בכל אופן, כשראה אותם יעקב אמר, ´זה מחנה אלוהים´ ועל שם כך קרא למקום ´מחניים´.
"בסדר, אבל במילה ´מחניים´, הכוונה לשני מחנות, לא?"
"בדיוק! שם התחלקו לשתי קבוצות, כדי שאחת תוכל להימלט במקרה של התקפה.. כן, לברוח! והשנייה... טוב, השנייה..."
נתן דביר הוא חוקר תרבות וספרות השוואתית, המלמד שפה וספרות עברית באוניברסיטת מידלברי, ארה"ב.