תצלום מוגדל

אחד מרעננה

תצלום מוגדל

אחד מרעננה

יצא לאור ע"י הוצאת דורון נשר, מכיל 224 עמודים,







ללא דירוג ללא דירוג
0 בנים   0 בנות
128 התעניינו בספר

תקציר הספר
יך ניצלו חייו של האפיפיור בסיבוב רעננה? למה לא הלך אביו של המספר לחתונה של אריה קראוזה, שהציל את חייו במלחמת העולם? איך ניצלת סופיה לורן משריפה? איך באים היטלר, ולהבדיל אלוהים, לרעננה? איך גרם הילד המספר להשתנקותו ולמותו של הסופר הדגול, המפקח פרלמוטר? דורון נשר - שחקן ותסריטאי, במאי ומפיק, איש טלוויזיה, איש רדיו, משורר וסטנדאפיסט - ספק בורא, ספק מעלה-מן-הזכרון, בספר הסיפורת הראשון שלו, רעננה מפתיעה ומיוחדת, בישראל של שנות השישים. רעננה זו בנויה לכאורה סביב ""הרעיון"" ש""אצלנו תודה לאל, לא קורה כלום"" (אף כי כולם עסוקים מאוד). אבל זו, בעצם, טעות אופטית. כי רעננה ההזויה, הכמעט-נשכחת, של נשר - רעננה שמחוץ לעולם הגדול, מחוץ להיסטוריה ולגורלם ההפכפך של יהודים במאה ה20- - היא לא רק רעננה שבה ""אצל צביאלי בלולים הכל בסדר"". יש לה דרמות משלה; ואפילו ברז, שאף-פעם אי אפשר לסגור אותו לגמרי, יכול לקחת בה חלק באפיזודה נוגעת-ללב. ההוויה האלטרנטיבית להיסטוריה הגדולה, הרשמית, אינה רק איזו חזות אידילית שטווה הזיכרון מסביב לילדות ברעננה הקטנה שכבר-איננה (לא במקרה מסתיים הספר במלחמת ששת- הימים); ו""טרגדיות"" אינן רק זו של נערה שעוד אין לה חזה, או של ""חרם"" שמטילה הכיתה. מעבר למושגיה המעורפלים של הילדות מגיחים שוב ושוב זכרי השואה המעומעמים אף כי ההורים והסבתא הייקים, המדברים גרמנית - בניגוד לנאצים שדיברו ""נאצית"" - לא מדברים עם ילדיהם על השואה). פחדים חסרי שם, ופרטים שסועים, מתערבבים בעולם העכשווי של הילדים. מצד אחר, רעננה זו ""מבייתת"" לה את העולם הגדול. חרושצ´וב הוא, פשוט, אחד שלא שותה קפה, ואת ""לה טרוויאטה"" (""של פוצ´יני"") שרים באוטובוס. אבל העלילות המקומיות, העומדות בשכנות למאורעות הגדולים, הלא-מובנים, המהדהדים ברקע בכל פרק - עשויות להיתפס כורסיות אנאלוגיות, מוחשיות ומלאות חיות, למושגים הגדולים, חלק מן התום והאירוניה בספר נובע מכך שרעננה היא תרגום, בשקף מוקטן, של ההיסטוריה הגדולה, או של החיים הלא-ידועים. למשל: הנצחונות של קובי בקייטנה ממירים את הניצחון על הגרמנים שעולה ממכתבים ישנים של האב ממלחמת-העולם; נידויו של הילד המספר מהדהד נידוי של קאפו; ""הבגידה"" שמרחפת סביב טיולם של ההורים לגרמניה מומרת לסיפור סתום על ""בגידתו"" של האב שלא הלך לחתונה של אריה קראוזה, חברו שהציל אותו במלחמה, אך בעיקר לחוויית נטישה עכשווית של הילד-המספר; השריפה בקולנוע היא ,בעולמו של המשוגע ניצול-השואה, סיטוציה ""משם"" (וכיבוי אש גם אנאלוגי למשהו סתום לא פחות, לכיבוי תשוקתה של המורה ורדה); וזקיפות הקומה של מלחמת ששת-הימים מתבטאת בעיקר בריקוד הסלואו הצמוד הראשון במסיבה של בלהה קירצ´וק, ובמבוכת הזיקפה. פרקי הספר אמורים להיקרא גם כשלבים בסיפור התבגרות של ילד רגיש ויוצא-דופן, שייזרק בסופו אל העולם. בכתיבתו של נשר ניכירם עין טובה וכישרון גדול באיפיון. זהו ספר נוגע ברגש, ושופע פרטים משובבי-נפש. ולא מיותר לומר, שהספר, שמיטיב לשכנע אותנו שהוא רצף של זכרונות אותנטיים - רובו בדיה, שהורכבה על רעננה שאכן היתה. אפילו מכתבי האב מומצאים, המפקח לא מת, והמאורע בקולנוע צוק-אור לא היה.. ההיה-לא היה הזה מעיד יותר מכל על כשרון הסיפור הטבעי של נשר."










©2006-2015 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ