פרופ, ליאון שלף, משפטן וסוציולוג, המלמד באוניברסיטת תל - אביב, עורך חשבון נוקב עם המציאות הישראלית של היום. בעקבות עיון וקריאה ביקורתית בתנ"ך הוא מגיש בספר שלפנינו פרשנות משלו. שלף רואה את היהדות כתרבות חיה ומתחדשת, ערשם של ערכים אוניברסליים - שלום, צדק, חירות. פרשנותו מציבה עמדה נגדית לפרשנות עכשווית צרה, שמגמותיה לאומניות או פלגניות, ומתפלמסת עמה. אין חובה להיות דתי כדי לדאוג לגורל היהדות בזמננו, אולם חובה שתחול בה התחדשות, כותב שלף. הוא מציין בדאגה, כי המתיימרים להיות שומריה הקנאים ביותר הם אלו המסכנים את עתידה של היהדות כתרבות. בעבר דרו ביהדות זה בצד זה, וגם נאבקו זה בזה, פרושים וצדוקים, בית הלל ובית שמאי, רבנים וקראים, חסידים ומתנגדים, אורתודוקסים וחרדים. היהדות נחלקה תמיד לזרמים, וכאז כן היום. מכאן שהמגוון העשיר של הפרשנות הוא מיסודותיה של היהדות, ואולי אחד מסודות כוחה וחיוניותה. שלף בוחן את מקומה של היהדות הרשמית - פרי המונופול שהפקיד הרוב החילוני בידי גופים אורתודוקסיים וחרדיים - וכוחה להשפיע על המציאות הישראלית. בטיעונים המעוגנים היטב בנתונים ובתיאוריות חברתיות, מנתח שלף אירועים מרכזיים בחיינו, כגון: סרבנות מצפונית, היחס לגרים בחברה הישראלית, רצח פוליטי, מעמדו של הר הבית, השלום (והעדרו).