שרה זלור אורבך נולדה בשנת 1923 בעיר לודז' שבפולין. אביה של שרה היה בן תורה ששלט בשפות רבות והיה גם ציוני נלהב. בשנת 1937 נסע לארץ ישראל במטרה להעלות את משפחתו אחריו , אך קשיים רבים נערמו בדרכו והוא חזר לפולין. הוא נפטר כאשר שרה היתה בת 14, כיוון שצריכה הייתה לעזור לאמה לא יכלה להמשיך את לימודיה, היא סיימה רק בית ספר עממי. עם כניסת הצבא הגרמני, עוברת המשפחה לגטו לודז'. לפני המלחמה הייתה שרה חברה בתנועת בנות אגודת ישראל, בגטו התקרבה לתנועה הציונית. בגטו נפטרו רבים מבני משפחתה, הסב, הדודה אסתר, בניה, הדודה איטה ובנה איצי - דוצי בן הארבע , עוד מבני משפחתה ורבות מחברותיה. שרה מתארת את המשלוחים מהגטו עד שהיא עצמה נשלחת ומגיעה לאושוויץ, משם היא נשלחת למחנה העבודה מילשיינה (100). שם היא כותבת יומן, עוברת למחנה גראפנאורט (129 ) וגם שם ממשיכה בכתיבת היומן עד לשיחרור.
בשנת 1947 לאחר נדודים וטלטולים הגיע שרה ארצה באונית המעפילים לטרון. האוניה נשלחת לקפריסין, שם שהתה שמונה חודשים, ב20 במאי 1947 הגיע לארץ ישראל .