שירתו של עודד סברדליק היא כאש שהושמה בכבלים. על פניה היא ממוינת, מתארת מלאי ומחפשת מוצא. לכן השורות הקצרות, הנראות מאופקות. לכן הנטיה למיניאטורה הכובשת ודוחסת פנימה, ומכאן גם רשימות המלאי. אך בתוכה מתחוללת בעירה פנימית, פראית המבקשת לפרוץ החוצה. במאבק זה שבין התפרצות לאיפוק חשובה התבטאותו הפיגוראטיבית של סברדליק, מפני שהיא טווה קשרים בין השירים המלוטשים, הסוגרים כל אחד על עצמו, ומקלה על הקורא להצטרף אל המסע בנוף שירי מיוחד ופרטי זה.