הייתי כאן / רינה ליטוין

הייתי כאן

רינה ליטוין

יצא לאור ע"י הוצאת הקבוץ המאוחד,







ללא דירוג ללא דירוג
0 בנים   0 בנות
259 התעניינו בספר

תקציר הספר
236 עמודים.´הייתי כאן´ הוא ספר שמתנועע בין בדיון למציות, בין עבר להווה, בין מקומות ובין רוחם של היוצרים שעודה תועה בהם, בין אתרים שספק הזינו יצירות ספרות, ספק ניזונו מהן.פוקנר, טולסטוי, לואיס קרול, לורקה, פושקין ומירוסלב הולוב – המשותף להם הוא בראש ובראשונה שכולם אהבות של רנה ליטוין, שתרגמה אותם ועסקה בהם. כאן היא נוסעת ´בעקבותיהם´, אל ביתהם שהתגוררו בהם, אל הנופים שחוו, אל אחוזות ואל הקברים, אל המוזיאונים המוקדשים לזכרם... והמסע המפורט, הנפעם לעתים, הוא גם מסע תוהה, אירוני; מסע שניבטת ממנו שוב ושוב הבעייתיות של ´הנסיעה-בעקבות´.ולכן לא פחות מן השרידים ומן האתרים, חשובים בספר ההתרחשויות והדמויות מן ההווה. מורי-דרך הזקנים(זן נדיר שהולך ונעלם); המעריצים הנאספים לכנס (וביניהם למשל, המון יפנים תועים, עמוסים תיקים ומצלמות); ולעומתם כל הדמויות שהילתו של הסופר לא אומרת להם כלום; ואפילו נעלי-הבית הנשמטות בלי הרף, שליטוין מטיילת בהן אצל טולסטוי. שוב ושוב יש בספר הפוגות שמזיזות אותנו הצידה, סצנות על הגבול ההזוי, שהושקע בהן כישרון מרשים של כתיבה קומית, ודווקא הן חשובות לעיקר, כי הן מאירות אותו באורן החתרני. האתרים שליטוין מבקרת בהם, הסביבות, החפצים שהיא רואה, הם כביכול שרידים, טביעות של עקבות, סינקדוכות ומטונימיות יקרות-ערך להתפרק עליהן. אבל ליטוין יודעת היטב שמה שנחלץ את כל אלה מסתמיותם והופך אותם לחלק ממפה ערכית הוא רק המבט מן ההווה. כי המגע שיש ב´מסע-בעקבות´ אינו עם ´הדבר-עצמו´ האותנטי, אלא עם האותנטיות המדומה שערכיו של הצופה האצילו.כך הפך הספר להתמודדות מזוויות שונות עם עצם התופעה של ´זכרו של המשורר´.זכרו של פושקין? וכי איזה זכר יש לו כאן? הנה הבית הזה הוא הזכר. הוא גר כאן עם האומנת שלו..."הספר המת מצטרף על-כורחו לעולם הבדיה שיצר, חייו זוכים בחשיבות כשהם נופכים לחלק מן הקריאה בו, והסביבות שחי בהן מורוות בדיעבד מחייו ומיצירתו. אכן אפשר להגיד שהכל בסיפורי לואיס קרול נקשר בחוויות, במקומות ובאירועים באוקספורד ובסביבתה; אבל כך עוברת אוקספורד מדומיינת בהווה: מין מרחב-ביניים בין היצירות וחיי היוצר – לבין הגיאוגרפיה הממשית, המספקת לבדיה הזאת את הסימנים. הממשיות הופכת למציות שמייצגת את הספרות; ואוקספורד האנגלית הופכת נעשית מחוז בדיוני לא פחות מיוקנפטאופה, המחוז הבדוי של פוקנר, שהואצל על אוקספורד האמריקנית."פושקין היה מגיע לכאן ומבקר אצל סמסוןוירין ודוניה בתו" – מסבירה המדריכה במוזיון תחנת-הדואר. וכך הפכו הדמויות הבדויות של " מנהל התחנה" לדמויות החיות באותו מרחב עם פושקין, ודיוקנו של הקיר מצטרף לדיוקני הדמויות שבדה.מביקור לביקור טווה הספר הלאה את העלילה התמאטית שלו, וככל שמתקדמים בו מתרבים המקומות שאינם אלא שחזורים מאוחרים – שכבות של שחזורים, שכל אחת מהן היא פרי צרכים אידיאולוגיים בהווה שבו נעשתה. וכל זה, עד לפואנטה של הספר, המפגש עם הולוב החי (שבביתו אומנם מיוצגים הדינוזאורים שנכחדו). המתח סביב הרומנטיזציה של ´זכר המשורר המת´ ושל ´ המשורר המת´ ושל ´ המשורר הנצחי´ מגיע כאן לשיאו : "אם כתבת שירים זאת אומרת שהיית משורר" – ובכל-זאת, הדינוזאורים שרדו מיליוני שנים יותר מבני- האדם, ועודם שורדים בצאצאיהם הרחוקים, הציפורים.




לקט ספרים מאת רינה ליטוין
לצפיה ברשימה המלאה, עבור לדף הסופר של רינה ליטוין






©2006-2015 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ