חמודי / דניאלה דקל-לונדון



ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
4
100% בנות
0 בנים   1 בנות
גיל ממוצע:26
985 התעניינו בספר

תקציר הספר
מגדלת: דניאלה לונדון דקל".חמודי", טור הקומיקס הפופולארישל דניאלה לונדון דקל בעיתון "העיר", נולד מתוך הצורךשל המחברת- אם טרייה ומבוהלת- להבין את מצבה. חמודי,גיבור הטור, הוא ילד, אבל לא ילד מסוים ולא ילד מיוחד.דמותו עוצבה כניסיון לדלות ולאפיין את המכנה המשותף שלכל הילדים באשר הם. בקו פשוט וחסכוני, בדיאלוגים מדויקים,באירוניה ובאהבה, משרטטת המחברת, בתשעה ריבועים של שחורלבן, תמונות הלקוחות מחיי היומיום של כל ילד הגדל תחתכנפיה של אם מודרנית טיפוסית) זו שקראה ספר או שניים בנושאחינוך ומתייחסת לתפקידה ביראת קודש מהולה בפאניקה.( היאמאיירת, קריקטוריסטית וכותבת. לצד" חמודי" המתפרסם ב"העיר"היא מפרסמת מידי שבוע את ה"מילון המשפחתי החסר" במוסף"הארץ" ונמנית עם צוות הקריקטוריסטים הפוליטיים של העיתון.ספר הילדים שכתבה ואיירה" דב מצב רוח טוב", זכה בפרס סטימצקילספר ביכורים.ביקורת שפורסמה במוסף הארץ ב28.3.2002 מי אמא של ילד!? מי שמכיר ומוקיר את" חמודי",גיבור טור הקומיקס הוותיק של דניאלה לונדון-דקל ) המתפרסםבמקומוני רשת שוקן( לא זקוק להסברים והמלצות. מי שאיןלו מושג במה מדובר יידרש אל הדוגמה הבאה: על אסלה יושבפעוט. "כשתגמור, חמודי", קוראת אמו מהמטבח, עם קפה וסיגריה," תקרא לאמא שתבוא לנגב לך, טוב"? " טוב", עונה הפעוט,מבטו סקרני בין רגליו. "גמרת"? חוקרת אמו. "כן", קורא הפעוט והגוש הכהה באסלה מאשר. רגע אחר-כך הפעוט צועדבמרץ אל אמו- אגב זריעת נתיבו בנקניקי צואה- וכבר הוא במטבח על ידה, תובע: "את יכולה לבוא לנגב לי"? לו הייתינתקלת בקומיקס הזה לפני כמה שנים הייתי מעקמת את אפי באנינות ברונובסקית- מה פה מבדח? משחקי פיפי-קקה... אמש, כשהבטתיבו בחברת שני ילדים בני חמש- שניהם, כמוני, גרופים ותיקיםשל" חמודי" - בקעו ממני) וגם מהם( נחרות צחוק. אני משערתכי קוראים נטולי-ילדים יראו בכך עדות מובהקת להשפעתםהמדרדרת של ילדים על ההומור של הוריהם; אכן, בדוגמה זומגולמת הנחת היסוד: זר לא יבין זאת- כדי להישבות בקסמושל " חמודי" יש להימנות עם נמעניו, כדי להעריך את גאונותושל הקומיקס הזה, המצליח באמצעים כה מינימליסטיים לזקקחוויות הורות טריוויאליות, יש לחיות את אותן חוויות,במלים אחרות- חלק ניכר מהקסם נשען על היקסמות עצמית. דומה שהיקסמות ראשונית זו היא אמנם תנאי הכרחי ל"התחברות"מיידית אל עולמם של חמודי ואמו, וכמעט בלתי אפשרי להפרידאת העונג שבזיהוי הפרטי באוניוורסלי- בזיהוי ה"חמודי"שלך בדמות המאוירת ועוד יותר מזה בזיהוי עצמך, הסמרטוטההורי- משאר המרכיבים המקנים למיניאטורות המופתיות הללואת איכותן; עם זאת, חילוץ האישי מן האוניוורסלי מתאפשר רק בזכות מעשה האמנות. לראיה, הפער בין האפקט של הקומיקסלזה של תצלומי" ילדים חמודים" במגזיני הורות, תצלומיםשעשויים אמנם לעורר במתבונן צקצוק לשון מתפעל בנוסח"איזה מותק! כל-כך מזכיר את יוסיניו שלי"! אך שום מחשבותמעבר להן, מסוג המחשבות העמוקות שמעורר, למשל, הטור"אמא של במבי" שבו עושה האם הכל על מנת להתחמק משאלת-תםשל בנה: " מה קרה לאמא של במבי",? טור הנוגע בשאלת המוותובניסיון ההורי לגונן על הילד מעובדת חיים מרה זו באמצעותהכחשתה") שום דבר, מה קרה לה("? או הדחקתה הזמנית") אוליבא לך שוקולד" ",?תיכף האביב בא ובכלל יהיה שמח- ("!שאלה שרוברטו בניני הקדיש לה סרט שלם. חלק מן הטוריםאכן נוגעים בשאלות" גדולות" כמו: מהי חברות? האם תוקפנותהיא טבע או תולדת חינוך? עד כמה ילדים הם שלוחה של האני שלנו? אך רובם משקפים" רגעים קטנים", שכיחים עד כדי שכחה,שעצם העמדתם כמושאי התבוננות מחממת-לב. הצטברותם של רגעיםאלה- וכינוסם בספר- מביאה בסופו של דבר להיכרות אינטימיתעם חמודי ואמו. יש לומר, דפוס יחסי האם והבן אינו משתנה- כשם ש"חמודי" אינו גדל, ואולי נענה בכך למשאלת ה"אלתגדל" שכל הורה חוטא בה מדי פעם ביחס לילדו) שלא נחוצהיותר מקריזה קטנה של הילד, או לילה-בלי-שינה כדי להמירהב"מתי כבר תגדל.(" אמו של חמודי, הורה כל-מודרני טיפוסי- לכן גם אבות יוכלו להזדהות עמה - דבקה בעקרונות החינוכייםשגיבשה לה ב"רוח זמננו" השואפת ליישב בין כבוד לילד ורצונותיולסמכות ההורית; מה שכל-כך מענג ב"חמודי" אינו רק החשיפההחוזרת של ההתנגשות המתמדת בין הרצון לרצות את הילד לצורך להפגין סמכות, אלא הרמיסה השבה ונשנית של הסמכות ההוריתברגלו הזעירה של חמודי. עיקרון זה, המופיע ברוב הטורים,הופך כל אחד מהם לווריאציה מעודנת של סיפור דוד וגולית,דבר המסביר גם את התלהבותם של ילדים מיצירה שמראש כוונהלמבוגרים, ובדיעבד הופכת ליצירה אמביוולנטית שמאפשרת שתי קריאות שונות, של ילדים ושל הורים. אך בעוד מוקד ההנאהשל הילד מצוי בניצחונו של החלש על החזק, מוקד ההנאה שלהמבוגר מורכב מיכולתו לגלות אמפתיה בו-זמנית לילד ולאםולזהות את שניהם כ"חלשים", אך גם מזיהוי העמדה האירוניתשל האם וממודעותה לחולשותיה- בשתיהן מובלע כוחה. אחריכל הניסיון המילולי הזה לנתח את סוד הקסם- הלא-בורגני- של חמודי, ראוי לומר שספק אם" חמודי" היה זוכה להצלחהשכזאת אלמלא סוגנן לתפארת, מכלום-קווים, אלמלא אינסוףההבעות שעברו בפרצופו השדוני, אלמלא הנפחיות והתנועהשל גופיפו, שמתחשק פשוט לתלוש מן הנייר ולגפף, ולנשק ולזעוק:נכון שהוא חמוד!






התחילה לקרוא לפני שנה ו-11 חודשים


לקט ספרים מאת דניאלה דקל-לונדון
לצפיה ברשימה המלאה, עבור לדף הסופר של דניאלה דקל-לונדון






©2006-2015 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ