אבא קובנר

אבא קובנר

סופר


1.
ביטוי אותנטי, רב עוצמה של ילדים שנכלאו בגטו טרזינשטאדט - שירים וציורים שייצרו הילדים בגטו. ההתמודדות החווייתית עם הספר מאפשרת לילדי ישראל בימינו, היכרות ופיתוח של אמפתיה כלפי הילדים שייצרו בהוויה של המוות בתקופת השואה - משאלותיהם, הגיגיהם, שאלותיהם ותקוותיהם. ...

2.
אבא קובנר, מגדולי המשוררים העברים בזמננו, היה מוכר בציבור בעיקר בזכות הביוגרפיה הסוערת והדרמתית שלו. הוא היה הוגה רעיון ההתנגדות לנאצים בגטו וילנה, מפקד הפרטיזנים היהודים ביערות ליטא, ממארגני תנועת ה'בריחה' היהודית מאירופה שלאחר מלחמת העולם, מחבר 'הדף הקרבי' של חטיבת גבעתי בימי מלחמת העצמאות. שירתו ניזונה מן ההתנסויות האלה, אן עיבדה אותו עיבוד פיוטי מקורי, מודרניסטי, שהתרחק משיקוף סיפורי - תיאורי וחתר למסירת תכנים נפשיים - הגותיים ורגשיים - באמצעים סגנוניים וצורניים, שחותם הייחוד הספרותי האישי טבוע בהם. נקודת המוצא של שירתו היתה חוויית קיום אקטיבי מול סכנות קיומיות - הוויה יהודית - לאומית, ובה בעת גם הוויה אישית ואוניברסלית, שמצאה את גילומיה לא רק בפרשיות מחורבן יהדות אירופה וממלחמות ישראל, אלא גם בפולחני דת ומחול בבראזיל או במאבקו הנחרץ של המשורר במחלת הסרטן באחרית ימיו. בכוחה של חוויה זו של פעילות ומאבק גישר קובנר בין התנסויות אישיות להתנסויות קולקטיביות, בין הוויות חורבן ואימה באירופה להוויות מאבק ובניין בארץ. ממנה שאב את הריתמוסיס הסוערים של שירתו, את לשונה המטפורית העזה, המזנקת מעל פערים, את מבניה המודרניסטיים ה'פתוחים'. קובנר לא חשש מיצירת טקסטים 'קשים,' חידתיים בקיטועיהם ובדחיסותם, אך מבוקשו העיקרי היה להעמיד סינתזות שיריות גדולות של הגות ורגש, של ריאליזם מפוכח ודמיון סוער, של סיפור וביטוי לירי, של אירופה וארץ - ישראל, של יהדות וישראליות. הסינתזות שימשו בסיס לפואמות 'סימפוניות' מקיפות - הצורה השירית העיקרית של אבא קובנר ותרומתו החשובה ביותר לשירה העברית. כרך זה, הפותח את מהדורת כל שיריו של אבא קובנר בארבעה כרכים, בעריכת דו מירון, הוא הראשון משני כרכי הפואמות ה'גדולות' של המשורר, והוא מחזיק את ארבע הפואמות המוקדמות, שראו אור מסוף שנות הארבעים ועד אמצע שנות השישים' :עד לא אור' ,'פרידה מהדרום,' 'המפתח צלל' ו'אדמת החול.' ©...

3.
4.
5.
6.
7.
8.
ילדים כותבים ומציירים בתקופת מלחמת ששת הימים....

9.
10.
11.
12.
13.
14.
ספרו של אבא קובנר לוקט מעזבונו ומכתביו הפזורים ונערך על ידי מוקי צור. המחבר איש רוח, מפקד המחתרת בגיטו וילנה, מפקד פרטיזנים יהודים, לוחם במלחמת העצמאות, סופר, משורר, מחנך ואיש קיבוץ. הדברים המלוקטים כאן מעידים על נפש של אוצר אוצרות בעולם מתמוטט ויוצר בתקופת משבר. הוא עצמו חי במרכז הזעזוע , עד ואיש פעולה, שליח ציבור ואיש חזון, אך תמיד הוא היה איש המילה הכתובה, הנאמרת. המסות, ההרצאות והרשימות המופיעות כאן מקיפות רבים המתחומים ומהתקופות בהן פעל. מוקי צור ערך את החומר כמפגש של בן הארץ החי בהוויית מדינת ישראל עם אדם שחי במתח על הגשר שבין התרבות ששקעה ונרצחה לבין התרבות שהכול פיללו שתצמח. מפגש בין איש שתודעתו החברתית - מדינית התעוררה ב - 1928 בהיותו בן עשר לבין מי שבשנים הללו צבר הרבה אירועים בביוגרפיה שלו כצופה וכפעיל....

15.
16.
17.
18.
19.
20.
בכרך זה של שירי אבא קובנר כלולות הפואמות ה"גדולות" האחרונות של המשורר, שטבע חותם ייחודי בשירה הישראלית כמפתחה העיקרי של שירה פואמתית מודרניסטית, כלומר של שירה המבקשת דרכים של חיבור מבעי שיר רבים ושונים אל מול מציאות של פירוק ושברון. הפואמות, שלוש במספר, נכתבו בעשור האחרון לחיי המשורר, מסוף שנות השבעים ועד מותו בשנת .1987 כולן ממוקדות במתן ביטוי למציאות שסועה ומאוימת. ב"להקת הקצב מופיעה על הר גריזים" מעלה המשורר מעין נוסחה חדשה של סיפור דינה ונקנות אחיה בבעלי שכם בסגנון של אופרת רוק, ומבטא באמצעותה את המציאות המוסרית והפוליטית של החברה הישראלית בימי ארץ - ישראל הגדולה והתלהטות הסכסוך הישראלי - הפלסטיני. בפואמה "המלאך השחור", שלא ראתה אור עד כה, חוזר קובנר לעולמם של הפרטיזנים בימי מלחמת העולם השנייה, אבל הוא משקיף עליו מזווית ראייה שונה לגמרי מן הזווית ההרואית של "עד לא אור", יצירתו הפואמתית הראשונה. כאן הפרטיזן הוא נער שראה את משפחתו נרצחת, נמלט אל היער ונעשה שולף מרעומים מפגזים שעלולים להתפוצץ בכל רגע. כדי להישאר בחיים עליו להתרכז במלאכתו ולהדחיק את זכרונות האימה שהוא נושא עמו. המחיר הוא התמוטטות נפשית לאחר השחרור, חיים בצלו של הטירוף. ב"סלון קטרינג" מספר המשורר על מלחמתו במחלת הסרטן, מלחמה מסוכנת והרואית לא פחות מכל מלחמה אחרת, אבל גם אבודה מראש. הפואמות כולן חוזרות אפוא אל הנושא המרכזי ביצירתו של קובנר: עמידת האדם אל מול אתגרים קיומיים רועצים. מבחינה מסוימת הו ממצות את הנושא ומסכמות אותו. עם זה הטון והצורה שונים כאן מאלה שבפואמות הגדולות הקודמות. אין פה חזרה לא אל המודוס ההרואי - האקסטטי של הפואמות המוקדמות, ואף לא אל המודוס השנון, ולעתים גם הסטירי, של הפואמות התיכונות. המבע שבפואמות האחרונות האלה, ובייחוד ב"המלאך השחור" ו"סלון קטרינג" עשוי היגדים קצרים, תמציתיים, חשופים, לעתים מקוטעים - מעין הדים של מונולוג פנימי מודחק למחצה - ולעתים בעלי שטף סיפורי צלול, המיישיר מבט אל המציאות המאיימת ביותר. הכרך מעיד על החיות המתמדת של הצורה הפואמתית, שקובנר הוסיף לפתח אותה עד ימיו האחרונים. ©...

21.
22.
23.
24.
25.
26.
27.
28.
29.
בכרך זה מרוכזות הפואמות ה"גדולות" ה"תיכונות" של אבא קובנר, המשורר הישראלי הבולט ביותר בפיתוח השיר הגדול, הסימפוני, רחב הממדים ועתיר התזמור הטונלי. בפואמות המוקדמות שלו התבלט קובנר כמי שנתן ביטוי פואמתי מודרניסטי למאורעות הגדולים שעיצבו את החיים הלאומיים בשנות הארבעים: חורבן יהדות אירופה, מלחמת הפרטיזנים בנאצים, מלחמת העצמאות בישראל. ביטוי זה בעודו משקף את רשמי המאורעות בתודעתם של יחידים, חתר בעיקר למצות את משמעותם ההיסטורית הקולקטיבית של המאורעות באמצעות טכניקה רב - קולית ורב - ראותית. כן עיצב קובנר את הפואמה העברית המודרניסטית, היוצרת במכוון פערי מידע ומובן, אבל גם מגשרת עליהם בכוחם של סחף ריתמי, לשון פיגורטיבית רבת הדהודים ומקלעת סבוכה של מוטיבים חוזרים. בפואמות ה"תיכונות", שנכתבו מאמצע שנות השישים ועד סוף שנות השבעים, חלה תמורה בתבנית הפואמתית של קובנר. השיר הגדול נשאר מקוטע ואסוציאטיבי לא פחות משהיה עד כה, אבל את הקיטוע אין לתלות עוד בצורך במסירה ריגושית מיידית, סוחפת ו"גבוהה" כאחת, של מציאות גועשת, מאיימת, אבל בעלת משמעות קוהרנטית, אלא בהבחנה מעמיקה והולכת במהותה השבורה והלא קוהרנטית של המציאות. קובנר חזר אל חוויות היסוד שלו - חורבן היהדות ("אחותי קטנה", ובמובן מסוים אף "שירת הקקדו") ומלחמות ישראל ("חופה במדבר") - אבל התבונן בהן מזווית ראייה הדשה, שלא הניחה מקום לאקסטזה הריתמית ולעושר הפיגורטיבי של הפואמות המוקדמות. אדרבה, מתוך קרבה גוברת והולכת לאירוני, לפיכחון ההגותי והתיאורי ול"רזון" הסגנוני של השירה הישראלית בת - הזמן, פיתח המשורר בפואמות ה"תיכונות" מבע מפוכח, שנון, מאופק מן הבחינה הפיגורטיבית, ופעמים רבות אף מריר ולגלגני. סיומו של הספר בפואמה הסטירית הנוקבת והחשופה לגמרי ממחלצות לשון, "שירת הקקדו" (שהיתה כמעט לא מוכרת עד כה לקוראי שירת קובנר), מורה את הכיוון הטונלי שבו מתקדם הכרך כולו. ©...

30.
31.
32.
כרך זה חותם את מהדורת חמשת הכרכים של כל שירי אבא קובנר. כונסו בו השירים הליריים הבודדים והסדרתיים וכן הפואמות ה'קטנות' (לעומת עשר הפואמות ה'גדולות' או ה'סימפוניות', שכונסו בשלושת הכרכים הראשונים של המהדורה), שכתב המשורר בעשור האחרון של חייו וכינסם בשני הקבצים 'אל' (1980) ו'שירת רוזה' (1987) הקובץ הוכן לדפוס בחודשי חייו האחרונים של קובנר וראה אור אחרי מותו. השירים מבליטים את הסגנון הייחודי שפיתח המשורר בשיריו הקצרים - סגנון מעורטל, כמו - פרוזאי, מתרחק מפתוס ומרוך מלודי - שבזכותו הצליח להנמיך את החיץ בין יצירתו בכללה ובין הנוסח השירי הישראלי המרכזי של התקופה, ועם זה הם מגלים גם מידה של חזרה שחזר המשורר בשנות חייו האחרונות להגבהת הרף הסגנוני והפתטי, מעין 'השלמה' בין סגנונו המאוחר לסגנון יצירתו המוקדמת. הדברים ניכרים בייחוד בפואמה 'שירת רוזה' ובשירים שנכתבו אתה. בכרך נכללו גם שלושת השירים הליריים הקצרים היחידים ששרדו מיצירתו המוקדמת, יצירת השחרות, של אבא קובנר, זו שקדמה להתמקדותו בפואמה ה'גדולה' החל ב'עד לא אור' (1947). אף על פי שהמשורר לא ראה צורך לכנסם בשום קובץ מקובצי שיריו, המהדירים רואים בהם חתימה נאותה למפעל הכינוס של שירתו, בבחינת זיכרון ההתחלה מן הסוף. השירים גם מלמדים שהסטייה מן הפואמה הגדולה אל השיר הלירי הקצר, שהתרחשה ביצירת קובנר בראשית שנות השישים של המאה שעברה, לא היתה חידוש גמור ביצירתו, כמו שנראה. במידה מסוימת היתה כאן מעין חזרה אל הז'אנר שבו יצר המשורר את שיריו - ראשונים, אלה שאבדו, כעדותו שלו, בעת הבריחה מן הגטו הנצור דרך תעלות הביוב אל היער. הכרך משלים את קודמו, שבו רוכזו השירים הליריים תבודדים והסדרתיים וכן הפואמות ה'קטנות' שכתב קובנר בשנות השישים והשבעים. כך מעמידה המהדורה הזאת לפני הקורא את שירת קובנר לשני אגפיה הגדולים: הפואמות ה'גדולות' מזה (כרכים א - ג), והשירים הליריים והפואמות ה'קטנות' מזה כרכים ד - ה). מעתה יוכל הקורא להתמודד עם יצירתו השירית של קובנר בשלמותה, כמו שהיא מוגשת לו כאן בלוויית הסברים הכרחיים....

33.
34.
בכרך רביעי זה במהדורה השלמה של שירי אבא קובנר כונסו השירים הליריים הבודדים והסדרתיים, ושמונה הפואמות ה'קטנות' שכתב המשורר מראשית שנות השישים ועד אמצע שנות השבעים של המאה שעברה, וכינסם בשני הקבצים 'מכל האהבות' (1965), ו'תצפיות' (1977). הכרך מציג אפוא לפני הקורא את 'הצד שכנגד' שבשירת קובנר. לעומת הפואמות ה'גדולות' או ה'סימפוניות' (שכונסו בשלושת הכרכים הראשונים של המהדורה הזאת), שבהן תרם המשורר את תרומתו הייחודית לשירה הישראלית בפיתוחה ועדכונה של מתכונת פואמתית רחבה, עתירת תזמור ונושאים, העוסקת בחוויות של קולקטיבים שלמים שנתונים בסערת מאורעות היסטוריים משבריים, הוא מציג שירים קצרים, שבהם ויתר על הצגה אינטגרטיבית של המציאות. תחת זאת דיווח בהם - באמצעי הבעה פשוטים, בסגנון קרוב ללשון הפרוזה הדיונית ולעתים גם ללשון הדיבור, ובמרקמים שיריים רחוקים מפתוס, ובדרך כלל גם משירתיות מלודית רכה - על התנסויות אישיות, תיאר מגזרי מציאות צרים מזווית ראייה אינדיבידואלית, וקירב את שירתו ככל האפשר לשירה הישראלית השיחתית - האירונית של שנות החמישים והשישים. המשורר, שפיתח בשירים אלה עימותים של ריגוש עם פיכחון קר, מידה של מרירות וסרקזם ואפילו הומור 'יבש', הביע כך את אכזבתו מתפיסת המציאות ההרואית והאינטגרטיבית של שירתו המוקדמת, שלא עמדה במבחן המציאות. בתוך כך תרגל בהם את הטונליות השירית, שאפשרה לו גם לחזור מרוענן, מחוזק ומעודכן אל הפואמה ה'גדולה' (ביצירות כמו 'אחותי קטנה', 1967, ו'חופה במדבר',1970), שבה ניגש מחדש לניסיונות ליצור אינטגרציה רחבה של מאורעות בעלי משמעות קולקטיבית מתוך הכרה בקושי, אולי גם באי - האפשרות, של אינטגרציה כזאת, ובצורך להביאה לידי התנפצות. שירי הכרך נקראים הן בזכות עוצמתם כשהם לעצמם, הן בזכות תפקודם כזירת ההיאבקות הפואטית שבה חיסן המשורר את עצמו לקראת מבחנים חדשים בדרכו השירית הייחודית....

35.
36.
37.
38.
39.
40.
41.
42.
43.
44.
45.
46.

מי מכיר את יעל היום מצאתי ספר ברחוב, אותו חיפשתי זמן רב, באמצעותו השתוקקתי לחוות מחדש זיכרון ילדות בלתי נשכח. הספר אין פרפרים פה, מציף או... המשך לקרוא
23 אהבו · אהבתי · הגב
כאשר קראתי את ספר השירה "אחותי הקטנה" של אבא קובנר לא יכולתי שלא להיסחף לגל עז של עצבות וכאב. קובנר, בספר-שירה זה הכניס פואמות "דוקרות", וחד ... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ