הרולד שימל

הרולד שימל

סופר


1.
שירה כשרטוט מפה של המציאות, גיאוגרפיה תיעודית של טשטוש גבולות בין ארצות הים התיכון, שהן אתרי השפה העברית. אבל המפה מבקשת להיות טוטלית. לכלול הכל. ההטרוגני הוא עקרון ארגון המציאות. ולכן אין נקודת מבט אחת שממנה אפשר לנסח את המכלול. אין פרטים נבחרים ומייצגים. אין שירים מייצגים. תרגום כמו מקור, כמו עיבוד. ליריקה מהוקצעת כמו פרגמנט. שיר סיפורי כמו תרגיל רישום. ספר שירים כאנציקלופדיה המסיגה את הגבולות בין האישי לבין הציבורי, בין המיידי לבין ההסטורי, בין המעודן לבין הוולגרי, וקובעת אותם מחדש באמצעות מיון אלפא ביתי, מלאכותי. ולכן מתוך מאות עמודי כתב - היד של "ספר מדרש תדשא", הכוללים שירים כערכים מאלף ועד תיו, פרסתי באורח שרירותי פרוסה א אחת של האותיות כף, למד, מם, המתפרסמת בזה כספר נפרד....

2.
איורים - צבי טולקובסקי. כתב הגנת השיר, כל כמה זמן ישנו אותו רצון לרושמו, לא שהשיר צריך (זה ברור) אלא אנו חייבים. מחוייבי מצווה שנקבעה על סמך השנים. על עצם העיסוק לשם מה שואלים, פס-קול זה שבַּראש המלווה את כל המערכת אני-אדם. ראִיה כמעט ללא הפסק, שמיעה בשצף רצף, נגיעה כוללת גם אצבע באצבע של יד אחת, גלגל עונות שמריחים (א' דראש חודש תמוז לתפארת הקו מהירוק עדיין אל ההצהבה עדי קש), טעמים שבפה גם ללא מאכל. מה שכחתי כאן למנות. אלו מנת הכלל. אך לנו המציינים, הרושמים, המלקטים, אוהבי הנייר לשמו, רצוי בין פיסקה לפיסקה חשבון-נפש. אלא השירה לא רק עברית היא, היא כוללנית. כפי ש"עברית" אומרים, יש גם אחרת הקיימת לצידה, לפניה, אחריה. כל הכתובות דוברות. המשורר בעל-מזג, בזה שהוא חי את שלו, חי את כולן. כמו כן כל הצורות, האחיות למקצוע, מכתיבות את רישומן בגדול. חלק יש להן בשירה, והן הן נציגות השירה. מותר גם להגיד, השירה עצמה. מעשרות קָצידוֹת שכתבתי בהתרוממות עצם החיקוי אחר קריאה ממושכה (דרך תרגומים רבים) בקצידות הזהב, בחרתי כאן רק כמה כדי לתת תירוץ לי ולצבי טולקובסקי לעבוד שוב יחד. ה.ש. ...

3.
4.
5.
6.
7.
8.
9.
10.
11.
12.
13.
14.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ