מירה אברך

מירה אברך

סופרת

מירה אברך, עיתונאית, סופרת ותסריטאית, חברת מערכת "ידיעות אחרונות" ובעלת אחד הטורים הקריאים ביותר בעיתונות הישראלית, עלתה לארץ ב- 1934.
שירתה בחיל-האויר הבריטי ובצה"ל כקצינה.
עוסקת בעיתונאות משנת 1950.
חברת מערכת כתב-העת "פיפל", בהוצאת טיים-לייף, ארה"ב. ספרה הראשון, "פולה", על חייה של פולה בן-גוריון, ראה אור בשנת 1965.
המחזה "תקרית גבול" מפרי עטה, הועלה על הבימה בלונדון, שם גם הופק סרטה "מר עשרה אחוזים".
1.
2.
3.
בת 25 היתה מירה אברך בשנת 1951, ציירת אופנה בשבועון "לאשה" וחסרת ניסיון עיתונאי, כאשר פנה אליה דב יודקובסקי, עורכו בפועל של "ידיעות אחרונות", והציע, "כתבי לי טור על אישים ומנהיגים במדינה". לשאלתה, "איך עושים זאת", הוא ענה: "פשוט מאוד. כתבי כמו שאת מדברת, רק קצת פחות…" מאותה שיחה נולד הטור החברתי הראשון, החשוב ורב-ההשפעה ביותר בישראל. במשך יותר מ-40 שנה התפרסם הטור ב"ידיעות אחרונות". כולם קראו אותו, וכל מי שרצה להיכלל ברשימת ה"מי ומי" בישראל ידע כי עליו למצוא דרך להתפרסם בו. במהלך השנים הפכה מירה אברך לאושיה חברתית ועיתונאית בזכות עצמה. היא יצרה יחסי ידידות עם בני הזוג דוד ופולה בן-גוריון, עם סוניה ושמעון פרס, שרים וח"כים, זמרים, שחקנים, אמנים ושגרירים. נשפי הפורים שערכה במשך עשרות שנים נחשבו לאחד האירועים החברתיים הנוצצים והנחשקים ביותר במדינה. היא ריאיינה את ג'ורג' בוש ואת אנואר סאדאת, התיידדה עמוקות עם סמואל בקט, גדול המחזאים של המאה ה-20, פגשה את גדולי הציירים כמו מארק שאגאל וסלו ואדור דאלי, את הפסנתרן ארתור רובינשטיין, והרשימה עוד ארוכה. "במירה אין רוע", אמר עליה העורך שלה, יודקובסקי, והוא צדק. במשך כל שנות עבודתה ידעה אברך להתגבר על הפיתוי ללגלג, לדקור, לפגוע. הטור שלה היה קריא ומשעשע, מבלי ששם ללעג ולקלס את גיבוריו. בכך היתה ייחודית, גם בקנה-מידה עולמי. דברים שלא כתבתי הוא מעין אוטוביוגרפיה, סיכום של רגעים גדולים וקטנים, ברובם משעשעים, מלאי געגועים לתל אביב הקטנה, למדינת ישראל בראשית שנותיה, עם הנאיביות ועם האמונה השלמה בצידקת הדרך. ספר שייקרא בנוסטלגיה על ידי המבוגרים שהיו שם, ובסקרנות על ידי צעירים שרוצים לטעום קורטוב מן העולם שחלף ואיננו....

4.
פגישותיה של עיתונאית צמרת עם גדולי עולם בפוליטיקה ובתרבות, בין היתר: שמעון פרס, ג'יהן סאדאת (לאחר הרצח), מובארק, סמואל בקט, ג'ורג' בוש האב, הלמוט שמידט, שאגאל, סלבדור דאלי וטדי קולק. ...

5.
6.
מירה אברך נתפרסמה כעיתונאית וסופרת, בזכות תיאוריה את האנשים שמאחורי החדשות. בספרה זה היא נותנת ביטוי מרתק ושובה-לב, בעלילתו ובסגנונו, להיכרותה עם "האנשים היפים" של החברה הישראלית. ברגישות ובהעזה, ובמידה גדושה של הומור ואירוניה, היא חושפת את עולמה של אדריכלית צעירה ונאה הנקרעת בין אהבת לאיל-הון שוויצרי, ששליטתו על תעשיות אלקטרוניקה מרכזת סביבו את צמרת השלטון והצבא של ישראל, ובין משיכתה לסרן צנחנים ישראלי. הסיפור משתרע על פני שש שעות, בהן מתוודע הקורא אל חיי הנערה הישראלית, המעורה היטב בחברתם של המי-ומי, שסגנון בילוייהם הרחיק אותה מן הסביבה בה גדלה ומידידי נעוריה. במהלך שש שעות אלה, תוך שיחזור חושפני של אהבותיה, היא עורכת מסע, מן הזוהר החברתי והאופנתי, ממסיבות היוקרה הנוצצות, לעבר המציאות הישראלית השורשית, הסיפור "שש שעות-שנה" ממזג תיאורים עיתונאיים עם דקות לירית, ומאכלס עושר רב של דמויות מרבדים חברתיים שונים, המתוארים דרךגביעי שמפניה במסיבות קוקטייל, מבעד להמולת מועדון-לילה ולחוויות של אהבות חולפות....

7.
8.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ