אהבת? גיבור העידנים - הערפילאים #3
ברנדון סנדרסון

אני קוראת ספרים פחות או יותר מאז שאני זוכרת את עצמי. גדלתי עם ג'ינג'י של גלילה רון-פדר ועם הספרים של משה יהלום. ספרי "התבגרות" כאלה. יחסים של בינו לבינה, מריבות עם ההורים. וכשהגעתי למינון מסוים מהספרים הללו, החל להנץ בי החשש שזה כל מה שיש. לאהוב, לריב, להשלים, וזהו.
ומה עם כל השאר, תהיתי. מה בנוגע להתחבטויות הנפש, לחיפוש כן אחר אומץ, לניתוח כואב של בדידות, לשאלות של אמונה? כמה כבר אפשר לקרוא על "אהבה"?
רציתי יותר מאשר נער ששם את הכל מאחוריו בלי פקפוקים ובלי שאלות. חיפשתי יותר מאשר נערה שמוצאת אומץ ברגע אחד בלתי מוסבר, והופ הכל מסתדר.
חיפשתי יותר.
ומצאתי. במדף המרוחק ההוא של ספרי הפנטזיה, ראיתי מציאוּת.
סדרת הערפילאים היא דוגמא אחת מיני רבות לספרות פנטזיה איכותית, מהסוג שגרם לי לחזור למדף ההוא, בקצה השני של הספריה. והספר הזה במיוחד.

תרשו לי להתמקד בהיבט ספציפי של הספר הנפלא הזה.
בספר השלישי של טרילוגיית הערפילאים, סייזד הוא טריסאי שאיבד את אמונתו. בתום מלחמה עקובה מדם, בה איבד את היקרים לו מכל, אופף אותו יאוש דביק ונורא, כזה שלוחץ על הריאות ולא מאפשר לשאוף אוויר. אמיתות שנראו נכונות בעבר, שהוא ... המשך לקרוא

נכתב ע"י אתל לפני 4 ימים