ביקורת ספרותית על כעפעפי שחר - מעשה בעזרא סימן טוב מאת חיים סבתו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 10 במאי, 2013
ע"י מתלמד


כשאני מדבר על 'כעפעפי שחר', קשה לי לדבר בכוכביות וציונים. אני חייב לספר לכם עד כמה הוא השפיע עלי, הספר הקטן והלא מזמין הזה. עם דלתות התכלת שלו, ועם קולו הארכאי של עגנון הגליצייאני הבוקע מגרונו של פייטן חלבי.

תראו, אני ממש לא גזען. רק קצת אשכנזי. קצת, במלוא המובן האשכנזי. אני מתקשה קצת לפלפל בהגדרות ולמצוא את הסיבות. אבל אלו העובדות. הקיבה שלי, ממש לא יכולה לשאת משהו שלא נעשה במטבח שלנו הפולני, לכל הרחוק ההונגרי. לא, אני לא מתנגד לחומוס או לפלאפל, אבל בלי החריף הזה. (אם צריך חריף, יש לנו את החריין).
אני אמנם גר בסביבות ירושלים, אבל כל האזור הזה של נחלאות וצפונה, לא נחשב בעיני. התמהיל הזה של דתיים, גיטרות, תכלת וקוקאין, אפעס היה לי זר. כן-כן, גם הסירחון של מחנה יהודה, בעיני מחוץ לתחום. מה רע בירושלים שעד מרכז-כלל והמשביר?...
ולא שחלילה, אין לי הערכה לתרבות הקבלה, מיסטיקה וכל האקזוטיקה הזו, אלא שלטעמי, כל אלו צריכים שטחי-גידול מתאימים, בהודו ואפילו בצפת, אבל לא ליד הבית שלי. אני מסכים אמנם לבקר שם, אבל ממש לא לגור שם.
בקיצור, ביום שאחרי, כלומר ביום שסיימתי לקרוא את 'עפעפי שחר', הכל השתנה. זו לא קלישאה. משהו בטעם נפתח. כבר באותו יום שוטטתי בנחלאות. התענגתי על חצרותיה, שאפתי את ניחוחותיה. ולא נחה דעתי עד שנכנסתי אצל תגרי מחנה יהודה. ושעה ארוכה פסעתי בין דוכניהם המלאים כל טוב. לא עצמתי אוזניי משמוע זעקת הישמעאלים המכריזים על מרכולתם בחנפנות; לא צבטתי נחיריי מהריח את ריח החלבים והבשרים; גם לא הפניתי עורף למלכי החלבה המפצירים בכתריהם.
אחטא ביושרי אם לא אספר לכם מה עוד אירע לי בהתהלכי בשוק. כי מעולם, רצוני לומר, מיום עמדי על דעתי, לא שמעתי ואף אבותיי לא סיפרו לי, על אותם מיני מאפה המכונים בקלאווה. הגיעו הדברים כדי כך, שגם כאשר קראתי את 'כעפעפי שחר', ונתקלתי בהם על מגשי הפורצלן שמגישים השמשים בבתי הכנסיות לעומדים בלילות לשורר הבקשות, הייתי תמה ומתחבט כיצד מכנים אותם. שלא הייתי יודע האיך מנקדים את אותו בקלאווה, שאין צירוף זה של שני ווי"ן אל"ף וה"א, נהיר לבני אשכנז האירופאים.
גמרתי אומר, קמתי לי ועליתי אצל האופה שבקרן הרחובות בשוק מחנה יהודה. ולא כל אופה מוכשר היה בעיני, כי מבקש הייתי אחר אופה ששחום עורו יעיד בו, ומחשש של ספק קל אף הידרתי שלא תהא מרכולתו כשירה אלא בהכשר של 'בית יוסף' ולא ה'ביד"ץ לכל מקהלות האשכנזים'. קיצורם של דברים, עמדתי אצל דוכנו, והייתי שואל שעה ארוכה על כל מין ומין שלא הכרתי.
ולא שהטרדתיו בשאלות על רוגלעך, שטרודל ובלינצעס, מתוך שמוכרים היו לי עד לאחת. רק שהייתי מצביע על כל מטעם שלא הכרתי והייתי שואל 'מן הוא'? והמוכר משיב לי בנעימות, כמי שלא עמדו רגליו ורגלי אבותיו זה עשר דורות בין המצווחים והמאיצים החשובים של קהילת התגרים בקרתא דשופריא. ואילו זה, אופה פשוט, היה מאיר לי פנים ומשיב בניחותא, על כל מין ומין את שמו המיוחד לו.
והיתה אצבעי עוברת ממגש למגש, שואלת על כל המרכולת. עד שהצביעה ידי על מין עלי בצק שקופים כצבע החלבון, שתוכם רצוף מחית ירוקה כעין הסחוג. ידי הצביעה ושפתותי שאלו בחשש 'מן הוא?', שלא יקפוץ עלי רוגזו של האופה שאת סבלנותו אני מייגע בשאלות של שמות. אורו עיניו וגבר קולו של אותו נינוח, שזעק לעברי בתימה של טרוניא: "הלא תדע?! והרי זה בקלאווה". וכמין נבואה קטנה נזרקה לו מפיו "כאלו, עוד לא טעמת בחיים שלך", אלא שלא היה יודע שאף לא כאלו, לא טעמתי מחיי. מתוך שמעולם לא ראיתי כדוגמתם בבית הוריי ואף לא בבית ידידיי.
ואני, מתוך שקראתי 'כעפעפי שחר' ומתוך שהייתי מתאווה מתי יבוא לידי תופין זה ואטעמנו, לא עצרתי ברוחי, ומילאתי חצי הקילו בשקית הנייר שהשתמנה מדשן הבקלאווה אשר באצבעותיו המשחירות. ומיד כשנקב במחירם, עוד בטרם שקלתי לידו, בעוד השקית בכפי, נשאתי שם שמים בברכת מזונות, ועד ארגיעה טעמתי מהמתוק-המתוק הזה. והנה אורו עיני.
סהדי במרומים, שכל אותה טרחה וכל אותם טלטולים שיגעתי והטלטלתי, כדאיים היו ובלבד לחוש באותה מתיקות. ועוד יותר משמתקו בפי עוגיות הבקלאווה, מתקו בעיני-ליבי מילותיו המתוקות של הספר. שמתוך קריאתו אף הגעתי עד שערי דמעות, מתוך שהרגשתי עד היכן הדברים מגיעים. וחשתי כעזרא סימן טוב בשעתו, שהיה קורא בזוהר, מעט היה מבין, ומה שלא הבין הרגיש. וימתקו המים.

52 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
עוזי (לפני 7 חודשים)
ואתה עוד מכנה עצמך "מתלמד"? פשוט נפלא! עונג שבת של ממש, עשית לי. א-מחיה.
חני ( דולמוש ) (לפני שנה ו-3 חודשים)
סוף סוף הבאג שהיה תוקן ואני יכולה לכתוב לך כמה הביקורת הזו נפלאה!בנחלאות יש קסם ישן שמהלך על האנשים כל פעם מחדש ומהפנט,זמירות מבתי כנסת אנשים וריחות של פעם...השוק מכריח אותך להתבונן טוב טוב במסה האנושית שאנחנו חיים בה לטוב ולרע,שם אתה כאחד האדם לא יותר ולא פחות..איזה יופי של ביקורת.
הולדן (לפני שנה ו-3 חודשים)
איזו ביקורת נפלאה! ,כאילו הקיסר הגרמני בביקורו בירושלים כתב את הביקורת הזאת.
מתלמד (לפני שנה ו-3 חודשים)
תודה-תודה-תודה לכל המגיבים. בדיוק למענכם טרחתי לסגנן ולהביע.

אם להיות ספציפי, את ביקורתו של אלון, לא זכיתי להבין. רק ליד?...
עולם (לפני שנה ו-3 חודשים)
גלית הוציאה לי את המילים מהפה: אכן, ללקק את האצבעות...
גלית (לפני שנה ו-3 חודשים)
אחחח איזה ביקורת... ללקק את האצבעות.... משובחת!
אברהם (לפני שנה ו-3 חודשים)
מעולה. מעולה. אההה!
הנה ההוכחה הנדושה ש"ספרות טובה יכולה לגשר על פערי תרבות".
ביקורת "מארץ הביקורת" יפהפייה לעילא ולעילא.
אהבתי גם את הרמזים היפים והקונוטציה של "כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה: "בכל נפשך" –
"ומתוך שהייתי מתאווה מתי יבוא לידי תופין זה ואטעמנו"
הלשון הצחה והמליצית שלך נהדרת לא פחות מנשוא הביקורת.
"מתלמד" ..חח. איזה כינוי בחרת לך ממש לא מתלמד.
תענוג אמתי. ללקק את האצבעות אחר "הבקלווה" שלך
אפרתי (לפני שנה ו-3 חודשים)
ביקורת מצויינת ומתקו מילותיה בלבי כדבש אשר בבקלאווה. ומלבי אסיר בזה היום סוד נורא ואיום, מיום אשר ילדתני אמי ועד היום (את מניין השנים לא אמנה, שמא תחשבוני קשישה) לא בא אל פי המאכל אשר באקלאווה יקרא. ולא עוד, אלא גם שווארמה לא אכלתי אלא פעם אחת. ובכל פעם כאשר צעדי יובילוני אצל בית אוכל או רסטורנטה, אשר השיפוד סובב והולך כמסתחרר במחול, ונטיפי השומן זולגים על נתח הכבש כדמעות שליש, או כאשר נחות עיני על הטס המבריק משמן, שעליו מונחות חתיכות באקלאווה סדורות כקוביות משחק, קבס פושט במעי ולבי שר שיר געגועים לכרוב ממולא או להבדיל אלף אלפי הבדלות לעוגת גבינה אשר ריבת חלב משחימה קלות את צדעיה. והנה, אתה, שמת נפשך בכפך ומסרת נפשך על קדושת השם ואכלת מיני תרגימא של ספרדים!
dushka (לפני שנה ו-3 חודשים)
איזה יופי! (ועכשיו אני חייבת לנסות פלאפל עם חריין)
נצחיה (לפני שנה ו-3 חודשים)
היטבת לתאר את רוח הספר. וכם את הלשון הארכאית לכאורה שבה הוא כתוב. סקירה יפהפיה.
yaelhar (לפני שנה ו-3 חודשים)
...ואנחנו קיבלנו תאור חוויה בניחוח ארכאי של עגנון. יפה!
כּנרת~~ (לפני שנה ו-3 חודשים)
בשל דלות לשוני , חיפשתי במילון מילה שתתאים לתחושתי עם קריאת חוות-דעתך על הספר, ולא מצאתי :) גמני קראתי את הספר הזה ולא עלו בי כאלו, על אף שהחום שבו, בא בעורקיי. כתיבה מפעימה ללא ספק (הן של הסופר והן של המתלמד:) כמעט מתיקות נוטפת: > מה זה 'סהדי במרומים'? שבת נהדרת, כּנרת~~
אלון דה אלפרט (לפני שנה ו-3 חודשים)
ליד
רץ (לפני שנה ו-3 חודשים)
יופי של ביקורת ספר מרגש אחר של סבתו- הוא תאום כוונות - סיפרו האמיתי כלוחם - שריונר הסדרניק, חוץ מזה ביקורת טובה אהבתי את ההתבכיינות - אני לא גיזען...והאופן שספר אחד מחולל מטמורפוזה, זה אמיתי ?





©2006-2012 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ