ביקורת ספרותית על ביקור אחרון במוסקבה מאת מישקה בן-דוד
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 2 ביוני, 2011
ע"י יעקב קליש


לפני קריאת ספר, נוהגים רובנו לעבור בין הביקורות ולראות "האם כדאי לקרוא" ובסיומה של הקריאה, "האם הבנו אותו, אולי ישנן תובנות שלא הבחנו בהן, והיכן אנו ממוקמים מבחינה זו".
קריאת חוות דעתה הנפלאה של 'קוראת הכל' פשוט טרפה לי את כל הקלפים. את שכתבתי שם בתגובתי אומר בצורה שונה, ובמילים אחדות: כל מה שאכתוב כאן, כאילו יהיה לקוח מחוות דעתה, כמעט מילה במילה, אולם בשינוי קל מאד. מתבקש. הצעתי היא לקרוא את חוות הדעת "המקורית" – ולהשלים כאן, אצלי...תודה.
כשאנו קוראים ספר כמו 'אהבה אסורה בפטרבורג', נקבע לנו רף גבוה של הנאה ספרותית, כיאה ל'דוקטורֵנוּ' לספרות – מישקה בן-דוד. ופעמים אחדות, בעקבות כך, די בשם הסופר כדי להושיט יד ולקחת את ספרו מהמדף... ואם העניין מלווה בהמלצה חמה של חבר - אדרבא.
הספר, בעל 340 העמודים, רובו ככולו (טוב, מלבד 60 העמודים האחרונים) פשוט מ-ש-ע-מם! ובצורה שלא זכורה לי מהשנים האחרונות. וזאת על שום מה? על שום שחוקר 'ק.ג.ב', בדרגת גנרל! לא מצליח לפענח את קוד התנהגותו ושייכותו של העציר - עובד המוסד הישראלי, שנעצר ועוּנה במשך חמישה ימים, שלאחריהם הובא אליו להמשך הטיפול באמצעים שונים – משהו כמו "החוקר הטוב".
האם נראה למי מאיתנו שבמרתפי ה'ק.ג.ב' במוסקבה ישנה אפשרות לעציר הנחשד בריגול, להחזיק מעמד במשך זמן רב יותר מהדרוש לסיום כתיבתן של שורות אלו? ועוד ע"י החוקר הבכיר ביותר, בדרגת גנרל? איזה "סיפור כיסוי" יכול להחזיק מעמד במדינה שבה כמעט כל אזרח חשוד במשהו – והשלטונות שמעו כבר כל סיפור שקיים עלי אדמות?
ובכן, גיבורנו, לא תאמינו, מחזיק מעמד כשבועיים וחצי בחקירה היומיומית! כאשר הוא מציג עצמו כאיש עסקים אמריקאי רגיל. ממש Bona fida (אזרח תמים) כדבריו. ואם תשאלו מדוע לא ניתן להאריך עוד את חקירת המסטיק הטרחנית הזו ולשבור אותו (ואותנו), התשובה הפשוטה: צריך לסיים את הספר ולגאול אותנו ממחלת השיממון שבה לקינו. יש גבול.
וכאן אגלוש לנימה אישית, המובאת בסוגריים: תוך כדי קריאה, שיעשעה אותי העובדה ש"הגבור הוירטואלי", דני שליין, שירת אתי בצבא...
ולאחר שסיימנו איכשהו את 280 העמודים, אנו מקבלים תפנית, שגם היא לא ממש מציאותית,(ושלאורה מתבהרים הדברים), ואנו מוצאים את עצמנו מחליפים הילוך, בעצם מספר הילוכים, והקצב מוגבר למצב טורבו – כעין פְּרס, למי שהצליח להגיע עד הלום.
בסופו של עניין גם ישנה "תובנה" לגבי ההחלטות שאנו מקבלים בחיינו ואשר גורמות לנו לעתים לתפנית של 180 מעלות מהכיוון שהיה היעד שאליו היו פנינו מועדות.
גם לי, כמו ל'קוראת הכל' לקח הרבה זמן - שהיה מלווה בלא מעט פיהוקים, לצלוח את העמודים המיותרים שהספר "התברך" בהם, אבל כמו שאומרים בספורט העממי: "העיקר ההשתתפות, ופחות המיקום". נו, טוב שמישהו מבין אותי...
והספר הזה, שמכיל 280 עמודי 'בלה בלה' והנשמה יוצאת עד שמקבלים תכל'ס, מתאים מבחינתי למשפט האלמותי מתוך הסרט 'הטוב, הרע והמכוער':
When you have to shoot, shoot, don’t talk
ומצרף את הקישור, להנאתכם:
http://www.youtube.com/watch?v=4gvk6Ezyj3M
לא התלהבתי, ומי שמתעקש לקוראו – אנא, חפשו קוראים בעלי טעם שונה משלי.
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ליzוש (לפני 3 שנים)
ביקורת נכונה וגם לטעמי..
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
זו בעיה כללית גם בסיפורת וגם בחלק ניכר מהסרטים החדשים ישנו ניסיון להכניס את כל האופציות האפשרויות בסגנון נערה צעירה שמגלה לפתע שהיא סבתא של עצמה יוצאת למסע חיפושים, נופלת ממטוס האמצע הלילה במרכז יער משווני לתוך חבורת שודדים-מוצאת אהבה בחיק כומר מקומי ונשלחת לירח.
כנראה שהמתכון מכסימום גירויים בכל דף-תמונה מצליח למשוך קוראים/צופים. בתקופה של חיים "הייפר אקטיבית" שבא אנו חיים.
קוראת הכל (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
יעקב, כבוד גדול עשית לי בסקירה שלך :-) אני מודה לך מקרב לב! אנחנו מסכימים לגמרי. ההבדל היחיד בינינו, הוא שאתה הגעת עם ציפיות גבוהות, ואני טרם קראתי את "אהבה אסורה בפטרבורג" לכן לא התאכזבתי עד כדי כך... אבל מסכימה עם כל מילה שכתבת!





©2006-2012 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ