היא פוסעת במחוזות ליבי כבר יובלות,
תובעת לעצמה כאב שקיים כבר שנים,
זכרונותיה לעולם יהיו כה ברורים
והיא חיה את הגשמים.
אני אהיה איתה למרות כל העידנים,
אצעד אחריה במסירות, גם בתוך השלגים,
אצלול אל תוך מעמקי לבה המחלים,
אהיה זיכרונה החדש, חורפה הלא-אלים
ולבסוף -
נצפה יחדיו
בחצי ירח נצחי, כה מקסים...