כתבה שפורסמה בעיתון mynet על הצנזורה בעמק המעיינות
לצפיה ישירה בכתבה המקורית כולל התגובות לחצו על הקישור או העתיקו אותו לדפדפן:
טענה: צנזורה בספריית עמק המעיינות
מנהלת הספרייה האזורית של "עמק המעיינות" בקיבוץ נווה איתן החליטה לא להכניס לספרייה את הספר "אבא הוריד ראש". הסופר יצא נגדה במאבק ציבורי ובטענות על צנזורה. הספרנית בתגובה: "לא צנזורה אלא סינון, הספר ברמה נמוכה"
קרני עם-עד
"תאמיני לי, דוקטור, זה רק נראה ככה וזה גם מכוון מראש שזה ייראה ככה. תשמעי, אני די משוכנע שיש איזה סוג של רעל סמוי בתוך החשיש אשר הוחדר בזדון, בידיים עוינות ומתוך כוונה מלאה לפגוע בבריאותי, אם לא למעלה מזה!"
אני שותק. מצפה לתגובתה. השתיקה מתארכת והיא אומרת, "טוב, ואיך אני יכולה לעזור כאן?"
אני טופח באצבעות כף ידי על כיס חולצתי השמאלי ואומר לה, "תשמעי, דוקטור, הבאתי לך חתיכת חשיש קטנה מהחומר החשוד. אני מבקש שתבדקי לי אותה. תשלחי אותה לבדיקת מעבדה ואז נוכל ביחד לראות איזה רעלים היא מכילה!"
אחרי שנייה של שתיקה היא פורצת בצחוק רם, קולני, מתגלגל ומידבק. אני נדבק ברצון ושנינו מתפקעים מצחוק. באמת שיש לה גם צחוק מקסים. צחוקנו המתגלגל הצליח גם להתגלגל החוצה אל המסדרון ומישהו..."
זהו קטע קצר מתוך הספר הסאטירי "אבא הוריד ראש", שכתב אילן גיל (50), תושב נתניה. גיל שלח שלושה עותקים מספרו לספריות ציבוריות רבות, ביניהן ספריית המועצה האזורית עמק המעיינות. אלא שמנהלת הספרייה, שושי יעקובי, סברה כי הספר, שמוגדר כ"סאטירה חברתית מפוקסת על סמים ושאר נגעים בחברה הישראלית" וכ"דמיון מציאותי מול מציאות הזויה" - אינו מתאים לקוראי הספרייה.
אילן גיל, שמפיץ את ספרו גם באמצעות האינטרנט, ראה בקביעתה "צנזורה", שלח מכתב מחאה למנהלת הספרייה ופתח דיון בשני אתרי תרבות לטובת הספר המוחרם. "לספרים שנשלחו צורף מכתב, המציין כי הספרים נמסרו במתנה, שהם מיועדים למדור מבוגרים בלבד, וכן צורפו למכתב עשר חוות דעת של קוראים מבוגרים, אזרחים ישראלים שקראו את הספר וטרחו לכתוב את דעתם עליו ועל חשיבות המסרים החברתיים העולים מתוכו", ציין גיל בכתב המחאה שפרסם. בנוסף, צוין שהספר עומד בדרישות החוק (אישור מספר 002719150), כי עותקים שלו נמסרו כנדרש לבית הספרייה הלאומית, וכי נרשם וקוטלג בקטלוג המאוחד של הספריות בישראל. "אולם הגברת יעקובי החליטה על דעת עצמה, שהמבוגרים הבאים בצל הספרייה הציבורית-פרטית שלה, אינם מספיק מבוגרים ואחראים דיים על מנת שיצליחו, בכוחות עצמם, לגבש דעה עצמאית על הספר", כותב גיל. "היא מראש החליטה בשבילם שהספר 'אינו חינוכי'".
לדברי הסופר, ההתנהלות בספריית עמק-המעיינות אינה מאפיינת את כל הספריות בארץ. "הספריות הציבוריות בתל אביב, בכפר סבא, בירושלים, בבאר שבע, בנתניה ובעוד מקומות טרחו להודות על קבלת הספרים, הספר מושאל אצלן לציבור הרחב ואפילו נמצא ברשימת המתנה מכובדת. ברור שכואב ליוצר לראות את הספר שלו נזרק, במקום שיגיע לעיני הקוראים ביישובי עמק בית שאן, וזאת רק בגלל תפישתה האישית של גברת מסוימת לגבי תרבות וחינוך המבוגרים".
בדיון שהתפתח באתר האינטרנט, נשמע הסופר בוטה בהרבה:
"הרבה שריפות הובערו במאות הקודמות והנבערות. מיליוני ספרים נשרפו בשם הכנסיות, ואפילו כמה מאות מכשפות רעות, שהתחזו לנשים רגילות, הועלו על מוקד מתוך טוב לבם של הצודקים. אבל אנחנו במאה העשרים ואחת, וגם במדינה דמוקרטית. אולי מנהלי הספריות ירימו את הכפפה ויחליטו לאמץ איזה נוהל, בו ציבור הקוראים יחליט מה נכון לו לקרוא בספרייה הציבורית ומה לא?!"
ובינתיים מה?
אילן גיל: "יש לי פתרון טוב יותר מאשר רק לחכות. עשרה קוראים מתנדבים מעל גיל 18, המתגוררים ביישובי המועצה האזורית עמק-המעיינות, יקבלו את הספר לסקירה ויביעו עליו בקצרה את דעתם לגבי כן או לא חינוכי, ראוי או לא ראוי להיכנס לספרייה הציבורית שלהם. את התוצאות אשלח אל שושי יעקובי, ובכל מקרה עם פרחים. אני רציני לגמרי".
שושי יעקובי (רמת-צבי), מנהלת ספריית המועצה האזורית עמק-המעיינות בקיבוץ נווה איתן, מבקשת להבהיר כי עותקי הספר המדובר מונחים על מדף הנמצא בתחומי הספרייה, כמו ספרים רבים הנשלחים אליה.
"צריך להבין שמגיעים אלינו ספרים רבים ברמה מאוד נמוכה, הנכתבים על ידי אנשים פרטיים", היא אומרת. "המדפים קורסים תחת הספרים האלה, אבל מתוך כבוד לכותבים אני משאירה אותם בספרייה הציבורית. אני גם נמנית עם מנהלי הספריות היחידים ששולחים מכתבי תודה מנומסים לכותבי הספרים, גם אם אין הצדקה לשמור אותם".
אז על מה התעורר הכעס?
שושי יעקובי: "גם מי שמתיימר לקרוא לעצמו סופר, אילן גיל, שלח שלושה עותקים מספרו, תוך ציון העובדה שאם נבחר להשאירם אצלנו - נצטרך לשלם תמורתם. בנוסף, ציין שישלח שליח לספרייה אם נוותר על עותקי הספרים. שלחתי לו מסר שהוא מוזמן לקחת את הספרים, כי אין לנו עניין בהם, ואז החל כל הסיפור ההזוי הזה. קיבלתי טלפון נורא ממנו, הוא הודיע כי אני מוקלטת על ידו, והחל להפיץ עלי כזבים ברשתות חברתיות".
הוא רואה את זה כסוג של צנזורה.
"אין כאן צנזורה, ולא 'אח גדול' שאוסר על קריאת ספר, וגם מה שהוציא אילן גיל עדיין מצוי כאן. קשה לי לקרוא לסיפור שמטיף לשימוש בסמים ספר בעל ערך, גם הכתיבה מאוד בעייתית, אבל לא התכוונתי לזרוק ספרים ומעולם לא עשיתי זאת. הכל במוחו של אילן גיל".
לצפיה ישירה בכתבה המקורית כולל התגובות לחצו על הקישור או העתיקו אותו לדפדפן:
http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3943357,00.html
לצפיה בריכוז ביקורות קוראים:
לצפיה ישירה בכתבה המקורית כולל התגובות לחצו על הקישור או העתיקו אותו לדפדפן:
קישור חיצוני • www.mynet.co.il
http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3943357,00.htmlטענה: צנזורה בספריית עמק המעיינות
מנהלת הספרייה האזורית של "עמק המעיינות" בקיבוץ נווה איתן החליטה לא להכניס לספרייה את הספר "אבא הוריד ראש". הסופר יצא נגדה במאבק ציבורי ובטענות על צנזורה. הספרנית בתגובה: "לא צנזורה אלא סינון, הספר ברמה נמוכה"
קרני עם-עד
"תאמיני לי, דוקטור, זה רק נראה ככה וזה גם מכוון מראש שזה ייראה ככה. תשמעי, אני די משוכנע שיש איזה סוג של רעל סמוי בתוך החשיש אשר הוחדר בזדון, בידיים עוינות ומתוך כוונה מלאה לפגוע בבריאותי, אם לא למעלה מזה!"
אני שותק. מצפה לתגובתה. השתיקה מתארכת והיא אומרת, "טוב, ואיך אני יכולה לעזור כאן?"
אני טופח באצבעות כף ידי על כיס חולצתי השמאלי ואומר לה, "תשמעי, דוקטור, הבאתי לך חתיכת חשיש קטנה מהחומר החשוד. אני מבקש שתבדקי לי אותה. תשלחי אותה לבדיקת מעבדה ואז נוכל ביחד לראות איזה רעלים היא מכילה!"
אחרי שנייה של שתיקה היא פורצת בצחוק רם, קולני, מתגלגל ומידבק. אני נדבק ברצון ושנינו מתפקעים מצחוק. באמת שיש לה גם צחוק מקסים. צחוקנו המתגלגל הצליח גם להתגלגל החוצה אל המסדרון ומישהו..."
זהו קטע קצר מתוך הספר הסאטירי "אבא הוריד ראש", שכתב אילן גיל (50), תושב נתניה. גיל שלח שלושה עותקים מספרו לספריות ציבוריות רבות, ביניהן ספריית המועצה האזורית עמק המעיינות. אלא שמנהלת הספרייה, שושי יעקובי, סברה כי הספר, שמוגדר כ"סאטירה חברתית מפוקסת על סמים ושאר נגעים בחברה הישראלית" וכ"דמיון מציאותי מול מציאות הזויה" - אינו מתאים לקוראי הספרייה.
אילן גיל, שמפיץ את ספרו גם באמצעות האינטרנט, ראה בקביעתה "צנזורה", שלח מכתב מחאה למנהלת הספרייה ופתח דיון בשני אתרי תרבות לטובת הספר המוחרם. "לספרים שנשלחו צורף מכתב, המציין כי הספרים נמסרו במתנה, שהם מיועדים למדור מבוגרים בלבד, וכן צורפו למכתב עשר חוות דעת של קוראים מבוגרים, אזרחים ישראלים שקראו את הספר וטרחו לכתוב את דעתם עליו ועל חשיבות המסרים החברתיים העולים מתוכו", ציין גיל בכתב המחאה שפרסם. בנוסף, צוין שהספר עומד בדרישות החוק (אישור מספר 002719150), כי עותקים שלו נמסרו כנדרש לבית הספרייה הלאומית, וכי נרשם וקוטלג בקטלוג המאוחד של הספריות בישראל. "אולם הגברת יעקובי החליטה על דעת עצמה, שהמבוגרים הבאים בצל הספרייה הציבורית-פרטית שלה, אינם מספיק מבוגרים ואחראים דיים על מנת שיצליחו, בכוחות עצמם, לגבש דעה עצמאית על הספר", כותב גיל. "היא מראש החליטה בשבילם שהספר 'אינו חינוכי'".
לדברי הסופר, ההתנהלות בספריית עמק-המעיינות אינה מאפיינת את כל הספריות בארץ. "הספריות הציבוריות בתל אביב, בכפר סבא, בירושלים, בבאר שבע, בנתניה ובעוד מקומות טרחו להודות על קבלת הספרים, הספר מושאל אצלן לציבור הרחב ואפילו נמצא ברשימת המתנה מכובדת. ברור שכואב ליוצר לראות את הספר שלו נזרק, במקום שיגיע לעיני הקוראים ביישובי עמק בית שאן, וזאת רק בגלל תפישתה האישית של גברת מסוימת לגבי תרבות וחינוך המבוגרים".
בדיון שהתפתח באתר האינטרנט, נשמע הסופר בוטה בהרבה:
"הרבה שריפות הובערו במאות הקודמות והנבערות. מיליוני ספרים נשרפו בשם הכנסיות, ואפילו כמה מאות מכשפות רעות, שהתחזו לנשים רגילות, הועלו על מוקד מתוך טוב לבם של הצודקים. אבל אנחנו במאה העשרים ואחת, וגם במדינה דמוקרטית. אולי מנהלי הספריות ירימו את הכפפה ויחליטו לאמץ איזה נוהל, בו ציבור הקוראים יחליט מה נכון לו לקרוא בספרייה הציבורית ומה לא?!"
ובינתיים מה?
אילן גיל: "יש לי פתרון טוב יותר מאשר רק לחכות. עשרה קוראים מתנדבים מעל גיל 18, המתגוררים ביישובי המועצה האזורית עמק-המעיינות, יקבלו את הספר לסקירה ויביעו עליו בקצרה את דעתם לגבי כן או לא חינוכי, ראוי או לא ראוי להיכנס לספרייה הציבורית שלהם. את התוצאות אשלח אל שושי יעקובי, ובכל מקרה עם פרחים. אני רציני לגמרי".
שושי יעקובי (רמת-צבי), מנהלת ספריית המועצה האזורית עמק-המעיינות בקיבוץ נווה איתן, מבקשת להבהיר כי עותקי הספר המדובר מונחים על מדף הנמצא בתחומי הספרייה, כמו ספרים רבים הנשלחים אליה.
"צריך להבין שמגיעים אלינו ספרים רבים ברמה מאוד נמוכה, הנכתבים על ידי אנשים פרטיים", היא אומרת. "המדפים קורסים תחת הספרים האלה, אבל מתוך כבוד לכותבים אני משאירה אותם בספרייה הציבורית. אני גם נמנית עם מנהלי הספריות היחידים ששולחים מכתבי תודה מנומסים לכותבי הספרים, גם אם אין הצדקה לשמור אותם".
אז על מה התעורר הכעס?
שושי יעקובי: "גם מי שמתיימר לקרוא לעצמו סופר, אילן גיל, שלח שלושה עותקים מספרו, תוך ציון העובדה שאם נבחר להשאירם אצלנו - נצטרך לשלם תמורתם. בנוסף, ציין שישלח שליח לספרייה אם נוותר על עותקי הספרים. שלחתי לו מסר שהוא מוזמן לקחת את הספרים, כי אין לנו עניין בהם, ואז החל כל הסיפור ההזוי הזה. קיבלתי טלפון נורא ממנו, הוא הודיע כי אני מוקלטת על ידו, והחל להפיץ עלי כזבים ברשתות חברתיות".
הוא רואה את זה כסוג של צנזורה.
"אין כאן צנזורה, ולא 'אח גדול' שאוסר על קריאת ספר, וגם מה שהוציא אילן גיל עדיין מצוי כאן. קשה לי לקרוא לסיפור שמטיף לשימוש בסמים ספר בעל ערך, גם הכתיבה מאוד בעייתית, אבל לא התכוונתי לזרוק ספרים ומעולם לא עשיתי זאת. הכל במוחו של אילן גיל".
לצפיה ישירה בכתבה המקורית כולל התגובות לחצו על הקישור או העתיקו אותו לדפדפן:
http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3943357,00.html
לצפיה בריכוז ביקורות קוראים:
קישור חיצוני • www.mynet.co.il
http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3943357,00.html