לעניין החלונות אצל עמיחי (המשך)

יש הרבה שנצא מפה אל החלונות של עמיחי...
למשל בזוית הסתכלות אחרת:

"החלונות בבית הישן נשארו רק
להסתכל פנימה מן החוץ,
יעודם הסופי של חלונות." (מתוך שיר 56 בספר "הזמן", תשל"ז)

כאן המבט מופנה אל הפנים. ויש הרבה ללמוד מן המוטיב הזה אצלו. הרבה פעמים מצאתי שחוצה לחלון הוא מבחין במלחמות, בזיכרון, בזמן. משהו לא רגוע במבט המופנה מן החלון החוצה

ועוד בספר "הזמן" מתוך שיר 26: "ויש חלון, אשר הפותח אותו,/ לא הוא יסגור."

שמעון.

הבאת דבר מדהים.
את מוטיב , החלון כראי.
אני ראיתי בחלון -צפייה למשהו שאיננו.
בתור ילדה הייתי אוהבת לשבת על החלון בימי הקיץ ולשקוע בספרים.
מול חלון ילדותי היו שתי נדנדות ודשא.
קולות ילדים שקוראים לאימא.
בתור ילדה הייתי מנסה לדמיין שגם אימא שלי תכף תשוב הביתה.
מעולם לא הצלחתי לדמיין אותה .
אבל החלון הפך לי למקום של -לחכות למשהו שלעולם לא יגיע.מקום של געגועים.

האם החלון היה ראי לעמיחי או כפי שאני רואה- ערג גם הוא למשהו שידע שאינו.
והזו-אם אכן היא כינוי רומז-מהו???מה רצה להגיד -באותה המילה -זו-? מה האבדן-התעתוע -הערגה ...
אם אברהם לקח את בנו ייחדו.
מה ראה-לקח עמיחי -שסיכם במילים -אשר אהב בו.
משהו חזר אליו בעצמה .
יש המון עצמה במילים-אשר אהב בו.
ואותו האדם לפי ראייתי-היה עמיחי עצמו.

קטונתי.

שלך.

יש דווקא לראות הזדהות עם האהובה הנסתרת. האדם הוא לפי ראייה מורחקת. אמרתי שעמיחי מנכיח את ראייתו כנביא או משתמש בהרחקה על מנת להעיד על אמיתות...החלון, אמצעי בין העולם הפנימי לחיצוני: בין מציאות לחלום ואצל עמיחי עם משנה תוקף לראיית הזמנים או העל-זמנים...ולכן אני מסכים שהוא כמו ראי בנפש.
לגבי המרובעים , לא לשכוח שהוא אהב אותם ותרגם הרבה כאלה מעומר כיאם... המרובעים מבטאים דבר שלם, ביטוי מורחק, על זמני...ומעידים על למידתו מושפעותו של עמיחי מן המזרח, או אפילו מראיית העולם המזרחי הקדום של הארץ ושל ירושלים עצמה. כן לשים לב שהחלון, כחלל לראייה על-זמנית בנפש היהודית. עמיחי הוא משורר שנוגע במקורות הצמיחה והשגשוג של המקום הבו-זמני על שכבותיו העל-זמניות... כזהו גם פשר אור הזריחה ממזרח או אור הנפש היהודית, המדליקה נר מול החלון ומביטה על השתנות האור או הזיכרון, בחדר כמו בנבכיה... עמיחי מעיד מן הפתוח ומן הסגור על מצבו המשתנה של האנושי בנוף הפנימי והחיצוני

שמעון.

וכל אשר בו,כמו ילד קטן ששם על אזנו
ושומע תקתוק בלי להבין"
מתוך השיר
"כריות" -עמיחי
("פתוח סגור פתוח")

שמעון -
ונדמה ש:
עדיין אני כאותו הילד.
לא תמיד מצליחה להבין.
יש בזמן נחמה ,היא לפעמים מביאה אייתה את התשובות.
תודה על היותך לי במקום הזה.
שלך.

"לפעמים אני עדיין שומע את העולם
... כמו ילד קטן ששם שעון על אוזנו..."

והשיר הזה הוא מתוך: "גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות" בעמוד 122.

גם לי זה כיף. אל תשכחי

עשית לי חשק לחזור לכתביו אחרי זמן והם מקבלים משנה תוקף אולי באשמת הגיל הנפשי...
שלך
שמעון.

לזמן יש יכולת כה גדולה לתעתע בנו.
נדמה שבימים אלו מהות הזמן מהווה עבורי -הרבה מעבר .

תודה על התיקון-ואפילו חובה למהותו של השיר וקיומו.

שלך.

פורומים›שירים ומשוררים›לעניין החלונות אצל עמיחי (המשך)

שמעון שלום.

יהלי, אור יקר

"לפעמים אני שומע את העולם-

תיקון קטן

השעון...