קץ המחר
בהתחלת המחר
שניהם ב-1 בספטמבר
יתעצמו בי
מהנודע אל הלא נודע.
העבר בתוכי,
ההווה נכנס בי,
והעתיד כבר קרב ובא.
רכבת זמן דוהרת על פסים
שנגמרים בסוף החיים,
ואוי, כמה נתיבים
שמקשים את החלטתי.
מי יהיה לי בעוזרי
כשכבר לא אהיה בעירי?
לאן אברח?
הרי חדרי כבר לא יהיה תחת
חסותי.
נושאת תפילה
לאל חי,
נסתר ממני המחר
אנא, אל תאחר
כי אימי ואבי יהיו
רחוקים מרחק שנות אור
ממני.