נטע-
היום המורה של כיתת מב"ר קראה לי בהפסקה. היא אמרה שיש עכשיו תכנית חדשה בבית הספר, פרויקט חונכות. תלמידים חזקים עוזרים לחלשים בלימודים. היא ביקשה ממני לעזור לרון אזולאי מכיתת מב"ר.
בעקרון הסכמתי, אבל אני מה זה מקווה שהיא לא שמה לב איך נעשיתי אדומה כשהחא הזכירה את השם שלו. בחיים לא החלפתי אתו מילה, וגם לא נראה לי שיש לי בכלל על מה לדבר אתו – הוא לומד במב"ר ותמיד נמצא לבד, זאב בודד כזה. אבל הוא מה זה חתיך... אני וחברות שלי מסתכלות עליו כל הזמן... אבל נראה שהוא לא שם לב. אני לא יודעת אם הוא בכלל שם לב למשהו...
רון-
הגיע הזמן שמישהו ידאג לכסף בבית הזה. זאת הסיבה שעשיתי את זה, אין שום סיבה אחרת. תאמינו לי, אני לא נהנה מזה.
שמעתי על העבודה הזאת דרך אח של מישהו מבית הספר. הייתי צריך להגיע לאיזה בית באמצע שומקום, שם ריאיינו אותי גבר ואישה. הייתי צריך להתפשט כמעט לגמרי בזמן הריאיון. האישה שם לא הספיקה להסתכל עלי במבטים רעבים.
הקרב הראשון נקבע לי לערב שאחרי. כל הקרבות נערכים במרתף של הבית. מגיעים לשם די הרבה אנשים להסתכל, כל מיני טיפוסים מוזרים. היריב שלי היה מישהו מבוגר, לדעתי גדול ממני בעשר שנים לפחות. טוב, יש מצב שאני המתאבק הכי צעיר שם. אפילו שאין לי ניסיון בהיאבקות, זה הרוב פשוט עבודת שרירים, ובזה אני טוב. היה קשה אבל ניצחתי אותו. והרווחתי שם כמעט אלפיים שקל, בערב אחד!
אנסטסיה –
בבוקר למחרת אנסטסיה התעוררה לקול בכי. היא הקיצה משנתה לצד שרידי המדורה שהכינה בליל אמש, ופנתה למקור הקול. היא ראתה בינות שליחים ילד, אולי בן עשר, עם שיער ארוך ומלוכלך, ועיניים כחולות כמו הים... הילד הביט בה במבט שאומר באופן ודאי ומוחלט שהוריו נטשו אותו. אנסטסיה ידעה מה לעשות.
היום המורה של כיתת מב"ר קראה לי בהפסקה. היא אמרה שיש עכשיו תכנית חדשה בבית הספר, פרויקט חונכות. תלמידים חזקים עוזרים לחלשים בלימודים. היא ביקשה ממני לעזור לרון אזולאי מכיתת מב"ר.
בעקרון הסכמתי, אבל אני מה זה מקווה שהיא לא שמה לב איך נעשיתי אדומה כשהחא הזכירה את השם שלו. בחיים לא החלפתי אתו מילה, וגם לא נראה לי שיש לי בכלל על מה לדבר אתו – הוא לומד במב"ר ותמיד נמצא לבד, זאב בודד כזה. אבל הוא מה זה חתיך... אני וחברות שלי מסתכלות עליו כל הזמן... אבל נראה שהוא לא שם לב. אני לא יודעת אם הוא בכלל שם לב למשהו...
רון-
הגיע הזמן שמישהו ידאג לכסף בבית הזה. זאת הסיבה שעשיתי את זה, אין שום סיבה אחרת. תאמינו לי, אני לא נהנה מזה.
שמעתי על העבודה הזאת דרך אח של מישהו מבית הספר. הייתי צריך להגיע לאיזה בית באמצע שומקום, שם ריאיינו אותי גבר ואישה. הייתי צריך להתפשט כמעט לגמרי בזמן הריאיון. האישה שם לא הספיקה להסתכל עלי במבטים רעבים.
הקרב הראשון נקבע לי לערב שאחרי. כל הקרבות נערכים במרתף של הבית. מגיעים לשם די הרבה אנשים להסתכל, כל מיני טיפוסים מוזרים. היריב שלי היה מישהו מבוגר, לדעתי גדול ממני בעשר שנים לפחות. טוב, יש מצב שאני המתאבק הכי צעיר שם. אפילו שאין לי ניסיון בהיאבקות, זה הרוב פשוט עבודת שרירים, ובזה אני טוב. היה קשה אבל ניצחתי אותו. והרווחתי שם כמעט אלפיים שקל, בערב אחד!
אנסטסיה –
בבוקר למחרת אנסטסיה התעוררה לקול בכי. היא הקיצה משנתה לצד שרידי המדורה שהכינה בליל אמש, ופנתה למקור הקול. היא ראתה בינות שליחים ילד, אולי בן עשר, עם שיער ארוך ומלוכלך, ועיניים כחולות כמו הים... הילד הביט בה במבט שאומר באופן ודאי ומוחלט שהוריו נטשו אותו. אנסטסיה ידעה מה לעשות.