האחת: האם קיימת כתיבה הפונה לנשים וכתיבה הפונה לגברים?
והשנייה: האם יש משמעות למין הסופר/ת ביחס לתכנו או טיבו של הספר?
על השאלה הראשונה הרבה יותר קל לענות. מספיק לבדוק באופן שטחי את המדדים הסטטיסטיים כאן באתר כדי לראות ש:
את 'אנקת גבהים' קראו 9 בנים ו70 בנות.
את 'ג'יין אייר' קראו 12 בנים ו147 בנות.
את 'חלף עם הרוח' קראו 5 בנים ו34 בנות.
את 'תבונה ורגישות' קראו 0 בנים ו12 בנות.
מה שמעמיד את היחס בערך (לא לקחתי מחשבון. יש גבול לאובססיות שלי) על 1 ל10.
לעומת זאת- כנראה, נשים מגלות יותר פתיחות לז'אנרים שנחשבים יותר 'גבריים'
בבדיקה אקראית של ספרי מד"ב, ריגול והרפתקאות ההבדלים היו יחסית זניחים, למרות שקיים רוב לבנים.
'איים בזרם' אותו סיימתי לא מזמן (ואני בת) הוא בעיני דוגמא לספר 'גברי' ואותו קראו 41 בנים ו21 בנות. (1 ל3?)
אגב אנקת גבהים בעיני הוא הרבה יותר מרומן רומנטי. בנים- רוצו לקרוא!
ולשאלה השנייה:
נראה לי שכמו שקיימים הבדלים פיזיים בין גברים לנשים קיימים גם הבדלים אחרים.
היכולת לספר סיפור היא יכולת מאוד אישית ולכל סופר או סופרת ישנו קול ייחודי,
ישנם סופרים וסופרות מספיק קלי תנועה כדי לחצות את משוכות המגדר.
עדיין, במיוחד בסיפורת הקלאסית, ישנם סיפורים גבריים וישנם נשיים.
קשה לי לדמיין, למשל, את 'אי המטמון' כסיפור שנכתב ע"י אשה- הדמות הנשית היחידה שם היא אמא של ג'ים הוקינס החלשה וההיסטרית.
ושוב 'איים בזרם' או 'מתחת להר געש' של מלקולם לורי או 'הג'ינג'רמן' של דונליווי.
כמו שקשה לדמיין שספריהן של ג'אנט ווינטרסון, מרגרט אטווד או אליס מונרו היו נכתבים ע"י גבר.
ישנם יותר ספרים שנכתבו ע"י גברים- כתוצאה מהדרך בה התנהל העולם
אבל זה בטוח לא אומר שנשים הן סופרות פחות טובות.
רק ממה שקופץ לי לראש בלי סדר: אלזה מורנטה, האחיות ברונטה המדוברות, אסטריד לינדגרן, לאה גולדברג, נורית זרחי, טובה ינסון (בכלל נראה לי שבספרות הילדים המצב קצת יותר שיוויוני), אגאטה קריסטי, קוני ויליס וגם שלוש הסופרות שהזכרתי קודם.
בתחום הסופרים המצחיקים (ג'רום ק. ג'רום, ג'ראלד דארל) נראה לי שיש לגברים רוב מוחץ אבל שוב מדובר בדיעה סובייקטיבית שמבוססת על חוש ההומור הספציפי שלי.
