ראי, רק שיהיה ברור אני אינני חולק על מה שאמרת, וכבר ציינתי זאת קודם כשאמרתי שהצגת עובדות של ממש לגבי הספר. ולבטח את מכירה אותו טוב ממני, התפסן הוא בין הספרים הראשונים שקראתי, כך שחוץ מהרעיון הכללי שלו אינני זוכר הרבה.. אז להתווכח איתך בנוגע לספר, קטונתי.
מה שכן, בנוגע לדיוויד קופרפילד, בואי לא נשכח את הזמנים שבהם נכתב הספר. ובנוסף ואף יותר חשוב, זו העלילה בספרו של דיקנס. דיוויד הוא אמנם מצטייר כגיבור ה"אולטמטיבי" (כפי שתיארת אותו) אבל זה לא מה שמושך את הקורא בספר הזה. ובל נשכח שגם הגיבור בספר אינו חי חיים קלים ופשוטים, הוא חווה קשיים במהלך חייו אשר היו יכולים לגרום בנקל לילדים אחרים לאבד משפיותם.. אז לא הכל טוב, ובמקרה הזה הסוף הטוב היה הכרח לסיום הספר. אז זה בסדר גמור.
לגבי התפסן, ישנם מס' תכונות אצלו שדווקא כן אהבתי, הערכים עליהם הוא נוטר מאוד נגעו בי, אהבת הזולת, חוסר התנשאות ושיוויון, התחשבות באחר וכדומה.. כך שבהולדן בהחלט צדדים טובים שכן נוגעים בי.
הניכור שלו מן החברה, ודרך ההתמודדות שהוא בחר, קצת שונה מאיך שאני אישית רואה את הדברים. אפשר לבחור את הבחירות שהוא בחר, להתרחק מהחברה ולנסות להבין מה חשוב בחיים, אבל תשתדל לעשות זאת מבלי להתלונן כל הזמן, זה בטח לא בריא לנפש שלו, לא?!
את צריכה לזכור שבסופו של הספר אם אינני טועה, הוא מתוודה בפני הפסיכיאטר כי הוא מעוניין לחזור למוטב, לחזור לספסל הלימודים ולנסות להשתלב בחברה.
אין מי מאיתנו שאינו חש לפעמים תחושת ניכור מהחברה, גם אני מוצא עצמי מתלונן לא פעם על האופן בו מתנהלים דברים בחברה בה אני חי וזה בסדר כל עוד זה לא מוביל אותי בחיי.. (ואני לא צריך לראות את הנולד דרך מטאפורת המוות בשביל להבין זאת)
בהקשר לשאלתך הסמויה במשפט שרשמת שאת מתחברת יותר לקולפילד מאשר לקופרפילד, אז אני אומר לך שאני מתחבר יותר לדמויות בדיוניות- אמיתיות כאחד, אשר מצליחים לפלס דרכם בזכות עצמם ובעזרת הקרובים שלהם, אל תוך העולם הלא פשוט הזה שאנו חיים בו, ולא מוותרים גם כשקצת קשה..
כל אדם מגיע מרקע שונה, ולכל אדם תפיסת עולמו שלו הוא, אם להשליך מהספרים האלו לחיינו הרי שישנם אנשים כאלה כמו קופרפילד ויש את אלו כמו קולפילד, אנו כולנו שונים וזו עובדה שהיא מקובלת עליי.
מה את אומרת?
