לאחרונה קיבלתי כמה בקשות להמלצה של ספרים 'נקיים'.
כאלו שלא כוללים תכנים בוטים.
אשמח לסיוע בעניין.
ספרי הרב חיים סבתו נקיים מכל נדנוד עבירה.
אמת מארץ תצמח, תיאום כוונות, ויש עוד שניים ששכחתי את שמותיהם.
אפשר להמליץ כמובן על ספרים רבים נוספים - השאלה היא מה איכותם הספרותית.
ידוע כי הרב קוק אמר כי אמנם מצא בספריו של עגנון שמץ איסור - אך הוא בטל ברוב הטובה שיש שם.
למה הכוונה ב"תכנים בוטים"?
תכנים אלימים?
מיניים?
פוליטיים?
ולאיזה גילאים אמורים להתאים הספרים הללו?
נראה לי ששמים לנגד עינינו אדם שכמו שהוא דואג לשטוף היטב את האוכל לפני הסעודה, כך הוא לא רוצה שיכנסו לו למחשבה תכנים מלוכלכים.
אינני בטוח בדיוק כיצד לסווג...
עידוד אלימות נראה לי בעייתי. (ראי הנער בארה"ב שחשב שהוא "דקסטר" והלך להרוג אנשים)
תאורים מיניים נראה לי בעייתי.
גילאים.. לא מוגדר.
נושאים.. לא מוגדר.
קודם נראה שיש ספרים כאלו בשוק בכלל.
"הנסיך הקטן" של סנט אכזופרי.
"בנות הדרקון" של מרית בן-ישראל.
"מארלי ואני" של ג'ון גרוגן.
"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" של לואיס קרול (מומלץ למבוגרים - הספר המוער).
"שלושה בסירה אחת" של ג'רום ק. ג'רום.
"גבעת ווטרשיפ" של ריצ'רד אדמס.
ויש עוד הרבה מאוד....
לגבי "אליס בארץ הפלאות" יש הרבה מעבר לסיפור תמים, הוא לא כל כך עונה על הקטגוריה בעיניי
גם עם "הנסיך הקטן" יש לי בעיה מהבחינה הזו, ישנם מסרים סמויים ולא נקיים בספרים אלו.
מעטים הספרים נטולי כל הפרשנות ה"לא נקייה".
קשה לי לחשוב על ספרים שהם נקיים באופן מוחלט.
מסרים סמויים וגלויים הם חלק מהעולם הספרותי העשיר.
תראי, לכל טקסט אפשר למצוא פרשנות "לא ראויה".
אפילו לטקסט התמים ביותר.
אבל אם התוכן עצמו - בלי פרשנויות - נקי, אז לא אמורה להיות בעיה.
"אליס בארץ הפלאות" מספר, במישור הגלוי, על הרפתאות של ילדה בארץ מיוחדת, ובסוף מסתבר שהכל היה בכלל חלום.
ברור, שאחרי שמכירים את כל הסיפור האמיתי של לואיס קרול ואליס, הכל מקבל מימדים אחרים... אבל הספר כספר? נקי.
לכן שאלתי את לביא, אגב, מה הכוונה ב"תכנים נקיים".
אני לא אומרת שכל ספר אני מתחילה לפרשן, את יודעת, רק שיש כבר כל כך הרבה מאמרים לגבי מסרים סמויים בקלאסיקות לילדים, אפילו "פלוטו" מקבל פרשנות שהיא מרחיקת לכת.
אם הכוונה לסיפור נקי, אז גם "איה פלוטו" עונה על כך, בהשארת הפרשנויות בצד הדרך.
קשה לי פשוט לחשוב על ספרים נטולי רובדים מעבר לכתוב.
אבל זה נכון, שדווקא בספרי ילדים יש יותר סמוי מגלוי.
כל אגדות הילדים הכי מפורסמות וידועות הן כאלה...
כיפה אדומה.
שלגיה ושבעת הגמדים.
וכו'... חסרות פה פרשנויות, שעשויות לזעזע את החסודים שבינינו?
אבל זה כך בכוונה. משום שילדים צעירים אינם מסוגלים להתמודד עם מסרים גלויים; הם חסרים את הכלים לכך.
יש המון בתי ספר (בעיקר דתיים) אבל גם חלק מהבתי ספר החילונים שהספרניות ממש בודקות ספר ספר, אפשר להתווכח על הגדרת ספרים "נקיים" אבל יש ספרים שקראתי שהם בהחלט לא "נקיים" לכל הדעות, אנחנו מקבלים מהמון מקומות תגובות על ספרים "לא נקיים" שרוצים להחליף אותם וכו... כמעט פעמיים בשבוע...
מתוך ה"כן" נקיים שמתוכם.
לאיזה גילאים למקד את הרשימה?
יש שם כל כך הרבה אלימות...
וב"גבעת ווטרשיפ" יש המון מוות, אלימות ומין (של ארנבונים)
בעיני ספר טוב מתאר מוטיבים מהחיים האמיתיים, ולכן אני מתקשה לחשוב על ספר "נקי", לפחות למבוגרים. גם בספרות לילדים קיימת וצריכה להיות התייחסות לחיים האמיתיים, בצורה מותאמת כמובן.
מלכת הלבבות- כל הזמן כורתת לאנשים את הראש.
כל הדמויות מדברות זו לזו, ובעיקר לאליס, בגסות.
כאשר אליס נתקעת בבית הארנב הלבן היא בועטת בביל הלטאון, ואז כולם סוקלים אותה באבנים קטנות.
וזה רק מה שאני שולפת בלי להסתכל בספר. ארץ הפלאות היא ארץ אימים, בה שולטים האנוכיות, הכוח והאי-גיון (נונסנס). זו ממש לא אגדה חביבה לילדים.
ספר טוב, מלכת הלבבות מזכירה לי את המורה ללשון שלנו.
:)
למרות הדוגמאות שנתת בהמשך, בתשובה לטלטול.
תראי, בסה"כ החיים והמציאות אינם "נקיים".
וספרים משקפים - גם ספרי ילדים - את החיים, רק ברבדים שונים שמותאים, פחות או יותר, לגילאי הקוראים.
ודווקא אליס הוא דוגמא, משום שבסופו של דבר מתברר לקורא, שאליס חלמה את הכל - הקורא מבין, שבעצם גם הדברים הלא-טובים (או "נקיים", אם נשאר בדימוי של השרשור) מתרחשים בעולם חלופי, שמתעוררים ממנו רגע לפני הסוף הדרמטי, האיום והנורא מכל.
הוא נהדר, אבל ממש מפחיד.
בהודעה שלי, ההתייחסות לדברים "לא-טובים" לא היתה מכוונת לספר, אלא לתיאורים שהבאת מהזכרון, באשר להתרחשויות השליליות שבעלילה.
זה נכון שמתוארים שם כמה וכמה אירועים מאוד לא סימפטים, חלקם מפחידים, חלקם אכזריים וכד'... אבל העלילה עצמה אינה אלימה או "לא נקיה" במובן כזה, שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום.
כלומר, ביחס לספרי מתח שבהם מתוארים זוועות של רוצחים סדרתיים (למשל), "אליס בארץ הפלאות" הוא באמת מעין 'שעשוע' קליל, שמותאם גם לעולמם של הצעירים.
מהמפגש שלי עם צורכי הספרים הנקיים, לא די בהעדר אלימות, מיניות ושאר מרעין בישין (האם גם גזעות בפנים? ממש לא תמיד, תלוי מאיזה צד).
על הכותב, ככותב ספר תורה כמעט, לטבול לפני כל פיסקה, להיות ירא שמיים, יהודי כמובן, ומהמחנה הנכון.
אפילו סנט אכזופרי חסיד אומות עולם שכמותו, לא עונה על הקריטריון.
רוב ספריו של חיים ולדר נחשבים נקיים."ילדים\אנשים מספרים על עצמם".הבעיה הספרים האלה שהם די חוזרים על עצמם,אבל הם חביבים...
הוא נהדר, למיטב זכרוני, ולא מכיל תכנים בעייתיים
יש בו מוות ,כמובן, אבל אין תכנים מיניים או אלימים.
והוא מציג השקפת עולם של הומניות, נדיבות ואי אלימות.
מספר על בן אדם מבוגר , עם המון חוכמת חיים.
מורי חולה במחלת ניוות שרירים, הסופר מנסה להעביר לקוראים מסר,
שאפשר אפילו ליהנות מהחיים עם מחלה כל כך קשה .
ממליצה לקרוא על מנת לדעת להעריך את החיים .
קשה מעט להגדיר נקיים, אבל אני חושבת ש:
אן מאבונלי
נשים קטנות
היידי בת ההרים
אורה הכפולה (אם אני לא טועה, כי קראתי את הספר לפני שנים)
גאווה ודעה קדומה די בלתי מזיק לטעמי
והדוד פטרוס והשערת גולדבך
יש בעייתיות מסויימת ברשימה שיצאה - ברובה היא יוצרת רושם מאוד מסויים על העולם, שהוא אולי "נקי" אבל בהחלט מוטעה בעיניי.
בכל מקרה, מקווה שעזרתי.
ספרים של הרב סבתו,מיכאל שיינפלד,אייל ורד,אמונה אלון,אורי אורבך,גילית חומסקי,אפרים קישון,אהוד פירר,חגי סגל וכו' וכו' וכו'.
מי שרוצה למצוא ימצא.
יש עשרות,אם לא מאות.
