לגבי אלמודד,נראה שאני מסכים כי:
במדרש ילקוט שמעוני פורש השם אלמודד - על שם שמדד (את) הארץ בחבלים (אלמודד מלשון מדידה). על פי המסורת היה אביהם של השבטים שישבו בדרום חצי האי ערב
היסטוריונים ערביים ציינו שבט בשם "קחטאן" (قحطان) שהתגורר בתימן ונדד משם למרכז חצי האי ערב, שמנהיגיו נקראו "אל מודד" לעתים תכופות.
לגבי שמות עם "אל" הלכת אחורה - הסטורית\תיאולוגית,אני דווקא אלך קדימה ואשאל:
בכלל, כיצד משפיע שמו של אדם על חייו? על השאלה הזאת מנסים לענות חמישה פסיכיאטרים ופסיכולוגים (מאיר נדב, ד"ר סטנלי רבין, ד"ר אשר שיבר, ד"ר יצחק בן ציון ופרופ' בנימין מעוז) בספר (מופיע בסימניה) ששמו "העצמי במראת השם" (סדרת קו אדום, הוצאת הקיבוץ המאוחד).
בספר יש גם נגיעה בדור הצברים הנוכחי!!!
"השמות היום הם שמות נרקיסיסטיים כי זו תקופה נרקיסיסטית שבה אנשים דואגים לעצמם יותר מאשר לזולת בסביבתם".
עכשיו נותר רק לברר מה זה בכלל שם נרקיסיסטי. אנשים נרקיסיסטים, טוען הספר, זקוקים להתייחסות מתפעלת ונטולת ביקורת מהזולת, והם נוטים ליצור קשר עם מי שנתפס על ידם כבעל כוח או ערך.
התופעה הזאת מתחדדת בבחירת שמות הקשורים באל - תופעה שלא מוגבלת רק לדתיים - והם קוראים לבניהם, אדיר, נאור, צור או בשמות המלאכים, אוריאל, רפאל, מיכאל, גבריאל; לבנות הם מעניקים שמות כמו אודליה, רפאלה, מיכאלה ואלה; או שמות שבבחירתם, נדמה להורה שהוא מייצר חיבור אלוהי, "המחזק את אישיותו החלשה, הנעדרת דמויות הוריות מופנמות, שהנן חזקות דיין להוות מקור כוח". כמו משיח, מבורך, גואל, מבשר, ינון, צדיק או בן אל. לפי הספר האדרה עצמית של ההורים באה לידי ביטוי בהענקת שם עם אופי גרנדיוזי גלוי כמו למשל שגב, שגיב, עילי; גם בחירת שמות עם משמעות של הצלחה או הישג מצטרפים למסגרת הנרקיסיטית: מור, מירב, מורן.
תהייה אחרונה, איך בדיוק השמות מור ומורן מסתדרים עם התזה, הרי בתנ"ך מור זה בכלל בושם ומורן הוא שם של פרח. ובכן, מחברי הספר מתעקשים שבמתן שני השמות הללו פוזלים ההורים למלה More באנגלית, שמשמעותה - יותר.
מועדים לשמחה
דן-1
