|
סטונרג'ון ויליאמס
|
ספר טוב
4.188 |
תקציר הספר
סטונר, ספרו המופתי של הסופר האמריקאי ג’ון ויליאמס (1994-1922), הוא סיפורו של נער חווה שהולך ללמוד באוניברסיטה ונעשה מרצה לספרות אנגלית. זהו סיפורו של גבר שעד סוף ימיו נותר נאמן לעצמו, לערכיו ולשליחותו, חרף כישלונו בעיני העולם וחרף תסכוליו האישיים. אפשר להרבות מילים על מסלול חייו של גיבור הספר, ויליאם סטונר, אולם סוד קסמו של הרומן היפהפה הזה טמון דווקא בכנות ובחמלה שבהן מתייחס הסופר אל הדמויות, ובעוצמה האדירה העצורה בספרו המאופק והמתעתע בפשטותו. ג’ון ויליאמס בורא עלילה עמוקה ומטלטלת מאין כמותה, אשר על שום הדמיון והנאמנות שלה אל מציאות החיים אין מנוס מלקרוא אותה בנשימה עצורה.
הרומן ראה אור בארצות הברית בשנת 1965 , ומאז נפוץ שמעו בין אוהבי הספרות. הוצאתו המחודשת לאור ב 2003 , בסדרת הקלאסיקות של הוצאת הספרים היוקרתית ניו יורק ריוויו אוף בוקס, החזירה אותו אל התודעה ואל הלב, וזיכתה דור חדש של קוראים בחוויית קריאה בלתי־נשכחת.
סטונר הוא יותר מרומן גדול: "הוא רומן מושלם, מסוּפָּר טוב כל כך, כתוב יפה כל כך, ומרגש באופן כה עמוק, עד שהנשימה פשוט נעתקת.”
- The New York Times Book Review
“בסך הכול זהו סיפור על בחור שהולך ללמוד באוניברסיטה והופך למרצה. אבל זה אחד הדברים המרתקים ביותר שנתקלתם בהם מעודכם.”
- טום הנקס , Time
“סטונר כתוב בסגנון פשוט בתכלית... ואולם הוא רומן מרגש עד כלות, מסיבה פשוטה אחת: מכיוון שהסופר, ג’ון ויליאמס, מתייחס אל הדמויות שלו ברכות ובכנות כה מוחלטות, עד שלא נותר לנו אלא לאהוב אותן.”
- Tin House
הרומן ראה אור בארצות הברית בשנת 1965 , ומאז נפוץ שמעו בין אוהבי הספרות. הוצאתו המחודשת לאור ב 2003 , בסדרת הקלאסיקות של הוצאת הספרים היוקרתית ניו יורק ריוויו אוף בוקס, החזירה אותו אל התודעה ואל הלב, וזיכתה דור חדש של קוראים בחוויית קריאה בלתי־נשכחת.
סטונר הוא יותר מרומן גדול: "הוא רומן מושלם, מסוּפָּר טוב כל כך, כתוב יפה כל כך, ומרגש באופן כה עמוק, עד שהנשימה פשוט נעתקת.”
- The New York Times Book Review
“בסך הכול זהו סיפור על בחור שהולך ללמוד באוניברסיטה והופך למרצה. אבל זה אחד הדברים המרתקים ביותר שנתקלתם בהם מעודכם.”
- טום הנקס , Time
“סטונר כתוב בסגנון פשוט בתכלית... ואולם הוא רומן מרגש עד כלות, מסיבה פשוטה אחת: מכיוון שהסופר, ג’ון ויליאמס, מתייחס אל הדמויות שלו ברכות ובכנות כה מוחלטות, עד שלא נותר לנו אלא לאהוב אותן.”
- Tin House
| הקורא | עיר הקורא | מתי | |
|---|---|---|---|
| סיון | אופקים | לפני שנה ו-7 חודשים | מענה |
הקטלוג המאוחד - השאלה מספריות ציבוריות
| שם הספריה | זמינות | הזמנה | הזמנה עד הבית |
|---|---|---|---|
ספרייה עירונית כרמיאל |
יש עותק פנוי | [ הזמן הספר ] |
השוואת מחירים מחברי סימניה
| שם המוכר | מיקום | מצב הספר | מחיר מבוקש | |
|---|---|---|---|---|
| ספרים ברחביה | ירושלים |
כחדש | 30 ₪ | [קנה משומש] |
| ה א ס פ ן * ספרים [ רגעים של חוויה ופינוק / קריאה מהנה ] * коллектор | ירושלים haaspan@walla.com |
חדש לגמרי | 40 ₪ | [קנה משומש] |
| שטיין ספרים, 02-6223808 (משלוחים בארץ ולחו | ירושלים משלוחים0528265504 |
חדש לגמרי | 29 ₪ | [קנה משומש] |
| ח פ צ י ב ה רחובות 08-9468441 | רחובות |
כחדש | 35 ₪ | [קנה משומש] |
| בתרי זוזי - 072-2128068 | רחובות |
כחדש | 35 ₪ | [קנה משומש] |
| אינטלקט יפו 30, י-ם | ירושלים - משלוח לכל הארץ |
כחדש | 35 ₪ | [קנה משומש] |
| תושיק | רעננה |
כחדש | 20 ₪ | [קנה משומש] |
| שירה | נתניה / תל אביב |
חדש לגמרי | 35 ₪ | [קנה משומש] |
| קראתי את זה :) | ירושלים |
חדש לגמרי | 40 ₪ | [קנה משומש] |
| עיזה | קרית אתא |
חדש לגמרי | 40 ₪ | [קנה משומש] |
| קרון ספרים 04-9533461 | ק.טבעון |
חדש לגמרי | 40 ₪ | [קנה משומש] |
| קליפסו | ראשון לציון |
חדש לגמרי | 35 ₪ | [קנה משומש] |
| טלי | תל אביב |
חדש לגמרי | 20 ₪ | [קנה משומש] |
| קוביפ | ירושלים |
כחדש | 30 ₪ | [קנה משומש] |
| DD | מרכז |
חדש לגמרי | 20 ₪ | [קנה משומש] |
| סיפור אהבה | קציר |
כחדש | 20 ₪ | [קנה משומש] |
| סמילי | מרכז |
חדש לגמרי | 30 ₪ | [קנה משומש] |
| KillerQueen | באר שבע |
חדש לגמרי | 35 ₪ | [קנה משומש] |
| ללי | קרית עקרון |
חדש לגמרי | 20 ₪ | [קנה משומש] |
| איורוודה איורוודה | תל אביב יפו |
חדש לגמרי | 20 ₪ | [קנה משומש] |
| שרון | גבעתיים |
כחדש | 28 ₪ | [קנה משומש] |
| סיפרותא | גבעת ישעיהו |
כחדש | 40 ₪ | [קנה משומש] |
| מוריוש | חולון |
טוב | 20 ₪ | [קנה משומש] |
| גלעד | הרצליה |
חדש לגמרי | 50 ₪ | [קנה משומש] |
| באראגן | בורגתה |
חדש לגמרי | 35 ₪ | [קנה משומש] |
| נירה | תל אביב |
חדש לגמרי | 25 ₪ | [קנה משומש] |
| סאקורה | תל אביב |
כחדש | 35 ₪ | [קנה משומש] |
|
התחילה לקרוא לפני שבוע
|
|
Ich will nicht zu zagen.
התחיל לקרוא לפני 8 חודשים
|
|
התחילה לקרוא לפני 8 חודשים
|
מי קרא את הספר (154 אנשים)
ספר מעולה
ספר טוב
ספר בסדר
ספר לא משהו
בזבוז של זמן
©2006-2013 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ
צור קשר |
שאלות נפוצות |
מועצת חכמי סימניה |
תנאי שימוש |
מדפי ספרים |
ספרים משומשים |
ספרים חדשים |
מחפשים בנרות
Twtrland - To follow or not to follow? Check out I got the Fever ♥'s page.
ספר מעולה
47 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?תמיד כשאני רואה סרטים ישנים, עוברת לי בראש המחשבה הפשוטה והקודרת הזאת - שכל האנשים האלה שאני רואה כאן כבר מתו. כולם, עד האחרון שבהם. גם הילד המצחיק הזה עם הנעל.
מה הטעם, לעזאזל? מה זה החיים האלה? אנחנו כאן, נולדים, גדלים, נוסעים, חוזרים, מתחתנים, ילדים, קריירה. ואז, כך או אחרת, פוף. אין יותר. וחמישים, שישים שנים אחר כך, במקרה הטוב, גם העובדה שהיינו פעם נמוגה ונשכחת. עוד עשרים שלושים שנה לאחר מכן, אפילו העובדה שנשכחנו כבר לא תהיה יותר. אני לא מדבר על אנשים גדולים ששינו, נגיד, את ההיסטוריה. לא סטאלין, ג'ורג' וושינגטון, צ'רצ'יל, המינגווי, שפילברג או ג'ון לנון. לא אלה שנכתבו עליהם שתיים שלוש ביוגרפיות, שהשאירו משהו אחריהם, שפעימת קיומם בהיסטוריה עדיין מהדהדת. לא אלה, אלא דווקא רובנו, אנשים רגילים, מורים, מהנדסים, אמהות ואבות, סבים וסבתות, מנכ"לים מלאי חשיבות עצמית, שפים במסעדות יוקרה, חברי כנסת נכבדים, חתני פרס ישראל.
דווקא הספר העל-זמני הזה, ביוגרפיה בדיונית על מישהו, על עוד אחד, אלמוני, מרצה למשהו באוניברסיטת משהו וחייו הלא-מסעירים, הספר הזה מילא אותי יראה. איכשהו, בלי כלום, התמלאתי ביראה כשקראתי את הסיפור המפעים הזה, סיפור על כלום שדווקא שפתו הלאקונית עתירה ברגש ובאהבת החיים, ששואלת בלי קול את השאלות האמיתיות שמלוות כל אחד ואחת מאיתנו לאורך כל חיינו וגורמות לנו מצד אחד לעשות את ההחלטות החשובות ביותר בחיינו, להביא ילדים, ללמוד, להשפיע, לחזור בתשובה או בשאלה, לייסד מהפכות וללכת עם לבנו, ומצד שני להבין את אפסותנו מול הזמן הארור הזה שעובר, שאנחנו פחות מנקודה שחורה בתוך אוקיינוסים של דיו ההיסטוריה, ושיעברו עוד חמש מאות שלושים וארבעה ימי שלישי סתמיים שבהם נחיה, נאכל, נשתה, נביא ילדים ונכדים ונעבוד ונשפיע ונחזור בתשובה ושאלה... ואז נמות. ואז נישכח. ואז אין יותר.
מוזר, שדווקא הספר הזה תפס אותי כל כך, עד שקרה לי משהו שכבר מזמן לא קרה לי, שנשארתי ער עד השעות הקטנות של הלילה רק כדי לסיים אותו כבר. כי לא יכולתי לעזוב. הייתי מרותק, בלי תעלומת רצח, בלי מסתורין או מתח או אפילו רגש. פשוט סיפור חיים קטן של מישהו לא חשוב, שאפילו לא היה באמת. כנראה שפשוט יש בו משהו, בספר הזה. אמת מבעבעת, חסרת רחמים, וההבנה שגם בחוסר המשמעות אפשר ליצור משהו, בועה שבה אפשר להדחיק הכול, שיש בה טעם ומחשבות, שמחה, ילדים, שאפשר להשאיר כאן חותם, אנחנו חשובים, אנחנו חלק מההיסטוריה. אלמוות.
אולי יש דברים שאפשר לעשות, אולי זו המסקנה האחרת שאפשר להבין מהספר, כמו מהחיים ממש. שנכון, החיים עוברים מהר מאוד. רגע אתה בחור מגושם שמגיע משיט-הול, מיזורי כדי ללמוד חקלאות באוניברסיטה, ובמשנהו אתה בן שישים וחמש, עם סרטן סופני (ואחד מתיאורי המוות המפעימים ביותר שיצא לי לקרוא מעולם). אבל גם למה שאתה עושה באמצע יש משמעות. עם מי אתה בוחר לחלוק את חייך, ומדוע. למה לא לוותר, מה לשמור ומה לשכוח. שנכון, בסוף הכול נגמר אותו דבר אבל לפחות בשני הרגעים האלה שאנחנו כן כאן, אפשר למצוא משמעות.
****
נ.ב. תראו את זה:
http://www.youtube.com/watch?v=6Wf8yEb1cwY
ספר מעולה
36 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ובכל זאת בחרתי ב"סטונר". כי הוא לא היה על מדף גבוה. כי היו עליו המלצות חמות כאן, (תודה לעולם ולאלון). כי סתם ככה דווקא הוא משך את תשומת ליבי. התחלתי לקרוא ולא יכולתי להניח את הספר מהיד עד שסיימתי. ועכשיו אני יושבת לכתוב עליו את הביקורת, ומנסה להבין תוך כדי כתיבה מה יש בו בספר הזה שמפלח את הלב ולא עוזב. לכאורה הכתיבה פשוטה, מינימליסטית, הדוקה. בפחות מ-300 עמודים מתוארים חיו של סטונר מהרגע בו הגיע לאוניברסיטה כדרך מקרה, ועד למותו. הסיפור כתוב בגוף שלישי מרוחק, חסר דיאלוגים. אין השתפכויות של רגש על פני דפים שלמים. מקסימום משפט קצר ולאחריו כבר ממהר המחבר לתאר השתלשלות עניינים אחרת. דווקא הלקוניות הזו שבתיאור מצבים רגשיים מעלה את מפלס הרגשות אצל הקורא.
מה שתפס אותי במהלך הקריאה היא האקראיות שבמעשיו של הגיבור. המלחמות שסטונר בחר להלחם ועלו לו בקריירה שלו לא נבחרו כי הוא "נאמן לעצמו, לערכיו ולשליחותו" כפי שכתוב על גב הספר. ממש לא. הן סתמיות, ובאותה מידה וחשיבות הוא יכול היה לוותר עליהן. דווקא על מה שראוי היה להילחם, כמו גידולה של בתו, חיי נשואיו, הוא ויתר מראש, מבלי שבכלל ניסה. אין לו שליחות, ולא ערכים. קהה חושים, כמעט מופתע, מתבונן סטונר בחייו בעודו חי אותם, מקבל עליו את תוצאות מאבקיו בשוויון נפש, וכך גם את תוצאות מה שהניח בצד ולא התערב.
קל לבוז לסטונר על הפאסיביות שלו, על שנתן לחיו לנזול מבעד לאצבעותיו ולא כיוון אותם. אבל, עד כמה אנחנו באמת שולטים בחיים שלנו, אם בכלל? האם אנחנו נגררים אחרי המוסכמות? האם אנחנו עוצרים לחשוב על משמעות חיינו?
ההמקריות הזו שבמעשיו של סטונר מדגישה את חוסר המשמעות שבחיים, את סתמיות המלחמות. אנחנו נולדים ואוכלים וגדלים, ועוזבים את בית הורינו, מתגייסים, משתחררים, מטיילים, לומדים באוניברסיטה, מתחתנים, מולידים ילדים, עובדים, מזדקנים, וזהו. בשביל מה? מה הטעם בכל זה?
בוכה אני מרימה טלפון. שואלת מתי הם חוזרים כבר. רוצה לחבק דרכו את הבנות. עכשיו. אני צמאה לעור המתוק הזה, לריח שלהן. לאהבה שלהן. כי יש משמעות. והיא לא במאמרים שפרסמתי ובאלו שכבר לא אפרסם. גם לא בספרים שלא כתבתי ואולי עוד אכתוב. הן החיים שלי, ולא אכפת לי כמה זו קלישאה חבוטה.
ספר מעולה
36 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?היה זה ערב יום הזיכרון. בטלוויזיה שידרו תוכניות בהן אנשים נהדרים סיפרו בגילוי לב על ההתמודדות שלהם עם אבדן היקר מכל. מצאתי עצמי מרותק למרקע, מוסיף דיכאון על דכדוך, לא מסוגל להתנתק ואף לא רוצה, שהרי אם הם שילמו מחיר כל כך יקר, המעט שאני יכול לעשות הוא לצפות, להזדהות, ולהערות לתוכי ולו זרזיף קטן ממעיינות הכאב. לקראת חצות חשתי שאני לא יכול לישון, שבשביל הנשמה, אני חייב לקרוא משהו. ואז לקחתי את "סטונר" (הייתי כבר לערך באמצע הספר) ולא הנחתי אותו מידי עד אשר סיימתי אותו, עמוק בתוך אשמורת הלילה השנייה. ובאופן מפתיע, דווקא ספר מדכדך זה שחרר, איכשהו, את גוש המועקה שישב לו בחזה ואפשר לו "להתנקז". מסתבר שספרים יודעים לעשות גם דברים כאלו.
הדמות הראשית ברומן המצוין הזה של ג'ון ויליאמס הוא ויליאם סטונר, נער חווה ממשפחה ענייה ההופך למרצה לספרות אנגלית. הרומן מתאר את חייו המשפחתיים והאקדמיים, חיים עם מעט מאד דבש והרבה – אוי, כמה הרבה – מרור. סטונר הוא דמות של אנטי-גיבור. הוא פסיבי עד אימה ומתהלך בעולם כילד חרד בחנות חרסינה, חושש להפיל משהו, לפגוע במישהו, לעשות שינוי שיגרום לנזק. תמיד שם את עצמו במקום האחרון בסדר העדיפויות. לכן כל כך קל "לטפס" עליו, להציק לו ולרדת לחייו, שכן סטונר אינו מתעמת ומוצא תמיד איזו שהיא פינה, בעולם החיצוני או בלבב פנימה, אליה הוא מצליח להתכנס כדי למצוא את השקט והסיפוק הצנועים להם הוא זקוק. הפסיביות הזו שלו ממש תסכלה אותי כקורא. אבל מאידך, יש בדמות האנטי-גיבור של סטונר גם אלמנטים הרואיים. הוא נאמן לחלוטין לערכיו ולאמת שלו ומוכן לשלם (ואף משלם) מחירים גבוהים כדי לשמור עליהם. ובסופו של דבר, בשלהי חייו, הוא אפילו לומד מעט להיאבק.
סגנונו של ויליאמס ריאליסטי, תמציתי, מדויק וחסכני (כפי שמודגם היטב בשמו של הרומן: פשוט סטונר). הדמויות שהוא בורא עגולות ועולמן הפנימי מתואר היטב. דרך סיפורו של סטונר אנו גם נחשפים לטלטלות שעוברת ארצות הברית במהלך שתי מלחמות העולם והמשבר הכלכלי שביניהן, ולדינאמיקה של חיי האקדמיה. לא ארחיב על מנת שלא לחטוא בחטא הספויילר, אבל אומר כי הרומן מתאר עולם אקדמי רווי יצרים ושנאות יוקדות בלתי רציונאליות. הקורא עשוי לתמוה כיצד שנאות בלתי רציונאליות פורחות להן באקדמיה, לכאורה מעוז הרציונאליות והאינטלקטואליות. ובכן, ראשית, אקדמיה היא אחת מן המסגרות היחידות בהן סיכוייך לצאת לפנסיה במקום עבודתך הראשון גבוהים, מה שגורם לכך שבמידה רבה איש אקדמיה טיפוסי "נשוי" בנישואים קתוליים לעמיתיו (ונישואים ארוכים, כידוע, עלולים להצמיח לעתים שנאות לא-רציונאליות). ושנית, אף כי האינטליגנציה של אנשי אקדמיה גבוהה בממוצע, אין זו כלל ערובה לשכל ישר. כפי שאמר פעם ג'ורג' אורוול, "יש רעיונות שהם כל כך מטופשים, שרק אינטלקטואלים יכולים להאמין בהם".
לסיכום, סטונר הוא ספר מעולה. קחו בחשבון שקריאה שלו עלולה לגרום לכם לדכדוך אקסיסטנציאליסטי קל-עד-בינוני אבל, לטעמי, זה מחיר ששווה לשלם.
ספר טוב
28 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?"ויליאם סטונר נולד בשנה זו וזו, התחיל ללמוד באוניברסיטה בשנה זו זו, התחתן, נולדה לו בת... קיבל דוקטורט, הפך לפרופסור... הסתכסך עם עמית... נתקע במקום, פרש... " נו, נראה לי שלסבתא שלי היו חיים מרתקים יותר.
ובכל זאת, יש בו משהו...
נראה לי שרובנו מכירים לפחות איזה 'סטונר' אחד (או 'סטונרית'). בייחוד אם אנחנו עובדים בארגון גדול כמו אוניברסיטה או משרד ממשלתי. מישהו מבוגר, קצת בודד, קצת שונה, שמהווה חלק כל כך מוכר מהנוף, עד שכמעט שוכחים שהוא שם. מדי פעם אנחנו שומעים עליו איזו שמועה או רכילות, אבל לרוב אנחנו לא מקדישים לו מחשבה יתרה. עד שיום אחד הוא פשוט לא שם יותר. אולי פרש לגמלאות. אולי סתם נעלם. יכול להיות שבפעם הבאה שנראה את שמו, זה יהיה באותיות דפוס גדולות ושחורות, על גבי מודעת אבל. אז אולי נהרהר בו כמה דקות... גם זה לא בטוח.
למען האמת, אולי אפילו אנחנו עצמנו נמצאים בשלב כלשהו במחזור החיים של 'סטונר' ולא מעלים זאת על דעתנו.
לפני זמן קצר, במקום העבודה שלי, ארגון גדול, חיפשו סלוגן לאיזו מחלקה. ביקשו מאנשים לגייס את היצירתיות שבהם ולהציע רעיונות. משום מה, טרחתי והקדשתי לעניין שעתיים תמימות, גירדתי מתוכי את כל השנינות שיכולתי למצוא שם, ובסופו של דבר שלחתי שלוש הצעות מלבבות. עניין שולי לחלוטין, ובכל זאת, בדמיוני כבר ראיתי איך שמי מתפרסם באתר הפנימי של הארגון ואת חברי לעבודה ניגשים אלי בהתפעלות של 'וואו, לא ידענו שיש בך את זה'... פחחח... כעבור שבוע, נבחרו 10 ההצעות הטובות ביותר והועמדו להצבעה. אפילו אחת משלוש ה'הברקות' שלי לא זכתה להיכלל בעשירייה, ואני, כמובן, חזרתי לי בשקט לשגרת עבודתי האפורה.
כן... פאתטי קצת. אני יודעת.
אבל לדעתי בדיוק בזה עוסק הספר הזה. ברצון האנושי לצאת מהאפרוריות והבינוניות. להוכיח שיש בך קצת יותר ממה שנראה לעין, להביא לידי ביטוי איזו ייחודיות שאתה חושב שאולי חבויה בך עמוק בפנים. וב'צ'אפחות' הקטנות האלה מהמציאות, שמחזירות אותך למקומך הטבעי. הספר גם עוסק בפשרות שאנחנו עושים. הן בחיינו האישיים והן בחיינו המקצועיים. פשרות שכנראה נעשות בעקבות הפער הזה בין מה שאנחנו מרגישים מבפנים, לבין מה שאנחנו מצליחים להוציא החוצה, ומה שחוזר אלינו מהסביבה.
אחרי הכל, מיליארדי אנשים יש בעולם ורק מעטים שבמעטים מצליחים להטביע חותם. כל השאר נולדים, מזדקנים ומתים כלא היו... אפילו על ג'ון ויליאמס שכתב את הספר הזה, לא שמעתי קודם.
אז מה המסקנה הסופית שלי? "רומאן מושלם" כפי שמבטיחה ביקורת על הכריכה האחורית? או סתם כזה שכולנו יכולנו לחבר בעצמנו? לא יודעת. הסיפור פשוט עד בנאלי, אבל נוגע ללב, מעורר תוגה, מחשבות, קצת רחמים עצמיים, ובעיקר, מכניס לפרופורציות.
סיפור פשוט שעושה את כל אלו, חייב להיות בו משהו. חבל רק שאני לא כתבתי אותו קודם :-)
ספר מעולה
23 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?איך הגעת לספר הזה? מי הסופר? מי המליץ לך?"
"אינטואיציה" ענתה.
"לא בוחרים ספר לפי אינטואציה, גם לא לפי הכריכה" עניתי.
"איכזבתי אותך פעם בספר שבחרתי?"
שתקתי, נזכר ב"כיכר היהלום" "ג'ו ספידבוט" "אלה תולדות" ו "דיברי ימי מנזר"...על כולם המליצה, וכלום אוצרות.
גם הפעם לא התאכזבתי.
לכאורה מדובר ברומן פשוט, ללא תעלולים מיבניים, ופומפוזיות מיותרת, אפשר לומר רומן מינורי, עלילתו לינארית לגמרי, ומלווה את חייו של סטונר, מגיל 19 במשק החקלאי הכושל של הוריו, ועד מותו פרופסור אמריטוס לספרות אנגלית באוניסרסיטת מיזורי. והוא בכלל הלך ללמוד חקלאות, כדי לשפר את תנובת האדמה הקשה שפוריותה ירדה משנה לשנה.
הסיפור לא גדול, והעלילה אינה מפותלת, ובכל זאת מדובר בספר שקשה להניח.
חייו של הגיבור לא קלים, רצופים בקשיים בכל התחומים (לא אפרט כדי להשאיר לכם לחוות לבד). ובכל זאת מוצליח סטונר למצוא משמעות ותשוקה מתחדשת בעשייתו.
שורה תחתונה שאני לוקח ומנחמת מאוד....., אתם יודעים מה? אשאיר לכם לגלות.:-)
כדאי מאוד לקרוא.
ציטוט: "הידע המועט שהצליח לרכוש הוביל אותו להבנה, שלאורך זמן,ל הדברים- אפילו הידע שאיפשר את ההבנה הזאת- הם חסרי ערך וריקים, ובסופו של דבר מצטמצימים לאיין וגם אותו אינם משנים כלל"
ועוד אחד שאהבתי:
"האדם שאוהבים בתחילה, אינו האדם שאוהבים בסוף, ושהאהבה אינה יעד שמגיעים אלי, אלה תהליך שבאמצעותו אדם אחד מנסה להכיר אדם אחר".
בזבוז של זמן
21 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?1. סופרלטיבים על הכריכה הקדמית
2. המלצות והערכות על הכריכה האחורית
3. נעשו לו יחסי ציבור מרובים בכל מדורי הספרות
4. ההוצאה צירפה "אחרית דבר" בסוף הספר
5.הספר נמצא 700 שבועות בראש רשימת רבי המכר
אז חשדתי, אבל כנראה שלא מספיק. לקחתי את הספר המדובר "סטונר" מהמדף בספריה, רק כדי לראות על מה כולם מדברים, ולא להאמין כמה הצטערתי על זה. מטרת הרשומה הזאת היא לספק למי שעוד לא קרא מידע רלוונטי "על מה הספר", ולחסוך את הסבל הכרוך בקריאה של היצירה הזאת. אי לכך ובהתאם לזאת, הרשומה מלאה ספולרים וארמזים על הכתוב בספר עצמו. מי שלא מעוניין בהם - מוזמן להפסיק כאן ולהסתפק בתקציר חוות דעתי: ספר בינוני מינוס.
קצת אימוץ עיניים מראה את הסופרלטיב על הכריכה: "יותר מרומן גדול: הוא רומן מושלם". למושלם עוד נגיע, אבל לא ברור אם בכלל מדובר ברומן. כי מה יש כאן? דמות ראשית אחת, לא עגולה במיוחד, כמה דמויות משניות שטוחות, ובלי עלילות משנה. ציר ספרותי אחד, המתרכז במקום אחד, אמנם לאורך עשרות שנים, אבל עדיין צר בהיקפו. כל הספר סובב סביב סטונר, אדם שעשה החלטה משמעותית אחת בחייו - עזב את לימודי החקלאות שאליהם שלח אותו אביו, ועבר ללמוד ספרות. זו נקודת ההתחלה של הספר, ומכאן ואילך אנו מלווים את האיש ב"שב ואל תעשה" שלו. הוא לומד, מסיים את לימודיו, מתמנה למרצה, לא מתגייס למלחמת העולם הראשונה, מחזר אחרי נערה, נישא לה ומגלה מהר מאוד שהנישואים שלו גרועים מאין כמותם. וזהו, פחות או יותר. הוא נשאר מרצה, על אף החיכוכים עם ראש החוג, הוא נשאר נשוי, על אף המאהבת שמצא לו, והוא מת. איש קטן, אפור, פסיבי, שלא הצליח, ועל אי הצלחתו והשכחתו מעין כל אפשר לקרוא כבר בעמוד הראשון בספר.
עד כאן, זה לא רע. סתם לא מעניין. אפשר לכתוב ספרות גדולה על אנשים קטנים. עשו את זה לא מעט. אפשר לכתוב ספרות מוצלחת על כשלונות. לדוגמה, ואפילו מתחום קרוב - ג'וד האלמוני. גם עובד כפיים בעל שאיפות אקדמיות שלא צולחות, גם נישואים שלא מצליחים, ואהבה שלא מתקבלת יפה בחברה.
אבל בעוד לבי יצא אל ג'וד ואל חייו האומללים, לא הרגשתי כלפי סטונר כלום מלבד אדישות, אולי. כי זה מה שעולה מתוך הספר עצמו - מין אדישות מיואשת או ייאוש אדיש של האיש כלפי כל מה שעובר עליו. ה- stone, האבן בשמו של האיש ראויה לו ולשמו - כי נראה ששום דבר לא חודר פנימה. קראתי, וכל הזמן חיכיתי ש"יקרה משהו". רק בסוף קלטתי שזה לא שלא קרה כלום. קרה אפילו הרבה. זה רק הגיבור הפאסיבי שלא עושה כלום, ואם הוא כבר עושה (קורה איזה פעם או פעמיים בחייו) הוא מתיחס לניצחון ולתבוסה באותו שיוויון נפש, כך שהתחושה היא כאילו כלום לא קרה. הסטואיות הזו אפילו לא מרגיזה את הקורא. היא סתם משעממת אותו. במשך חלק ניכר מהקריאה עלה לי בראש הפסוק "אכן חוליינו הוא נשא ומכאובנו סבלם", פסוק שהנוצרים מייחסים אותו לישו. ואכן, אדם כזה בוודאי שמקבל את מותו בשלווה. מי שמת למעשה כל חייו לא מרגיש בהבדל גם כשבא עליו מותו. אז השאלה היא לא "מתי כבר יקרה משהו?" אלא "למי אכפת?", ולי - ממש לא אכפת. להיפך קיבלתי את מותו בהקלה. סוף הספר וסוף ייסורי הקריאה.
אה, אבל העלילה היא לא מה שחשוב, מטיפים לי בחינוכיות המבקרים החכמים וגבוהי המצח. זאת גישה מיושנת מאוד, הגישה שלך, ככה הם אומרים. גדולת הספר היא באופן התיאור, בסגנון, בכניסה אל עולמו הרגשי של הגיבור.
אז זהו, שלא. מעבר לגישה העקרונית שלי שאומרת שהעלילה חשובה ביותר (אולי לא *כל* מה שחשוב, אבל בהחלט הרוב), גם הסגנון בסטונר הוא, בלשון המעטה, לא משהו. כל סדנת פרוזה למתחילים תשנן למשתתפים בה את העיקרון הבא: "אל תספר על.... אלא תדגים את...". ויליאמס לא שמע על הכלל הזה. עוד פעם ועוד פעם בספר הוא מוסר לנו את התרשמויותיו של המספר על הגיבור, במקום להדגים אותן. הוא מאכיל בכפית את הקורא, ולא נותן לו מספיק קרדיט להגיע בעצמו למסקנות. אני כקוראת לא צריכה שיספרו לי שסטונר מורה טוב. תן לי סצנות שמהם אבין את זה בעצמי. א תספר לי שהוא אוהב ספרות, תדגים לי מה הוא מוצא בה. ואלה רק שתי דוגמאות.
אומרים לי שסגנונו של ויליאמס יבש ופרוזאי בכוונה, וזה בסדר גמור מבחינתי. זכותו של אדם לכתוב בשפה רזה, או באיזו שפה שיבחר. בספר הנוכחי התוצאה היא סיפור משמים על איש משמים, ולא ברור מה הופך אותו ל"רומן מושלם".
ספר מעולה
19 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?''איך יתכן שהספר הזה אינו מפורסם?' כך נפתח מאמר הביקורת שפרסם האינטלקטואל הבריטי סי.פי.סנו בשנת 1973 עם צאת המהדורה הראשונה של סטונר בבריטניה.'
אולי כי סטונר הוא נון-סטורי. נער פועל חוה שהופך למרצה, מתחתן, נהפך לאבא, מתרחק מאשתו, מתאהב בסטודנטית, רב קצת עם הבוס בעבודה ובסוף מת. הוא לא גאון. הוא לא יפה תואר. הוא לא עשיר. הוא לא אקסצנטרי בשום דרך- אפילו כשהוא מתחמן את המערכת הוא עושה את זה לא רק בלי להזיק לאף אחד, אלא להפך. זה גיבור זה?
אלא שאי אפשר לא להתפעל מסטונר- הוא אמיץ, הוא אמיתי והוא כ"כ, כ"כ משתדל- להיות בעל ואבא טוב, מרצה טוב וזה לא שהחיים מקילים עליו.
ג'ון וילאמס, שכתב את הספר טען ש:'בעיני הוא גיבור אמיתי. אנשים רבים שקראו את הספר חושבים שלסטונר היו חיים עצובים וקשים. אני חושב שהיו לו חיים טובים מאוד. חיים טובים יותר בוודאי מאשר לרוב האנשים- הוא עשה את מה שהוא רצה לעשות, היה לו רגש מסוים כלפי מה שהוא עשה והיתה לו מודעות מסויימת לחשיבות הדבר'.
סופר טוב יודע לקחת אנקדוטות קטנות ולעשות מהן סיפור גדול. ג'ון וילאמס הצליח לקחת אדם פשוט ולהפוך אותו לגיבור על- בלי להוציא אותו מהסלון של הבית או של העבודה ובלי להשתמש באיזו טכניקה ספרותית מיוחדת.
הייתי יכולה להמשיך לשפוך הרהורים על מסך המחשב עד מחר- שורה תחתונה: ספר מצוין. שווה לקרוא.
ספר טוב
19 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?אין בספר פעלולים ופירוטכניקה. זה לא מסוג הספרים שיפתיעו אתכם, יזעזעו אתכם ותזכרו אותם לעד. ובכל זאת, הסופר עושה משהו מיוחד - הוא עושה איתנו עסקה. הוא מבטיח לספר את קורות חייו של סטונר, טיפוס אפור ולא מעניין, בצורה כזו שלא תשאיר אותנו אדישים.
הוא נותן לנו את כל תמצית הסיפור מראש, ולכן מרשה לעצמו להעמיק ולכתוב דווקא על הפרטים הקטנים, דווקא על החיים כפי שהם, ובוחר את סטונר האפור כדמות ראשית איתו קשה לנו אולי להזדהות , אך מתאר אותו בצורה כזו שקל לנו להבין אותו, להתחבר אליו ולהרגיש אותו.
אני חושבת שאהבתי את הרומן הזה דווקא בגלל ההבטחה שהתקיימה, מפני שידעתי בדיוק על מה הסיפור ואיך יסתיים, ובכל זאת בשלב כלשהו מצאתי את עצמי נשאבת אליו פנימה.
ספר מעולה
17 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ספר מעולה
17 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?באיזשהו ספר שאת שמו אני לא אזכיר, כדי לא לצמצם את נוכחותו של סטונר, תואר האבל על פניו של אדם כלשהו, כמבע של עייפות. לפי המחברת, העצבות הכנה ביותר היא כזאת שלא מתיימרת, שלא זועקת בריש גלי "הנה ראו אני עצב". העצבות הכי כנה היא זאת השקטה, שאין לה כוח לעשות רושם על הסביבה, שהיא עמוקה מדי כדי שיהיה אפשר לחלוק אותה עם הבוהים בה.
הרומן הזה הוא בדיוק זה. זה תאור מדויק, לא יומרני, לא מתיימר, לא סנטימנטלי. טבעי, מאופק ולעתים כמעט ועצור. בערך כמו סטונר היקר עצמו.
סטונר חביבי, הכה מלא סתירות לעתים. מצד אחד עשה מעשה נועז, לא הגיוני וכלל לא טבעי למישהו ממעמדו ומנסיבות חייו. הוא בחר את חלומו הלא ברור, על פני ריצוי המשפחה. הגיע ללמוד חקלאות, ובאחד מקורסי החובה שלו נתקל ביופי הזה שנקרא שירה. ליבו געש, ובלי שהוא אפילו הצליח לנסח במילים מה הספרות עושה לו, הוא בחר בה. פשוט ככה.
על פי מיטב האקזיסטנציאליסטים, הוא לקח אחריות, ועשה בחירה אותנטית. זהו אדם שמודע לחייו הסופיים, הוא לא מתרץ, לא משקיט נוכחות, לא זורם עם מה שהחיים מציעים לו, אלא לוקח בחירה אמיצה ומשנה את נתיב חייו.
יחד עם זאת, בניגוד מושלם, כמה פעמים מצאתי את עצמי עם הצורך הזה לנער אותו. כמה פעמים רציתי שיקום ויגיד את שעל ליבו לסובבים אותו, כמה פעמים הרגשתי שהוא נותן לעצמו להיות איזשהי בובת סמרטוטים על רקע הרוח המשתוללת. עם חוסר התעקשותו לתקשר ולהבין את אישתו אדית (הדמות שנבכי נפשה מהווים חומר גלם למיטב הפסיכולוגים), או לבאר את העניינים עם לומקס העיקש, להתעקש על חפותו, לצעוק בקולי קולות את עקרונותיו (ואני אומר בכנות רבה, לא הבנתי למה לומקס כל כך כעס על סטונר, ואם מישהו הבין זאת טוב ממני אשמח לדעת). ומה עם גרייס המסכנה? זאת שנפשה היפה, מלאת הפוטנציאל לחיות חיים מלאים וטובים, הפכה לשריטה הכי גדולה של היצירה?
ודווקא עם קטרין, אהובתו האמתית, הבנתי מדוע פעל כפי שפעל, מדוע ויתר. כי מה היא משמעות החיים על פי סטונר או ויליאמס? תאווה ולמידה (או אהבה ולמידה לפי נטע גורביץ', שכותבת בסוף הספר. מקווה שאינני טועה בשמה). התשוקה והלמידה אותם מוצא סטונר, בחיים. הזהות שלו, המשמעות שלו, מה שבא לפני הכל. הוא לא נאבק על קטרין, כי הוא ידע שנסיבות החיים חזקות יותר, הוא ידע שהאבקות על קטרין היא אפשרית, שהם יכלו להיות יחדיו, אבל משמעות מימוש אהבתם תהיה וויתור על זהותם, וזאת תהיה הטעות המרה מכולם.
הרבה סופרים כותבים על משמעות המוות, להכניס אותה דרך הדלת האחורית, להטיח אותה בדרמטיות לקוראים, איכשהו, משהו. אך דווקא האופן שבו וויליאמס מדבר על החיים של סטונר מביאים את המחשבות הללו אליי. הכנות שבה הוא מתאר את חייו כחולפים וכמעט חסרי משמעות לנשארים אחרי מותו (כבר בפתיחה), על הניעות הזאת בחייו של סטונר, העיקשות להלחם על גורלו, יחד עם ובניגוד לתחושה הנוראית הזאת שהחיים חלפו על פניו בלי שיכל לעשות דבר עמם. סטונר, כמו תלמיד שיודע את התשובה, לפעמים מצביע, בתקווה שהמורה תשים לב, אך רוב הזמן היא כלל לא מסתכלת לכיוונו. כי היא רואה רק את הזועקים, העקשים, את אנשי הפעולה ולא את הנשמות הרכות, כמו סטונר, שנחמתו היחידה נמצאה בין המילים. ועד שהיא מסתכלת, סטונר כלל לא מצביע.
ספר מעולה
15 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?כך היינו אני והספר בשני קווי מציאות מקבילים שמעולם לא היו צריכים להיפגש... עד שחבר טוב בעבודה נכנס לחדרי ושם לי אותו על השולחן, ואמר - קחי, תקראי , אחלה ספר. בהסתייגות גדולה החלטתי לתת לו צ'אנס.
ואני באמת באמת אסירת תודה..
ספר מהמם.
בעצם ספר שבעיני הומצא כדי להיות מחוץ לאמירות האם הוא מהמם או לא. פשוט ספר אמיתי להפליא. ספר שעובר מבחינתי בהרבה את כל הספרים האחרים שיצא לי לקרוא השנה. תחושת הזיוף בספר לא קיימת לחלוטין. הספר לא מושך מדפיו הראשונים, אך מהרגע שנכנסתי לעלילה - היה נראה שמישהו ממש כותב את הנפש שלי על דפים. כל החוסר בטחון של סטונר, כל התחושה המתמדת שלו שהוא לא באמת חלק מהעולם סביבו. ועוד ועוד.. באמת כתיבה הכי אותנטית אולי שיצא לי לקרוא על קולה של הנפש בתקופה האחרונה.
דבר נוסף שהתאהבתי בו בספר הזה היה האיפוק. האיפוק המטורף שכל כך לא אופייני לרוב הדברים שאנחנו נחשפים אליהם. הספר כתוב כמעט ב"תרבות אנגלית" ( כפי שלעניות דעתי אני רואה אותה - יבשה ובלי דרמות). על סטונר עוברים סערות עזות בתוכו - אך הן באיך המתוארת ההתנהגות שלו ( עם ההדגשה כל פעם ש"לא ניתן לראות את הרגשותיו מבחוץ"), כך גם תיאור של הסופר עצמו את החייו של סטונר מתוארים באיפוק וצניעות מדהימה. אין ייצור דרמות יש מאין, ואף הדרמות הקיימות מתוארות ביובש מרשים, כך שלקורא נתונה הזכות לחוות התרגשות כפונקציה של התרגשות שלו עצמו - ולא כמה "האכילו אותו בהתרגשות זו בכפית". מן אנטיתזה לעיתונות צהובה. אנטיתזה לראליטי. אנטיתזה לעולמנו היום..
בערך באמצע הספר מרכז הכובד זז - ומדמות כה לא בטוחה בעצמו הגיבור הופך לאיש עקרונות עקשן מאוד שנלחם על עקרונות בצורה מרשימה ביותר.
תיאורו של חיי נישואיו הוא מבריק ביותר. זה מתחיל מן הקל אל הכבד - מן התמימות של איש צעיר מחוסר בטחון שבוחן את אהובתו רק לפי מראית עין ויופיה ומלא תקוות - ובעקבות חוסר ניסיונו בחיים בכלל לא מסוגל להגיב לאף אחד מאינספור נורות אזהרה שצצות לכך הזוגיות זו לא תוכל לתת אושר לאף אחד משניהם ( בעצם זוגיות לא קיימת כלל). התיאור מתעצם לתיאורים בוגרים וחזקים יותר של התפתחות יחסיהם, התפתחות דמותה הפסיכותית, האינפנטילית והשטחית משהו של אישתו, שמגיעה לשיאה בתיאורים על סף סרקסטים כשהיא מתארת את איך שהיא רואה את התבגרות ונישואי ביתם. סדר החשיבות של דברים בעיניה.
יש תיאור מבריק לא פחות של איך שסטונר המאופק מגלה פתאום את ההורות ואת אהבתו לביתו, איך הוא מגדל אותה בילדותה המוקדמת , בתיאור הקירבה המדהימה שיש ביניהם בילדותה. תיאור מדוייק ומרשים לא פחות של דינמיקה של היחסים האלה בהמשך..
לא מפתיע לגלות בסוף הספר שבעצם הסופר כותב על דמויות מאוד מוכרות לו (על מרצה אחד עקשן ומיוחד שהעריץ מאוד) , ואולי אף קצת על עצמו ( ויליאמס - האם לא ויליאם ס.טונר ?? ).
בספר יש שתי שאלות חוזרות ונשנות שקריטיות גם בעיני.
האחת היא: האם לתגובה לארוע מסויים או לארוע דרמטי עצמו באמת יש משמעות. האם זה באמת כל כך חשוב. האם אי אפשר להבליג, לוותר, להתעלם.. כחוט שני עובד בספר המשפט "אין לזה משמעות", "זה לא באמת חשוב".
שאלה נוספת היא של סטונר עצמו - שמטרידה כנראה את רובנו , אולי אף את כולנו - זה האם חייו מספקים. באיפוק מדהים הוא מסתכל בחייו שנראים לו לא מוצלחים למדי - וכמעט באדישות מגלה שהם לא (מספקים).. וממשיך באותה עקשנות. ולא עושה דבר על מנת להפוך את חייו לנוחים יותר, או מבריקים יותר - רק עושה את עבודתו שכה אוהב, נאמן לעצמו וממשיך לא להתפשר על עקרונותיו.
הספר מספר על משא הנפש של אדם בעל ערכים חזקים מאוד והמון המון ספקנות פנימית ( פרט לעקרונותיו שבטוח בהם באופן מוחלט, הוא כל הזמן מרגיש מגושם, לא מתאים למקומות ולאנשים, לא מתחבר עם אנשים כמעט מסיבות אלה).
ספר ש"מתעד את הנפש", לא חיכוי לרגשות עזים, וחיכוי והמצאה של דרמות - אלא תיעוד הסערות הפנימיות עצמן. יתרה מכך - של אנשים שרוצים להתכחש לקיומן של הסערות עצמן ( סטונר, וביתו וגם עוד כמה דמויות בספר).
הספר נכתב בשנת 1965 - והיה מאוד לא מפורסם.
אחרית הדבר של הספר לא כל כך דיברה אלי - דברים של מישהו אחר שמתחקר את הספר מהצד. כמה הופתעתי לגלות שעם הציטוט היחיד של ג'ון ויליאמס עצמו הזדהיתי כל כך. המשפטים שלו היו זהים באופן מדויק למה שהרגשתי בתום הקריאה.
"בעיני הוא גיבור אמיתי. אנשים רבים שקראו את הספר חושבים שלסטונר היו חיים עצובים וקשים. אני חושב שהיו לו חיים טובים מאוד. חיים טובים יותר בוודאי מאשר לרוב האנשים- הוא עשה את מה שהוא רצה לעשות, היה לו רגש מסוים כלפי מה שהוא עשה והיתה לו מודעות מסויימת לחשיבות הדבר.. האהבה של אדם לדבר שהוא עושה היא העניין המשמעותי."
ספר מדהים, מדהים, מדהים..
ספר מעולה
15 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?הסיפר, לינארי, כרונולוגי ופשוט, שכיח כל כך אצל רבים כל כך "שום דבר לכתוב עליו הביתה" וכל כך הרבה לכתוב עליו... לכאורה כמעט דוח יבש וענייני - כמו הגיבור, אך למעשה כל כך רגיש, עמוק ומנומק. כל כך מעורר הזדהות עם "תלאות היום יום" שכל אדם חווה בחייו, הקושי "לשאת באורך רוח חיצי גורל אכזר..." ולא לחינם שייקספיר הוא דמות משנה חשובה בספר. סטונר אינו יוצא "חמוש לצאת מול ים הייסורים, למרוד, וקץ לשים להם" - הוא מקבל את גורלו בהשלמה ואינו יוצא מגדרו גם אל מול עוולות שנעשים לו. הוא אינו מאמין בנקמה או בתיקון עוולות ע"י ביצוע עוולות נגדיים. סטונר אינו אדם מוכה ככלות הכל. הוא זוכה לקיים בחייו את עיקרי תאוותו: להתפתח כאדם, לעסוק בנושא הקרוב ללבו, לעמוד על אמונתו ועקרונותיו, לחוות אהבת אמת ותשוקה, להיות נאהב ומעל לכל - לדעת בסוף ימיו מיהו.
סטונר הוא חייל וסוכן של תרבות וידע. סטונר הוא אדם "מינורי" ובאותה עת גיבור "הנשיאה בעול".
כדברי אבידן: "מה שמצדיק יותר מכל את הבדידות, את הייאוש הגדול, את הנשיאה המוזרה בעול הבדידות הגדולה והייאוש הגדול... היא העובדה הפשוטה, החותכת, שאין לנו בעצם לאן ללכת"
ספר מעולה
15 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ויליאם (וילי, ביל) סטונר הוא בן כפר קטן, בן יחיד לאב ואם חקלאים קשי יום, מסוג החקלאים שהחלו לעבד אדמה דשנה ואילו זו חרבה במשך הזמן והפכה את יכולת ההתפרנסות ממנה לקשה יותר ויותר. האב מחליט להמיר את חסכונותיו לשכר לימוד לבן באוניברסיטת מיזורי. הבן נשלח לגור אצל קרובי משפחה בסמוך לאוניברסיטה. המטרה: ללמוד חקלאות ולשוב לכפר על-מנת ליישם את הידע הנרכש. במסגרת לימודי החובה, שאינם לימודי חקלאות, נחשף ויליאם סטונר ללימודי ספרות, מבין במבוכתו כי רבה עד כמה הוא לא יודע, אבל נמשך לזה בחבלי קסם. כדי לקצר סיפור ארוך, סטונר ממיר את לימודי החקלאות בלימודי ספרות, מסיים את לימודיו בתואר בספרות וממשיך הלאה למגינת לבם של הוריו. הוא לא מביט אחורה באהדה לחייו כחקלאי. הוא כן מביט קדימה לעולם שנפתח לפניו וכלומד ומלמד יסודי הוא מוצא שם (באוניברסיטה) עולם ומלואו.
בגיל 25, בעוד הוא אך עושה צעדיו הראשונים באוניברסיטה כמלמד, הוא נחשף במסיבה הנערכת אצל הדיקן אל נערות הסביבה. אחת מהן, אדית, בתו של בנקאי, כזו שחייה עוברים עליה בנעימים, מלבישים אותה ומאכילים אותה ואין ממנה שום דרישה מעשית, מוצאת חן בעיניו של סטונר. זה נגמר בחתונה, אבל נחת אין בנישואין אלה.
288 עמודים מבטיחים כי יותר מדי להג לא יהיה בספר הזה. להג אכן אין, תאורים מיותרים גם לא, אבל עונג רב בקריאה יש ויש. סטונר נדמה כאדם הנמצא במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון, חי חיי נישואין לא נכונים ובכלל, נדמה שהולך במקביל לחיים שיכלו להיות לו באמת. אלה שזה רק נדמה כך. בחייו האקדמיים הוא משקיע את כל נשמתו, הולך קדימה בתפקידו כמורה, משקיע במחקר, משקיע בתלמידיו ונחשב למורה אהוד. בחיי הנישואין הוא מאבחן כשלון די מהר, אבל לא מפרק את נישואיו. יש קוראים שלא יבינו איך הוא ממשיך כך עם אשה הממררת את חייו, אבל הוא חי בתקופה שחיים ארורים אינם מפורקים סתם כך ואילו האקדמיה ממלאת את כל עולמו.
מתח קבוע נשמר לכל אורך הספר. הקורא רוצה לדעת עוד ועוד, להשתתף בדילמות העוברות על חייו של סטונר, לראות כיצד יגמרו חיים אלה, שייתכן ואור רב אין בהם. גם כשמוצעת פרישה מכובדת בגיל 65 סטונר דווקא מעדיף להמשיך בחיי האקדמיה, אבל תוכניות הן הרי בסיס לכל שינוי.
ספר חם, מענג ומומלץ בכל פה.
ספר טוב
14 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?כבר באמצע הספר מצאתי את עצמי מתווכחת עם הקביעה הזו: איך שאני רואה את הדברים, סטונר היה נאמן לעצמו ועמד באסרטיביות על דעותיו ועקרונותיו רק בתחום האקדמי. שם הוא העז לצאת כנגד הקולגות שלו והצליח שלא להתכופף מול המערכת, למרות שידע שישלם על כך.
הלהט הזה לא התבטא בחייו האישיים. כאן הוא התפשר והתכופף, ובגדול.
איך אפשר לקרוא להתנהלותו מול הדחלילה שנשא לאישה אם לא התפשרות? הוא מקבל כל גחמה שלה, כל דרמה, כל נסיון שלה לדחוק אותו לשוליים, כל התנהגות ילדותית ואנוכית שגובלת בהתעללות. ומה שהכי הפריע לי: הוא שותק אל מול השימוש שעושה אשתו בביתם ככלי במלחמה המטורפת שהיא מנהלת נגדו.
כאן איבד סטונר את אהדתי. הוא מוכן לשלם את המחיר של נישואים ליצור הזה, כשחלק מן המחיר הוא למעשה אושרה של ביתם, שחייה, כתוצאה מחינוך קלוקל מצד אימה ופסיביות מצד אביה, עולים מהר מאד על המסלול הישיר לאומללות והרס עצמי.
התבנית של היסחפות פסיבית מאפיינת גם את יחסיו עם קתרין. היא זו שנוקטת בצעד כלשהו כשהעניינים מסתבכים. ועכשיו אשתוק (למרות שזה קשה לי) ולא אכנס לפרטים כדי למנוע ספוילר...
אלה הרגשות שג'ון ויליאמס הצליח לעורר בי כלפי גיבוריו (למרות שאני חושדת שהתכוון שארגיש כלפיהם בדיוק ההיפך...). בכל מקרה, הוא עשה את זה מצויין. סטונר ואשתו מנומקים ואמינים, עברם והרקע שלהם תורם להבנת היותם מי שהם כבוגרים.
זהו סיפור קטן, ללא שיאים גדולים בעלילה, שיופיו טמון בחקירה מעמיקה, לא שיפוטית ומלאת תבונה של חיי הרגש.
ספר מעולה
14 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?המחבר, ג'ון ויליאמס משרטט ביד אומן את האווירה של אותה תקופה רבת תהפוכות ומכוננת ומציב במרכזה בחור בן 18 אשר נשלח על ידי אביו ללמוד חקלאות באוניברסיטה שם הוא נחשף לחוג בספרות ומתאהב בו.
לאורך הספר אנחנו נחשף לתיאורי התקופה ולדרך התקדמתו של סטונר באוניברסיטה דרך חייו האישיים על קשייהם, תחושותיו, אכזבותיו והצלחותיו השונות.
הספר כתוב ברגש אך בנוקבות אשר הזכירו לי לפרקים את כתיבתו של סטיינבק שגם כן הפליא לתאר את התקופה המדוברת.
"סטונר" על פי אחרית הדבר שבספר הוא רומן שלא זכה להכרה הראוייה לו ולא זיכה את מחברו בתהילה אלא עבר מפה לאוזן בקרב אוהבי הקריאה והקנה לו מעמד של דוגמא ומופת לכתיבת רומן, דבר הנשקף היטב מבין דפי הספר המדהים הזה הנקראים בנשימה עצורה.
תענוג אמיתי שמור למי שיקח את "סטונר" לידיו.
ספר טוב
12 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?העלילה כביכול היא בדיוק מה שמתואר על העטיפה- חייו של ויליאם סטונר, מהרגע שבו התחיל את לימודיו באוניברסיטה ועד הרגע שבו סיים אותם, כפרופסור לספרות אנגלית. חייו של סטונר אינם קשים במובן המובהק, אבל דומה שאין לו אף רגע של חסד: כמעט אף פעם הצלחתו המקצועית אינה מתיישרת עם הצלחה בחייו האישיים, וכל פעם שאחד מהתחומים מתיישר השני חוזר ליפול ולהיכשל.
סטונר נאבק בביישנותו, באשתו המאנית-דיפרסיבית, בעמית נקמן ובחיים שלא מצליחים לקלוט בתוכם אדם כמותו. הספר מציף למולנו את השאלה הגדולה: האם באמת יש איזשהו סט בסיסי של כלים אישיותיים שאי אפשר להסתדר בלעדיו?
אנחנו עדים למאבק נואש, מאבק של אדם שלעולם אינו מצליח לבטא את רגשותיו באופן הנכון, וסופו שהמציאות טופחת על פניו. הוא לכוד במעגלים של בחירות שגויות, אנשים קשים ומציאות בלתי מתפשרת. המאבק הכי מובהק הוא כמובן מול אשתו- שבניגוד הגמור אליו מצליחה להוציא לפועל בדיוק כל דבר שהיא רוצה בו, ומכריחה את הסובבים אותה לחיות באומללות חסרת מוצא.
סטונר בוחר בשלב כלשהו בדרך של אדישות, כמעט קהות חושים, בה הוא נאחז בכלי היחיד שלו, בדרך היחידה שלו לבטא את עצמו, הלא היא הלמידה וההוראה. בדומה לאמנים גדולים ומתוסכלים, הוא עובד מתוך להט ואהבה, משוקע כל-כולו, אבל בדומה לאותם אמנים, רק לרגעים מעטים מצליח להעביר את החוויה העזה שלו לתלמידיו.
רגע אחד של סערה, של התרחשות רגשית עמוקה, שוברת שגרה מתרחש במפגש שלו עם הסטודנטית הצעירה, וגם כאן הכשלון הצפוי מראש גורר את סטונר חזרה לאדישות ולקיהיון החושים שבו הוא מתנהל בעולם.
סטונר מציב מולנו את האנשים האפורים, השקופים בעולם שלנו, את העצב שמשוקע באנשים שנולדו אחרים ולעולם לא למדו להתאים את עצמם לעולם המורכב הזה. אנחנו מקבלים הצצה מזווית נדירה לנפש האדם, הצצה מרתקת ונוגעתכמעט עד דמעות. חבל לפספס.
ספר מעולה
12 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ספר בסדר
11 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?סטונר הוא סיפור חייו של ויליאם סטונר, נער שנולד למשפחה של חקלאים במיזורי שבארצות הברית , בסוף המאה ה19.
סטונר יוצא לאוניבסיטת מיזורי על מנת ללמוד חקלאות ומתאהב בעולם הספרות וממשיך לקריירה של הוראה באוניברסיטה.
כפי שניסחה זאת נטע גורביץ באחרית הדבר, "הענין העיקרי של סטונר אינו עלילתי, אלא מתמצה במאמציו התמידים של הגיבור לייצר משמעות וסדר בעולם הרגשי והאינטלקטואלי אל מול מציאות משתנה תדיר, בלתי צפויה ובלתי נשלטת, על מנת להימלט מתחושת חוסר המשמעות של חייו".
כמו כן היא העלתה את הנקודה שויליאמס הוגדר כ"סופר של סופרים". די התחברתי להבחנה הזאת. אני אומנם מייצג רק את עצמי, אולם אני שייך בבירור לצד של הלא סופרים. קשה לי להתפעל מהסיפור עצמו ומחוסר העלילה. אכן הספר כתוב בצורה מצוינת אבל בכל רגע בקריאה חיכיתי שיקרה משהו וכלום לא קרה.
לא התחברתי לדמויות בסיפור. כולן מאוד אפורות ומדכאות. החל מסטונר עצמו, אישתו אידית שאגדיר אותה כ"כלבה" שממרמרת לו את החיים, עמיתיו לאקדמיה,קתרין, סטודנטים וקורבי המשפחה.
לא התחברתי לשום דמות והיה לי מאוד קשה להזדהות עימן ועם ההתנהגות שלהן.
והמציאות מסביב מתוארת בדכדוך. מדובר על המאה ה20 בארה"ב ותחילת המאה הייתה רוויה במאורעות היסטורים יוצאי דופן. למרות זאת, לא ממש מרגישים את זה בסיפור.קראתי סיפורים מהתקופה ההיא ופשוט יש הרגשה כאילו יש כאן סטייה של 50-100 שנה אחורה.
לסיכום, למרות כל ההילולים מסביב, לא קיבלתי את אותו אפקט שרבים מכם קיבלו. הספר אכן כתוב מצוין אבל לי אישית , חוסר העלילה היה גורם קריטי.
ספר מעולה
11 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?יש כאן קונפליקט מרתק כשהסופר השתמש לדעתי באמצעים שכבר דיקנס השתמש בהם: הגיבור הוא בעל יושרה בלתי-מתפשרת גם לנוכח תנאים שעלולים להזיק לו, מול יריבו הגדול המונע משינאה כמעט חסרת פשר... והקורא נדחף כמעט בעל כורחו להזדהות עם הגיבור הראשי והעוול שנעשה לו.
אמנם העיצוב של חלק מהדמויות שבו לוקה לדעתי בחסר ובייחוד בתחילת הספר נראו לי כמה מהדמויות מעט חלשות: למשל דמותה של אדית אשת הגיבור שתיאורה כאישה שכמעט מהרגע הראשון לא אהבה את בעלה הצעיר ומוזרויותיה השונות נראו לי מעט לא אמינות. במחשבה שנייה גם תיאורה השלילי בה כניראה לשרת את אותם האמצעים של הגיבור "הטהור" שנעשה לו עוול... על כל פנים מדובר בספר מרתק שגם אם קיים בו יסוד מאוד צפוי, מזכיר לי מבחינות רבות רומנים קלסיים של סופרי סוף המאה התשע-עשרה ונהניתי מאוד לקרוא בו.
ספר מעולה
11 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?הכל כך אומלל ובו זמנית כל כך אנושי, שזה הופך את הכל לקצת יותר בסדר.
מצד אחד אני שואפת לסיום חייו של סטונר, רק בשביל שיגאל מהקיום הכל כך אפרורי ומדכא שלו, ומצד שני אני מבכה את מותו, מתוך ההבנה על כמה שהקיום שלו היה הכרחי.
סטונר הוא כל מה שאני לא רוצה להיות בשום צורה שהיא, ובמידה מסוימת יש בו תוכנות מסוימות שהייתי רוצה לאמץ לעצמי.
ובכלל, מהספר הזה יצאתי בהרגשה אחת, כמה חבל לי על הבת של סטונר, שהיא לדעתי, הקורבן הטראגי האמיתי בספר הזה.
ספר מעולה
11 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?למרות הציפיה והגילוי שלא, זה לא המלחין המוכשר- נהנתי מהקריאה כמו ספרות שאליה התגעגעתי. כמו להחזיק ספרים של טנסי ויליאמס, של ארתור מילר, של ג'ד סלינג'ר, של מארק טווין... נכון שלכל אחד מהם היה כיוון ואופן כתיבה שונה אבל הכתיבה של פעם... היא פשוט מילאה אותי בהתמוגגות לספרות קלאסית.
מזמן לא נהנתי לקרוא על גסיסתו של אדם. אולי מפני שאלו היו סיפורים אמיתים שנכתבו עם עזרה (לאנס ארמסטרונג) או לוחמי צדק (אתי הילסום) ולא היה ניסיון ספרתי אמיתי כמו תיאור מצב? אולי כי הסופר הכל יכול עשה עבודה מצויינת.
הלוואי ויכולתי להתמסר כך לאהבות, לעבודה, לתשוקות ורעיונות, לתחביבים ולחיים.
לא משנה כמה אלו מאכזבים...
אני לא יכולה להסביר מדוע הספר נפלא בעיני, מפני שסיפור אינו יוצא דופן. הרגשתי שהמספר ישב וכתב בכיף ובשלווה וזה הדביק אותי, ככל הנראה.
בעידן בו כל אחד רוצה 15 דקות תהילה גם במחיר השפלה - העיקר להראות - אני מסתכלת על סטונר והנה אדם שקל מאוד להרגיש רע עבורו ועל חייו, אבל לא. ספר נפלא, בחור שחי את חייו במלואם, פשוטים ותוססים ומלאי רגש ככל שיהיו.
כיף כיף כיף! חובה לקרוא.
ספר לא משהו
11 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?שני ענקי-הספרות הללו הטילו צל כל כך כבד וארוך על דורות שלמים של סופרים בימי חייהם ואחריהם ,ורבים ניסו לחקות את סגנון הכתיבה שלהם .אלא שלא קם יורש לאף אחד מהם עד ימינו .
המכנה המשותף היחיד באופן כתיבתו של ויליאמס לבין שני המאורות הללו היא בכתיבה פשוטה ,ללא טכניקה .אולם בזה זה מסתיים .לויליאמס אין את הניצוץ האלוהי הגאוני של המינגווי ולא את האנושיות של סטיינבק .
אחרי כמה דפים התחלתי לרפרף בקריאה כי השתעממתי,הכתיבה הייתה פשוטה אבל עצית ויבשה ,גם לכתוב בפשטות צריך ניצוץ של משהו כדי לסחוף את הקורא . וזה לא קרה מבחינתי.
ספר מעולה
9 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?מינימליזם, תיאור יבש של עובדות ביוגרפיות חיצוניות, שלכאורה יכול היה ליצור משהו שטחי, בדרך קסם מביא דמות רב ממדית מרתקת בדרכה. חיים קשים עד בלתי נסבלים שנפגשים בקבלה שלמה ואפילו תחושה של חיים מלאים ונכונים. בתוך הריק אדם מיוחד בפשטותו. לקרוא ולהתפעל מהיכולת ליצור דמות חמה ורגישה בכתיבה מדויקת ותמציתית.
ספר טוב
9 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?קאמרי כי כולו מתרחש במיתחם שבין הקמפוס של האוניברסיטה, בה למד ואחר לימד כפרופסור מן המנין כל חייו, לבין ביתו שנמצא ממש על גבול האוניברסיטה.
מעין כלוב מרצון שהוא יצר לעצמו, ממנו העיז להציץ לרגע אפשר לאמר, לקן אהבה קטן.
סטונר שנולד להורים קשי יום בעלי משק חקלאי קטן, גדל ללא פינוקים ובעמל להיות אדם ישר ודוקא משום כך, מתוך הגינות ותמימות הוא עושה שני צעדים שקובעים את עתידו הלא קל: נישואין לנערה יפה אך בעייתית מההתחלה, והתנגשות מקצועית באוניברסיטה שלו עם אחד שקובע.
איך הוא אומר לבתו שאומרת לו שהיו לו חיים לא קלים?
"אני מניח שבחרתי שלא יהיו קלים". כן כפי שקורה לכולנו,
הבחירה אמנם בידינו אבל לרוב היא נעשית בהיסח הדעת.
מאחורי חזותו של סטונר שמצטייר כאדם מופנם ואפילו קצת קשה, מסתתרת הזדקקות נואשת לחום ואהבה שמתבטאת בגעגועיו לחברו שנהרג במלחמה, בטיפול והאהבה לבתו התינוקת וכמובן בסיפור האהבה הקטן שהוא מרשה לעצמו ונכנס לתוכו כל כולו.
יכולתי לדבר ולנתח עוד שעות את הספר הזה כי הוא על האדם הפשוט, האפור כמוני וכמוך, על ההחמצות בחיים, על מה אפשר היה לעשות ועל מה לא נעשה.
ספר מעולה
8 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?מה שהופך את סטונר לרומן אמיץ הוא ביכולת של הסופר להתמקד בסיפור קטן ולהפוך אותו לגדול באמצעות רגשות אנושיים.
רגשות אנושיים טובים ורעים הם אלו שמניעים את עלילת הרומן שבמרכזו עומדת דמות מעט תמוהה, גמלונית ומגושמת. נער חווה היוצא ללימודים גבוהים כדי לחזור עם השכלה במקצוע נשאב לעולם שלא נחשף אליו קודם לכן והוא מובל בו כמתוך ייעוד.
לצד הגילוי המפתיע מתרחשות מלחמות רבות שמשנות את סביבתו, אך מבחירה שלו לא נוגעות בו באופן אישי אלא עקיף בלבד.
מי שלא מתרגש מרגשות אנושיים ומכתיבה אמיצה, שיוותר מראש, כי זה עיקר העונג שבספר.
הספר הזה כל כך מדכא, עצוב ומלנכולי.
מן ספר שבסופו שאלתי את עצמי- אז למה בכלל הוא חי?
ולמה אני צריכה לקרוא איך הוא(לא)חי?
מה זה לימד אותי?
שהחיים עצובים? שאין תקווה? שבני אדם טועים טעויות פטאליות על בסיס יומי? שבני אדם לא יודעים לעמוד על שלהם? שאין טעם בחיים?...
אולי לא זאת הייתה הכוונה של הספר, אבל אלו היו התחושות שחוויתי במהלך קריאתו ולאחריה.
ספר טוב
6 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?קראתי את סטונר (יצא לאור לראשונה ב-1965, ושוב ב-2003) לפני מספר חודשים, ומאז – אני רוצה לכתוב עליו כדרך לברר לעצמי מדוע הספר הילך עלי רושם כזה. וזאת - למרות שבזמן הקריאה הרגשתי מעין "סערה פנימית" לתיאור עולמו של סטונר והבחירות שלו. במה טמון כוחו של הספר? אולי בתיאור הראליסטי ובשפה הישירה? אולי באיפוק המספר ובחמלה שהוא מגלה כלפי הדמויות? ויכול להיות שהטון המינורי הוא זה שמעצים את חוויית הקריאה? איני יודעת בבטחה.
שאלות אלו הן מורכבות, כי הן שואלות דבר-מה על כוחה של החוויה האסתטית, על משהו שלא קשור לאיכויות "הנפשיות" של הדמות או לטיב האירועים שבהם היא מעורבת. זה משהו אחר, חמקמק, עצמתי, מעורר רעד רגשי: נדמה לי שזה משהו קשור לאופן שהטקסט "מפתה" (בשפתו של רולאן בארת) את הקוראים להיכנס אל בין שורותיו ולהשתכן בעולם המיוצג: להיות "אחר" ולחוות "אחרוּת" זו בעזרת ניסיון אישי.
למרות הפרטים הרבים על התנהלות חיו - מלידתו בחווה חקלאית ובעולם צחיח ונטול "אינטימיות" רגשית, ועד להפיכתו למרצה לספרות אנגלית ודרך נישואיו המשונים לאדית - מעט הוא הנחשף לנו, הקוראים, על חיי הנפש של סטונר. לאורך כל הספר עניין אותי להבין את דרכו לבחור, לוותר, להחליט, להימנע. בעיני, מעין אי-הִצמדות בודהיסטית מאפיינת את התנהלותו. תשוקה ואדישות, מסירות וניתוק - האירועים פוקדים אותו והוא נשאר כקליפה המעוררת סקרנות. מה יש בו? פערים –פערים באריגת הטקסט מזמינים את הקוראים "להשלים" את מלאכת המימוש של הרומן בעזרת רגשותיהם ומחשבותיהם. הכאב, התסכול, הציפות, ההחמצות והאכזבות של הקוראים "מוהתקים" (displacement) אל שלד הטקסט ומקבלים חיים חדשים ביצירה. בזכותם סטונר חי. האיזון העדין בין המתואר לבין המרומז או הלא-מוגדר הוא אחד ההישגים של הרומן – להצליח לערב את הקוראים במלאכת היצירה מחדש של הרומן.
הספר מאפשר לשער עוצמה רגשית: מעין תשוקה וחיוּת מתחת להתנהגותו הקונפורמית וכביכול אדישה. בדרכו של וויליאמס לעצב את סטונר, יותר הוא הנסתר מן הגלוי. בלי להיסחף אחר תיאורים מפורטים של רגשותיה, הדמות משתנה מול עינינו, אך היא לא הופכת למלוכדת – הסתירות לא נפתרות, ומלוות את סטונר כל חייו, עד לרגעי המוות והניסיון האחרון מבין ניסיונות רבים "לסכם" לעצמו שהחיים שהוא חי היו ראויים. בין הכיסופים לאהבה אנושית והמסירות לאידאליים ולהוראה - סטונר שומר נאמנות לעצמו. מדובר בקצה הקרחון אשר רובו נסתר במעמקים. והקוראים הם אלו שצוללים למעמקים אלו בזמן הדיאלוג עם הכתוב.
המבנה ה"מחורר" של הטקסט הוא דלת כניסה לדמיון הקוראים: הפערים של אי-מוגדרות (איזר - Iser) "מחייבים" אותנו לתת משמעות למעברים, להצדיק את הפעולות, ליצור רצף עלילתי ופסיכולוגי בעזרת רגשות אנלוגיים הלקוחים מחיינו ומהתנסויותינו. זהו מצב כפול שתהליך הקריאה מאפשר: התבוננות בעולם הדמויות ובו-בזמן, הפניית המבט והרגש אל החיים שלנו.
על נושאים כאלו - ניתן לקרוא עוד ב- www.etnahta.co.il
ספר מעולה
6 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?למרות הדימוי האליטיסטי שדבק בו, מדובר בספר קריא שלא חייב להיות מדכא.
החוויה המרכזית שלי מהספר היא שדווקא המקומות שבהם ויליאם סטונר נשאר ללא מילים (אל מול המרצה הראשון שלו לספרות אנגלית, אל מול אשתו ובתו) הם הרגעים החזקים והטעונים. איכשהו יכולתי לדמיין ממש מה הוא הרגיש באותם רגעים, את עצמת חוסר האונים, ההתחבטות, התחושה שמשהו גדול ממך קורה עכשיו.
דווקא מכיוון שהוא מתאר חיי אדם שדלים באירועים משמעותיים הוא מעורר מחשבות על משמעות החיים.
ספר מעולה
6 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?כל הסיפור סובב סביב הגיבור הראשי – וילהם סטונר. וילהם נולד ב-1891 במזורי (ליד קולומביה) לזוג הורים חקלאים שהתפרנסו מהמשק שבבעלותם. כבן יחיד עזר להוריו במטלות היומיומיות במשק החקלאי ואף נהנה מכך. לימים נשלח ללמוד בפקולטה לחקלאות באונב' קולומביה ותמורת עבודה אצל בן דודו של אימו קיבל מגורים ואוכל.
החל את לימודיו באוניב' בלימודי החקלאות ובעקבות השפעתו של מרצה (ארצ'יר סלון), מהשנה השנייה עבר וילהם סטונר ללימודי הספרות.
בניגוד לציפיות הוריו לאחר 4 שנות לימוד, מחליט וילהם סטונר לא לחזור לעבודה במשק עם הוריו ולהמשיך את לימודיו בקולומביה.
במלחמת העולם הראשונה (בניגוד לחבריו שהתגייסו) המשיך ללמד באוניברסיטה בעקבות הצעת משרת הוראה שהתקבלה מארצ'יר סלון.
עם תום המלחמה במהלך מסיבה שנערכה אצל אחד מחבריו הקרובים (פינץ') וילהם סטונר מכיר את אידית. ההכרות הקצרה הובילה לנישואין מהירים ולא מוצלחים.
מנישואין אלה נולדה גרייס אשר כל השנה הראשונה זכתה אך ורק למגעו ואהבתו של אביה – וילהם סטונר.
וילהם המשיך ללמד בקולומביה והיכרותו עם המתרגלת קתרין, מזרימה לזמן קצר מעט אור וצבעים ורודים לחיו האפורים והמשעממים לצידה של אידית.
עמוד 200 ציטוט: " בשנתו הארבעים ושלוש למד ויליאם סטונר את מה שאנשים אחרים, צעירים בהרבה, למדו לפניו: שהאדם שאוהבים בתחילה אינו האדם שאוהבים בסוף, ושהאהבה אינה יעד שמגיעים אליו אלא תהליך שבאמצעותו אדם אחד מנסה להכיר אדם אחר".
וילהם סטונר היה מרצה באוניברסיטה, נאמן לעקרונותיו, לעצמו ולערכי שליחותו. גם ברגעיו האחרונים החזיק בידיו את מה שאהב.
ציטוט: "האצבעות התרפו, והספר שהחזיקו נע אט אט ואז חלף במהירות על פני הגוף הדומם, ונפל לתוך דממת החדר".
יש בספר הזה עצב, עננות וערפול... מזכיר קצת מזג אויר של שמים אפורים... גו'ן וילאמס מתאר את הדמויות בקווים פשוטים ונקיים. למרות העצב והחמלה שחשתי כלפי סטונר חיו לא היו כל כך רעים. הוא עשה את מה שהוא אהב. סטונר לא התעסק ברכילות ומניפולאציות הוא קיבל את האנשים כפי שהם. תוך כדי קריאה בהחלט אפשר להתאהב בסטונר.
ממליצה בחום. קריאה נעימה. לי
ספר טוב
6 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ספר בסדר
5 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?תאמת שאני אשית רכשתי את הספר קודם כל בגלל העלילה ודבר שני בגלל שנוא מנופח באין ספור של שבחים (שאני חושב שממש לא מגיע לו).
לפי דעתי אין מקום יותר מדי לשבח את הספר, אני יכול רק לציין שהספר כתוב בצורה יחסית טובה (וזאת בגלל שבחלק הראשון נהניתי ממנו והוא היה מעולה) ספר עצוב על אשיות שבורה שלצערנו לא הצליחה למנף את עצמה!
אז זאת דעתי, הוא סתמי, הוא מלאה, הוא אפור, הוא גרם לי להתאמץ מאוד לסיים אותו רק כדי להיות בטוחה שהקטע הכי מדהים הוא בעצם בסוף הספר, אז לא, הוא לא.
ספר לא משהו
5 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?יש שיאמרו שגדולתו של הספר הוא בתיאור ריאליסטי של חייו של מרצה לספרות משלב היותו סטודנט מצליח לספרות הפיכתו למרצה, איש משפחה ובעל לאישה נירוטית, לצד התשוקה שלו למילה הכתובה.
ללא עלילה גדולה ומורכבת,ללא מתח סוחף, מלודרמות או מורכבות...פשוט תיאור תלאות חייו הסזיפיים של אדם ממוצע המחפש משמעות לחייו ואת מיקומו בחברה, המעבר מהתשוקה אינבידואליסטית לפשרה שמכתיבים לו חיי החברה והמשפחה.
הספר אינו סוחף, אינו מרגש..אף לא בהבלחות הנדירות אך בלתי מגובשות שיש לגיבור על יחסי הגומלין בין הרגשי לגשמי.
בזבוז של זמן
5 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ספר מעולה
5 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?הסיפור פשוט יחסית: נער חווה נשלח על ידי הוריו ללמוד באוניברסיטה, הופך למרצה בכיר בספרות אנגלית, מתחתן, יולד בת, מנהל מלחמות באוניברסיטה על דרכו, רומן מיחוץ לנישואין ובסוף מת.
מה מיוחד בסיפור ובספר?
הכתיבה ודרכו של סטונר.
הכתיבה מינורית, לעתים תמציתית. לכתיבה כזאת, (שדרך אגב מובאת להבדיל בתנ"ך),כאשר היא ערוכה ומובאת בצורה נכונה, יש יתרונות. היא משאירה את הקורא להפעיל את מרחב הדמיון שלו, ומאפשרת לו הזדהות רגשית עצומה יותר. מה עוד שהיא מדברת על נושאים שונים כמו:
נישואין מסיבות לא נכונות, אי הכרת בן הזוג ומערכת יחסים קרה, קשה ומתנכרת.
יחסים עם בת: חמים, חבריים, תומכים שנקטעים בגלל קנאה של בת הזוג.
יחסים בפקולטה של מורה-תלמידים. והמשמעות שלהם על מערכת התובנות הפנימית של סטונר כמרצה.
היחסים בין המרצים , הסגל הבכיר, ראש החוג, דיקן ונשיא האוניברסיטה. ועוד ועוד.
הספר קריא , בהיר מושך ומרתק.
כפי שאמרתי בתחילה כל אחד ימצא אפיזודות, הרגשות וסיטואציות שיהדהדו אצלו בדרך כזו או אחרת.
ספר בסדר
4 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?באופן אישי לא הלהבתי כלל אך המשכתי לקרוא
בתקווה שאולי אם אגיע לסוף אבין את הסיבה שהספר
הזה נחשב ל"רומן מושלם" ו"מרגש באופן כה עמוק"
ככל הנראה פיספסתי את זה ...
ספר המעלה שאלות פילוספיות על מהות ומשמעות החיים
ספר המלמד את הקורא המסכיל את משמעויות החיים .
הוא מעלה את סטונר למעמד של גיבור המתעלה על קשיי
החיים אך לא מתעלם מהם וממשיך במשימתו מבלי לסטות מערכיו הנעלים של האדם .לקורא ניראה שסטונר הוא זה שסובל והקורא גם מרגיש כך מי לא היה סובל וכואב עם הסובבים אותו אלה הקרובים לו ביותר מתנכרים בו וגורמים לא סבל . למעשה מי שסובל באמת בסיפור הם האנשים הקשורים לסטונר ואתם הוא נימצא במגע יום יומי
הן במשפחה הן חברים ועמיתים לעבודה הם אלה שסובלים
הם אלה שמקנאים שרודפים אחר כבוד יוהרה ויראה הם אלה הסובלים האמיתיים .הגיבור הוא זה היודע לכבוש את ייצרו .
ובסיפור הניפלא הזה אנו עדים להתנהגות של אדם שמצא את יעודו בחיים ולא מוותר על ששליחות זאת ובזאת גדולתו.
דומה הדבר לאדם שמצא את עצמו באמונת בדת באדם שמצא שלווה למרות הסערות הנושבות סביבו.סטונר היה אדם המוכן להקריב את חייו למען מטרה בעל תכונות אבירות. הנכונות להקריב את חייו למען מטרה נעלה אחרת .
לא מדובר באדם גיבור מסוג של גיבור בעל אומץ לב או בעל כוחות יצאת דופן.
זה, כמובן, מעלה את רף הציפיות גבוה גבוה. להודות על האמת, בתחילה חשבתי שהגזימו אבל אט, אט נכבשתי בקסמו של סטונר ובכתיבתו המדויקת להפליא של המחבר ג'ון ויליאמס. עכשיו, עם סיום הקריאה, אינני חולקת עוד על דעות המבקרים הרבים בארץ ובחו"ל.
ויליאם סטונר נולד לזוג איכרים קשי-יום במרכז ארצות הברית. עד סיום התיכון עזר ויליאם כמיטב יכולתו לאביו השתקן והקודר. מאחר והיה תלמיד טוב החליטו הוריו לממן לו לימודים באוניברסיטה של מיזורי וסדרו לו מגורים אצל קרובי משפחה שגרו סמוך לאוניברסיטה, תמורת עזרה במשק, כמובן.
המסלול הטבעי בו החל ללמוד היה חקלאות אבל מהר מאוד גילה (בעקבות מפגש עם המרצה ארצ'ר סלנור) שמה שמעניין אותו באמת זו ספרות אנגלית. סטונר שינה את מסלול לימודיו ובכך שינה גם את מסלול חייו. הוא לא חזר יותר למשק של הוריו ובילה את כל שנות בגרותו באוניברסיטה בה הגיע לדרגת מרצה בכיר.
נישואיו של סטונר לאישה קרה ונוירוטית היו כשלון חרוץ, אולם הוא לא פרק אותם ונשאר ב"כלא" הזה עד סוף ימיו. כאשר נולדה בתו היחידה גרייס היה זה הוא שטיפל בה במסירות בכל שנות ינקותה. נפשו נקשרה בנפשה לאהבה, אך כשגדלה מעט עשתה אשתו ככל יכולתה לנתק את הקשר ביניהם. הניתוק מגרייס, שנכפה עליו, גרם לו צער וכאב רב והרס גם את חיי בתו.
מנת האושר היחידה שלה זכה סטונר הייתה רומן קצר ימים ומלא תשוקה עם מתרגלת צעירה. בלחץ המוסר השמרני של תקופתו נאלץ לוותר על אהובתו.
הלימוד היה מרכז חייו של סטונר ולו הקדיש את כל מרצו. גם כאן נגרמו לו עוול וכאב בשל סכסוך ממושך עם עמית שהפך אחר כך לראש החוג שלו. סכסוך זה הרעיל את כל יחסיו עם עמיתיו ואף עם חלק מתלמידיו.
תיאור סופו של סטונר נגע מאוד ללבי והגביר את תחושת החמלה כלפיו שחשתי לכל אורך הספר.
סטונר הוא מעין אנטי-גיבור. אין דרמות גדולות בחייו. הכל מצומצם ולא רגשני ובכל זאת מרשים ואמין.
ספר מעולה
3 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?רומן ענק ומופתי שאי-אפשר להניח מהיד אקטואלי גם היום בעולם מנוכר ודי אכזר
מומלץ בטירוף הקריאה אולימפית מתחילת הספר ועד סופו אהבתי טורבו וברמות בין לעומיות..:-)
ספר מעולה
3 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?לא רציתי שייסתיים.
ספר מעולה
3 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ספר מעולה
3 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ספר טוב
3 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?וליאם סטונר עבד בחווה חלקאית מבודדת עם אמו ואביו והיה מבודד מהעולם, ב-1910 שכנעו אותו אביו ואמו ללכת ללמוד באוניברסיטת קולומביה בפקולטה לחקלאות, קורס בספרות אנגלית משנה את חייו, והוא מחליט ללמוד ספרות אנגלית , ציוניו והצטיינותו מביאים אותו להיות תחילה מרצה צעיר ואח"כ מרצה בכיר, הוא אינו נוטל חלק במלחמת העולם ה-1 בה נהרג חברו הטוב, הוא פשוט מלמד כשהוא חדור אידאלים.
בכל הדברים שלו הוא אינו מצטיין, לא בהיותו מרצה, לא בחיי נישואיו לאדית (דמות שגובלת קצת בשיגעון), גם לא בספר שהוא כותב, ועדיין הוא דמות שהסטודנטים מזדהים איתה ואוהבים אותה.
גם יחסו לבתו גרייס גורמים לקורא הסיפור להזדהות איתו , יחסו של ראש החוג לספרות אליו גם גורם לקורא לנקוט עמדה.
ספר פשוט, דרמה פשוטה , אבל טובה
ספר מעולה
3 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?אין זה ספר שיש איזה תפנית מדהימה,או תרמית מבריקה,שבסופו הקורא פולט את המילה "וואווו"
אלה זה רומן פשוט,שמתאר את חייו של סטונר נער חווה שהלך ללמוד באוניברסיטת קולמביה ונעשה מרצה לספרות..בין הזמנים הסופר מגולל את מה שעבר עליו,על חייו האישיים,הבעיות עם אישתו,התיאור בין כותלי האוניברסיטה,והתקופה הקשה שארצות הברית הייתה שרויה,מפולת הבורסה,מלחמת העולם הראשונה והשנייה..
ספר מומלץ מאוד שכתוב בצורה מעולה....
ספר טוב
2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?אין ספק שהגיבור הוא אדם מיוחד. אהבתי!
רק מי שאוהב לקרוא יכול למצוא ב"סטונר" סיפור שכתוב בצורה פשוטה וזורמת
אהבתי אהבתי ........................................................
ספר טוב
2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ספר בסדר
2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ספר בסדר
2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ספר מעולה
2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ספר מעולה
2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?רומן מהפנט.
- לדיתה ומשה, משהו על 'סטונר'(תוספלת מתקנת להערות שהחלפנו בינינו בע"פ): שלשום, כשהגעתי בערך לאמצע הספר, החלטתי להפסיק את הקריאה בו. הקריאה הסבה לי כאב-לב חסר-אונים; סיפור על אדם טוב, ישר, נבון ומעמיק שכֹּל חייו הם שורה של תבוסות. מטעם שלא לגמרי התברר לי, היום בכל זאת שבתי וקראתי את הספר עד סופו. איזה מזל! דווקא לקראת סופם של החיים האלה, מתוך המשגים, האכזבות והתבוסות, עולה ומתבררת הרגשה של נחמה, אולי אפילו של ניצחון מפצה, שמקורו בהבנת הכיוון, המשמעות והטעם בחייו של הגיבור. הרגשה כזאת נחה על הקורא עם סיום הקריאה ביצירות טובות באמת. נראה לי שלא במקרה נזכרתי בשתי יצירות אהובות: "מות איבן איליץ'" ו"הומו פאבר".
אני ממליצה בכל לב להתעקש ולקרוא את הספר "סטונר" עד סופו. (אלדה ע.)
- ספר טוב ! (רותי ל.)
- ספר טוב! (לאה ל.)
ספר מעולה
2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ספר בסדר
2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ספר טוב
2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ספר מעולה
קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת?זה בדיוק הסימן שאני חייב לקרוא אותו.מה לעשות ? אני אוהב אתגרים כאלה, התחלתי לקרוא ומיד נשבתי בקסמו של זה. מה שנקרא אהבה ממבט ראשון.
זהו סיפור מינורי שלא לומר אפור. סיפור על חייו של איש אפור, במקום אפור בזמן אפור, אבל.... , ופה מגיע אבל גדול, הספר כתוב כל כך טוב שהאפרוריות לא מורידה כהוא זה מיופיו נהפוך הוא היא צובעת אותו בשלל צבעים בהירים וקסומים. ככל שאתה מתקדם בקריאה ההנאה מתגברת ואתה נשאר צמא לעוד ועוד.....
בקיצור ולענין יופי של ספר הפתעה לטובה 4.5 כוכבים
לא התחברתי.
ספר טוב
קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת?סטונר זה בדיוק ההפך ממה שיכול לעניין אותי (בן איכרים אשר שואף לאקדמיה ) אבל צריך המון המון כשרון כתיבה כדי לגרום לנושא המשעמם והדמות האפרורית של סטונר להיות מעניינים. קשה לי להסביר איך סיימתי את הספר ביומיים אבל כך היה ...
ספר מעולה
קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת?איש, שתמיד נאמן לעצמו ומתמודד בכנות ובחמלה עם המציאות האקדמית. תסריט חיים המורה על התנהלות עדינה של הגבור עם מציאות אכזרית מניפולטיבית ובלתי ניתנת לצפיה. התחושה היא של אנטי גבור שהאכויות שלו חסומות . עם ההזדהות שלי עם הדמות קימת התחושה של הצורך לנער אותו כדי להקל על גורלו. ספר המעורר חמלה רבה ,ספר נהדר. לקרוא, לקרוא , לקרוא.
ספר טוב
קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת?ספר בסדר
קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת?העלילה אפורה משעממת משהו.סיפור חייו של אדם רגיל ואפור.
אין שום טוויסט בעלילה אין רגע מותח .
הגיבור הוא אנטי גיבור המתמודד עם הבינוניות של חייו.
ספר מעולה
אהבת?ספר מעולה
אהבת?