ענת רגב, לשעבר בת קיבוץ שערכיו הטביעו בה את חותמם לתמיד, היא בוגרת החוגים לספרות עברית וערבית ובעלת תואר שני בספרות עברית והשוואתית. עסקה בהוראת ספרות עברית וערבית, ובמשך כ-20 שנה שימשה כמורה וכמנהלת אולפנים לעברית, בעיקר של עולים מאתיופיה. גם כיום, לאחר פרישתה מהעבודה, היא ממשיכה ללמד נערות עולות מאתיופיה.
מאז ילדותה כותבת רגב שירים וכתיבתה קיבלה דחיפה משמעותית בעקבות משברים שעברה בחייה ובעקבות פטירתם של הוריה ואחותה.
זהו ספר הביכורים שלה והוא נכתב בשעות קשות מאוד עבורה, ובמידה רבה עזר לה להתגבר על הכאב ולצאת לדרך חדשה. כפי שבחרה לקרוא לספר "בוקר אפור או בוקר של זוהר", ישנם בחיים ימים אפורים-קשים וכואבים, ולעומתם עימים זוהרים-יפים, נעימים ומבשרי טובות. כך גם השירים בספר, יש בהם עצובים וכואבים וישנם אחרים, מלאי תקווה לתמיד.
צלול שעון חרישי ועיניים נפקחות לרווחה,
בהיה בחלון אפל של טרם שחר
והתכנסות בלתי מודעת
בטרנס הטיפוף ההולך וגובר
של גשם בראשיתי עז וזועם.
(מתוך: "בוקר אפור")
קימה חפוזה ופתיחה לרווחה
אל הזוהר, אל התום והחום שבחוץ,
הרקיע תכול ולבן מלאכי
והלב מתרחב, מאושר ונכון.
(מתוך: "בוקר של זוהר")