"זרים" מביא את סיפורה של רות רגע לפני יום הולדתה הארבעים. לכודה בתוך חיי נישואיה, היא חשה שזהותה נבלעת ומתפוגגת בתוך בליל חיי המשפחה שלה, כשהמוכר הופך לזר והביטחון מוחק את החלומות וטוחן אותם עד דק. מתי בעצם הפסיקו לדבר? מתי השתיקות הפכו רועמות ומאשימות? לא היה איזה מאורע אחד שלאחריו הפכו זרים. סתם שקיעה אטית שכזו לתוך מטלות החיים, המריבות הבלתי פוסקות ולבסוף השתיקות. שתיקות כועסות, שתיקות מרירות, שתיקות משעממות, שתיקות של השלמה, של אדישות, עד שנותרה רק שתיקה של אנשים שלא נותר להם עוד דבר לומר וזרות פלשה למרווח שנפער ביניהם. שני זרים בבית אחד. זרים שהמשותף להם רב על הפריד. בשארית כוחותיה, לפני השקיעה הסופית בשיממון המרגיע והמתעתע של חיי הנישואים, כשלשבריר שנייה נדמה שהחיים מזמנים הזדמנות אחרונה לחוש ולו לרגע זעיר אחד את עוצמת הסחרור ואת הרוח הקרה שבחוץ הצובעת בוורוד את הלחים ומשיבה את הברק לעיניים, מנסה רות להשיב לעצמה את חייה ולרדוף אחר חלום שמבטיח אך לא בהכרח מקיים סוג של אושר.